דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) צו

אם יש לה והפוסקים שחולקים על הר"ח י"ל דס"ל דשאני הכא דעכ"פ הריעותא נולד במ"ר מסתבר לתלות שכאן נמצא וכאן הי' הריעותא דבמקום מ"ר יש מכה ול"ד לשאר מכה דלא נודע לנו כלל ריעותא של המכה ולכך בעי שתדע שמכתה מוציאה דם אבל כאן במקום שנולד הריעות' שם י"ל דיש מכה וז"ב. ועכ"פ מכאן ראיה ברורה להבנת מפרשי הטור דסגי בשנודע לנו שיש לה מכה אף שאינו מוציא' דם בבירור דלא כמ"ש זקני הח"ץ סי' מ"ו דהרי כאן תלינן ע"י הריעותא של הדם במ"ר דיש לה מכה אף דלא נודע לנו כלל שיש לה מכה מכ"ש בנודע לנו שיש לה מכה אף שא"י אם מוציאה דם. ומה שהקשה זקני הח"ץ מכתמים הקלים דבעי ר"ע שתדע שיש לה מכה שיכולה להגלע ולהוציא דם כבר כתבתי הרבה דברים. וכעת נ"ל בפשיטות דהנה באמת כבר הקשה הכ"מ על כל כתמים דהוה ס"ס וכתב דחכמים גזרו בזה להחמיר אף שיש ס"ס וביאור הדברים כמו שבחמץ גזרו על הספק ה"ה בזה ואני מוסיף כמו בדיקת הריאה דחשו למיעוט המצוי ה"ה בכתמים דחשו למיעוט דבעינן דבר ברור שאינו מן המקור ולפ"ז מה מועיל שיש לה מכה הא לא עדיף מרוב ואפ"ה חשו למיעוט דעכ"פ דבר ברור אינו וכעין עשירי ודאי אמר רחמנ' דבעינן דבר הברור ואף רוב ספק מקרי ה"ה בזה דבעי דבר ברור ולכך החמיר עליה שיכול' להגלע ולהוצי' דם ואף בזה נסתכלו תלמידי ר"ע והיינו שעכ"פ גם בזה אינו דבר ברור ואמר ר"ע דבזה הקלו חז"ל שכל שיש לה מכה המוציאה דם משא"כ במכה במקור דהיינו בדם עצמו לא חש למיעוט ולכך כל שיש לה מכה תלינן בזה ודו"ק

סי' קצב ס"א ובדיעבד אם לא פסקה בטהרה עיין סדרי טהרה שכתב דבהגיע זמנה לראות אף שלא ראתה צריכה הפסק טהרה ובדיקה תחלה וסוף כשאר אשה ובשנת תרכ"ה א' אחרי קרושים כ"א למב"י הגיעני מכתב מהחריף מוה' אנשיל מקאלמייא שרצה לחדש דכל שלא ראתה א"צ הפסק טהרה והביא ראיה מהא דאמרו בנדה דף ס"ה אימור דא"ר בגדולה דקחזי' אבל בקטנה דלא חזיא מי אמר ולדברי הב"ח דגדולה אף שלא ראתה אף דל"ח לחימוד חיישינן לדלמ' ראתה דם נדה א"כ נחוש שמא ראתה ולאו אדעת' ולק"מ דבזמן הש"ס דהיה נ"מ לטהרות א"כ כל שלא ראתה בבירור ל"ח דהא מסתמ' בדקה דהיה נ"מ לטהרות אבל בזמנינו דאין נ"מ לטהרות חיישינן דלמא ראתה ולאו אדעת' וא"כ לק"מ ובזה נסתרו הרבה ראיות סלו והדין דין אמת כמ"ש הס"ט ודו"ק. והכה בשנת כתר"ו ה' חיי הי' מעשה שאלמנה אחת הי' החופה בליל וא"ו והי' ההכנה להחתונ' בליל וא"ו והיא התחיל' למנות באותו יום עש"ק ולא ידעה שצריכ' להפסיק בטהר' ובליל החופה נתעוררו ע"ז והורה המ"ץ דאסור' ואחד הגס לבו בהורא' הורה שמותרת לו ויצא לו הטעות מדברי הש"ך כא דאינו