דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) פז

קטלני' ולפמ"ש א"ש דבאמה כ"ז שלא יגדל ולא יהי' בו יראת שמים כמ"ש הרמב"ן שוב יש לחוש ול"ש שומר מצוה דהא לא יתבטל המצוה לגמרי ובלא"ה י"ל דהרי הח"ץ כ' שם די"ל דהיכא דשכיח היזיקא שאני ע"ש. ולפ"ז הרי החק יעקב סי' תל"ג מחלק דדוקא באדם שהוא בעל בחירה שייך לומר דשכיח היזיקא ולפ"ז בשלמא בקטלני' דהסכנ' אינה נעשה בידי אדם רק שהיא סכנה סגוליות בין למ"ד מזל או מעיין אבל אין המעיין בא בידי אדם כ"א בטבע היציר' א"כ ל"ש שכיח היזיקא אבל במילה שע"י החיתוך והפריע' יוכל להיות שימות הולד ובזה ל"ש שומר מצוה דשכיח היזיקא ולפ"ז שם דער ואונן שחתו ארצה בידים והי' מתיירא שמא שלה כ"ז שלא יגדל ולא יהי' בו י"ש ישחת ארצה ג"כ א"כ בידי אדם מקרי ושכיח היזיקא. וגם בפשיטות י"ל בהך דר"נ אתחזק הסכנ' והו"ל שכיח ה היזיקא משא"כ בהך דקטלנית דבזה האיש לא אתחזיק ובזה י"ל מה שאמר שבי אלמנה בית אביך דשם אתחזיק בהאחים שלו וקי"ל אחיות מחזיקות ודו"ק

סי' ל"ט ס"ד שלא כסדרן עש"ך שהביא השיטות שלרש"י אין סירכא בלא נקב ולהתוס' הסירכא בלי נקב רק שחשוב כנקובה שסופה להתפרק ובכו"פ הקשה דמה נ"מ בין שני השיטות סוף כל סוף כסדרן כשר שלא כסדרן טריפ'. ולכאור' אי נימא כסדרן בעי בדיקה הי' נ"מ גדולה דלרש"י אפשר בבדיק' משא"כ להתוס' א"א לבדוק דאף שלא תבצבץ מ"מ יכול להיות דעדיין לא ניקבה וכמ"ש התוס' אבל ז"א דא"כ למה כשר להתוס' בכסדרן וע"כ דבכסדרן ליכא שום ריעותא וא"כ שוב ליכא נ"מ. אמנם י"ל לפמ"ש הר"ן דמגב לגב יש לאסור לשיטת רש"י אף בכסדרן א"כ הנ"מ מבואר במחותך לגב ע"ש עוד נ"ל דנ"מ בין פירוש רש"י להתוס' לענין ריאה הסמוכ' לדופן אי בעי שיהי' עכ"פ סריך או לא בעי כלל דהנה המהרי"ט בתשו' ביו"ד סי' ז' האריך לתמוה דאיך אפשר דר"נ לא בעי סבוך ולא סריך כלל ואף בפתח פתוח לרווחה כל שהוא בצד הדופן כשר וזה א"א לומר כלל ע"ש וע' פר"ח. ולפענ"ד נראה דתלוי בזה דלרש"י שיש נקב בסרכא א"כ ריאה כל שסמוכ' לדופן אף שלא סביך ולא סריך עכ"פ מהודקת יפה (ניהו דסמוכה) להדופן וכמ"ש הפר"ח וא"כ עכ"פ לרש"י חיישינן שמא יש נקב בזה פשיטא דלא מהני סתימת הדופן דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו מועיל ואף דבש"ס אמר לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ופירש"י אבל דופן סתימה מעליותא היא היינו דוקא כשסביך בבשרא הו"ל סתימה מעליותא אבל כל שאינו לא סביך ולא סריך אף שמהודק פשיטא דל"מ אך כ"ז כשיש כבר נקב בזה בעינן סתימה מעליותא אבל כל שאין כאן עוד נקב רק כיון שסופו להתפרק חשוב ליה כנקוב' בזה כל שמהודק לדופן ולא תתפרק שוב כשר וז"ב:

