דברי שאול עה"ת ומגילות קג

אשתו ובניו אבל כיון שאמר לו השי"ת שמתו כל האנשים לכך לקח גם אשתו

ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. עיין רמב"ן שאהרן נשק אותו אבל משה לא נשק לאהרן ויתכן לפענ"ד ע"פ מה שאמרו במדרש דכל נשיק' של תפלות לבד מנשיק' של קורבות ונשיק' של גדולה והנ' הקורבות הוא מצד הגוף לא מצד הנפש והנ' משה רבינו גם אז כבר פשט בגדי הגוף וא"כ לא היה לו קורבה רק שהנפשות קרובות ולכך אהרן נשק לו שהוא היה מתייחס אליו לא משה לאהרן וגם נשיק' של גדול' כי אהרן הבין מעלתו של משה רבינו ע"ה כמו שאמר הקב"ה וראך ושמח בלבו ודו"ק ואם שגיתי ד' יכפר בעד. ובמדרש אמרו שהי' נשיק' של פרקים

חתן דמים אתה לי וגו' וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות. הכוונ' ע"ד מ"ש העקידה כי המזל לא יכריח רק בכללות לא בפרטות ולכך מאן דנולד במזל מאדים או אושיד דמא או טבחא או מוהלא ע"ש והנ' כאן הית' מתייראת ממזל דמא ולכך כשמלה אז אמרה חתן דמים למולות והיינו שבזה היה המזל דמא להיות חתן דמים למולות ודו"ק והבן

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך: דרשו חז"ל בפה רך ולדעתי הכוונה ע"פ מ"ש בפסיקתא הובא בתוספות זבחים דף ע"ב ע"ב ד"ה אגוזי פרך שלכך נמשלו ישראל לפרך שנפרכים מעצמם וה"ה כאן נפרכו מעצמם שבפה רך התחילו לשעבד עמם ודו"ק. ובזה הדרתי פני הפייט שאמר ואום פרוכים יהיו מבורכים וכתב הראב"ע שם בשמות שאינו נכון לבנות ממנו בנין בפועלים ולפמ"ש אתי שפיר כיון שנפרך הוא מלשון שנפרכים מעצמם א"כ יש לומר פרוכים ודו"ק

מי שם פה לאדם או עי ישים אלם וגו' ועתה לך ואנכי אהי' עם פיך. הכוונ' לדעתי כי כבר הקשו כלם למה שלח דוקא הקב"ה איש אשר הוא כבד פה ומשה בעצמו אמר כי לא איש דברים אנכי: אך נרא' דבאמת מצד הבריא' הוא כל שיש לו פה יוכל לבטא בשפתים ואדרב' האלמות היא מאיז' מניע' ובזה מובן מ"ש מי שם פה לאדם או מי ישים אלם והלא הפה אינו מקביל האלם והיה לו לומר מי שם דיבור או מי ישים אלם רק שהפה מצד הטבע ממילא יכול לדבר והאלמות הוא יוצא מהטבע ולזה אמר שאראך פלא בתוך פלא שאת' יוצא מגדר הטבע והכבדות פה הוא לאיזה מונע ובכ"ז אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ותדבר בצחות הלשון ותדע כי אני ד' ולא הפה מדבר ולא האלמות אינו מדבר כי אם ברצון הבורא יתברך משיח אלמים ומשתק מדברים ע"ש הלא אנכי ד' ומצאתי במדרש שאמר הקב"ה למשה אמר הקב"ה אם אני חפץ שתהי' איש דברים הייתי עוש' כמו כן אלא לעשות בך נס אני חפץ בעת שתדבר יהיו דבריך נכונים שאהי' עם פיך עכ"ל והוא הדבר אשר דברתי ודו"ק. ומפי אבי מורי הרב הגאון נ"י שמעתי הכוונ' דהנ' אם נרא' מאומן שיעש' איזה כלי שאינו נאה אז נשפוט שהוא אינו אומן בקי אבל אם נרא' שזה אומן ועוש' כלים נאים ובתוכם יש כלים שאינם נאים א"כ אין לשפוט החסרון על האומן כי אם שבכוונ' מכוונת עשה כלים נאים ושאינם נאים והנ' ז"ש לו כשאמר לו שעשהו כבד פה וכאילו חליל' החסרון בחיק הבורא לזה אמר לו מי שם פה לאדם וא"כ כיון שאני העוש' מדבר ואלם פקח וחרש וא"כ ע"כ שבכוונ' מכוונת מה שאתה כבד פה ודו"ק והבן

מי שם פה לאדם או מי ישים אלם כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש המור' שעש' חומה לבצר חומת התור' ממה שהפיליסופים מקשים על מעש' בראשית שע"פ טבע אי אפשר שיהי' כן ואמר הוא ע"פ דמיון לבן הנולד במדבר ולא ראה מעולם איש שיוליד והיה מתמה על עצמו איך אפשר שהייתי מונח בבית הרחם של אמי תשע' חדשים והא מי שסגור אף יום אחד בלי אויר מת ונמצא שזה טוען ע"פ שכל רק שהוא לוקח ממה שאחר הטבע למה שהוא למעל' מן הטבע ע"ש שהאריך בזה וה"ה כאן באמת לאחר שברא הקב"ה פה לאדם שיבטא שפיר טען משה רבינו שאיך אפשר שיבטא מי שהוא כבד פה וע"ז השיבו שאמת מצד הבריא' הוא כן אבל מי שם פה לאדם או מי ישים אלם וא"כ תחלת הבריא' היה שלא עפ"י הטבע וא"כ אפשר שתדבר אף ששמתיך אלם בתחלת הבריא' כמו הילד שהוא חי אף שהוא ברחם סגור וסתום והבן בדברים דלכך אמר או מי ישים אלם שזה מורה על שימה וכבר כתב המור' הובא ברמב"ן כאן דלא שייך שימה בהעדר ולפמ"ש אתי שפיר דבתחלת הבריא' ע"כ מה שהוא אלם הוא נעש' במכוון ושייך שימה באלמות ודו"ק

אהיה אשר אהיה. עיין רמב"ן שהביא תרגום אונקלוס אהא עד מאן דאהא ולפנינו לא נמצא כן. ולדעתי הכוונ' לפמ"ש הרמב"ן בשמו דהנ' כבר פירשתי הכתוב וחנותי את אשר אחון דהענין הוא דהקב"ה לא שייך בו הפעליות וזה שמחונן אינו כביכול לחונן עצמו כמו בו"ד כביכול שמיקל מעל עצמו צערו כי לא יכול להתאפק רק שחונן למי שמחונן וז"ש וחנותי את אשר אחון לא לעצמו כביכול וז"ש גם כאן אהיה אשר אהיה והיינו אהא עד מאן דאהא והיינו שאינו מחונן רק מי שאחונן ועיין רמב"ן שכתב גם כן שאהי' אשר אהי' הוא התשוב' שאמר למשה וחנותי את אשר אחון ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים ולפמ"ש הדברים מובנים ודו"ק: