דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) צ

(השמטה לסי' ס"א ס"ה) אע"ג שמותר לאכול בגליון ציינתי דבתוס' חולין דף קל"א משמע דאסור לזרים ע"ש בד"ה ה"ג ועפר"ח ותמהני דבתוס' שבת דף יו"ד ע"ב משמע דמותר לזרים לאחר שנתנה לכהן

שם ס"ו שחט ומצא טריפה פטור עט"ז משום דכתיב מאת זובחי זבח פרט לטריפ' הנה הרמב"ם השמיט זאת והאחרונים תמהו ע"ד השמט' ולפענ"ד ש"ס ערוך הוא בנדה דף נ"א דאמר ה"נ מסתברא מדקתני כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות וכו' ואם איתא האיכא טריפ' דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות ומשני אמר רבינא הא מני ר"ש הוא דתנן ר"ש פוטר את הטריפ' מראשית הגז ולפ"ז לדידן דראשית הגז נוהג בטריפ' כמ"ש הרמב"ם פ"י מבכורים ה"ז א"כ ה"נ שחייב במתנות וס"ל לרבינו דהספרי דממעט טריפ' ממתנות סתם ספרי כר"ש דפוטר מראשית הגז ג"כ אבל לדידן חייב בראשית הגז ובמתנות ועיין בר"ן ובכ"מ פ"ו מבכורים שם ותמצא שכוונתי לאמת ה"ל וגם בחולין דף קל"ו ע"ב הוא הך רבינא וא"כ רבינו פסק כהמשנ' דכל שחייב בראשית הגז חייב במתנות וכיון דפסק כרבנן דר"ש דחייב בראשית הגז ממילא חייב במתנות ולפענ"ד מ"ש הרמב"ם פ"ט מביכורים ה"ו דאחד השוחט לאכילת אדם או לאכילת עכו"ם או לכלבים והוא מהתוספתא מיירי בטריפה דאינה ראוי' רק לאכילת עכו"ם או לכלבים דאל"כ לתסור לשחוט לעכו"ם ולכלבים ומבואר דחייב טריפ' במתנות ועיין בב"י ותמצא כאן שהעתיק דברי ראב"ד בפ"ט ה"ו הנ"ל שלא במקומו ואולי ג"כ נתכוין לזה דאכילת עכו"ם היינו טריפ' וע' תוס' חולין דף ק"ל דיה תיתי שמשמע ג"כ מדבריהם דטריפ' חייב במתנות והגידו לי שהגאון מוהר"ע איגר ז"ל הרגיש בזה ולפענ"ד דהתוס' פסק כהרמב"ם ובחידושי לנדה שם הארכתי יותר ובישועות יעקב הקשה למה יהי' בהמה חייב במתנות וניחוש דלמא טריפ' היא ואין הולכין בממון אחר הרוב ולק"מ דמלבד דבספק מצוה ל"ש זאת כמ"ש בשטה מקובצת לענין פדיון הבן ואף שאני הקשיתי ע"ז אבל בלא"ה כיון דאנן אוכלין הבהמה ומחזקי' דהוא מן הרוב איך אפשר שיפטור ממתנות וז"ב ופשוט

שם סי"א אין לו לכהן לחטוף המתנות. עיין רש"י דף קנ"א גבי לויא דחטף מתנתא ובדף קל"ג גבי כהן דחוטף מתנות דפירש דחטף מיד התינוקות שהם מוליכין המתנות ליד כהן ונשאלתי מתלמודי נ"י מה ראה רש"י לפרש כן. ואמרתי בזה דהנה באמת אנן קי"ל דתקפו כהן מוציאין מידו אף בספק שחייב בבכור ובמתנות וא"כ היאך מועיל חטיפה הא יש לבעלים טובת הנאה וע"כ פירש"י דהבעלים כבר שלחו ליד כהן וא"כ כבר נסתלקו הבעלים רק הכהנים והלוים נחלקו למי שייך ושפיר מועיל תפיסה אך אם היו גדולים כבר זכו לאותו כהן שהיו הבעלים משלחים לו ולא מועיל תפיס' ולכך כתב שתינוקות היו ול"מ זכיה גבי קטן ודו"ק היטב כי זה ברור

