דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) פח

דכ"מ שניקב טריפה ניטל בודאי טריפה ולפענד"נ דקאי על עוף ובעוף י"ל דטריפ' בניקב וכמ"ש התוס' דטרפחת דעוף הוא דק מאד וא"כ גם ניטל טריפה בזה אמנם בב"י ובד"מ משמע דהאוסרים הם גם בבהמה והנה בניקב כיס השתן שכתב הרא"ש שראה בהרבה ב"א שניטל כיס השתן וחיו ולפענ"ד יש לחלק בין ניטל לניקב דניקב יהי' חמיר טפי והוא מהלכות הרופאים ששמעתי בשם הרופאים שאומרים שיוכל להיות לפעמים שכיס השתן נתקלקל ונעצרו המים למקום אחד וא"א לצאת משם ולא יועיל שום פתיחה לשאוב ממנו המים ע"י כלי הרופאים והנה נלפענ"ד דלכך בניטל כלו כשר דע"כ אינו נעצר שם וא"כ א"א להקוות שם וע"כ יוצא החוצה ויוכל לחיות אבל כל שאינו רק ניקב הרי נעצר כח השתן באותו כיס ואינו יוצא ויוכל למות עי"ז כמו שאמרו הרופאים ודו"ק

סי' מ"ח ס"ז אפי' הנקב מפולש מזל"ז כשרה ואם הנקב בשאר צדדים וכו'. עש"ך ס"ק י"א דאף שנקבו שני עורות במקום ששוכב ע"ג המסס ומדובק שם בשומן אפ"ה אינו סותם דחלב טמא הוא והנה בראשית ההשקפה תמהתי דבתוס' לא נזכר כלל טעם זה דהו"ל חלב טמא ואדרבא כתבו זאת למעל' דה"א שסותם כיון שיש שומן. אמנם נרא' דבאמת הט"ז חידש ס"ק ב' דאף שיש בשר הסותם כיון דאיכא חלב טמא ג"כ לא מקרי סתימה ע"ש וא"כ ה"ה כאן באמת ההמסס עצמו מדובק והו"ל דביקת בשר אפ"ה כיון דיש שם גם סתימת חלב אינו סותם

שם ס"ח הופכין אותו ובודקין. עט"ז ס"ק י"ב שהאריך דהבדיק' חיובית והביא ראיה מהך דאמר אביי דבחנם טרח טריא לרישא דמתניתין היא ודלמא קמ"ל דרבי הפך ובדקו קמ"ל דחייב לבדוק ועיין בנקה"כ מ"ש בזה דבאמת גם רבי לא הפך רק שאירע להפך ומצא דם ואני בראשית ההשקפה רציתי לומר כן עפמ"ש הב"י בכוונת הרא"ש וראיתי שהט"ז בעצמו מביא דברי הב"י ודחאו ובאמת פשטת הלשון משמע דרבי הפך במכוון וא"כ נימא דצורבא מרבנן בודאי מה דאסהיד היה ע"ז שהפך במכוון וגברא רבא דמסהיד מסתמא דקדק כ"כ וידע שהפך במכוון. אך לפענד"נ ליישב קושית הט"ז דאם איתא דהבדיק' חיובית וא"כ כיון דחיישי' שגם השני ניקב ולפ"ז למה אמר שמצא עליה קורט דם ואמר אם אין מכה קורט דם מנין ומשמע דדוקא בשביל דמצא קורט דם כנגד פי המחט והרי אפי' אם לא מצא סביביו מהראוי להטריף כל דחיישי' שניקבו שני הצדדים וכמ"ש ב"י והובא דבריו בט"ז ס"ק י"ג וע"כ דאין הבדיק' חיובית וא"כ שוב ל"צ בדיק' רק במצא קורט דם סביב פי המחט ודו"ק