ובזה מובן היטב מה דמחלק ר"נ בין העלתה צמחים או לא והיינו דכל שהעלת' צמחים וחזינן ריעותא דיש לחוש שכבר ניקב בזה פשיטא דל"מ הסמיכות דהיינו הידוק כל שלא סביך או עכ"פ סריך ולשון סמוך הכי דייק דלא סביך ולא סריך. ובזה נרא' לפענ"ד דמה שנחלקו התוס' והרא"ש בפירוש רש"י לשיטתייהו אזלי דלשיטת התוס' דיש סרכא בלי נקב לא בעי ר"ב לא סריך ולא סביך רק סמוך בלבד וכמ"ש אבל להרא"ש שנרא' מדבריו דתופס שיטת רש"י עיקר דיש נקב הלכך עכ"פ סרוך בעי:

איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמר ר"כ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה והרי שם מיירי בניקבה בודאי ואפ"ה סותמת' כשרה ולפ"ז צ"ל דכל שהוא במקום רביתא ס"ל לר"נ דכשר אף שבודאי יש נקב וא"כ למה בהעלתה צמחין חוששין לה לו יהא דהעלתה צמחין וחשו שמא יש נקב מ"מ הרי בניקבה בבירור מכשר ר"נ. אמנם באמת הש"ס מחלק דבמקום רביתא ר"נ מכשר אף במקום נקב ממש ובמקום דאינה רביתא לא מכשר בסריך עכ"פ ובהעלתה צמחים חיישינן. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה לא משני הא דסביך הא דלא סביך וגם למה לא מקשה על ר"נ ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא ידענו החילוק שבין מקום רביתא או לא מועיל סביך דבנקב ממש ל"מ סבוכתו רק במקום רביתא ממש הדופן מגין וא"כ אף בלא סביך כשרה ומעתה בהעלתה צמחין שלא במקום רביתא בעי עכ"פ סריך לשיטת הרא"ש דיש נקב. ובזה מיושב היטב הא דכ' הרא"ש דלרש"ש בעי עכ"פ סריך ואח"כ כ' דלר"נ לא פריך דהוא לא בעי לא סריך ולא סביך במקום רביתא ותמה המהרי"ט דדברי הרא"ש סותרין דהרי לעיל כ' דלר"נ עכ"פ בעי סריך. ולפמ"ש א"ש דכל שהוא במקום רביתא לא בעי לא סריך ולא סביך אבל שלא במקום רביתא בעי עכ"פ סריך ודו"ק איברא דלפמ"ש קשה למה הוצרך רבינא לאוקמא בסביך בבישרא והלא במקום רביתא כשר אף בלי סביך ואף בנקבה מכשר וצ"ל דרבינא פליג על ר"כ וס"ל דבעי סביך. ובזה מובן היטב מה דמקשה על רבינא ולא על ר"נ משום דלרבינא ל"מ מקום רביתא א"כ אף בסביך נמי והא הוה כקרום שעלה מחמת מכה וע"ז משני דאף בזה כל שסביך מועיל הסתימה אבל לר"נ הוא לא בעי כלל סתימה במקום רביתא והמעיין ימצא שכל הסוגיא מבואר כמ"ש ולפ"ז יצא לנו חילוק דלרש"ש דפסק כר"נ היינו דוקא במקום רביתא ממש הוא דלא בעי לא סביך ולא סריך אבל שלא במקום רביתא ודאי בעי סריך עכ"פ ולפ"ז הי' מקום לומר דהתוס' והרא"ש לא נחלקו כלל רק שהתוס' מיירי במקום רביתא ממש ובזה לא צריך לא סריך ולא סביך והרא"ש שמצריך סריך קצת היינו שלא במקום רביתא ממש. ובזה הי' מקום לומר דכוונת הטור במ"ש ורש"ש התיר אפי' אינו סביך אלא סריך מעט בבשר היינו במקום העצם והצלעות שאף שאינו רק מעט סריך בבשר ורובו בעצם מ"מ מתיר ול"ק עליו הרבה קושיות והמעיין היטב בדברי המהרי"ט והב"ח והפר"ח ימצא דברים הרבה בזה. ובזה יש ליישב דברי המרדכי התמוהין כמ"ש הפר"ח ס"ק מ"ם ולפמ"ש י"ל דבאמת רבינא פליג על ר"נ כמ"ש התוס' והרא"ש ולפ"ז י"ל דדוקא בריאה שניקבה ודופן סותמתה דיוכל להיות דהמכה בא מחמת הדופן ומשום שנסמך הריאה לדופן נתקלקל בריאה עד שנעשה בו נקב לכך הדופן סותמתה וכשרה וכמו שהדופן קלקל להריא' וע"כ דנסתם היטב ולכך הדופן קלקל אבל אם יש שחין אבעבועות דאז ע"כ הריעותא בא מהריאה לכך טריפה והא דלא משני הש"ס דהעלתה צמחין טריפה היא בשביל זה ל"ק דהא להס"ד כל שאינו במקום רביתא ל"מ כלל מה שהדופן סותמתו וא"כ מה נ"מ בין העלתה צמחין או לא אבל לאחר דמחלק בין מקום רביתא שפיר כ' המרדכי ודו"ק. ועכ"פ בזה יש ליישב מנהג הבודקים שמכשירים אף במקום שיש נקב ממש בלי סמוך כלל והמהרי"ט תמה עליהם ולפמ"ש יש להם מקום וכמ"ש ודו"ק היטב כי הם מיירי במקום רביתא ממש וקצרתי

