דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ק

כמו טיט. ולפענ"ד תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ח משבת הט"ז אי אפר בר גיבול הוא וא"ח אף שיגבל או דאפר א"צ גיבול ובנתינת מים לבד חייב וטיט הוה ב"ג ועיין מ"א סי' שכ"א ס"ק י"ט וא"כ לדעת הראב"ד אפר שוה לטיט וא"צ גיבול כלל אבל להרמב"ם צריך גיבול ובדיעבד יש לסמוך על הראב"ד שכן דעת האחרונים כנלפענ"ד ברור. אך כ"ז אם הי' טיט נרוק מקודם אינו נפסל בשאיב' אבל כל שכבר נפסל בשאיבה מה יושיענו מה שמעורב אפר אף אם יהי' נקרא טיט הנרוק ולשאוב כעת ע"י כלים שא"נ לא מועיל שכבר נעשה שאוב וגם לכתחל' ודאי אין לעשות נגד הרמב"ם וע"כ איני מוציא שום תקנה רק לנקוב נקבי הנביע' כמ"ש האגודה הובא בש"ך ס"ק נ"ז ועיין בר"ן פרק המביא אות תתקי"ד גבי קיטמא שרי נראה שהבין ברי"ף שיטה אחרת דהוא ס"ל בדעת הרי"ף דפוסק דאפר בר גיבול והיינו שצריך שיגבל ולא כראב"ד דסגי בנתינת מים לבד ורק מה דקיטמא שרי היינו לפי שאינו עומד לגיבול בנין ע"ש ודו"ק. עכ"פ בלא גיבול אינו חייב דלא מקרי גיבול כלל וצ"ע דבפוסקים אינו מבואר שיטה זו ודו"ק שוב מצאתי בשיטה מקובצת בביצה שם שנראה בפירוש כמ"ש ודו"ק

בש"ך ס"ק נ"ז במ"ש בשם האגודה לפענ"ד צ"ל היפוך השורות וכך צ"ל מכאן הי' נ"ל כשמנקין מקוה ונפסל בג' לוגין מים שאובין אם יוציאו ממנו מעט יותר ממה שהי' בו כשנפלו לתוך הג' לוגין שהוא כשר ודנתי לפני רבותי להכשירו אבל לא ראיתי רבותי נוהגין כן אם לא שהוציאו כל המים וינגבו המקוה בסדינים או בחול או ינקבו הכלים שדולים בו לבטלו מתורת כלי ועיין בסמ"ג וסמ"ק ושמא יש לחלק בין יצאו המים מאיליו ובין היכא שדלו והוציאו ממנו ויש שהורו שהמעיין אינו נפסל בג' לוגין מים שאובין והאריכו בראיות ולא ראיתי רבים נוהגין כן כצ"ל. ובזה יובן דבריו ומה שמחלק בין יצאו המים מאיליו ובין היכא שדלו והוציאו ממנו לפענ"ד כוונתו כיון דבא ע"י אדם שדולה ובזה פוסל ובעינן שינקב בשוליו אף בזה מהראוי לפסול ורק דלא ניחא ליה ועש"ך ס"ק מ"ו ודו"ק

סל"ו ואם חקק בו וכו'. עיין ב"י מ"ש בשם הרמב"ם בפירוש המשניות מה שפירש דכל שהי' לו שם כלי מתחל' אף שקבעו ולבסוף חקקו נפסל והב"י תמה עליו והנה ע"פ פירוש הרמב"ם הי' מקום ליישב קושית הנו"ב והגדולים קדמוהו דבב"ב מבואר דדוקא בשאיב' דרבנן מקילין ולא בדאוריית' ולפמ"ש הרמב"ם יש ליישב דדוקא בהיה עליו שם כלי אז צריך שיהי' רק שאיבה דרבנן אבל במקום שלא נעשה שם כלי כלל אז כשר אלא שלא קיי"ל כן ובגוף הקושי' הארכתי בתשוב' ואכ"מ

