דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) צד

נודע מ"ש ראשונים ואחרונים דתקנה מתקנינן אף על המיעוט משום דהמיעוט ישנו בעולם דבשלמא בדבר פרטי שאירע מעמידין על הרוב אבל תקנה כוללת מצריכינן לתקן גם המיעוט דהא גם המיעוט ישנו בעולם ולפ"ז בשלמא כשאירע מעשה שזה שכר בי"ד ומספקי' אי חזקתו בדיק בזה כל דאיכ' טרחא ל"צ לברורי אבל בבדיקת הבהמה שהוא תקנה כוללת על כל הבהמות שבעולם והרי בבהמות שבעולם יש המיעוט שהן טריפות וע"ז שייך תקנה אף שהן המיעוט ושפיר הקשה הב"י וע"ז תירץ הב"י דשאני בהמה דמעולם לא הי' לה חזקת טריפות וכמ"ש המג"א סי' תל"ז ס"ק ר' ולפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ז דכל דיש לומר דלא מחזיקין איסורא ע"ש ס"ק יו"ד ה"ה בבהמה דמה"ת לאחזוקי ריעותא שנטרף ושאני ריאה דהוא מיעוט המצי' ועלול לטרוף א"כ ל"ק כלל דכ"ש חמץ דכל השנה הוא בחזקת שיש בה חמץ וצריך בדיקה בבירור ובאמת שלכאור' צ"ב מה דפריך הש"ס למה נ"מ לשיילי' הא לפמ"ש בש"ע סי' תל"ז ס"ג דצריך להחזיר הממון בעד הבדיק' א"כ שוב יקשה היאך נאמן המשכיר באמרו שהוא בדוק הא לענין ממין אין ע"א נאמן לפטור עצמו ואולי כיון דבאמת ניחא ליה למעבר מצוה בממוניה ואף להפוסקים דצריך לשלם לו השכר דבפסידת ממון לא ניחא לי' ואני הראיתי שכן אמרו בבכורות י"ח ע"ב דר"ע ס"ל דבמקום פסידא לא ניחא לי' היינו זה השוכר דיש לי פסידא ששכרו בחזקת ברוק אבל המשכיר דצריך לבדוק מן הדין בודאי לא הי' משקר להכשיל לחבירו בשביל שכר הבדיק' זה ודאי לא אמרינן כן ונאמן ודו"ק היטב ודברי הפר"ח בהשגתו על הב"ח תמוהין שם דכוונת הב"ח הוא כפשוטו דבבהמ' אם כשרה היא אז היא כשרה בלי מעשה אבל בחמץ צריך מעשה לבדקו והו"ל חזקה דתלי' במעשה וז"פ ועבב"ח או"ח סי' ח' ובמג"א שם ס"ק י"א ודו"ק היטב

ס"ה אם יש מכה. עיין בט"ז וש"ך מה שפירשו בכוונת המרדכי והנה אור ליום ד' ער"ח טבת תרכ"ה שאל אותי האברך המופלג מוה' יחיאל עזריאל מק' בארידיוו שדברי המרדכי הם סותרין זא"ז בין להבנת הט"ז ובין להבנת הש"ך דלהבנת הט"ז דמתיר דוקא ביש לה מכה ושלא בשעת ווסתה והרי כתב אח"כ המרדכי דדוקא ביודעת שהמכה מוציאה דם הא בספק לא אף שלא בשעת ווסתה וכאן כתב דאף שא"י אם מכתה מיציאה דם תולה במכתה ולהש"ך דכתב דאף בלא מכה תולה שלא בשעת ווסתה דדם טהור הוא א"כ פשיטא דקשה דשם כתב דכל שיש ספק לא תולה אף שלא בשעת ווסתה. והנה באמת להמעיין היטב ימצא כי הדברים תמוהים והשבתי דלפענ"ד ל"ק דש חילוק להט"ז דאם א"י אם המכה מוציאה דם כלל אז אף שלא בשעת ווסתה לא תולה במכתה כי ספק אם המכה מוציא דם כלל וז"ש אם המכה מוציא דם לכך בספק אין