סי' מ"ם ס"א וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב עט"ז שהסכים להב"ח דראבי"ה מיירי מטרפש הלב דאל"כ מה היה שינוי בלב. ולפענ"ד דברי הרמ"א נכונים דהנה הש"ך כ' דמשמע מדברי הרמב"ם פ"ו מה"ש ה"י דשומן הלב לא הוה סתימה ותמהני דלאחר שראה דברי הרמב"ם הי' לו להסתכל בדברי הכ"מ והיה מוצא דהרמב"ם גריס גירסא אחרת וגם בטרפש אינו מטריף משום דעשוי ככובע רק משום דאינו סתימה מעליא וא"כ מבואר דלא כב"י והב"י סותר עצמו למ"ש בכ"מ ועכ"פ הי' לו להזכיר למ"ש הרמב"ם והראוני תלמודי דהפרמ"ג הרגיש בזה. ולפ"ז נלפענ"ד דזה הי' השינוי שאחר שהם קשים ואינו סתימה מעליא ושם הי' אדוק בכח מאד לכך הרגישו דהי' ריעותא ועכ"פ דברי הרמ"א יש להם יסוד מדברי הרמב"ם וראבי"ה הולך בשיטתו

שם ס"ג מיהו אם לא נמצא רק בסמפון עט"ז שהאריך בשיטת הבה"ג לפרש דכיון שיש להמחט חזקה רעה אחר שבסוף יעשה ודאי נקובה ע"כ חיישינן שמא כבר נקבה והדבר יפלא דמה ענין סופו לנקוב והא כעת כבר נשחטה וא"כ לא היה סופה נקוב ומה"ת לחוש שכבר נקבה אך נרא' עפמ"ש בתשובה על דברת הכו"פ סי' ס"ט שכתב בספק אם נשחטה הבהמה זה שלשה ימים ולא הודח וכתב שיש להעמיד בחזקת חיות ואני תמהתי דאטו אם ישחוט הבהמ' מ"מ תחי' זה א"א דפסוק רישא ולא ימות מהנמנע ועיקר הענין דחזקת חיות הוא מצד עצמה דאם לא יארע לה מקרה מבחוץ הממיתה יש לה חזקת חיות אבל כשאנו מסופקים אם נשחטה היום או אתמול ל"ש חזקת חי דהרי השוחט שחט תמול ושלשום וכל הימים ומה חזקה יש לבהמה נו יותר מחברתה ע"ש שהארכתי ולפ"ז כל הענין דתלינן להקל כאן ובכ"מ כדאמרו בדף מ"ח הוא רק מטעם דנשחטה בחזקת היתר עומדת ואין הספק בשחיט' ולפ"ז כל שסופה לנקוב בודאי א"כ ל"ש חזקת כשרות ובריאות דהרי כל שאירע לה מבחוץ ענין הנוקב ומטריף בודאי תטרף ושוב ל"ש חזקת כשרות ודו"ק היטב. ומ"ש הבה"ג דלא מחזקינן ריעותא שמא נקבה במקום אחר מכאן ראיה ברורה למ"ש התב"ש