שם סי"ט אין נוהגת בקדשים עט"ז וצ"ע בפסחים דף מ"ז דממעט משה ולא מעשר והא בלא"ה אין קדושה חלה על קדושה ואף רק קדושת מצוה בלבד אינו חל כמ"ש הט"ז כאן ומכ"ש קדושה ממש וצע"ג

שם ס"כ בכור קודם שבא ליד כהן עט"ז ס"ק כ"ב מ"ש בזה. ודבריו הקדושים לא זכיתי להבין דמ"ש דעכ"פ צריכין ליתן לכהן אחד לא הבינותי דהא כל אחד יכול לדחותו ואם נימא דממונא לא בטל וכמו שנרא' מדבריו במ"ש על הפריש' גם זה צ"ע דהא בממון שאל"ת אף ממונא בטל וכמ"ש בביצה דף ל"ח ועוד דאם נימא כן הא הביא בעצמו דברי התוס' דגם לר"י הוה הקושיא כיון שכ"א יכול לדחותו וע"ז הוצרך לאוקמא בבא ליד כהן ומכרו במומו וא"כ סוף דבריו סותרין לתחלת דבריו ועפר"ח שתירץ כעין זה והוא יכול לפרש דקושיית הש"ס באמת לא אזל אליבא דר"י אבל דברי הט"ז לא זכיתי להבין ועיין פרמ"ג שם שהאריך אבל לא יכולתי להבין דברי הט"ז וצ"ע

סי' ס"ב ס"א אבמה"ח אסור בבהמ' חיה ועוף שיטת הרמב"ם דאבמה"ח אינו נוהג בעוף לב"כ וכלם תמהו דמנ"ל זאת ולפענ"ד נראה דהנה בסנהדרין דף נ"ו אמרו דאבמה"ח לב"נ נפקא לי' לר' יוחנן מאכל תאכל ולא אבמה"ח וכתב רש"י דעומד לאכיל' לא תאכל אבמה"ח דבהמ' בחייה אינה עומדת לאכיל' אלא לגדל וולדות. והנה לפ"ז הרי בדמשק אליעזר הובא בכו"פ סי' יו"ד כ' דבעוף ל"ש זאת דאינו עומד רק לשחיטה אי חשוב מקלקל ע"ש ולפ"ז לא חייבה תורה לב"נ דזה לא נפיק מאכל תאכל דגם בעוף עומד לאכיל' ע"ש והנה לתנא דבי מנשה דיליף מבשר בנפשו דמו לא תאכלו, א"כ גם עוף בכלל אבל הרמב"ם לשיטתו דבשר בנפשו לדידי' אתי לבשר מן החי וכדתנא דבי ר' ישמעאל חולין דף ק"ב ועכ"מ ולח"מ פינו ממלכים הלכה י"א ולכך כתב רבינו שאינו נוהג אבמה"ח בב"נ אבל אפשר דבשר מן החי נוהג בב"נ כנ"ל דבר חדש ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים לשיטת הרמב"ם מה פריך בחולין דף ק"ב ולר' יהודה למה לי קרא ליתי איסור אבמה"ח וליחול על טמאה שכן נוהג בב"נ ומה קושיא דלמא אצטריך לא במה"ח של עוף דאינו אסור בב"נ. ולפמ"ש א"ש דהא רש"י פירש שם דחל על ב"נ מקרא דבשר בנפשו דמו לא תאכלו והרי לתנא דבי מנשה באמת אף עוף חל על ב"נ וכמ"ש. ובזה מיושב מה דאמרו בפסחים דף ע"ג תיקן להוציאו מידי אבמה"ח והקשו לפי מה דמוקי בחולין דף מ"ם בחטאת העוף א"כ אין ב"נ מצווה ולפמ"ש י"ל דשם אזיל לתנא דבי מנשה או אף לדידן לענין בשר מהחי דגם להרמב"ם נוהג בב"נ ואבמה"ח לאו דוקא רק בשר מן החי. ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם פ"ט ממלכים הי"א שהתחיל אחד אבמה"ח או הבשר הפורש מן החי ויראה לי שאין אבמה"ח נוהג בעוף בב"נ למה האריך אבמה"ח והלא גם בשר אסור ולפמ"ש אתי שפיר דבשר מן החי אפשר דנוהג גם בב"נ וכמ"ש ודו"ק

