דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) עה

שדבר טמא גדול נפל לתוך מעיין ונשתהה שם אחר מותו מעל"ע ומהמים אחר מעל"ע נשאב לכמה אנשים ואפו מהם לחמם ובשלו ממנו תבשילין ובהמעיין לא הי' ס' נגד הדבר הטמא איך להורות בזה וכ' כי ל"מ לדעת הסוברים דמעיין מטהר בכ"ש והוא מטעם דארע' חלחולי מחלחלא פשיטא דיש להתיר בנ"ד דודאי לענין טהרה בעינן חיבור גדול יותר מלענין איסור ואפ"ה מצטרף אלא אפי' לדעת הסוברת דמעיין אינו מטהר בכ"ש מטעם דבעי שיהי' המ"ס במקום אחד מ"מ הלא לענין כלים מטהר בכ"ש והרי במי גשמים גם לכלים בעי מ"ס וע"כ דהוא מטעם דמצטרפין מים שתחת הקרקע למי המעיין למ"ס אף דבעי שם שיהי' נקב כשפ"ה מכ"ש באיסור דלא בעי חיבור כ"כ ולפענ"ד להוסיף דהרי ע"כ הי' נכבש ע"י העור ועור עב לא יוכל לפלוט כ"כ ע"י שנכבש במים וגם כיון שהי' עכ"פ מים נובעים ממעיין בכל רגע ורגע א"כ נתערבו המים האלו עכ"פ ברוב מים שבאו מחדש ושוב חסר מהמעל"ע הרבה ומה"ת מותר דבטל ברוב ומדרבנן בלבד נאסר ובכה"ג אפשר דל"ש כבוש כ"כ וגם אז לא נאסר עדן ואין המדומע מדמע אלא כפי חשבון בדבר היתר כמ"ש הט"ז סי' צ"ב בשם או"ה וגם כיון דכבוש הוה כמבושל זה שייך כשנכבש מעל"ע בלי הפסק אז מקבל הלח איזה ענין פליטה עד שנעשה כמבושל בתוכו אבל במעיין שבכל פעם נובעים מים מהמעיין לא קבלו המים שום פעולה ואף שקיבל איזה סרחון אבל לא פליטה וע"כ יש להקל לפענ"ד

והנה בשנת תרי"ט ער"ח ניסן הגיעני מכתב מהחריף מוה' נתן דוד בהרב המנוח מוה' יואל דייטש במה שאירע ששומן אווז של פסח נשרה במים ביום ד' בבוקר וביום ה' לעת ערב מצאו בקדירה מעט מים לערך חצי רביעית באופן שלא נשרה מעל"ע רוב השומן רק מעט מהשומן על שפתו והקדיר' הית' חדשה ויש לספק אם בלעה הקדיר' את רוב השומן קודם מעל"ע באופן שלא נשרה מעל"ע רוב השומן ובטל המיעוט ברוב דבדם הכל מודים דמה שחוץ לכבישה מותר דאינו מפעפע למעל'. והנה בספק כבוש דעת הט"ז להקל דאוקי אחזקה והנקה"כ חולק ומטעם דכל דאתרע החזקה, שוב מהראוי להעמיד כשעת מציאתן דהשתא וכאן ל"ש זאת דגם השתא לא אתרע רק המיעוט וא"כ רוב השומן גם האידנא לא נודע אם נשרה ומדמה למ"ש הח"ץ בהגהת הט"ז חו"מ סי' ל"ד גבי שני כתי עדים יעו"ש והנה ל"ד לשם דשם גם עכשיו ידענו שאחד מהכתות כשר אבל כאן הספק על השומן כלו ומ"ש דדם כבוש בעוף יש להקל כמו בדם שבשלו דכת' במרדכי פכ"א משבת דבזה ודאי דרבנן וכמ"ש בבגדי ישע שם וה"ה בכבוש וכת' מעלתו דלא גרע מבישול במחכ"ת טעה בדברי עצמו דהוא קאי לפמ"ש הפרמ"ג דכבוש בדם הוה דאוריית' וא"כ גם בעוף י"ל דהוה מה"ת דלא הוה כמבושל ואף דבעוף לכ"ע בבישול אינו רק דרבנן מ"מ בכבוש י"ל דלא נשתנה והו"ל מה"ת. ומ"ש מתשו' מעיל צדקה סי' ל"ה והוציא משם דל"ש כבוש בדם כלל במח"כ ז"א וכבוש באמת שייך דשם לא דן רק אם הוה דם פליטה או דם בעין. ומה שהקש' על המרדכי דא"כ נשאר קושית הכו"פ סי' ס"ט דאם נימא דם שבשלו דרבנן א"כ טעם כעיקר בדם מנ"ל דהא יש היתר לאיסורו