רק מנהג ולא ידע דברי המנח"י והס"ט כאן דבהגיע זמנה לראות ודאי צריכה הפסק טהרה ככל הנשים ודברי המנח"י שכתב דגם פנויה מסתמ' בדקה לטהרות תמוה דמאין לנו טהרות. והנה כל הדחק הי' לפי שאם נצריך טבילה שנית יהי' בע"ש ואלמנה דאין לה חופה אסור לבעול בשבת והנה זה טעות מכמה טעמים ולא מבעי' לרעת הח"מ סנ"ד והט"ז הסכים עמו דמסיר' כשהלך עמה לביתו קונה גם באלמנה ודאי ניחא אלא אף לדעת הב"ש בכה"ג דנ"ד ודאי מודה שהרי כנסה לחופה בליל ואו ובכה"ג הרשות ביתו ודאי קנה והב"ש לא מיירי רק כשהחופ' הי' בע"ש. וגם לפמ"ש הר"ן בהך דאתפס' מטלטלי' דכל שאינו בפרהסי' ל"ש איסור קניה ושאני הן דהלין דכנסין ארמלין דהי' בפרהסי' א"כ כאן שכנס' בליל וא"ו ודאי דלח הוה פרסום ושפיר קונה ולפענ"ד הב"ש ושן המ"א שחלקו על הח"מ היינו משום דלא הרגישו שיש חילוק בין כנסה בע"ש או שכנסה בליל וא"ו אבל לפענ"ד בכה"ג ודאי ל"ש איסור קנין דאינו פרהסי'. עוד נראה לי בנ"ד דבר חדש דבכה"ג הי' מקרי יחיד הראוי לביאה בליל וא"ו ושוב מותרת בשבת והטעם עפמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ה ע"ב ד"ה תגלי לחלק דבכה"ג דא"א לידע עתידות לא אמרינן תגלי מלתא למפרע ע"ש. ולדעתי לזה כוונו בתוס' יבמות דף ס"ז בד"ה אין מה שחלקו דלר' יוסי אם יבא אליהו ויאמר דלאו איילונית היא היתה מותרת ליבום ע"ש והיינו שאומר על אותה שעה. ולפ"ז כאן דחיישינן להפסק טהרה שמא מחמת חימוד ראתה ואם יבא אליהו ויאמר דלא חמדה היה סגי בזה ושאני כל הפסק טהרה דחיישינן מתוך שמעיינה פתוח כל שלא הפסיק' בטהר' שמא לא בדקה יפה ובעינן ספורין לפנינו אבל כאן דחיישי' מחמת חימוד ראתה כל שיבא אליהו ויאמר דלא חמדה סגי שוב הוה יחוד דחזיא לביאה ומותרת בשבת

סי' קצו ס"ד וי"א שצריכ' שתבדק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי ואין להקל. אעתיק כאן מ"ש בזה בתשוב' שנת תרי"ד יום ב' כ"ז אב בשובי ממרחץ קארלסבאד והגיעני תשוב' מהרב מוה' אברהם צבי הלוי מ"צ בק' ניאמץ שאירע שאשה בדקה באמצע ימי הספיר' של נקיים שתי פעמים ולא היו בתחלתן ובסופן רק באמצע וע"ז הורה מעלתו שסגי בכך וראייתו ממ"ש בש"ע דעה הראשונ' דסגי בבדקה בדיקה אחת אף באמצע והדיעה השני' מחמרה שצריכ' שתבדוק ביום ראשון וביום השביעי וסיים שאין להקל אך בדגול מרבבה חידש כיון דהסמ"ג כתב הואיל שלא נתבררה הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כדברי ריח שלא יהי' יותר מחמשה ימים בין בדיקה לבדיק' וא"כ אפי' לא בדקה ביום ראשון ובדקה באחד מימים האמצעים וגם ביום הז' דמועיל ומזה חידש מעלתו דחמוד סגי באחד מהאמצעים ויום הז' אף שאין