סי' מ"ט ס"ב ניקב ושומן שעליו סותמו עיין דג"מ מ"ש על דברת באר עשק די"ל דאותה שמקבלת סתימה של שומן אינו נקב וכמ"ש הר"ן לענין נקבי הריאה דכל דמסרכי ניכר שאינו נקב המטריף ואף שיוסר השומן מה בכך הא מ"מ אינו בקב שהרי קבל הסתימה ובמחכת"ה הבין הדג"מ מדברי הר"ן שכל נקב שמקבל סרכא אף שאח"כ הוסר הסרכא כשר שהרי נתברר שאינו נקב ואני אומר לא כן אבי והרי קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום שסופו לסתר וכמ"ש רש"י בחולין וביבמות ע"ו ע"ש ד"ה למעוטי שכ' דכל הני סרכי דמטרפי הוא בשביל זה והר"ן לא כ' רק דבסדרן דכשר ומשמע דוקא שנסרכה וע"ז הקשה כיון דאפשר שתסרך לתכשר אף כשלא נסרך כדאמרו גמירי דאי נחית לה סמא וחיי וע"ז כתב דיש נקבים שאינם מקבלים סרכא וא"כ כל שלא נסרכה יוכל להיות דהוא נקב גמור וכשנסרכה זה מופת שאינו נקב גמור וכ"כ הרא"ה בבדק הבית שער שלישי הלכות שחיטה בבית א' דף כ"ג ע"ב דפוס ווין ע"ש אבל זה דוקא בכסדרן דודאי לא תתפרק אבל בשלא כסדרן אף שמקבל סתימה חיישי' דסופו לתתפרק וא"כ מבואר כהבאר עשק וע' בבה"ג דגורס למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שלא במקום רבותא והובא במשמרת שם ע"ש ולפמ"ש הוא כשיטת רש"י דשלא במקום רבותא דהיינו בשלא כסדרן חיישי' שמא תתפרק ולפ"ז ה"ה בשומן כל דאינו רבותא רק שנתפטמ' שפיר חיישי' שלא תוסר השומן וז"ב

שם ס"ד תולין להקל. הטעם דהוה ס"ס והט"ז הקשה דהו"ל ס"ס שאינו מתהפך וכתב בנקה"כ דלפמ"ש בכללי הספיקות א"ש וכ"כ הש"ך שם בסי' ק"י ס"ק ס"ב וכוונתו דכל שאנו דנין אם מחמת חולי או מחמת קוץ יש לנו לומר דשמא לא היה כאן קוץ כלל וממילא כשר אף שאם אנו דנין שמא ניקב הכיס השני אין נ"מ כיון שב"כ וב"כ נקוב אבל אנו צריכין לדון ממה התחיל הנקב אם בשביל חולי או בשביל קוץ. והנה החריף ש"ב מוה' אברהם לבוב הרגיש דבלא"ה הו"ל ס"ס משם א' ולק"מ כמ"ש הד"מ הובא במג"א סי' תל"ט דכל שאנו צריכין לדון אם לא התחיל כלל הריעותא לא מקרי משם אחד והארכתי בכלל הזה וה"ה כאן אנו צריכין לדון דלמא לא היה כאן קוץ ומחט כלל רק מחמת חולי וחולי לא מקרי ריעותא לענין השני ודו"ק היטב

