דברי שאול עה"ת ומגילות קד

אהיה אשר אהי'. עיין רש"י ורמב"ן מ"ש בשם הרמב"ם במור' ביאור מלות אהיה אשר אהיה. ולפענ"ד הכוונ' דהנ' בו"ד אין ראי' מהפעול' אשר עשה למה שיהי' אח"כ עד"מ לא נוכל להוכיח ממה שראינו שתה ואכל או עשה איז' מלאכ' שבודאי יעשה אח"כ שאולי בעת ההיא היה חי והיה יכול לעשות אות' פעול' וכעת נשבת ממנו אבל נוכל לשפוט להיפך שגם בתחלתו אף שלא ראינו אותו מסתמא לא נעש' מעצמו ובודאי מעש' ידי אומן הוא ונוכל לשפוט אם ראינו אותו חי כעת על העבר שבודאי היה חי או אם ראינו אותו עוש' מלאכ' על האבנים נוכל לשפוט שבודאי מעש' ידי אמן הוא והטעם לפי שפעולתו וחיותו של בו"ד וכן כל עניניו אינם מחוייבי המציאות בעצמו של האדם והם דברים מקרים הנתלים בסבה ולכך כל שלא ראינו שנמשך הדבר אולי נפסק הדבר ע"י איז' סיב' אבל הקב"ה כביכול כשאנו מחיובים לו החיות הוא לא באיז' דבר סיב' רק כי הוא וחייו אחת והוא וכל עניניו אשר פעל ועש' אחת הוא א"כ באותו כח וסיב' שאנו מחייבים לו הבורא יתברך מציאתו והווייתו וחיותו בעבר כן הוא בהווה ועתיד כי אצלו יתברך כל העתים שוות והכל הווה אצלו שאינו תלוי בשום סיב' מהסיבות של הזמן כביכול. וזה לדעתי הענין שם ההויה הנכבד שמור' על העבר והוה ועתיד וזה חותם תכנית של השם הנכבד יתברך ויתעל' שהכל אחת אצלו וז"ש אני ד' ונכתב בשם ההויה ושמי לאחר לא אתן והיינו שאיך יתכן בשום בריא' כביכול זה השם חותמו של הקב"ה ועיין בט ש"ע או"ח סי' ה' מה שמבואר שם ביאור שם הויה הנכבד והבן מ"ש וז"ש אהי' אשר אהי' והיינו שבאותו כח שמחוייבים לו המציאות בעבר כן אהי' בעתיד ג"כ מחמת אותו כח וז"ש אח"כ זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וזה שדרשו לעלם כתיב וסבר רבא למדרש בפרקא וא"ל לעלם כתיב גם אמרו לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז אני נכתב בשם הויה ונקרא בשם אדני ובעוה"ב נכתב ונקרא בשם הויה והענין הוא עפמ"ש דהנ' שם הויה מור' שאין תלוי בזמן ושום סבה והנ' זהו לעתיד שיכירו וידעו כולם מעשי ד' כי נורא הוא וידעו הכל אמתת שם הויה וע"כ קראו בשם אדני אלהא דאלהא אבל בעוה"ב אז כלם יקראו שם הויה הנכבד שהוא מחויב המציאות בכל הזמנים ודו"ק היטב ואם שגיתי ד' יכפר

ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים דרשו חז"ל בתי כהונ' ובתי לויה הכוונ' לפענ"ד דהנ' אמרו במדרש דבבית לוי כתיב בית וכן בכהונ' משא"כ ביראי ד' משום לכהונ' ולויה יש להם בתים שזר לא יוכל להיות כהן ולוי משא"כ יראי ד' שאין להם בית ולפ"ז הם שיראו את ד' וע"כ עשה הקב"ה להם בתים מדה כנגד מדה ודו"ק

מי אנכי כי אלך אל פרעה לפע"ד כל הסירוב של משה רבינו ע"ה היה לפי שהי' עניו כ"כ עד שחשב עצמו שהוא הפחות שבפחותים והנ' מפני שלא הורגל בנבוא' לא היה באפשרי להאמין שהוא נצטוה שיעש' שליחות כזה עד שכמעט לא האמין שד' ידבר עמו ואולי הוא כביכול ח"ו נפתה מאיז' ס"א שאיך שייך שהיא יבחר לשליחות כזה ולכך הוצרך לעשות לו אות שד' שלחו ולכך שאל לומר מה שמו וכדאמרו בסנהדרין דגמירי דלא מזכירין שם שמים לבטל'

מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר לכאורה יקשה כיון שבדין הרגו לא היה לו לירא רק לבטוח כי שם ד' יצילו. אך לפענ"ד היה נראה דיראת משה רבינו לא היה מצד הגוף והיה נבחר לו מות מחיים אם לא יעשה דין ומשפט להציל עשוק מיד עשקו אך באמת הענין תמוה דהרי אמרו לו כי ביום הולדת משה נפסקה הגזירה ואיך היה עצה נבערה כזאת שיניח לבתו לגדל ילד ישראל ודלמא היא מושיען של ישראל ובפרט שנרבה בו סימני איש חיל וגדול אמנם נראה דחשב פרעה כי יתגדל על ברכיו ויהיה גוי ולא ישיב עוד לנחלת אבותיו להיות איש יהודי ובזה חשב להעלים לו מאיזה עם היא אמנם משה רבינו ליבה ולבתו רוח טהרה ונודע לו כי איש יהודי היא וע"כ יצא לראות בסבלותם ובקדושתו הרג איש מצרי להציל נפש הישראלי אבל חשב להעלים זאת מפרעה למען לא יוודע לו ויהיה לו למוקש לעת הצורך אחרי כי הוא בן ביתו ואח"כ כשנודע הדבר היטב חרה לו כי לא יוכל להעלים הדברים עוד ולכך כשנודע תיכף לפרעה ויבקש להמיתו יען כי ראה בו סימני גואל נאמן ואולי הוא מושיען של ישראל כמו שהיה באמת וע"כ ברח לו ודוק היטב ויתכן יותר כי באמת יכיל היה משה להתנצל שהרג להמצרי כי עשה נבלה להכות איש חגם ואף שהיא מצרי אבל כל האנשים שווים ואין הבדל בין מצרי לעברי אבל אחרי כי זה אמר לו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי א"כ ע"כ שבשביל שהוא מצרי הרגו לכך ברח

ויבואו שוטרי בני ישראל כו' פרעה לאמור למה תעשה כה לעבדיך תבן אין ניתן לעבדיך הנה מה שלא באו בתחלת הפקידה נראה לי דהנה הרואה בכל הפרשה שפרעה הרשע העליל עלילות ולא גזר שום גזירה על ישראל לבד כי התחכם בתחלה לשום המס על כל עמו ג"כ וכן אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כמ"ש הרמב"ן שם כי נתיירא פן ימרדו בו וע"כ גזר על כל עמי ג"כ והנה גם בזה באמת גם אנשי מצרים היו עובדים לפרעה בבנינים הללו אם בשכר