(השמטה לסי' ס"ג ס"א) אבל חכמים אסרו. זהו דעת הרמב"ם דאף ביד עכו"ם חיישי' לבשר שנתעלם מן העין ותמהו עליו דהא בש"ס דילן דף צ"ה אמרו נמצא ביד נכרי שאני והנראה דבאמת גוף החשש דרבינו דניחוש גם ביד עכו"ם שמא עורבים החליפוהו זה דחוק מאד ומנ"ל למיחש כך. אמנם נראה דהנה הכרו"פ הקשה בהא דאמרו הא דרק מכללא אתמר ומסיק דכי מכללא מאי פרוותא של נכרים הוה וא"כ היכא ידעינן גוף הדין דבשר שנתעלם מן העין וכתב שלא ראה לאחד מהמפרשים שיתעורר בזה. אמנם באמת נתעורר בזה הר"ן בחמש שיטות וכתב דמאי דהיו רגילין לומר דמכללא שמיע ליה זה ליתא אבל באמת בפירוש שמעינן גבי הך חיותא דלא עלים רב עיני' מיניה וגם רב מוקי הך דחתיכות מותרות משום נבלות אבל אסור משום בשר שנתעלם מן העין ע"ש ולפ"ז הרי בהך דחיותא דהי' בהמה שלימה דבודאי ל"ש החשש שמא עורבים החליפו כמ"ש הש"ך ס"ק ו' ואפ"ה חיישינן כמ"ש הרא"ש וגם דעת התוס' כן וכמ"ש בפר"ח שם וא"כ חזינן דחז"ל עשו תקנה כללית דבשר מיד שנתעלם מן העין אסור אף ביד עכו"ם אסור וע"כ גזרו דאף ביד עכו"ם כל שנתעלם מן העין אסור ולפ"ז בהס"ד דהיו רגילין לומר דמכללא שמעינן ליה וא"כ מהכ"ת לומר דבנמצא ביד עכו"ם חיישינן לאחלופי וגם בבהמה שלימה הוה ס"ד דמותר לכך שפיר מוקים בנמצא ביד עכו"ם אבל להמסקנא דאף בבהמה שלימה לא עלים עיניה וחיישינן לאחלופי א"כ גם בנמצא ביד עכו"ם אסור והנך ברייתות דמבואר דבנמצא הלך אחר הרוב ע"כ דמותר משום נבלה ואסור משום בשר שנתעלם מן העין וכדמוקי רב להך דשקלים וז"ב ודו"ק. עוד נ"ל דהנה לפמ"ש הכרו"פ דסימנים אמצעיים נמי מועילין לבשר שנתעלם מן העין דכיון דאינו רק איסור דרבנן מועיל סימן אמצעי ולפ"ז י"ל הא דמוקי בנמצא ביד עכו"ם היינו שיש לו סימן אמצעי וא"כ אם הי' בו חשש איסור קבוע לא מועיל סימן אמצעי כמ"ש הכרו"פ דבאיסור תורה לא מועיל אבל בנמצא דליכא קבוע רק בשר שנתעלם מן העין מועיל סימן אמצעי וז"ב. ובזה יש לומר הא דפירש הרמב"ם בשקלים חתיכות מותרות בעיר שכלה ישראל ותמה התוי"ט דאכתי איכא חשש בשר שנתעלם מן העין. ולפמ"ש א"ש דמיירי בסימן אמצעי ולבשר שנתעלם מן העין מועיל דאינו רק דרבנן משא"כ משום חשש טריפות דהוא איסור תורה. איברא דלפ"ז יקשה א"כ למה הוצרך הש"ס לאוקמי בנמצא ביד עכו"ם לוקי בנמצא סתם ויש לו סימן אמצעי ומטעם בשר שנתעלם מן העין סגי משא"כ מחשש קבוע בעי סימן מובהק ואפשר דכיון דנפל אתרע ולא מועיל סימן אמצעי כמ"ש הפוסקים דבמציאה לא מועיל