סי' ל"ו ס"א ובסי' ל"ג האריך בזה דלא מחזקינן ריעותא ממקום למקום ובתשובה לק' קילקיב הארכתי בזה והדבר מבואר כאן בבה"ג ואחרונים ודו"ק והא דאמרו בדף מ"ח אילו הוה ריאה קמן הוה מנקבה ערש"י שם משום דחיישינן שמא דרך הוושט הלכה וגם להתוס' שם ד"ה דלמא אף דל"ח לדרך וושט רק דרך הסמפונות באמת שלכאור' צ"ב למה נחוש לסמפונות כיין שאין דרכה. אך נרא' דכל הטעם דלא מחזקינן ריעות' למדתי מדברי רש"י ור"ן כיון דבמקום שנמצא הריעותא דהיינו במקום שנמצא המחט לא ראינו שום ריעותא דהא אין בו שום נקב א"כ חזינן דאף דבא לכאן מחט לא קלקלה מה"ת לחוש שבמקום אחר שלא ראינו היה קלקול והא כאן נמצא הריעות' ומ"מ לא קלקלה ולפ"ז זהו כשהיא שלימה אבל כשהיא נקובה בודאי יש לחוש שקלקלה כאן רק שלא ראינו אותה ע"פ כלה וז"ב מאד אבל כל שלא חזינן ריעותא כאן במקום שנמצא הריעותא ל"ח למקום אחר וז"ב ודו"ק וע' לקמן סי' מ"ו בש"ך ס"ק י"א במחט שנמצא בדקין שמחלק בין מרה לדקין דבמרה חיישינן כיון דלית לי' דוכתא למיפק ומונחת במרה כל שעה משא"כ בדקין דסופו לצאת ע"ש ובב"ח והדבר צ"ב דסוף סוף בעת שמונח בדקין יש לחוש שזאת נקוב ולפמ"ש אתי שפיר דבמרה כיון דסופו לנקוב יש לה חזקה רעה כמ"ש הט"ז משא"כ בדקין דאין לה חזקה רעה ודו"ק

שם סי"א ס"ג נימוק הכבד עט"ז שהאריך לדחות דברי הרמ"א וכ"כ הש"ך והפר"ח ולפענ"ד דברי זקני הרמ"א נכונים דשאני כבד דנימוח כיון דכלו דם קרוש וע' רש"י חולין דף ק"י א"כ כל שמתחיל להיות נמוח כלו סופו להיות נמוח ויהי' צלול ויתקלקל הכל ושאני בשר דאף שנימוק מקצתה לא נמוק כלה דמה ענין בשר זה לזה אבל כבד שכלו דם אם התחיל הקלקול להיות נמוק תמוק בכלה ותהיה כלו צלול ולא תעשה פעולתו ולכך ביבש הכבד לא מטרף רק בכלו דהיבשות של מקצת אינו ריעות' להשאר אבל בנמוק תמוק כלה וז"ב

סי' מ"ה סעיף א' ויש מחמירין בניקב או בנימוק. עש"ך שכתב אבל בניטל כ"ע מודו דכשר והדבר יפלא הא כללא היא