דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) עח

פנחס הקשה אותי החריף מוה' שמואל נכד הרב ר' יצחק משה קושיא זו על הגהותיי והשבתי לו כנ"ל. ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי בהא דפריך הש"ס בביצה דף ד' וספיקא אסורה הא דרבנן ספיקו להקל והקשה הוא דלפמ"ש הש"ך בסי' ק"י אות כ"א דאתחזיק איסור חד בחד גם בדרבנן ספק להחמיר לוקי כאן דהי' שני ביצים אחת נולדה בודאי יו"ט ואחת בחול ונתערבו ונאבד אחת ואם כן אתחזיק איסור ואסור אף בדרבנן והנה בנאבד ודאי ל"ק דאם אקבע איסורא ל"ש בנאכל אחד מהם כמבואר בכריתות דף י"ח וכל שכן באתחזיק איסור. אמנם גם אם לא נאבד ויש ספק אם זהו האיסור ניזל בתר ההיתר ונקרא אתחזיק היתר. אך אף לפי דברי הש"ך דמ"מ כל דאתחזיק איסור ג"כ מחמרינן מספק היינו דוקא באם נתערב באיסור שאין לו היתר לעולם אבל נולדה ביו"ט דאחר יו"ט מותרת ג"כ ובחול מותר לעולם פשיטא דאלים חזקת היתר של זה שנולדה בחול יותר מזה שנולד ביו"ט דלא אתחזיק איסור רק על יו"ט בלבד ודו"ק

סימן ק"ח ס"א בהג"ה אבל בדאיכא ששים מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מצטרף עש"ך ס"ק י"ג דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל והנה אירע מעשה בערב יו"ט חג השבועות שאפו פת עם חמאה בקדירה עם לחמים ורצה הדיין הה"ג מוהר"פ נ"י לומר דכל שיש ס' אף שהתנור היה סתום וקטן מותר אם היה ששים. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דז"א דבמבשא"מ לא אמרינן דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל וכמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ובסי' ק"ה ס"ק למ"ד ועיינתי בת"ח כלל ל"ו פ"ז שהביא בשם או"ה דבאמת מצריך שיהי' ששים בכל חתיכה נגד הריח ומ"ש דאפשר דכל החתיכות ביחד מצטרפין זה גליון או"ה וע"ש במנח"י ס"ק כ"ג כ"ד וכפי הנראה הרגישו בזה ובאמת מה שס"ל לגליון או"ה דהכל מצטרף הוא מטעם דאמרינן דהריח נתפשט לכלן בשוה ונתחלק ואין ריח גמור בכל אחת אבל הש"ך והט"ז שתפסו בפשיטות דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל הוא תמוה דבמבשא"מ לא קי"ל כן וע' בפרמ"ג במשבצות ס"ק וא"ו ובשפ"ד ס"ק י"ג שהאריך בזה אבל הוא הבין דבריחא מקילין ואין הבנה לזה כ"א כמ"ש דנתפשט לכל אחד בשוה מיהו בב"ח ודאי יש להקל דריח ודאי גרע מצלי ואינו רק דרבנן והכרו"פ בלא"ה נסתפק בכל ריחא אם הוא מן התורה או מדרבנן וא"כ בב"ח כל שהוא ספק אם נכנס בשוה או מתפשט באחד יותר שוב הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אך לפענ"ד גוף הדבר לומר דנתפשט בשוה אני תמה דבשלמא בטעם ממש י"ל דנכנס לכל אחד בשוה ולא נשאר טעם בכל אחד ולא הוה רק משהו אבל הריח במה נכנס הריח שלא יוכל ליתן טעם בכל אחת ובשלמא כשיש ק' באותה חתיכה י"ל דא"כ לא נרגש הריח בכל חלק מהחתיכה כ"א משהו אבל כל שיש הרבה חתיכות למה לא תוכל לתת הריח בכל חתיכה בפ"ע וצ"ע ועפר"ח

