דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) פה

דם חיה דדם הבהמה המרובה פשיט' דאמרינן חוזר וניעור כמבואר בחולין פ"ז שם ובתוס' ובע"ז דף ע"ג אבל חיה ועוף הטריפות ונבילות בכשרות ה"א דנתבטל וליש חוזר וניעור דמסתמ' אינם הרבה קמ"ל אלא שהט"ז נד מזה משום דלאו כל העופות והחיות שוות ולא הוה מלתא דפסיק' דיכול להיות שדם הטריפ' מרובה. והנה הט"ז חידש דהיינו נתנבלה בידו ובתחלה הי' הדם כשר ודפח"ח אלא שלפענ"ד יש לפקפק כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וכל שנתנבלה בידו שוב מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ שוב יש לחוש שמא במקום נקב קשחיט והו"ל נבילה בתחלת השחיט' ול"מ הרוב דכשרות. והנה הט"ז והש"ך כוונו לדבר אחר דמה שהביא הטור הדין משמי' דבעל העיטור הוא משום קושית התוס' דלגררי' ולכסייה כמו בהך דדם הניתז ושעל הסכין ואני כתבתי בגליון הש"ע דבהך דדם הניתז באמת מהר"ן נרא' דהטעם הוא משום דבעי עפר למטה אבל הגאון מהר"ם מטיקטין בגליון האלפסי כ' דבאמת כל הראוי לבילה אינו מעכב אבל הטעם הוא דבעינן שיהי' רשומו ניכר וכל שהוא על הסכין אינו ניכר וא"כ לק"מ קושית התוס' ושאני חיה ובהמה דרשומו כיכר אך לפ"ז תמיה גדולה דמה מקשה הש"ס בדף פ"ג ע"ב מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ' דגריר ומכסי ליה ה"נ לגורר ולכסי והא שאני כאן דרשומו ניכר והיא תימה גדולה. אך נראה דבאמת ר"מ אמר אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא ולפ"ז אם נימא דר"י חולק על הת"ק והת"ק ס"ל דאף ביש דם שלא הוא ג"כ חייב לכסות שוב ל"ש שאין רישומו ניכר ומה בכך ממנ"פ אם אין רישומו ניכר בודאי סגי בדם אחר ולמה ליה לגרור וע"כ משום דאין עפר למטה ות"ק ס"ל דצריך לכסות כל הדם וא"כ שפיר מקשה ולפ"ז לפי מה דקיי"ל דר"י בא לפרש דברי הת"ק א"כ ל"ק כלל קושית הש"ס ולא קושית התוס' ועבב"י כאן ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה

ס"כ כגון האי דחיישי' וכו'. עש"ך ס"ק כ"ז מה שהשיג על זקני הב"ח והנה בראשית ההשקפ' תמהתי דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט' וכל שפסק אי נשחט' כראוי הו"ל נבלה והו"ל כספק בשחיט' דמוקמינן אחזק' קמייתא. וראיתי בשפ"ד שם שהאריך שם בזה. אך לפענ"ד סברת הש"ך דע"כ לא מקרי ספק בשחיט' רק אם הספק בשחיט' של אותה בהמה כגון ספק שהה או שמא במקום נקב קשחיט דהו"ל ספק באות' בהמה שהי' עליה האיסור אבל כאן הספק הוא על הסכין אי נפגם וממיל' אותה בהמה ג"כ פסול' אבל אין הספק מיוחד על אותה בהמ' וא"כ ל"ש לסמוך הספק בסכין על החזקת איסור של הבהמ' וזהו סברת סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ועיין מחנה אפרים הלכות יבום פ"ג הט"ז שכתב כעין זה לענין חזקה ורובא ע"ש. אמנם מה שחילק הב"ח בין ספק טריפ' לספק בשחיט' זה ודאי אמת דספק בשחיט' הו"ל אתחזיק משא"כ שאר טריפות ומ"ש הש"ך ראי' מאו"ב דבעי רוב לא זכיתי להבין דשם לענין מלקות דאו"ב צריך שיהי' רוב ול"מ מה שנעמיד על החזק' דאם לא נימא רוב מעשיהם מקולקלים שוב לא יהי' רק ספק ועכ"פ ל"ש להעמיד על חזקה וללקות ואף דסוקלין ושורפין על החזקות היינו היכא דהחזקה יש מקום לומר דגם כעת היא בחזק' זו אבל כאן דהחזק' של אבמה"ח אזלא לה רק דמחזקינן מאיסור לאיסור ובזה אין סוקלין ושורפין על החזקות דהחזק' הראשונ' אזל והנבלות לא הוה רק ספק ועל חזקה כזו ודאי ל"ש מלקות וגם אם נימא מצד אינה זבוחה הרי שור שחוט לפניך רק דהספק על הסכין ול"ש להעמיד על חזקה וז"ב כשמש. אמנם זקני הב"ח הוסיף דברים דהרי בעינן בכסוי אשר יאכל ואינו נאכל וכוונתו דעכ"פ לענין אכילה שייך לאחזוקי מאיסור לאיסור ואסור לאכל וממיל' פטור מכסוי כנלפענ"ד לפאר ולהדר פני זקני הב"ח ז"ל ועיין בתוס' דף יו"ד ד"ה סכין במ"ש לבסוף דיש ספיקי טובא א"כ א"ש ג"כ דברי הש"ך ודו"ק

השמטות להלכות טריפות

סי' כ"ט שמנה מיני טריפות עב"י דלמה לא חשיב לקותא דרכיש ובד"מ כתב דלקותא דרכיש הוא מטעם דרוס' ומלבד שזה דחוק קשה מ"פ הש"ס על תנא דבי ר"י לחשוב דרכיש דלמה חשבה בכלל דרוס' שמוזכר במשנ' ויש לדחות אבל גוף הדבר תמוה ומ"ש הרמב"ם דספק מותר יש לומר משום דהלמ"מ דעת רבינו דספיקו מותר כמ"ש בשורש ראשון לסה"מ ועיין בב"י יו"ד סי' רצ"ד וע"פ דברי הד"מ רציתי לומר דלכך אמר עולא ח' לאפוקי דרכיש כו' משום דיש חשש שמא בשביל שנדרס' בא לה הלקותא וכמ"ש הד"מ וא"כ עולא לשיטתו דס"ל אין חוששין לספק דרוסה לכך לא חש לה אבל לדידן בכלל דרוס' היא ודו"ק

סי' ל' בין ברוב גובהה בין ברוב הקיפה ברמב"ם פ"י משחיט' הלכה ואו כתב דהרי"ז ספק טריפ' ויראה לי שאוסרין אותה ותמהתי דכיון דהוה ספק טריפה פשיטא דאוסרין אותה ובכ"מ נדחק דהו"ל ס"ס ולפענ"ד להוסיף לפמ"ש הט"ז סי' כ"ט דבס"ס מתירין בשאר טריפות ועוד נ"ל דנ"מ כגון שיש ב' בהמות א' נחבס' רוב גובהה ואחת רוב היקפ' דהו"ל תרתי ס"ס דסתרי אהדדי ובתרי גופי וה"א דיהי' מותר ועיין בכללי הס"ס ובפר"ח ובתוס' נדה דף כ"ז וברא"ש הלכות חנוכה ומגל' יעו"ש וקמ"ל דאוסרין אותה ודו"ק