כאן תחלתן לר"ח והוא בעי תחלתן וסופן וע"כ משום דעיקר קפידת הסמ"ג שלא יהי' יותר מה' ימים בין בדיק' לבדיק' והוא מפרש דמה שנחלק ר"ח וס"ל תחלתן וסופן בעינן לאו דוקא תחלה וסוף רק שלא יהי' יותר מהי ימים בל בדיק' א"כ ה"ה כל שבדק' שתי פעמים באמצע ועכ"פ לא יהי' יותר מה' ימים בלי בדיק' סגי וגם כיון דלרב בודאי סגי בתחלה לבד או בסיף לבד ולרב ודאי מהני באמצע כמ"ש הרשב"א והמחבר בש"ע וא"כ למה לן לאפושי פלוגת' ונימא דגם ר"ח מודה דכל שאין יותר מה' ימים בלי בדיק' דסגי וגם כיון דלרב באמצע עדיף יותר מבסוף דאחזיק להימים מקודם ה"ה לר"ח אמצע עדיף יותר ואף די"ל רבעי תחלה וסוף להחזיק הימים שבנתים בחזקת בדוק מ"מ כיון דתחלה ואמצע מועיל כמו לרב דתחלתן עדיף מסופן כדאמרו בדף ס"ח וה"ה אמצעיים ש"פ דמועיל גם לר"ח זה תו"ד. והגאון מוהרש"ק נ"י מבראד השיב לו דדוקא אמצע וז' כמ"ש בדגול מרבב' ואמצעיים ש"פ לא מועיל וכתב דהתיר נדה. הנה מצד הסברא צדקו דברי מעלתו דכמו דמועיל אמצע וז' עכ"פ אינו בדוקא מ"ש ר"ח תחלתן וסופן בעינן וה"ה אמצעיים דמועיל דעכ"פ לא הוה חמשה ימים בלי בדיק' אבל תמהני על מעלתו ועל הרב מוהרש"ק נ"י שנעלם מעיניהם שבדגול מרבב' בעצמו יש בזו הסתיר' שבנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קי"ח כתב דלר"ח דוקא תלתן וסופן בעינן ול"מ בדיקת האמצעיים כלל ומשמע שם בהדיא דאף אמצע וסוף או תחלה ואמצע לבד ל"מ ובעי דוקא תחלה וסוף וחזר בו ממ"ש בדגול מרבב' וע"ש ועכ"פ לפמ"ש בדגול מרבב' דסגי באמצע וסוף גם באמצע ותחל' וכן שני אמצעיים סגי. ומעתה צריכין אנו לברר הדין אם כדבריו בדגול מרבב' או בנוב"י והנה באמת דברי ר"ח שאמר דבעי תחלתן וסופן אינם מובנים דממנ"פ אם לא סגי בתחלתן לבד א"כ לצטרך כל השבע' נקיים והי מצא חילוק שיהי' תחלתן וסופן שניהם גם יחד. וגם מ"ש הסמ"ג שצריך שלא יהי' יותר מה' ימים בלי בדיקה תמוה דאטו ה' ימים כתובים בתור' שבעת ימים כתיב וממנ"פ או כל השבעת ימים דוקא או דסגי באחד מהם כמ"ש רב ומנ"ל לר"ח תחלתן וסופן. ולפענ"ד נראה דהנה בתה"א בדיני בדיקה וספיר' שער חמישי נחלקו הרא"ה והרשב"א במה נחלקו לרב דאמר תחלתן או סופן אי מועיל ספירת האמצעיים וכתב הרא"ה דל"מ דבאמת אנן בעינן שבעה ספורים נקיים לפנינו וכל דא"כ תחלתן איכא לומר דכלם גרירין בתר יומא קמא וכן להיפך כמו כן כלם גרירין בתר יום השביעי אבל באמצעיים זיל הכא ליכא ספורים וזיל הכא ליכא ספורים והרשב"א חולק ע"ז וכתב דבאמת לא בעי ספורים לפנינו רק שבעינן שתהי' מוחזקים בחזקת טהרה ולכך כל שבדק' בתחל' או בסוף לבד מהני דעכ"פ הפריש' בטהר' טרם שהי' ימים הספורים והו"ל