והנה בשנת תבר"ך א' פנחס נשאלתי מהדיין הרב המאה"ג מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י אי בריחא שייך חנ"נ או לא והנה בראשית ההשקפ' אמרתי לפמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה דבשאר איסורים חנ"נ אינו רק מדרבנן משום לתא דבב"ח וא"כ בכה"ג בריחא דל"ש בב"ח דבעי דרך בישול וא"כ ל"ש חנ"נ. אמנם באמת הרבה פוסקים ס"ל דאמרינן חנ"נ אף במליחה ועש"ך סי' כ"ב ס"ק י' וא"כ ה"ה בריחא ועוד נראה דאדרב' בריחא שייך יותר חנ"נ דהרי באמת חנ"נ בשאר איסורים דאינו רק מדרבנן הוא משום דאין הנאסר יכול לאסור במקום שהאיסור עצמו אינו יכול לילך שם והרי בריח אמרי' אף שאין הנאסר יכול לילך לשם וע' בט"ז וש"ך כאן ומהט"ז משמע דאמרינן בריח חנ"נ ודו"ק

סי' ק"ט ס"א יבש ביבש. הפרמ"ג כת' בס"ק א' דיבש ביבש אחד בבית ושנים בעלייה בטל דא"צ להיות מוקף ע"ש וראיתי בבינת אדם שער הקבוע שתמה עליו דבאיסור תורה ל"מ צירוף אחד בבית ושנים בענייה והביא ראי' דהרי הך דקופות מיירי ביבש ביבש וכוונתו דאפ"ה בעינן שיהי' מב"מ ואיסור דרבנן אבל באיסור תורה לא מצטרף. והנה מצד הסברא לכאור' דבריו נכונים דדוקא באיסור דרבנן הוא דאמרינן דהכל נכנס בספק ולא באיסור תורה דספק תורה להחמיר. אבל אחר העיון נרא' דדברי הפרמ"ג נכונים כיון דהטעם דיבש ביבש דאזלינן בתר רוב הוא משום דאחרי רבים להטות והיינו או כמ"ש הרשב"א דעל כל אחד אמרי' דהוא מהרוב או משום דנהפך האיסור להיות היתר כמ"ש הרא"ש וא"כ אטו אחרי רבים להטות הוא דוקא במקובץ במקום אחד דז"א דסתם כתיב דכל שיש רוב היתר מותר וח"כ אף כשאחד בבית ושנים בעלייה מצטרף דהכל נכנס בספק. והרי בסנהדרין אם היו יושבין שלא מוקפין ואחד בעלייה כל ששומעין ורואין זה את זה אזלינן בתר רוב וה"ה באיסורין הדין כן ומ"ש דכיון דכל אחד במקומו כל אחד קבוע בפ"ע במח"כ זה אינו דכל קבוע שאינו ניכר א מקרי קבוע דלא קיי"ל כהב"ח בזה והמחבר הנ"ל אזל לשיטתי' שבס' ק"ג שם החזיק בדעת הב"ח אבל אנן לא קיי"ל כן ומ"ש המחבר דבאיסור תורה אף שהם של אדם אחד ועתיד להתערב מ"מ אין מצטרף והביא ראי' מהמשנה פ"ט דתרומות משנה ה' גבי מאה לגינין של תרומה ואחד של חולין דכלן אסורים וכתב התוס' יו"ט דל"ד לפ"ד משנה יו"ד דהתם בתלוש וראויין להתערב הרי דאף ביבש כל שאין