סי' נו"ן ס"א כ"מ שא"י לתלות עיין שיך מ"ש בזה. ולפענד"נ לפמ"ש הרשב"א בחולין דף ט' לחלק לאביי דאף בספק שלא היה לו חזקת כשרות כל שנולד מקרוב אמרי' ספק לקולא ול"ד לחתיכה ספק חלב ספק שומן דהו"ל ספק שאינו תלוי במעשה רק מעולם היתה כן או חלב או שומן ע"ש והרבה הארכתי בזה בתשובה על דברת השו"ת פ"מ בכל ספק השקול ע"ש וא"כ ה"ה כאן נימא דאף דאמרי' נשחטה הותרה ולא אזלינן בתר חזקת איסור שהיה מקודם היינו כל שנולד ספק שנתהווה אח"כ אבל במים בראש שהספק נולד מתחלת בריאה א"כ בכה"ג שוב מהראוי להעמידו בחזקת איסור שהיה בחיים חיותו דהרי הספק נולד מעיקרא ואף דאנן לא קיי"ל כאביי היינו שם דלא הי' לו חזקת היתר ואיסור כלל אבל כאן שהיה לו חזקת איסור אף דנשחטה והיתה לה חזקת היתר כל שהספק נולד בעת שהיה חזקת איסור והוא ספק שלא נולד במקרה רק מתחלת הבריאה בכה"ג ודאי דאזלינן בתר חזקת איסור ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש ויש להאריך בזה ואף די"ל דנתחדש אח"כ המים בראש מ"מ יותר מסתבר שהיה כן משעה שנולד וגם לא מקרי עכ"פ דבר שנולד מבחוץ דמאין בא המים בראש מבחוץ ודו"ק

סי' נ"א ס"א ומיהו אם ניקב הקוץ לפנים וכו'. עב"י וד"מ מה שנחלקו במה שמחולקים הרשב"א עם המרדכי בשם הראבי"ה ועט"ז וש"ך ולכאורה דברי המרדכי תמוהים דמה"ת להקל כ"כ בספק טריפות ובפרט לפמ"ש הבה"ג לעיל סי' מ"ם והט"ז ביארו שם דכל שיש להמחט והקוץ חזקה רעה שבודאי תנקוב חיישי' שמא נקבה כבר והנרא' דסברת המרדכי היא דהרי קיי"ל באו"ח בסי' הס"ז דממקום למקום לא מחזקינן ריעותא ולפ"ז כיון דנשחטה הותרה רק דאתיליד ריעותא אמרי' דבמקום דאתיליד ריעותא חיישי' ולא מחזיקין ריעותא במקום אחר ובש"ס דף מ"ח ע"ב שם בכל החששות הוא משום דקרוב יותר שיבא דרך הוושט וא"כ כיון דע"פ רוב בא דרך הוושט שפיר חיישי' משא"כ בזה. אמנם סברת הרשב"א דע"כ ל"ש לומר דממקום למקום לא מחזיקין ריעותא הוא רק שם די"ל דבמקום אחר לא היה כאן שום ריעותא רק כאן אתיליד הריעותא אבל כאן כיון די"ל דעבר הקוץ והמחט דרך פנים א"כ הי' במקום האברים הפנימיים ולא שייך לומר דלא מחזיקין ריעותא דהרי ע"כ היה מקום לומר דעברה דרך פנים והיה בכמה מקומות ומה"ת ליחד מקום דוקא כאן ובזה נרא' להבין סברת הרשב"א לפי הבנת ב"י וכן לפי הבנת הד"מ דכל שראינו שנתחב בדופן ובלב א"כ ודאי יש לך מקים לומר שלא היה כלל במקום אחר רק כאן ומה"ת להחזיק ריעותא במקום אחר וכן לפי הבנת הד"מ כל שראינו שנתחב בלב שוב אותו מקום מיוחד טפי מה"ת להחזיק ריעותא במק"א. ובזה מובן כל החילוקים וע' בש"ס דף מ"ח דאמרו מי מכוונא לסמפונא רבה וע' רש"י שם ולפמ"ש הרשב"א כאן יש לפרש כיון דהוושט לא מכוונא לסמפונא רבא ע"כ דיש לתלות דמהקנה בא כיון דאינו מכוון ודו"ק