בחזקת טהרה ולפ"ז מכ"ש האמצעיים דמועיל דקרוב לשתי הקצוות ע"ש דבריו הנעימים. ולפ"ז י"ל דר"ח ס"ל דבעי תחלתן וסופן כדי להחזיק הימים שבנתים בחזקת טהרה ולפ"ז נראה לפענ"ד דכ"ש באמצעיים דמועיל דקרוב יותר לשתי הקצוות דהשת' תחלה וסוף דמ"מ הימים שבנתים יש לחוש שמא ראתה סגי בתחלתן וסופן ואמצעיים ודאי סגי לקרב שתי הקצוות שהימים שבנתים לא ראתה וכיון דלרב מועיל האמצעיים ה"ה לר"ח דמצריך שתי בדיקות להחזיק הטהר' מכ"ש באמצעיים דמקורב טפי לשתי הקצוות ובזה נראה לפענ"ד מה שחשש הסמ"ג שלא יהיה יותר מחמש' ימים בל' טהרה דהנה בזבחים דף כ"ט אמרו דר"ח ס"ל אחר שהוא כשר איך יחזור ויפסל וא"ל ר"ע מצינו בזב וזבה שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו ופירש"י דאם מנו ארבע' וחמשה ימים מקרי חזקת טהרה והתוס' חלקו עליו וכתבו דזה לא מקרי חזקת טהרה. ולפ"ז לר"א דס"ל דהוה חזקת טהרה נא קשה קושית ר"ע וא"כ זהו דנחלקו רב ור"ח אליבא דר"א דלרב מקרי חזקת טהרה ולר"ח לא מקרי חזקת טהרה עד שיכלו כל הנקיים ועכ"פ כל שאינו יותר מה' ימים מקרי חזקת טהרה לר"ח ג"כ שנלפענ"ד ברור. ולפענ"ד בראה מ"ש הסמ"ג דה' ימים ולא יותר מקורו מהך דזבחים דבד' אי ה' ימים עדן לא מקרי חזקת טהרה כ"כ ויותר לא מצינו ובאמת יש לומר מה דנקט ר"ח תחלתן וסופו הוא משום דמסיימי וכעין דאמרו בסוכה ר"פ לולב הגזול דמש"ה תקנו בשביעי דהימים שבנתים לא מסיימי אבל כ"ז איני רק לחומרא בעלמ' אבל לא לעכב וסגי בשתי בדיקות דבעי שתתחזק שתי פעמים בטהר' ולרבי בשתים סגי ומקרי אתחזיק וא"כ עכ"פ נקרא חזקה אלימת' כל שתתחזק בשתי פעמים ועכ"פ לענין שתהי' נקראת נדה ודאי לא מקריא ח"ו. ובאמת מהסדרי טהרה נראה דהסמ"ג מדין תורה מחמיר דצריך שתים ואני לעצמי לא נראה כן. ומצאתי בספר התרומה דמה"ת גם ר"ח מודה דסגי בשביעי בלבד ע"ש סי' צ"ד ומ"ש הב"י דראוי להחמיר בספק כרת היינו דכל דצריך בדיק' תחלתן וסופן וחיישינן שמא תראה הוה חשש ספק כרת אבל החשש אינו רק דרבנן דמה"ת מחזקינן בחזקת טהרה ומותרת דבודאי לא תראה ונסתרו כל דברי הסמ"ג. ועכ"פ לדינא הנכון כמ"ש בדגול מרבבה וכמ"ש מעלתו דבאמצעיים ג"כ סגי בשתי פעמים כנלפענ"ד

הלכות טבילה

סי' קצ"ח ס"א כל גופה בפ"א עיין ב"י וט"ז מ"ש הטעם דבעינן שיבא מים בבת אחת ולפענ"ד הכוונה ע"ד מ"ש החינוך פ' מצורע מלוה קע"ג שטעם המים שיטהר כל טומאה אחשוב ע"ד הפשט כי הענין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותו שעה כמו שהי' העולם כלו מים טרם היות בו אדם וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים ויתן אל לבו כמו שנתחדש בגופו כמי כן יחדש מעשיו