תולין אבל לעיל מיירי שיודעת שהמכה מוציאה דם לפעמים רק שהספק אם הדם שיצא עכשיו אם הוא מן המכה או דם ווסתה לכך כל שלא בשעת ווסתה תולה במכתה וא"כ דברי המרדכי לפי הבנת הט"ז נכונים ולהש"ך ג"כ יש ליישב דברי המרדכי דבאמת לפי הבנת הש"ך הדבר תמיה דבלא מכה כלל נימא דדם טהור ומה בכך שהוא שלא בשעת ווסתה ובאמת הט"ז כתב שאין לו ביאור כלל. אך נראה דלפי הבנת הש"ך מיירי באם לא הרגיש' וחזקת דם שבא בהרגשה א"כ כל שהוא שלא בשעת ווסתה וכיון שבא שלא בהרגש' ואינו רק דרבנן מהראוי לומר שממקום אחר בא ומ הצדדים דמה"ת לתלות בדם נדה שחזקת דם שבא בהרגשה ובזה מיושב מה שהקש' בחיות דעת דהא בשבועות דף י"ח מוקי נמצא על עד שלא בשעת ווסתה ולפמ"ש א"ש דשם כל שי"ל שאומר הרגשת שמש הוא שוב בודאי טמא כל שאין לה מכה אף שלא בשעת ווסתה דאמרינן דסברה הרגשת שמש הוא ואח"כ מיירי המרדכי באמרה שהרגיש' זיבת דבר לח רק שרוצית לתלות שדם המכה יצא ממנה בזה כל שיש ספק אם המכה מוציא דם טמאה וז"ב. והנה לפי הבנת הט"ז דוקא אם יש לה מכה נוכל לפרש דברי הש"ס דאם יש לה ווסת תולה בווסתה היינו לה פך דכל שיש לה ווסת והגיע זמן ווסתה אז תולה בוסת אף שיש לה מכה וכמ"ש המרדכי דאל"כ לא תטמא לעולם והך תולה לחומר' וא"כ הדין של המרדכי מפורש בש"ס ועיין שו"ת זקני הפ"י ז"ל במג"ש חיו"ד סי' א'

והנה אור ליום ד' יתרו שנה זו הקש' אותי אברך הנ"ל במ"ש הרשב"א שער ד' והובא בב"י ובט"ז וש"ך סי' קפ"ז דכתב דמסתבר' דאפי' אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה חדא דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת וע"ז הקש' דשם מיירי במכה שיש לה במקור כדאמרו נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם וכמ"ש הרשב"א בעצמו אח"כ והרי אם המכה הוא במקור מה מועיל שפופרת הא אכתי לא תדע אם דם מכה הוא או דם מקור וכמ"ש בנקה"כ בט"ז סי' פ"ז ס"ק י' ע"ש והשבתי דאה"נ קאמר דמזה מוכח דאף בלא בדיקה תולה במכתה שהרי גם על בדיק' א"א שתסמוך דא"א לה לבדוק אלא בשפופרת ומהיכן תדע שדם מכה הוא דלמא דם מקור כיון שהוא בתוך המקור וע"כ שתתלה במכה אף שלא תדע א"כ למה לה בדיקה כלל ואף שמשמעות הרשב"א אינו כן מ"מ יש לדחוק ולהבין כן בדברי הרשב"א. והנה לכאור' אמרתי דכשיש לה מכה במקור שפיר תבדוק ע"י שפופרת ואף דאכתי לא תדע אם דם מקור הוא או דם מכה שפיר נתלה במכה דכל הטעם דחוששין לדם מקור הוא משום דרוב דמים באים מחמת דם מקור ולא בשביל דם מכה ולפ"ז כל שברור שיש לה מכה במקור שוב הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ וסותר הרוב ושוב תלינן מספיק' להקל דהא בא שלא בהרגשה. איברא