סעיף ס' ג' גממיות שבנחל התחתונה ועליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו והוא לשון הרמב"ם פ"ח ממקוואות ה"ח והוא תמוה דבחגיגה דף י"ט מובא ראשית לשון התוספת' מחלוקת ר"מ ור' יהודה ומפרש דפליגי בגוד אסיק וגוד אחית ע"ש והרמב"ם כ' טעם אחר ועמ"ש הכ"מ בשם הריב"ש דהרמב"ם מפרש דמה"ט אין המים נזחלים מערבין משום דלית ליה גוד אחית ואסיק ודבריו דחוקים דמנ"ל להרמב"ם להוסיף ענין שאין המים נזחלין ולא מפרש בפשיטות דרבנן לא ס"ל גוד אחית וכ"ש גוד אסיק והכ"מ כ' דהרמב"ם מפרש דרבנן מפרשי טעם אחר והוא תמוה דמנ"ל לרמב"ם זאת. ולפענד"נ דיצא לו לרבינו דבר זה דהרי הש"ך כתב דוקא גשמים אבל מעיין מערב אף בזוחלין והיינו משום דקתני וחרדלית של גשמים עוברת משמע דוקא גשמים ולא מעיין ואם הכוונה משום גוד אסיק ואחית מה נ"מ בין אם הם מי גשמים או מעיין וע"כ דהטעם הוא משום דאין המים הנזחלין מערבין ולכך דוקא מי גשמים שהם פסולין בזוחלין אבל אם הי' מי מעיין שמטהר בזוחלין גם מערבין אף שהם נזחלין. ומעתה מזה יצא לו לרבינו הדין והטעם דאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו והיינו דכל שהשטף מים נכנסין ויוצאין א"כ בזחילתן קיימא ולא עמדו במקוה ולכך אין מערבין דהזוחלין פסולין במקוה ולכך אינו מערב ובזה מסתבר טפי לומר גוד אחית דכל שנופל לתוך המקוה א"כ עמדו עכ"פ רגע אחת ובטל זחילתו אבל גוד אסיק ודאי לא מסתבר שהרי ודאי סופו לירד וא"כ לא יתבטל הזחילה ורבנן ס"ל דאף גוד אחית ל"ש דהא השטף נכנס ויוצא ולא נפסק הזחילה וזוחל אין כשר למקוה וז"ב כשמש. וכ דברי הרמב"ם מבוארים והן נסתר מחמתו דברי הדגול מרבבה בש"ך ס"ק פ' וכ"כ בתשובה סי' קל"ו דאין הנזחלים מערבין. והנה דברי תשובתו בנמשך מן המעיין ודאי אינם נכונים דבמעיין מטהר אף בזוחלין כמ"ש הש"ך וכבר תמה עליו בשו"ת חתם סופר חלק יו"ד סי' ר"ח. אמנם אני תמה דאף בלי דברי הש"ך הא הרמב"ם והש"ע מסיימו אא"כ עמדו וא"כ בהך דש"ך ס"ק פ' דמיירי שנמשך ע"י צנורות למקוה ובמקוה נשארו קוו וקיימי לכ"ע כשר ואף דנזחלים וז"ב כשמש. והנה בתשובה אחת הבינותי מ"ש הש"ך דמעיין מערב אף בזוחלין היינו שהגממיות נובעין מן המעיין ובמעיין מטהר זוחלין א"כ אף שגם במעיין צריך מ' סאה אבל הזוחלין מערבין. וכעת אני רואה שאין הפירוש כן דא"כ לא הי' לו לש"ך לציין דוקא גשמים והיינו למה שמערב הוא גשמים וכן אם הגממיות הן מקוה אלא ודאי דכוונת הש"ך הוא כפשוטו דהשטף מים הם גשמים אבל לא מעיין והדברים פשוטים כמ"ש. והנה בגיטין דף ט"ז הקשו התוס' ד"ה הניצוק דמשמע דהניצוק וקטפרס אינו חיבור כלל והרי ר"מ ור"י לא נחלקו דבתחתונה אמרינן גוד אחית ובראשית ההשקפה תמהתי דהא רבנן ס"ל דאף בתחתונה לא אמרינן דהוה חיבור. ומצאתי במהרש"א ומהר"ם לובלין שנדחקו בזה ובפני יהושע האריך שם ג"כ ולפמ"ש א"ש דדוקא היכא ששטף המים נכנס ויוצא ואינו נחשב פסול מטעם דאין הנזחלים מערבין אא"כ עמדו אבל בניצוק וקטפרס דיורדין להמקוה וכן בניצוק דסופו לירד הוה חיבור ול"ש שאין הנזחלין מערבין שהרי עמדו ומה גם דדוקא לענין מקוואות דאינו מטהר רק באשבורן שייך לחלק בין עמדו או לא וכן בין מי גשמים או מעיין אבל לענין חיבור לטהרה ל"ש לחלק זאת ושפיר הקשו. מיהו תירוצם לא יתיישב לפ"ז דהרי רבנן פליגי אפילו באמצעית יש מ"ס אפ"ה אין מטבילין רק באמצעית וע"כ שהתוס' לא פירשו כטעמו של הרמב"ם ועכ"פ להרמב"ם ל"ק קושית התוס' דאין ענינו לשם כלל ודו"ק כי מובטחני שיש לדברי פנים בהלכה. שוב ראיתי בר"ש פ"ח דטהרות שמתרץ קושית התוס' דרבנן ס"ל דאין כשר רק אמצעית ובאמת התוס' לא נחתי כלל לזה דהא הש"ס אמר דר' יהודה הוא ולר' יהודה התחתונה כשרה וכמ"ש המהרש"א ומהר"ם לובלין ז"ל ועשו"ת נטע שעשועים סי' כ"ד ומ"ש בדברי המרדכי ודעתו דבנהר שאין סופו לפסוק הוה חיבור אף בניצוק וקטפרס כמ"ש המרדכי וע' בפנ"י שם שהשתמש ג"כ בזה ולדבריו אין ראי' להרמב"ם ממה דנקט חרדלית של גשמים משום די"ל דגשמים סופו לפסוק אבל הרמב"ם לא ס"ל כן וכמ"ש ודו"ק

