דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) צט

מדברי הר"ש והמרדכי הדברים תמוהים דאדרב' כמהרי"ק משמע והיינו דבמקום שהולך מתחלתו א"צ להשמיענו דמלתא דפשיט' הוא וכ"כ הש"ך. אמנם לשון הב"י תמוה דמעתיק בשם מהרי"ק מה שאינו סובר כן ודבריו צ"ע וביותר תימה על הד"מ שכתב שיכול לקעקע כל דברי הב"י והוא תמוה דלמה לא תמה על שכותב בשם מהרי"ק מה דלא ס"ל והוא הביא כן בהדיא בשם המהרי"ק למעל' וצע"ג

ס"ה ובו מ' סאה. כתב הש"ך בס"ק כ' אף דלכלים סגי בכ"ש היינו במקום חיבור המעיין וכו' ובזה יש ליישב גם קושית הט"ז ס"ק ו' אבל צ"ע דא"כ מה פריך בחולין דף ל"א אי ביושב ומצפה מאי למימר הא טובא קמ"ל דבזה שנתלש כלים דומי' דאדם שצריך מ' סאה וכעין זה כ' הב"י שיש ראי' שים הגדול דינו ג"כ כשאר ימים דאל"כ קשה דלמא קמ"ל דהלכ' כר' יוסי ע"ש וא"כ מכ"ש דקשה דלמא קמ"ל דצריך מ' סאה וצע"ג ועש"ך ס"ק ל' וגם לדבריו צ"ע מה מקשה הש"ס

סט"ו כל מה שירצה. עיין בב"י שהביא דברי הרא"ש שהביא ראי' לזה מהא דתני בתוספת' ב' מקוואות באחד יש בו מ' סאה ובאחד אין בו ונפל ג' לוגין לתוך אחת אני אומר לתוך מ' נפל ולא נודע ראייתו. ולפענ"ד הכוונה דכל הטעם דשאני אומר הוא משום דלזה לא מקלקל ואם איתא הא משכחת לה קלקול כשיפול אח"כ הרבה יותר ממ' סאה דאז יפסל וע"כ דאינו נפסל אבל לפענ"ד יש לפקפק דדוקא היכא שבאותו זמן מקלקל הוא דלא אמרינן שאני אומר אבל כאן כעת אינו מקלקל רק אח"כ שפיר אמרי' שאני אומר וצע"ג

סכ"ד אפי' עשה כן עד י"ט פעמים אבל במים שאובין וכו'. אעתיק כאן מה שהגיעני מכתב בשנת תבר"ך כ"ז למב"י מהרב מוה' יוסף שטראזבורג מו"צ בק' קאסיב בדבר המקוה דשם שהמקוה שטובלין בה הנשים שבחוץ המרחץ הולך נהר סמוך לכותל המרחץ ומבפנים לכותל באותו צר נעשה חפיר' גדול' וע"י צנורת של עץ הולך המים למקוה הגדול' אמנם מפני שהמקו' גדול' מאד וא"א לחממה עשו בצדה רחוק כעשר אמות ג"כ מקוה קטנה וע"י צנורת של עץ הולך המים מהגדול' לקטנ' ולאשר חשש כי הצנורת של עץ אולי יש שמקבל צרורות וראה שבמקוה הקטנ' יש מעיין כובע שיוכל להתהוות מ' סאה בלי המשכ' מהמקו' הגדול' רק שנראה לו שהמים הם מי תמצית. וע"כ רצה מעלתו לומר כיון דנטל סאה ונתן סאה גם להרמב"ם אינו רק חשש משום מ"ע להרמב"ם כמ"ש הכ"מ פ"ז ממקוואות ה"ו ובב"י כאן דאף שלפי דעת הראב"ד הובא בתוס' יו"ט פ"ג דמקוואות משנה ג' ל"ק על הרמב"ם דהך משנה דהי' בעליון מ' סאה מיירי במצמצם מ' סאה וא"כ יש עכ"פ מחצה על מחצה והרא"ש לש לשיטתו שפירש דאית יותר ממ' סאה ולכך הקש' על הרמב"ם אבל עכ"פ כיון דאינו רק משום מ"ע א"כ במי תמצית דלים מ"ע דמאן מפיס לדעת אי הוה ממעיין או ממי תמצית וכשר