דלפמ"ש הט"ז סי' ק"א ס"ק י"ד דכל שיש שתי קביעות וחד קבוע יש רוב יותר יש לתלות בקבוע דיש רוב ע"ש וא"כ כאן דקבוע ומדם מקור יש רוב דמים באים מן המקור וא"כ אכתי יש לתלות דבא מן המקור דהוא קבוע ורוב וקבוע דמכה אינו מהרוב. אמנם נראה דלזה שוב מועיל ס"ס שמא מן הצדדים והרי ס"ס הוה גם כן רוב ועדיף מרוב לשיטת הרשב"א ובפרט לפמ"ש בתשו' דס"ס הוה רובא דאית' קמן דיש שני צדדים לפנינו וא"כ שוב מועיל הקבוע דמן המקור דגם זה יש רוב מצד הס"ס ואף דשם הרוב מצד עצמו וכאן מצד עצמו אין כאן רוב רק בצירוף הספק דלמא מן הצדדים מ"מ לענין היתר יש לצרף הקבוע מצד דיש שני צדדים להיתר וזה עדיף מרוב וכמ"ש ובזה מבואר מה שחידש הנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' מ"א דמ"ש הרמ"א להכשיר מטעם ס"ס זה כשיש מכה במקור ולא כשהמכה אינו במקור ע"ש מ"ש בטעמו. ולפמ"ש הדבר ברור דכשיש מכה במקור עכ"פ יש שתי קביעות ושפיר מצרפינן ס"ס דמן הצדדין אבל כל שהמכה אינו במקור שוב יש רוב דמן המקור בא ומה מועיל קביעות של המכה דאינו במקור כלל. ובזה מיושב קושית זקני הח"ץ דלמה אמר ר"ע אם יכולה להגלע ולהוציא דם והא בהרשב"א א"צ שתדע שמכה מוציאה דם ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כשהמכה מן הצדדים ואינו במקור דהרי אמר שיכולה להגלע ולהוציא דם ובמקור אין עיניה שם כמ"ש הרשב"א הנ"ל ועיין ח"צ והנו"ב שם ושפיר צריכה שתדע שהמכה מוציאה דם אבל במכה במקור שוב יש כאן שתי קביעות ודו"ק. איברא דלפמ"ש בתשו' אחרת כיון דאין הדם מטמא עד שתצא לחוץ ושוב לא שייך קבוע דהו"ל פירש אך כיון שאין הדם מטמא רק בהרגש' שנעקר מקומו שוב הו"ל כמו שראינו בעת שפירש כמ"ש בשב שמעתתא ש"ד פ"א. אמנם לפ"ז אדרבא כשלא הרגיש' א"כ מכה שבמקור וראי הו"ל קבוע ורוב דמים מן המקור לא מקרי קבוע כיון שאינו מטמא עד שתצא לחוץ ולא הוה קבוע וא"כ זה הקבוע עדיף וצ"ע בזה ובתשו' כתבתי בזה ואכ"מ

סי' קפ"ט ס"ד עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגיש'. ע' חוות דעת שחידש דאם בדקה ונאבד העד צ"ע דיש לומר דהי' הרגשת עד דטמאה ובביאורים הניח בצ"ע ובחידושים כ"כ בפשיטות ומכ"ש אם ע"י פשיעה נאבד ובפתחי תשוב' דגם בהטלת מ"ר יש לומר דלמא הרגשת מ"ר הוא ולפענ"ד לא נהירא דכפי הראות תלוי בשני דיעות באם נאבד הריאה בלי בדיקה ואף להאוסרים שם היינו מטעם דכ"א יעשה כן וזה שייך שם דאם ישליך הריאה שוב לא יתוודע הדבר אבל כאן הוא תחוש לנפשה דמה תעשה שמא תראה אח"כ ויתוודע קלונה וגם תהי' בחיוב כרת ובודאי לא תעשה כן ואדרבה כשבדקה ונאבד הרי רצתה לעשות כתיקון חז"ל רק שלא נודע בכה"ג הקיל הש"ך בריאה כמ"ש שם ס"ק מ"ב ומכ"ש הכא וכפי הראות מה שהחמיר הוא בשביל דל"ד לריאה דשם נשחטה הותרה וכאן איכא חזקה דאורח בזמנו בא. אבל ז"א דהרי ווסתות דרבנן ולא אלים כ"כ החזקה וא"כ כל שלא ידענו בבירור שהרגיש' בודאי יש להקל ודו"ק