(ודרך אגב ארשום מה שחדשתי במסכת מקוואות במשניות ובר"ש

) פ"א משנה וא"ו הביא הר"ש התוספתא החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצין הרי הן כמי התמציות החופר בצד מעיין כ"ז שה באין מחמת המעיין אע"פ שפוסקים וחוזרים ומושכים הרי הן כמעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי התמצית והרמב"ם פ"ט מקוואות הג"ד הביא התוספתא הלז וכתב הכ"מ דלכך לא חילק בין חופר בצד הנהר כמו שחילק בצד המעיין משום דנהר יש כמה פעמים שרבו נוטפין על הזוחלין אבל קשה מחופר בצד הים וע"כ כתב דים הגדול ונהרות כיון שאין דינם כמעיין לענין מי חטאת כמ"ש הרמב"ם פ"ו מפרה ה"ה שהם מחולקין ממנו לענין זה עכ"ל. והנה בראשית ההשקפ' תמהתי בהא דאמרו בחגיגה דף כ"ב דהא ארעא כוליה חלחולי מחלחלא ובעינן מ"ם סאה במקום אחד ופירש"י דהמים הנובעים כאן באין מנהר גדול ולמה לא אמר יותר דהרי בתוספתא מבואר דאף בחופר בצד הנהר ממש אפ"ה לא הוה כמעיין רק כמי תמצית שלא פסקו והרי מי תמצית פסול לטבול בו אם אין בהם מ"ם סאה כמבואר כאן וברמב"ם פ"ט דמקוואות ואמאי לא נימא דמצטרף להנהר וא"צ שיהיה כאן מ"ם סאה וביותר תימה על מ"ש המרדכי והובא ברמ"א סי' ר"א סעיף נ"ב דמותר לחפור מקוה בצד הנהר ולטבול בה אעפ"י שאין בה מ"ם סאה דהא ארעא חלחולי מחלחלא והואיל והוא סמוך לנהר ואנו רואין החלחולים שביניהם שהמים באין מן הנהר דרך החלחול דהיינו מנקבים דקים שבקרקע הוה חיבור ובמרדכי הובא בב"י שם מבואר דהא דאמרו דארעא חלחולי מחלחל ובעי מ"ס היינו כשאין בכל אחת מ"ס אף שניכר שהחלחול מפעפע מזה לזה לא מועיל אבל כל שחופר בצד הנהר בכדי שאנו רואין את החלחול כה"ג הוה חלחול חיבור והוא תימה דהיאך יפרש התוספתא דהחופר בצד הנהר אינו רק כמי תמצית והיא תימה גדולה ובגוף דברי התוספתא שאמרה למעל' מהן מי תמצית שלא פסקו שמטבילין בהם את המים ואין מטבילין בהם אדם וידים וכלים זה הכלל כל מקום שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל אין ידים וכלים טובלין בו ואני תמה דהא כלים ודאי טובלים במעיין והרי הרבה פוסקים ס"ל דלטבילת אדם בעי מ"ם סאה כמו שהיא שיטת הר"נ ודעימיה (ומצאתי בב"י סוף הסימן שהרגיש בזה מ"ש על דברת הרוקח) וראיתי ברמב"ם פ"א ממקוואות הא דכתב דבין אדם ובין כלים צריך טבילה במים הנקווים בקרקע ובפ"ט הלכה ה' ו' כלל ג"כ אדם וכלים ביחד ובפי"א כלל גם הידים בו והיא מהתוספתא הלז כמ"ש הכ"מ. ומזה ראיה ברורה למ"ש הכ"מ בפ"ט ממקוואות ובב"י סי' ר"א דהרמב"ם ס"ל דגם אדם די במעיין בכל שהו דאל"כ לא יהיה אדם וכלים שווים אבל לשיטת הר"י צ"ע. וצ"ל דהתוספתא מיירי קודם שבטלו לרביעית דמעיין אבל זה דחוק וכעת צ"ע וגם דברי הב"י לענין מעיין קצת צ"ע שתחלה חשב שדברי הרא"ש כדברי הראב"ד ואח"כ כתב בעצמו שהרא"ש ס"ל כר"י ואולי רק לזה הביא דברי הרא"ש כראב"ד דהיינו שבעי עכ"פ מים שכל גופו עולה בהם אבל הרא"ש באמת החמיר כר"י דבעי מ"ם סאה ועיין בר"ש דכתב דמ"ש בתוספתא דהוה כמעיין היינו לטהר בכ"ש ומשמע דהתוספתא ס"ל דמעיין מטהר בכ"ש מסתמא אף לאדם קאי והנהר בעי מ"ם סאה כמי תמצית וצ"ע דא"כ בהא דאמרו ארעא חלחולי מחלחל ובעי מ"ם סאה ומזה מוכיח הר"י דבעי מ"ם סאה גם במעיין דחלחולי מחלחל שייך דוקא במים הנובעים וכ"כ הר"ש פ"ה דמקוואות משנה א' והרי סותר להתוספתא שמבואר דבמעיין בכ"ש דהיינו שכל גופו עולה בהם לכל היותר ואף אם נימא דכל שאין החלחול ניכר בעי מ"ם סאה עכ"פ מ"ש רש"י דמים הנובעים באין מנהר גדול צ"ע דהא הנהר אין לו דין מעיין וא"כ אף שבקרוב לנהר בעי מ"ם סאה ואל"ה הוה כמי תמצית וצע"ג בכ"ז ועיין שו"ת הח"ץ סי' מ"ם שדחה דברי המרדכי לענין מקוה בצד הנהר והביא דברי רש"י ולא הביא דברי התוספתא ולפמ"ש דברי רש"י צע"ג ועיין רמב"ם כאן משנה זיי"ן שהביא התוספתא ומבואר שם דס"ל דמעיין מטהר בכ"ש אף האדם ומצאתי בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' י"ח שמדבריו כראה ראיה ברורה לכל מ"ש פה ודו"ק היטב