ראויין להתערב לא בטל הנה לא ידעתי דהוא רצה לומר דאף בראויין להתערב לא מצטרף והביא ראיה מאין ראויין להתערב ומה ראיה לראויין להתערב. ובאמת י"ל דאף בדאורייתא כל שראויין להתערב רואין אנו כאלו הן מעורבין כעת ובטל ועכ"פ אין ראי' משם ומצד הסברא דכל שהן ראויים להתערב חשבינן כאילו הן מעורבין ובאמת כל שנודע לנו שיש רוב והם של אדם אחד וראוי להתערב למה לא יצטרף ובשלמא שני בני אדם ל"ש לומר כאילו הן מעורבין וא"כ ל"ש לומר רוב דהרי רובא דעלמא הן כנגדו ועכ"פ יש רוב לאיסור ורוב להיתר אבל באדם אחד וראוי להתערב למה לא יצטרף אף באיסור תורה. ומה שהביא מהפ"ח שכ' דוקא בשיעורי דרבנן היינו לאפוקי במבשא"מ דבעי ס' מה"ת ול"ש לומר דהכל נכנס לבית הספק דהרי מ"מ נרגש הטעם דטעם כעיקר מה"ת וגם הש"ך סי' צ"ב כ"כ בשם הה"מ ע"ש אבל במקום דסגי ברוב למה לא יצטרף. דרך כלל להפוסקים דס"ל דבאדם אחד וראוי להתערב מועיל ה"ה באיסור תורה כל שראוין להצטרף מצטרף וז"ב לפענ"ד. והנה הוא כ' כי הגאון בעל בית מאיר הסכים עמו והביא ג"כ ראי' מהמשנה הלז ולפענ"ד אין ראי' כמ"ש וצ"ע כי עכשיו נדפס ספר בית מאיר על יו"ד אולי נמצא שם ודו"ק. שוב ראיתי בפר"ח עצמו בסי' קי"א שכוונתי האמת דרק במבשא"מ דצריך ס' אז לא מצטרפין וגם בסי' ק"ט ס"ק י' שמביא הבינת אדם גם שם כוון לזה ובאמת בבינת אדם יש שם דברים מבולבלים במ"ש דיבש ביבש חד בחד למין בשא"מ והנה מ"ש חד בחד זה ט"ס דבחד בחד ליכא למ"ד רק בחד בבית ותרי בעלייה וכדומה דיש רוב זה ודאי חלוק ממין בשא"מ. ומאד תמהני דהרא"ה בבדק הבית הובא בפר"ח סי' קי"א כ' בהדיא לא נאמר קולות האלו רק באיסורי דרבנן או באיסורי תורה ושעורן דרבנן וכן יבש ביבש דלית בי' טעמא או לח בלח בס' אבל היכא דאית בי' טעמא וכו' הנה הזכיר יבש ביבש ג"כ דמצטרף וע"כ דברי הפרמ"ג נכונים ודו"ק

שם ס"א חד בתרי בטל. הנה כבר הארכתי בזה בתשו' רבות שלדעתי הרשב"א מחולק עם הרא"ש דלהרא"ש הוא מטעם ביטול שהאיסור נהפך להיות היתר מה"ת ולהרשב"א גם מה"ת לא נהפך להיות היתר רק שמה"ת אמרינן דכל אחד הוא מהיתר. והנה באמת שכל האחרונים לא ס"ל כן רק דלהרשב"א ג"כ מן התורה נהפך האיסור להיות היתר רק מדרבנן החמירו ולכך מותר לאכלם דוקא כ"א בפ"ע ולפענ"ד לא נראה כן והנה כעת ד' ניסן תרי"ז בלמדי הטור וש"ע סי' ק"ט הנה העירוני תלמידי דהדבר מבואר בהגש"ד שכ' דלסמ"ג שכ' שלא לאכל אחד אחד יראה דה"ה שלא לבשלם בקדירה אחת אפילו להאכילם לשני בני אדם דהא הרוטב ודאי אסור מה"ת כדקי"ל טעם כעיקר מדאורייתא עד ס' כיון דלא בעי למימר שהאיסור נעשה היתר מדאסרינן לאדם אחד ע"ש הובא ביתה יוסף