סי' נ"ב ס"א בט"ז ס"ק ה' ע"ש מה שהאריך. והנה התלמידים הקשו אותי בעת למדנו בטור דהא ירוק בלא"ה פסול בריאה ואי במראה הכשרה שוב כשר והשבתי בפשיטות דאטו מראות הכשרות היא מראה הריאה רק דלא הוה מראות הפסולות וא"כ זהו דוקא כל שלא נפלה לאור אבל כל שנפלה לאור שיכול להיות מחמת האור נשתנה אף שהוא מראה הכשר' שינוי מקרי ובהגיעי לט"ז עמדתי משתומם על הט"ז שלא הרגיש בזה ועיינתי בנקה"כ שהביא כן בשם הר"ן ושמחתי מאד שאמרתי כן בראשית ההשקפה ובלא"ה נ"ל דאף דקיי"ל בסי' ל"ח דאם יש בריאה הרבה מראות כשרות ביחד כשר היינו כשלא נפלה לאור אבל כל שנפלה לאור ויש ריעותא א"כ כשראינו שהוריקה באיזה מקום אף שהיא ממראות הכשרות ובשאר הריאה לא הוריקה ע"כ שכח האש שלט בה באותו מקום והוריק' ולכך טריפ' כנלפע"ד ברור

סי' נ"ד ס"ג בהג"ה אם אירע כך חסרה כשרה וה"ה אם יתרה עב"י וד"מ וט"ז ופר"ח ואבאר קצת בקצרה לפענ"ד וטרם יהי' כל שיח אבאר מה שנחלקו הרמב"ם והרשב"א במה שאמרו אם ניטל טריפה אם נברא חסר דדעת הרמב"ם דכשרה והרשב"א כ' דאם נברא חסר ג"כ טריפה ולפענ"ד מחלוקתם תלוי במה שאמרו כל יתר כנטול דמי ודעת הרמב"ם מדאמרו כנטול והרי נברא יתר וא"כ הו"ל לומר כחסר וע"כ דחסר מתחלת ברייתו הוה כשר וע"כ אמר כנטול כאלו נברא וניטל אח"כ ולכך דעתו שכל שאמרו ניטל דוקא ולא בחסר מתחלת ברייתו אבל הרשב"א ס"ל דמ"ש יתר כנטול היינו כחסר מתחלת ברייתו וא"כ גם חסר טריפה ויש להעמיק בדברים דזה תלוי במה דנחלקו בפירוש כל יתר כנטול דדעת הרבה מהקדמוני' כאלו נטול הוא ומקומו עמו וא"כ א"א לומר דהוה כחסר מתחלת ברייתו דא"כ לא היה טריפה כלל דבתחלת ברייתו ודאי לא היה נחשב כניטל הוא ומקומו עמו שהרי נברא כן ולא נחסר מקומו וא"כ ע"כ כל יתר כנטול אח"כ אבל אם היה נברא חסר היה כשר וא"כ ממילא כ"מ שאמרו ניטל דוקא ניטל אבל בנברא חסר לא אבל לשיטת הרשב"א דניטל היינו רק שניטל ממקומו וא"כ כל שנברא חסר ג"כ הדין כן ויתר כנטול היינו כאלו חסר מתחלת ברייתו ובזה מובן מ"ש הרשב"א בת"ה הקצר לענין בהמה שיש לה שני כבדים דדעת קצת דאסור היתר כחסר ויש מי שאומר שלא אמרו כחסר אלא כנטול עם מקומו והיינו דוקא אם מחובר במקום מרה וחיותא ויראה לי שלא אמרו אלא כנטול לבד הלכך אם היתה יותרת הכבד כשרה והיינו שאם נימא דיתר הוה כחסר ואם א"א להבראות חסר כבד כמ"ש הר"ן א"כ לכך טריפה וכן אם נימא כנטול הוא ומקומו א"כ כל דהוה כניטל הוא ומקומו אם יתר במקום מרה וחיותא טריפה אף דנימא דחסר הכבד כשר אבל להרשב"א עצמו דהוה כנטול בלי המקום א"כ בכבד כל שאלו ניטל בלי המקום של מרה וחיותה היה כשר א"כ מכ"ש נברא בלי כבד