הנה יפה כ' בזה ועיין בדג"מ שחידש דבמעיין הנובע ליכא חשש דלא יפסוק לעולם ואף דכאן הוה מי תמצית אבל עכ"פ לא יפסוק לעולם אם הוה מי תמצית שלא פסקו ועכ"פ כיון דאינו רק חשש בעלמא בודאי כשר בזה. ואני מוסיף מה דהביא הב"י בשם התשב"ץ בתשו' והוא בח"א סי' י"ז והובא בש"ך ס"ק ס"ג ולפמ"ש מעלתו אין ראי' מהראב"ד דלהראב"ד ל"ק קושית הרא"ש על הרמב"ם אבל לדידן באמה צ"ל דאינו רק חשש מפני מ"ע ובאמת קצת צ"ע על התשב"ץ שלא הזכיר שזו שיטת הרמב"ם ג"כ (ועיין בשטה מקובצת ב"ב דף ס"ו שכתב ג"כ דנטל סאה פסול הוא משום מ"ע) ועכ"פ הדין דין אמת. איברא דמ"ש הדג"מ דבמעיין ל"ש חשש מ"ע מדברי הראב"ד בבעל הנפש שער המים פרק א' לא משמע כן שהרי האריך במקוה שלימה שנפלה לתוכ' מ"ס שאובין בב"א אי כשר והאריך לחלק בין מקוה למעיין ואם איתא הא שאני מעיין דליש חשש מ"ע שתמיד נובע שאני מעיין ואף דשם מיירי שנפל מ"ס שאובין בב"א הא מ"מ אם יטול סאה וכדומה שייך במקוה מ"ע משא"כ במעיין וע"כ דלית' לחילוק זה. מיהו מהראב"ד אין ראי' דהוא לא משום מ"ע אסרו כ"א מצד הדין ובאמת לפי פירושו ל"ק ממשנה ג' פ"ז דמקוואות שממלא בכתף ונותן לתוכו שהרא"ש מפרש שצריך ליתן בו יותר ממ"ס ונמצא שלא נשאר באחד מהם רק פחות ממחצה ארבעים כשרים אבל להראב"ד דפירש שמיירי באינו נותן רק בצמצום מ"ס א"כ נשאר עכ"פ מחצה כשרים ול"ק על הראב"ד מהמשנה הלז כמ"ש מעלתו אבל הרמב"ם אינו מפרש רק משום מ"ע והרי בפהמ"ש פ"ו וכן בפ"ד ממקוואות ה"ו ביאר דאף דרבו המים אפ"ה כשר ובמשנה סתם הדברים וע"כ שפיר הקש' הרא"ש על הרמב"ם וע"כ דרק משום מ"ע נגעו בה ובאמת התשב"ץ לא הביא רק דברי הראב"ד וצ"ע שלא הביא דברי הרמב"ם. ומהראב"ד באמת אינו ראי' שהרי הראב"ד נסתפק במקוה אם נפל מ"ס שאובין בב"א אי כשר ומכל הפוסקים בראה שחלקו עליו ועיין בהשגות הרז"ה ז"ל שם ובב"י סי' ר"א ובש"ע סכ"ד סתם ג"כ הדברים בנפל בב"א וצ"ע שבב"י וגם בהרא"ש לא הביא דברי הראב"ד הנ"ל שמחמיר יותר מהרמב"ם וצ"ע בכ"ז ועכ"פ לדינא במי תמצית אם לא פסקו וגם בפסקו יש להקל דל"ש מ"ע כמ"ש מעלתו וע"כ אף ששם נוטלין סאה ונתנו סאה אם רוצים לחמם כשר. שוב ראיתי דהראב"ד מחמיר אפי' בלא נטל סאה כל שנפלו בב"א שהרי הרז"ה השיג עליו בזה וגם הראב"ד עצמו לעיל מיני' חילק בין נטל סאה ואח"כ מביא דבב"א פסול. ומהתימה על הב"י שגבי מקוה שיש בו מ"ס הביא דברי הראב"ד שע"כ שפירש הב"י דבנטל סאה ונתן סאה מיירי ע"ש והרי מפורש בראב"ד דס"ל כרשב"ם דאף בלא נטל סאה פסול כל שנפל בב"א מ"ס ועיין בהשגות הרז"ה ז"ל. ולפי דבריו מיושב קושית התוס' ביבמות דף פ"ב ד"ה דלא