פ"ב מ"ג בר"ש במ"ש בתוספתא נפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהם ואינו ידוע על איזה מהן נפלו ואח"כ נפלו שנים וא"י לאיזה מהם נפלו אין אומרים למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים צ"ל נפלו ג"כ שנים וידוע לאיזה מהם נפלו וכן הגיה הגאון מוהרא"וו ז"ל רק שנרשם בטעות בש"ס הרשימ' על הנפיל' הראשונ' וא"י וזה אינו דהראשונ' מיירי באמת בא"י רק שהשני' נודע וצ"ל אח"כ ואין חומרים למקום שנפלו שניים נפלו הראשונים וכן היא בתוספתא עצמה

פ"ב מ"ד הביא הר"ש התוספתא גסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גדורים ע"ג כלים ופירש הר"ש דהיינו שאין הסיד שבשוליו מחזקת למים ולא הגיסטרא שהיא משוקעת בקרקעיתו ונמצאו כל המים גדורים ומחזקין מחמת הגיסטרא שהוא כלי ומתוך כך חשיבי לי' רבנן כשאוב עכ"ל. ולא הבינותי הכוונ' ולפענ"ד צ"ל במקום שכתוב ולא הגסטרא צ"ל לולא הגסטרא והיינו שהגסטרא משוקע בקרקעית בור הגת וא"כ המים שהולכים דרך בור הגת בהיות שאין הסיד שבשולי בור הגת מחזיק המים הרי ע"כ עיקר נחיתו של המים ע"י הגיסטרא היא וא"כ הו"ל שאוב שהרי נחים בכלים וז"ש שהם גדורים היינו שעיקר מה שנחים וגדורים להיות במקום הזה הוא ע"י הגסטרא והו"ל שאובין וחפשתי בב"י ומצאתי שהביא תוספתא זו ודברי הר"ש בדבור המתחיל בד"א למ"ד אין מצטרפין וכו' והעתיק כמ"ש הר"ש ויש קלת ט"ס בהעתקת הב"י דברי הר"ש וצ"ל גדורין ומחזיקות במקום שכתוב גדורין ומרחיקין ובש"ע לא מצאתי הדין זה גם ברמב"ם