דברי שאול עה"ת ומגילות ק

ורוח ד' דיבר בו וא"כ כן דרך רוח הקודש שאינו מדבר בעדו רק כשלישי המדבר וכמו שמצינו בתורה שמשה רבינו כתב התורה כמעתיק מספר ומדבר על עצמו כשלישי המדבר וא"כ לפעמים יזכור אבותיו ולפעמים לא ולכך כתבה התורה ויכל יעקב לצוות ויאסוף רגליו דהיינו שלאחר שכלתה הרוה"ק מת ומורה שהיו הכל ברוה"ק. ובזה יתישב גם מה ששאל ביוסף שאמר פקוד יפקוד כו' אל הארץ אשר נשבע לאברהם וליצחק וליעקב ולא אמר ג"כ אבותיו לפי שזה היה סימן שהגואל שיאמר בלשון הזה הוא הגואל האמת וא"כ סידר בלשון שיאמר הגואל ומכאן יצא להם שזה סידור לשון הגואל ודוק היטב

גור אריה יהודה מטרף בכי עלית כרע שכב כאריה וכלביא מי יקימנו. לפענ"ד דהנה המלך הוקם על להנהיג את עמו וגם ללחום באויבים והנה צריך שיהי' בתכונתו רחמנו' ואכזריו' לרח'על עמו לאיש הרוצה ביושר ואמת ולהתאכזר על האויב ולפ"ז יוכל להיות שהמלך בעצמו לא יהיה גבור חיל כ"כ ובשריו ועבדיו ימצא איש חיל גבור כח ובכ"ז לא יוכשר להיות מלך כי אין לו נימוסי מלכות והמדות שראוי למלך והנ' גם בחיות מצינו שארי מלך שבחיות אף שנמצא מיני בע"ח שהם גבורי כח יותר ממנו וגם לטרוף טרף יותר ממנו רק שאינם יודעים תכסיסי מלוכה והארי יש לו יד ושם בסניהם והנ' לזה דימה שמעון ולוי רק לגבורי כח כמו הדוב השכול אבל אינו יודע תכסיסי מלוכה ולכך כלי חמס מכרותיהם כי באפם הרגו איש ולכך ארור אפם כי עז ואינם יודעים המקום אשר יוכשר כעסו ובאיזה מקום יוכשר רחמניות. לזה אמר יהוד' אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ומכל מקום ישתחוו לך בני אמך היינו שאתה מרחם על בני אומתיך ושונא לאויביך משא"כ שמעון ולוי שכעסם כ"כ גדול עד שרצו להרוג יוסף אחיהם ולזה אמר גור אריה יהוד' מטרף בני עלית שלא רצית להרוג יוסף אחיך ואולי המלוכ' כמו הארי' שעיקר גבורתו שאין מי שיקימנו וז"ש לא יסור שבט מיהודה והיינו שלכך יהיה הוא מוכשר למלך ולו יקהת עמים שבשלומו יהיה להם שלוה ודו"ק והבן הדברים: חסלת פרשת ויחי פרשת שמות

למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. ברש"י והוא מהמדרש ואם תאמר מה איכפת לך קובל אני על אשר שלחתני. הדבר יפלא דמשה רבינו רועה כאמן לא יצטער כי אם על שליחותו וכבר כתבתי בזה וכעת נראה דבר חדש דהנה הרמב"ן סוף פרשת בא כתב כי האותות והמופתים שעש' הקב"ה במצרים מורים על שיש להעולם בורא מחדש ויודע יכול ומשגיח וכאשר יהיה המופת לגזר מפי נביא תחל' עוד יגלה מזה אמתת הנבוא' ותתקיים עם זה התור' כול' ע"ש שהאריך באמרי נועם ולפ"ז זהו שטען משה רבינו הוא ידע בטוב כי מה שרוצ' הקב"ה להכביד את לבו למען הראות כחו ולמען תתקיים פנת הדת בכללות וא"כ צר לו מאוד כי בא אל פרעה ועוד הכביד את עולו על כן יפה טען הרע לעם הזה והצל לא הצלת וא"כ אחרי כי פרעה כפר בהבורא עולם ואמר מי ד' עוד יתחזק כפירתו מבלי להאמין בנביא ד' ויאמר משה בדאי הוא וז"ש וא"ת מה אכפת לך היינו שאין הדבר נוגע לך כי אם לי ע"ז אמר קובל אני על אשר שלחתני כי בזה יכחיש הנביא וע"ז אמר לו עתה תרא' שיתקיים כל פנת התורה והמעיין בפרשת וארא ימצא כי הקב"ה נתעורר לזה שא"ל וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם והענין תמוה והיינו כי האבות היו נבראים לעצמם ולא היה להם רשות לגלות כמ"ש הרמב"ן בפרשת תולדות על פסוק ותלך לדרוש את ד' לכך שמי ד' לא נודעתי להם וגם הקימותי את השבוע' וגם שמעתי את נאקת בני ישראל והמעיין יראה שבפרש' הלז מבואר כל דברי הרמב"ן בטעם האותות ודו"ק

למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ברש"י וא"ת מה אכפת לך קובל אני על אשר שלחתני והוא תמוה שמשה רועה נאמן לא הרע לו רק מה ששלחו וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שמצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתט"ז שכתב ליישב הא דמצינו כמה נביאות ע"ד משל וחידה וכמה מצינו דברים כהווייתן וכתב כי אותה שהיא על העתיד גם בדרך נבוא' נאמר' עד"מ ואותה שהיא תיכף ולזמן קריב אומרה בדרך פשוט וזה נקרא שליחות ולפ"ז כאן שאמר לו הקב"ה בדרך פשוט ושלחו שילך לפרעה ולהגיד לו שישלח את בני ישראל מארצו הבין משה רבינו ע"ה כי הוא תיכף ומיד ישלחם כי לא נאמר בדרך נבואה ולכך כשראה שהרע לעם הזה וחשב שלימים רחוקים ניבא היטב חרה לו למה זה שלחתני שזה אינו מגודר בתורת שליחות כי אם בדרך כבוא'. ובזה יש לפרש הא דהשיב לו עתה תרא' וא"כ שפיר שייך לשון שליחות והנ' הרדב"ז השיב עוד דאם הנביא מוכן לנבוא' אומר לו בדרך פשוט ואם אינו מוכן כל כך אז אומר לו בדרך חידה ואולי ע"ז אמר לו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם היינו מה שאמר להם לא בביאור כ"כ לפי שלא ראו באספקלריא המאירה אבל לך אני מגיד דברים ברורים ואולי זה ההבדל שאמר שמשה רבינו דיבר בזה הדבר היינו לא בדרך חידה ומשל כי אם זה הדבר שהרי הוא ראה באספקלריא המאיר' ומוכן תמיד לנבואה ודו"ק. עוד נרא' לי בזה דהנ' כבר אמרו במדרש דבית ראשון ושני שהי' ע"י בני אדם לכך נחרבו