שם במ"ש הטור דאין אשה קובעת לה וסת בימי נדתה ובימי זיבתה. והנה תלמידי המופלג מוה' שמואל גאלדבערג נ"י אמר לי כי לדעתו הי' נראה דמה דאמרו דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדה וזיבה הוא דוקא כל שהי' לה כבר וסת ולענין שתעקור וסתה זה לא מסתבר אבל אם לא הי' לה וסת קבוע כלל אפשר דגם בימי נדתה וזיבתה קובעת לה וסת וזה רצה להעמיס בכוונת דודי זקני הגאון מוה' שאול ז"ל שנדפס בגליון הש"ס בנדה דף מ"א ליישב דברי רש"י שאין לו הבנה כלל. הנה לא מסתבר כלל דכל הטעם דאינה קובעת וסת בימי נדתה משום דעלולה לראות וא"כ אדרבא כל שלא הי' לה וסת כלל ודאי עלולה לראות בימי נדתה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' צ"ג מ"ש בענין זה ולא חילק כלל בין תחלת קביעת וסת או לעקור

סי' ק"צ וחכמים גזרו. כתב הט"ז א"ל הא הוה ס"ס דלמא מעלמא ואת"ל ממנה דלמא מן הצדדים י"ל דרוב דמים טמאים באשה בא מן המקור לא מחשב לס"ס וכמ"ש התוס' בכתובות דף ט' בסוגי' דפ"פ וא"ל א"כ בסי' קפ"ז סעיף ה' איך מצרפינן לס"ס דהתם יש מכה ואפשר שהוא מן הצדדים ע"ש הנה קושייתו ת"ל כבר הרגשתי למעל' אבל תירוץ הט"ז הוא תמוה דהא המכה מיירי שהיא בודאי במקור וא"כ ליכא ס"ס אבל באמת קושית הט"ז שהוא קושית הכ"מ ל"ק דלא הוה מתהפך דאת"ל מהמקור שוב בודאי טמא ואף די"ל דבכתמים צריכין לדיו שמא לא התחיל כלל ריעות' ודלמא מעלמא קאתי מ"מ הוה גם כן שם אונם חד הוא דמה נ"מ בדם הצדדין או שבא מעלמא ובזה כבר הרגישו האחרונים אבל דברי הט"ז תמוהים ותמהני שלא העירו עליו האחרונים ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק סי' מ"ו שהאריך בדברי הרמ"א בסי' קפ"ז דע"כ מיירי דהמכה במקור וגם במהד"ת חיו"ד סי' קי"ח הי' לו דבר זה חרש דל"ש ס"ס דהוא נגד הרוב ולא העיר מדברי הט"ז הנ"ל ובמהד"ק כתבתי ע"פ דברי הכ"מ פי"ב ממעשר דבדמאי שנתקנה על הספק אפי' בס"ס אסור וה"ה בכתמים. ועכ"פ נ"ל ברור דבקטנה ודאי מותר דכל דלא תקנו כתמים בזה הוה שוב ס"ס וגם לא הוה נגד הרוב דבקטנה ל"ש דמים מן המקור ועיין בט"ז סוף הסימן ס"ק מ"א מ"ש על דברת שו"ת זקני רמ"א ובמהר"ק כתבתי ליישב. וכעת נראה ע"פ מה דאמרו בדף ס"ג בשופעת דם טמא מתוך דם טהור ע"ש חזינן דזה מקרי וסת ותולין דזה בא ממקום שזה בא ומזה ראי' ברורה דגם דם טהור בא מן המקור ודברי החינוך שכ' בפ' אחרי דדם טהור אינו בא מן המקור צ"ע