סכ"ט נפלו לו ג' לוגין יין. עיין ש"ס מכות דף ד' בתוס' ד"ה אמר דמיירי ביין לבן שאינו משנה מראית המים וכו' ובפנ"י על מכות כ' שמצא בתוספת' חבית שנשבר בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה יין הטובל באותו מקום כאילו לא טבל ומשמע מזה להיפך מתוס' דאם לא הי' שינוי מראה לא מיפסל ע"ש שכתב שכמדומה שנעלמה הך תוספת' מבעלי התוס' ובספר ערוך לנר שנדפס מחדש על מס' מכות נדחק לישבו. והנה הך תוספת' מובא בר"ש פ"ז ממס' מקוואות משנה ד' וגם בב"י מובא דברי התוס' הלז וכתב שמכל הפוסקים לא כראה כן עכ"פ אינו במוצולת ים כמו שחשב הפ"י אך לפענד"נ ע"פ מה שדקדק בערוך לנר דבתוספת' מבואר כאילו לא טבל וכאן כתב לא עלתה לו טביל' והוא נדחק בזה ולפענד"נ עפמ"ש. התוס' בכתובות דף כ"ג דבספק אם נפל במקום קרוב לו או לה אתרע חזקת פנויה ובפ"י בגיטין כ"ח כתב שהוא מה"ת אתרע חזקת פנוי' שלה ובישועת יעקב אהע"ז כתב לפרש דברי התוס' דאף אם נימא דנפל קרוב לו מ"מ בעת שהתחיל לנפול לא הי' יכול לו ליגע והי' יכול לנפול קרוב לה ושוב אתרע חזקת פנוי' ע"ש ולפ"ז גם אנו נימא דבלא שינוי מראיו רק דחיישינן שמא קיו וקיימי והוא במקום אחד מים שאובין אבל עכ"פ הי' יכול להתערב תיכף רק דחיישינן שמא עדיין צבור ועומד במקומו וא"כ עכ"פ אתרע חזקת טומאה שהרי ירד לטבול והי' יכול להתערב ושוב לא הי' טובל ביין א"כ עכ"פ לא שייך כאילו לא טבל דהרי אתרע חזקת טומאה ולכך נקט בבריית' ובר"י א"ר לא עלתה לו טביל' והיינו דיכול להיות שצבור ועומד אבל בתוספת' פ"ה דמקוואות שמביא הפ"י שמיירי בשינוי מראיו דשם תיכף משעה שנפל לים שינוי מראיו ולא אתרע כלל חזקת טומאה נקט כאילו לא טבל. אך אחר העיון אינו נכון דהרי הש"ס אמר מ"ד התם אוקי גברא אחזקתי' הרי דאף בזה אמרינן אוקי גברא אחזקתי' אף שיכול להיות שהי' נתערב במים וגם בהך דתוספת' ג"כ הי' יכול להיות שלא ישתנו מראיו ואפ"ה נקט כאילו לא טבל. ועכ"פ מזה ראי' ברורה דלא כהפנ"י שכתב דבזרק ספק קרוב לו או לה הוה מה"ת אתרע חזקת פנויה וכאן אמרו בהדי' להיפך דמ"ד דאוקמא אחזקה ובאמת אם נימא דשאובין אינן רק דרבנן ובפרט אם אינו שאוב כלו קשה לפמ"ש הר"ש דכל דאתרע חזקת טומאה דאוריית' לא אמרינן אוקמא אחזקתו הראשונ' קשה מכאן לפירש"י דמיירי מחשש שאוב. ובאמת שאני תמה על הפ"י דחשב שנעלם זאת מהתוס' והרי רש"י במקומו כתב דגרסי בבריית' יין והוא תוספת' פ"ה דמקוואות וא"כ לא נעלם זאת מהתוס' ובאמת בתוספת' שמבואר שמראהו יין פשיטא ולא כתבו התוס' רק בדברי ר"י שאינו מבוחר דע"כ מיירי בלבן דאי באדום נחזי אם נשתנו והש"ס לא מייתי התנ"ה רק להביא ראי' דבים הגדול חיישינן שמא קוו וקיימו וכמ"ש רש"י לשיטתו וז"ב ופשוט וא"צ לשום דבר. והנה קשה לי לפמ"ש רש"י דהחשש