כאן ולפ"ז הנה מבואר דלמאן דאסר לאכלם אדם אחד והוא שיטת הרשב"א מטעם שלא נהפך איסור להיות היתר מדאוריית' אסור א"כ מבואר ככל מ"ש ולדעתי יש לומר דלענין אם בעי כפל תלוי ג"כ בזה דאם נימא מטעם דאיסור נהפך להיות היתר כדכתיב אחרי רבים להטות א"כ בעי כפל ולא סגי במעט שיכריע עד שיהי' נהפך מאיסור להיתר אבל אם נימא מטעם דאמרינן על כל אחד שהוא מהרוב סגי במעט יותר ודו"ק. והנה הפר"ח ס"ק ז' כ' דהא יבש ביבש בא"מ שיש לו ביטול בס' היינו במקום שלא מנכר האיסור וליכא למיקם אטעמא דאיסורא אבל אי איכא למיקם אטעמא דאיסורא כגון חתיכה בלועה מחלב שנאסרה ונתערבה עם חתיכות אחרות או כלי חולבת שנתערב בכלים אחרים של בשר בהני גווני איכא למיקם אטעמא דאיסורא והו"ל כאיסור הניכר ועוד דכשיאכל אותה ירגיש טעם החלב בפיו והנה בש"ק פ' תשא תרי"ט הקשה אותי הרב מוה' ישכר מסקאהל נ"י על מ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' ל' בשני בעקיליך של שומן שאפו בהם עם חמאה ואח"כ אפו בהם עם עוד ט' בעקיליך עם שומן והורה בנו"ב שבטלים ברוב הבעקיליך וע"ז תמה דהא ל"ש כאן ביטול ברוב שהרי ניכר האיסור וירגיש טעם החמאה ובחכמת אדם העתיק דברי הפר"ח ודברי הנו"ב סמוכין ואין להם ישיבה אחת עכ"ד. ולפענ"ד גם הנו"ב מודה לסברת הפר"ח אלא שם שהקרעפליך יש להם בלוע מחלב ושומן לפענ"ד אין מקום להרגיש אם הוא שומן או חמאה שהם רק ענין טיחה בעלמא או איסור בלוע והטעם אינו נרגש בביאור מהטעם שומן או חמאה כנלפענ"ד ובגוף דברי הפר"ח לפענ"ד לענין כלים חין מקום לאסור רק להשהותן מעל"ע דאחר מעל"ע ניהו דהכלי אסור אף שהוא אינו ב"י היינו לפי שבעת הבליעה הי' טעם גמור אבל עכ"פ ל"ש לומר שיהי' נרגש הטעם דהא באמת יהיה טעם פגום ודו"ק היטב

והנה אירע מעשה לפני בפסח שנת כת"ר נשאלתי שבכף אינו מקונח מחמאה והי' עוד חמאה בעין בחשו במצה מכותשת בשומן ורצו לבשלו לעשות חרעמזליך ואסרתי דבעת שהי' צונן נתקנח על המצה מכותשת החמא' והשומן ואז ל"ש צירוף ס' דהי' עוד צונן ולבשלו אח"כ הו"ל מבטל איסור ואף להוסיף ולבטל אסור ודו"ק. והנה הפרי תואר סי' צ"ט וכאן דעתו דלא אסרה תורה אלא רוב איסור אבל חד בחד לא אסרה תורה רק דחז"ל אסרו דמה"ת הו"ל ספק וספק ושרי לשיטת הרמב"ם ולפ"ז לדעת הרשב"א ודעימי' דספק אסור מה"ת עכ"פ ספק הוה ואסור מתורת ספק אבל ללקות אין לנו. והנה אמת שגם אנכי חידשתי זאת דלכך בהיתר מצטרף לא סור בעי כפל וישבתי בזה דברי המהרש"א כמוזכר בחבורי יד שאול סי' רמ"ב בפסקי או"ה. והנה שאל אותי בחור חריף מוה' צבי מטארני דאמרו כגון דנדרה מתרי זיתים אי אמרת מיגז גייז לקי וכ"כ התוס'