שם ס"ב מכניס ידו לתוך פיה ובודק בחולין דף נ"ו פריך והתני לוי יתר עליהן העוף שנשבר עצם אף ע"פ שלא ניקב הקרום ובתוס' הקשו דאמאי לא פריך נימא דלוי ולפענ"ד נראה דהנה לכאור' קשה דמה קושיא הא י"ל דלוי דס"ל נשבר עצם אע"פ שלא ניקב הוא משום דסופו לנקב הקרום ולפ"ז הרי הפר"ח כתב דמה שסופו לנקב ל"מ יב"ח דהא לא ידענו אם התחיל הנקב ע"ש ולפ"ז יקשה דלמא הא דבדיק דלמא מבצבץ ועולה וטריפ' היינו להיפך שנדע למנות יב"ח דאם כבר מבצבץ עכ"פ התחיל הריעות' דנקיב' וא"כ יש למנות משם יב"ח אבל בלא התחיל ל"ש כלל יב"ח ויב"ח מועיל כל שהתחיל לבצבץ דאינו ודאי טריפה רק ספק טריפ' כמ"ש רש"י דשמא ניקב הקרום וא"כ מועיל יב"ח והיא קושי' נפלא' וצ"ל דהקושי' היא למ"ד עד דאינקיב תתאה וא"כ עדן לא נודע אם אנקב תתאה ול"מ הבדיק' ולפ"ז לוי י"ל דס"ל קרמא עלאה ול"ק כלל

סי' ל"ב ס"ה בהג"ה עד מקום כלות שכיבת עצם בש"ס דף מ"ו ר"י אמר למטה מן אגפיים ר"ל אמר עד בין אגפיים עולא הוה קאמינ' קמי' דר"פ והוה בדיק עד בין אגפיים ונשאלתי אם נימא דלמט' מן אגפיים היינו תחלת חבורן בגוף וא"כ הוה ר"ל לחומר' ומה נסתפק עוד ולק"מ דמלבד די"ל דנסתפק בזה גופא מה הכוונ' של למטה מן אגפיים אם פירוש הראשון של התוס' או השני אף גם דגם לפירוש הראשון ר"ל מיקל ואמר דסגי עד בין אגפיים ולא עד בכלל

סי' ל"א ס"א ניקב התחתון נקב מפולש טריפ' היינו אף אם העליון לא ניקב כלל וכדעת הרי"ף דדוק' קרמא תראה ולכאור' צ"ב דהא בריא' אמרו בדף מ"ו ג"כ רב ושמואל כהאי לישנ' ונחלקו ג"כ אמרי לה קרמא עילא' אמרי כה קרמא תתאה ושם מפרש הש"ס דתתא' מגין גם עלאה מגין וא"כ אמאי כאן טריפ' בתתא' לבדו והרי אדרב' התוס' כתבו שם ד"ה אכתוב דפשיט' דעלא' מגין שהיא עב וחזק גבי קרום של מוח ונרא' דהרי" ס"ל כיון דקרמ' תתאה מתנח בי' מוחא וא"כ משום המוח דהוא דבר שעלול לטרוף בקל לכך טריפ' בתתא' לבד וזה שהעתיק הרי"ף וסימנך חייתא דמנח בי' מוחא. ובזה נרא' לפענ"ד דלכך הבין הטור בדברי הרמב"ם דבעי תרוייהו והב"י האריך דלמה לא נימא כדעת הרי"ף רבו ס"ל ולפמ"ש א"ש דהרי הרמב"ם כתב דניקב התחתון הסמוך למוח והיינו דלא משום מוח דמנחא בי' טריפ' רק דהוא סמוך למוח והעליון אינו סמוך למוח ולכך העליון לבד בלי התחתון הו"ל כתרי רואין שכתב המ"ב בתשוב' דלא אמרי' ואפשר שהר"ן שהבין מדברי הרמב"ם כהרי"ף הוא משום דעומד סמוך למוח דמשמע דטריפתו משום המוח ועכ"פ זה ברור לפענ"ד דר"ת דפסק כל"ק דהעליון טריפ' א"כ אין מקום לומר דאנקב תתאה לבד טריפ' משום דא"כ עיקר הטריפות בשביל המוח דמנחא בי' ומה ענין להטריף העליו' הא הו"ל כתרי רואין וע"כ דס"ל דעליון טריפ' משום הקרום ולא הי' רק חד רואין כאילו הקרום השני נפסק. ובזה א"ש דברי הב"י כאן שהשיג על רבינו ירוחם ובשו"ת פנים מאירות חולק ע"ז בח"א סי' נ"ד ודעתו דאף ר"ת מודה דבתתא' לבד מטריף ולפענ"ד דברי הב"י ברורים שהרי"ף מטריף משום המוח ור"ת א"א לפרש כן כמ"ש ובזה אזל ליה מ"ש ליישב דברי הבה"ג ע"ש ודו"ק ועיין ברא"ש מ"ש בשם הראב"ן דבעינן עד שינקוב תרוייהו דדמי לריאה הרי דמדמי לריא' ודו"ק:

והנה הב"ח הקשה לדעת הבה"ג דקרום אחד בלבד ג"כ טריפ' ומפרש הב"י דלדעתו מה שאמרו ואמרי לה קרמא תתאה היינו קרמא תתאה לבד ג"כ טריפ' ומכ"ש קרמא עלאה לבד וא"כ מה קאמר בדף נ"ו הניח' למ"ד קרמא תתא' דהוא לא מצי גריס עד דאינקב רק קרמא תתאה לבד דהרי הוא מטריף באחד לבד וא"כ קשה הא גם למ"ד קרמא תתאה בקרמ' עלאה ודאי טריפ' והיא תימה רבה וכ"כ בחידושי להלכות טריפות בזה הרבה. וכעת אמרתי בפשיטות דהנה גוף סברת הבה"ג דמאן דס"ל דקרמ' תתא' יודה דקרמ' עלאה ודאי טריפ' ופשטת הלשון משמע דמאן דס"ל קרמא תתאה לא ס"ל קרמא עלאה וע"כ דעת הרי"ף דקרמ' תתאה דוקא. אמנם נראה דיצא לו ממה דקאמר הש"ס כאן בדף נ"ז אי עלאה אנקב תתאה אגב רוככי' מפקע פקע ורש"י פירש דמפקע בדחיפת אצבע אבל הבה"ג פירש דהקרום התחתון רך והעליון חזק וכמ"ש התוס' בדף מ"ו וא"כ כל שהעליון ניקב התחתון ודאי מנקב אגב רוככי'. ולפ"ז ממיל' מוכח דמ"ד קרמא תתאה ודאי דכ"ש עלאה דהא בעלא' י"ל דהתתא' ג"כ תפקע אבל בתתא' י"ל דעליין מגין שהרי הוא קשה וז"ב. ולפ"ז זהו לפי המסקנ' אבל בהס"ד ס"ל דאמרי לה תתאה היינו עד דמנקב תתאה ג"כ ושפיר פריך ולפי המסקנ' נ"ל דתתא' מודה דעלא' בלבד ודאי טריפ' ודו"ק:

ומ"ש לעיל בכוונת הרמב"ם י"ל עוד דמ"ש התחתון הסמוך למוח הוא רק לסמן באיז' תחתון מיירי ועיין בב"י סי' ל"א והנה בגוף דברי הבה"ג עיינתי בבה"ג שלפנינו ומצאתי הגירס' רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עלאה ואמרי לה קרמא תתאה וסימנך דלא תטעה ותימר קרמא עלאה חייתא דמנח ביה מיחא. והנה גריס גם לוי ופירש דלא תטעה לומר דזה קרמא עלאה כמ"ש בכוונת הרמב"ם. אמנם הבה"ג סיים דקרמ' עלאה בלא תתאה כשרה וזה שלא כדעת הג"א והפוסקים שמביאים בשמו דבאחד בלבד טריפ' ועכ"פ דלא כפירוש הב"י שפירש דקרמ' תתאה היינו