הוא בשביל מים שאובין א"כ לרב דס"ל מב"מ לא בטיל א"כ אפי' לא קוו וקיימי לא יתבטל דהא מב"מ לא בטל ולכאור' רציתי לומר לפמ"ש הריטב"א בע"ז דף ע"ד דרב ושמואל דס"ל מב"מ לא בטל הוא רק מדרבנן דמסתמא ס"ל כרבנן דר"י דמב"מ בטל מה"ת וכיון שאינו רק מדרבנן ובשאיב שאינו ג"כ רק מדרבנן אפשר דבטל. אך העיקר נראה דהנה אמת דלא בטל מב"מ אבל כל שצריך שאיב שלשת לוגין שאובין ניהו דלא בטל אבל מ"מ אין כאן שלשת לוגין במקום אחר ואינו פוסל מחמת שאובין ובלא"ה זה ודאי דאף דמב"מ לא בטל היינו דגם המינו נשאר בחשיבתו וע"ד שכתב הפ"י בסוף ביצה דהוה כקבוע אבל לא שיהי' ההיתר דהיינו ים הגדול יהי' נחשב כשאיב זה ודאי לא אמרינן וכעין זה מצאתי בתוס' נדה דף מ"ז ד"ה את שכתבו בזה"ל דלעולם מדאוריית' נאסר לזרים מטעם תערובות תרומה שאינו ניכר אבל מה שהחולין נחשב כתרומה לפטור מן החלה זה אינו אלא מדרבנן ע"ש. והוא הדבר אשר דברתי והדבר מוכרח שם דהרי ר' יהודה ס"ל שם דחייבת בחלה והרי הוא ס"ל דמב"מ לא בטל מן התורה וע"כ דניהו דלא בטל אבל שיהי' נחשב כאילו הכל תרומה והרוב יהי' נחשב כהמיעוט זה ודאי אינו ובזה כתבו האחרונים דלכך לא אמרינן תרי משהו דאיך שייך שהמשהו יחשוב כאילו הוא העיקר והרוב יהי' כהמשהו זה לא אמרינן ודו"ק וכמ"ש בשו"ת גוא"י או"ח סי' תס"ז ואני כתבתי בגליון שם דדבריו תמוהין דאכתי יאסר המשהו עצמו החתיכ' השני' אבל לפמ"ש מדברי התוס' זה א"א שיצא מתורת א"מ רק שיש משהו בתוכו ומשהו בטל בששים ומה בכך שיש משהו בתוכו. מיהו ז"א דכל שיש משהו בתוכו ולא בטל במרוב' שוב אסור לאכלו מחשש שיאכל אותו משהו וזה אסור וע"כ דברי גוא"י אינם נכונים אבל מ"ש בדברי התוס' נכון ובאמת בקושיתי על רב הי' מקום לומר דבדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטל כדאמרו ציר זיעה בעלמ' הוא אבל א"צ והדבר נכון כמ"ש ודו"ק. והנה בשנת תבר"ך א' ויחי הגיעני שו"ת מקאסיב מהמו"ץ ר' חיים מנחם אלטיר מילנצר גאלדינבאך במקוה ששכחו ושאבו אותה בכלים שאינם נקובים ונשאר מים הרבה ונטלו אפר כירה הרבה וזרקו לתוך המים ונעשה מהאפר ומים כמו טיט הנרוק ולא הי' נראה שום מים ואח"כ פתחו המרזב שמשם הולכין להמקו' ונתערב עם טיט הנ"ל אי הוה כמו טיט הנרוק שאינו ע"י אדם ובפרט שהמרזב הוא ממעיין בפרט במקו' כזו שתחתי' מעינות לוטה בשולי הארץ גם א"צ טיט הנ"ל לצרף שיהי' שיעור המקוה שאם פותחין המרזב יש הרבה יותר מארבעים סאה. והנה אם המקו' הוא ממעיין כבר נודע מ"ש הרמ"א ס"מ בהג"ה דבדיעבד כשר אף בכלים שא"נ ואף שבתשוב' כתבתי בזה דאין הדבר ברור ויש פוסקים המחמירים גם בזה מ"מ כדאי הוא לצרף אמנם אם אינו על המעיין קשה לומר שיהי' אפר ומים חשוב