סימן אמצעי רק סימן מובהק כיון דנפל אתרע והיה כאן לכך מוקי בנמצא ביד עכו"ם דבאמת לא אתרע דהרי לא נפל כלל רק דאנן בדידן כל שלא ראה הישראל חשבינן ליה לבשר שנתעלם מן העין א"כ עכ"פ מועיל סימן אמצעי וז"ב. אמנם לדעתי נראה דבלא"ה לא מועיל כא סימן אמצעי דכיון דרב סבר דבשר שנתעלם מן העין אסור א"כ עשו חז"ל אותו כודאי איסור תורה כיון דהספק בגופו הוא איסור תורה וכמו גבינות של עכו"ם דדעת הש"ך דחז"ל חשבוהו לודאי איסור תורה וה"ה בזה ועיין בכללי הס"ס להש"ך וא"כ כיון דחשבינן כאיסור תורה הו"ל כדאורייתא דבעי סימן מובהק וז"ב ולפ"ז בנמצא ביד עכו"ם דבאמת אינו רק גזירת חז"ל משום לא פלוג דהרי באמת לא נתעלם מן העין ודעת כל הפוסקים להתירו רק דדעת הרמב"ם לאסור משום דהיה בכלל הגזיר' עכ"פ לא הוה רק דרבנן ומועיל סימן אמצעי ובזה א"ש מה דמוקי בנמצא ביד עכו"ם ובסימן אמצעי וכמ"ש. שוב ראיתי באו"ה שכ' דבנמצא ולקחו עכו"ם שלא בפנינו לא חשוב כגבינות וע' בש"ך ס"ק י"ח בכללי הס"ס שביאר כיון דאינו רק חומרא דרבנן ולפענ"ד יש מקום לחלק בין נמצא בשוק לנמצא ביד עכו"ם וכמ"ש ואפשר דגם או"ה לא כ' רק בנמצא ביד עכו"ם וכמ"ש. ובזה יש ליישב דברי המרדכי שכ' בהך מעשה דתרנגולת שהי' לו טביעת עין או סימן והכשירו דלא קי"ל כרב דסובר דבשר שנתעלם מן העין אסור מה"ת ותמה הב"י והאחרונים דגם לרב שרי בסימן ובטביעת עין ולפמ"ש א"ש דמיירי שהי' לו רק טביעת עין כל דהו או סימן אמצעי וא"כ לרב לא מועיל דהוה כאיסור תורה משא"כ לדידן דלא קיי"ל כרב בזה וזה ברור

סי' ס"ג ס"א וכבר אסרו חכמים וכו'. בחולין דף ה' לימא מסייע ליה והעורבים מביאים לו לחם ובשר וכו' ואמרי' אמר רב מבי טבחי דאחאב ומשני ע"פ הדיבור שאני והקשו בתוס' ד"ה ע"פ והא היה בשר שנתעלם מן העין דאמר רב דאסור למאי דס"ד דלא היה ע"פ דיבור ע"ש. ולכאורה תמוה דהא אף לרב אינו אסור רק מדרבנן וחשש בעלמא שמא עורבים החליפו וא"כ בימי אליהו אז לא נגזר הגזרה וליכא איסור. ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דכל היכא דמפורש בקרא להיתר אין ביד חז"ל לאסור וא"כ כאן שמפורש ההיתר בקרא דהעורבים מביאים לו לחם ובשר וע"כ דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין ולמה חשו חז"ל לזה. ובזה נ"ל מה שכתבו האחרונים ליישב קושייתם ומטו בה משמיה דהגאון מוהרש"ק ז"ל בתפארת שמואל דהרי הש"ס פריך דלמא ע"ש מקומן ומשני א"כ עורביים מבעיא לי' וכתבו התוס' ד"ה עורביים