דברי שאול עה"ת ומגילות קב

אמר להם בעת מותו פקד יפקוד אלקים אתכם והיינו כי לא יעשו דבר רק שד' יפקוד אותם והם שמרו הצווא' הלז ולכך כשמת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבוד' לא לבם הולך להקהיל קהלות ולהמתיק סוד לעמוד על נפשם במלחמ' ורק צעקו לד' וזה שכתוב וירא אלקים את בני ישראל והיינו שרא' והכיר בהם בתכונתם כי הם בני ישראל אשר לבם נכון בחוזק בטחו באמונתם כי ד' יחוש מפלט להם וידע אלקים וז"ש אח"כ ששאל משה רבינו לד' כי באמרם מה שמו מה אומר אליהם לא השיב לו כי ילחמו ורק פקד פקדתי אתכם ואח"כ כתיב וישמעו כי פקד ד' את בני ישראל וכי ראה את עניים והיינו שהוא ולא אחר כי ישראל א"צ לשים דבר וזה לדעתי מה שאמר משה רבינו בשליחותו של הקב"ה וא"ל מי אנכי כי אלך אל פרעת וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים ולכאור' יפלא מאד שמשה רבינו יסרב לקול ד' אשר שלחו אך באמת ד' אמר לו בתחל' לך ואשלחך אל פרעה והוצא את בני ישראל והבין הוא כי הקב"ה רוצ' שהוא יוציאם בתחבולות אנוש והוא ידע כי בני ישראל מצד טבעם לא ירצו לעשות שום פעול' וע"ז אמר מי אנכי כי אוציא את בני ישראל וע"ז השיב לו כי באמת ישראל לא יעשו דבר רק שהקב"ה בכבודו יצילם וזה שהזהירם משה אח"כ ד' ילחם לכם ואתם תחרישון כי באמת הם לא יעשו דבר רק ד' וראה פלא כי גם בהיותם בליל שמורים והיו יודעים כי יצאו עוד לא יצאו עד אשר שלחם פרעה ולו היה בעל המחבר הנ"ל עולה על רעיוניו כדברים האל' היה שמח מאוד כי זה מסכים לדעתו: וזה לדעתי מה שתמצא שבכל שופט ושופט טרם מלך מלך היה צריך להעיר אותו שילחם ולבסוף נמצא שידיו היו רב לו וע"כ משום כל שלא ידע שמותר לו ללחום לא היה מוצא שום כח ואון ללחום עד שיעירו אותו מן השמים וגם בשאול בתחלת מלכותו נתיירא מלמלוך וללחום משום שמצד טבע היה כן נטוע בלב

ויאמר לרשע למה תכה רעך הנה מה שלא הרגו כמו שהרג המצרי הוא לפי שב"נ נהרג בדיין אחד א"כ כל שראה שהמצרי הכה את אחיו היה הורגו אבל אח"כ שראה שני עברים נצים אף שאחד הכת את רעהו יותר מכל מקום לא היה בידו להרגו עד שיעיין בדינו וזה שהשיבו הלהרגני אתה אומר היינו שאתה חושב להרגני כאשר הרגת את המצרי אבל מי שמך לאיש שר ושופט עלינו היינו על ישראל עברים צריך שתתמנה לשר ושופט ותהרג בהורמנא דמלכא

אשר הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגני. לפענ"ד הכוונ' דאף שבאמת פרעה היה שונא אותם מקדם אבל לא היה מקום לו להתעולל עליהם עלילות ברשע חנם על לא דבר עכשיו מצא מקום שהם רצו למרוד בו ולעבוד לאלקים כמו שאמר תכבד העבוד' על האנשים וזה שאמרו לתת חרב בידם כדמיון מי שרוצה להרג את חבירו ואין לו סייף וחבירו נותן לו הסייף שזה נקרא ההורגו ואף כאן אתם נתתם לו מקום למצוא עלילות עלינו וכבר כתב הרמב"ם כי גם מלך ישראל אין לו רשות להרוג המורדים בו כי אם בסייף וזה שכתוב לתת חרב בידם להרגנו ודו"ק

מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר לו כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אלקים על ההר הזה עיין רש"י מה שכתב בזה ולפענ"ד נרא' דהנ' משה רבינו אמר באיזה זכות אוציאם והיינו שרא' את ישראל בפחזותם שהיו משוקעים בחטאים במצרים והיו דומים למצרים ולכך אמר ממצרים ולא מן מצרים כנודע מצוהר התיב' דמן הוא נפרד ומ"ם השימוש מורה על חלק והיינו דבני ישראל היו דומין למצרים ומשוקעים בטומאתם וע"ז הרא' לו ההבדל ע"ד דמיון שיש איש שהוא שחור בטבע ויש שנעש' שחור והנ' בעת שהם שחורים אין איש יכול להבדיל ביניהם אבל מי שהכיר זה האיש שאינו שחור בטבע יכיר כי זה בא לו מפאת איזה סיבה וכשיכנס סר מעליו השחרות ועיין רש"י על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת וזה גם כאן ההבדל שאמר לו הקב"ה שישראל מצד טבעם יפים רק שנתקלקלו מפאת מצרים ותכיר תיכף כי תיכף בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ומזה תכיר כי אינם מקולקלים בטבעם כי אחרי כל הטומאות אשר נשקעו בהם עוד יצלחו תיכף לקבל קדושת התורה ויעבדו את אלקי האמת ודו"ק והבן: ומה שאמר כי אהיה עמך היינו כי שום נברא לא יוכל לעשות כזאת וא"י להבטיח רק הבורא והבן

בלכתך לשוב מצרימ' ראה כל המופתים אשר שמתים בידיך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם. הענין נראה לפענ"ד ע"ד שכתב הרמב"ן פרשה לך כי אם מראה השם דרך דמיון יתחזק הדבר ויהי' אח"כ בודאי ע"ש על פסוק והכנעני אז בארץ ולכך הרא' הקב"ה למשה על המט' כל האותות שהי' כתיב עליו דצ"ך עד"ש באח"ב למען יתקיימו כמו שהי' בפועל הדמיון ת"ש בלכתך וגו' ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה למען יהי' פועל הדמיון המט' אשר בידו ועיין רמב"ן וז"ש ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם ולכך צריך שיהי' פועל הדמיון חזק

כי מתו כל האנשים ואח"כ כתיב ויקח משה את צפורה וגו' הכוונ' לדעתי כי בתחל' מסר משה נפשו על קדושת השם וא"כ לא היה רשאי למסור נפש