דברי שאול עה"ת ומגילות קא

משא"כ בשלישי שיבנ' ע"י הקב"ה בעצמו לכך יתקיים לעוצם בבי"א והנ' לפ"ז נרא' לי דמה שפדה הקב"ה ע"י שליח מעצרים ולא ע"י הקב"ה בעצמו משום שידע שלא יהיה ע"י גאול' שלימ' והנ' משה רבינו הבין ג"כ זאת ולכך סירב בשליחות ורצה שהקב"ה בעצמו יגאלם גאול' שלימ' ואח"כ כאשר הלך וראה שהרע לעם הזה חשב שזה גרם שהי' ע"י שליח ע"כ אמר ואם תאמר מת אכפת לך וקבל אני על אשר שלחתני מה שהי' ע"י שליח ולא גאל אותם בכבודו ובעצמו ולזה אמר עתה תרא' היינו שעתה תרא' שכעת יהי' באמת גאול' שלימ' רק שלא יתקיים אח"כ וז"ב. ובזה נרא' לפרש הא דאמרו במדרש ועיין בילקוט תהלים על פסוק הלז בקצת שינוי] על פסוק בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס דהיינו אעפ"י שבונה ירושלים נדחי ישראל יכנס והוא משולל ביאור ולפמ"ש אתי שפיר שאמר שאף שבונה ירושלים ד' ויתקיים הבנין בכ"ז צריך ג"כ שנדחי ישראל יכנס בעצמו שאל"כ לא יתקיים הדבר וימתק הדבר דהנ' באמת מה שנחרב הבנינים היה בשביל בהקב"ה ראה וידע שעוד לא הגיע הזמן שיהי' ארץ מלאה דעה ויעשו רצון המקום בתכלית השלימ' ועוד ירדנו פלרים בעו"ה וע"כ לא בנה אותו בעצמו כי פעולותיו יתברך לא נחה כביכול שיפסקו אבל לע"ל כי יברא חדשות בארץ ויתן לנו לב חדש ויעבדו כולם ד' בלב שלם אז יבנה בנינו קיים לעולם ועד וא"כ כל זמן שלא ירפא לב בני ישראל להיות לבבם ישר עוד לא תכון שיהי' הבנין קיים. ומעת' זה שאמר אף שבונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס והיינו שנטע בלבבינו אהב' וירא' להבורא וז"ש הרופא לשבורי לב היינו שנשברו מתוך עונ' הגלות ונסוגו אחור ומחבש לעצבותם ואז יקויים בנו ועמך כלם צדיקים או אז יתקיים הבנין כי מי עולם ע"ד שכתב הבעל עקיד' כי מי נח זאת לי וגו' יעויין בפרש' נח כנלפענ"ד

למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. כבר כתבתי בזה כמה דברים. ולפענ"ד משה העניו מכל אדם חשב כי בעונותיו לא זכה שיוציא בני ישראל ועוד הרע להם בעוונותיו וע"כ אמר למה הרעות לעם הזה כאומר אלה הצאן מה חטאו ולמה זה שלחתני שעל ידי לא נעש' להם תשוע' וז"ש ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת ר"ל שע"י שבאתי גרמו עוונותי שהרע לעם הזה ובאמת אם כי הוא ענוה אבל ענוה פסול' היא כי אם הקב"ה שלחו והבטיחו שיגאלם היה לו למשה רבינו להאמין עוד כי שליח ד' הוא ואף אם חשב עצמו בפחות הערך אבל השליחות לא יתקלקל על ידו לכך אמר לו הקב"ה עתה תרא' וכל הפרש' כמ"ש רש"י ודו"ק

ויאמר השליכתו ארצה ויהי לנחש: לדעתי הכוונ' כי שלחו לעשות אותות ומופתים ופן יקש' למשה רבינו במה ששלח לו מה צורך לשום אותות ומופתים ולמה לא יחילו מפניו כמו שאמר הכתוב האותי לא תיראו. אמנם לדעתי רמז לו למ"ש הרמב"ן כי מה שברח משה מהנחש אף שמשה רבינו האמין שאם יהי' בחפץ השם לנשכו אין מידו מציל בכל זה טבע האנושי להתרחק ולברוח מפני המזיק וא"כ זה שרמז לו שלכך צריך לעשות אותות ומופתים אף שא"צ להקב"ה לזה ואין מידו מציל בכ"ז אחר שטבע האנושי לברוח מפני דבר המזיק ע"כ רצה הקב"ה להתנהג בהם כמנהג בני אדם שיתרה בהם אותות ומופתים שיברחו מפני דבר המזיק שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ורוצ' שישובו ולא ימותו ודו"ק היטב

הבה נתחכמ' לו פן ירב' והיה כי תקרחכ' מלחמ' ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם לכאור' יפלא שזו עצה נבערת שאם בהיותם חפשים נתייראו מהם אולי ילחמו בם אף כי כאשר ישימו שרי מסים עליהם ויענ' אותם כאשר תקראנ' מלחמ' בודאי ילחמו בם הלא שבעתים. אך לפענ"ד נרא' דהענין הוא כי כבר נודע שזה מטבעי בני ישראל אשר כן הושם לחק עליהם מפי הבורא אשר לא ימרדו במלכם בהיותם בשבי כל אומ' ואומ' הם כשה נאלמ' ולדעתי זה שכוונו חז"ל בכתובות דף קי"ג ששלש שבועות השביעם הבורא ואחת מהם שנח ימרדו באומות והיינו שכן השביעם ונתן להם בטבעם שיהיו נכנעים ומקבלים עליהם עול מלכות והגלות באהב' כאשר תאריך הרב הגאון מו"ה אברהם ז"ל אבד"ק עמדין בחבורו היקר צרור החיים בחלק קץ הימין להראות לעיני העמים כח נפש הישראלי אשר מני אז הלכו בגולה עוד לא נשמע עליהם שמרדו במלכם כי אם ישימו יד לפה יחיל ודומם לתשועת ד' ע"ש דבריו הקדושים והיקרים הנוזלים ממקור האמת והירא' הטהור' ומעת' כל עוד שהם חפשים היו מתיראים מהם שלא ימרדו בד' אבל כל ששמו עליהם שרי מסים ידעו כי יד ד' עליהם להיות בגולה עד יום פקד אותם לטוב הם יעמדו עד בוש והם אסירי התקוה וגם לדעתי מה שאמר שם אח"כ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבוד' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבוד' וישמע אלקים וגו' וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים והנ' המאמר וירא אלקים את בני ישראל לא נודע מה ראה בם ולפמ"ש אתי שפיר כי באמת בני ישראל לריבויים כי כאשר יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ א"כ היה בידם ללחום בעד נפשם ובפרט אחרי כי גם שם עשו בהם שונאיהם כרצונם והיו שוחטים ק"ן ילדים בכל יום כדרשת חז"ל א"כ מה להם ולחייהם הלא טוב להם מותם מחייהם בעוני וצרות כאלה ורק כי היו אסירי התקוה כי יוסף