והוכיח מזה דדם שבשלו אסור מדאוריית' ועדיין קשה דעוף דלכ"ע דרבנן שוב יש היתר לאיסורו. לפענ"ד ל"ק גוף קושית הכו"פ דזה לא מקרי היתר לאיסורו דכל הטעם דבשלו מותר דקליש האיסור וא"כ לא מקרי יש היתר לאיסורו דהאיסור הוא טרם שנקלש. ומ"מ לדינא יפה כת' כיון דלא ברור להפרמ"ג אי דם כבוש הוה מה"ת או אינו רק דרבנן וגם הט"ז צדד להקל בספק כבוש אף שהנקה"כ חולק מידי ספק לא נפיק ע"כ יש להקל אבל צדדי הספק שלו כ"כ לדחות. והנה בספק כבוש מעל"ע לפענ"ד י"ל דבר חדש דבאמת הט"ז והש"ך הקשו דבכלי שייך נטל"פ והמג"א תירץ דהפגימ' והבליע' באין כאחד והכו"פ כתב דבולע מעט מעט ובמעל"ע בולע כל הטעם ולפ"ז ל"ש לומר דאתרע דכל שלא נכבש יום שלם לא הוה נ"ט כלל וא"כ לא אתרע כלל ול"ש בזה כשעת מציאתן דכשעת מציאתן בלחוד אם לא נאמר שנכבש מכבר יום שלם לא הי' בכלל נ"ט כלל ולא נאסר בצונן כלל ודו"ק. והנה בשנת כת"ר אור ליום ד' נח הי' אצלי הרב מזלאטניק נ"י ושאל אותי בהא דהאריך הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו לענין כבוש כמבושל דלא קי"ל כר"י רק כשמואל וכת' הטעם דרב גבי עכברא בשיכרא כתבו התוס' מטעם כבוש כמבושל וע"כ דקי"ל כבוש כמבושל דגם רב ס"ל כשמואל והאריך הנוב"י דאפשר דקי"ל כר"י נגד רב ושמואל וע"ז הקש' הרב הנ"ל דהא מסיק הש"ס דהלכת' בשיתין והיינו בעכברא בשיכרא ג"כ והרי דקי"ל כבוש כמבושל ולפענ"ד ל"ק דעכ"פ כדי קליפה אסור וכיון דא"א לקלוף הכל אסור. ומה שהקש' עוד על מ"ש האו"ה כלל ו' סי' כ' דדם שנתערב במים לא הוה דם דאוריית' רק מדרבנן מטעם שאינו ראוי לכפרה וע"ז הקש' דא"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף כ"ב והרי דם ותנן שירי הדם יוצאין לאמה ומתערבין בנחל קדרון ונמכרים לגננים והרי שם כבר נתערב באמה שהי' מים וגם בנחל קדרון ואפ"ה נקרא דם. הנה באמת שאלה גדולה הוא ולכאורה רציתי לומר דנחל קדרון אינו רק עמק נכבד כמ"ש רש"י בפסחים שם ואמה ג"כ לא הי' מים רק שרחב אמה ע"כ נקרא אמה כמ"ש רשב"ם בפסחים דף ק"ט ד"ה היכי אבל באמת אינו כן ועיין ע"ז דף י"ד וברש"י שם וביומא דף כ"ט. אמנם באמת נלפענ"ד דבר נכון עפמ"ש הסמ"ג לאוין קל"ט דלכך דם שבשלו אינו עובר עליו בחולין משום דאינו ראוי לכפרה בחטאות הפנימיות דבעי וטבל והזה אבל בחטאות החיצונות הי' נקרא דם וכדמחלק במנחות דף כ"א ועכו"פ ר"ס ס"ט ולפ"ז שם דהי' גם דם חטאות החיצונות (הסיום מאד מטושטש עד שאין באפשרי בשום אופן לקרות) והנה עובדא בא לידי שהי' כבד שכבר נצלה ונפלה לחביות שהי' בה שני קאנין מים ונשתהה שם מיום ד' עד יום א' וכל פעם לקחו מהמים לבשל ונתוספו מים אחרים. ואמרתי דאולי יש ס' נגד הכבד כי היתה קטנה וגם סמכתי על הד"מ באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ט"ז דבהיתר ל"ש כבוש כמבושל וכאן בשעה שנשרה הי' רק במים והי' היתר עדן ודו"ק). והטעם נלפענ"ד דכמ"ש הר"ן לענין נ"ט בר נ"ט דבב"ח כיון דהיתירא הוא נקלש הטעם וא"י לאסור ע"ש וה"ה בזה כיון דכבוש אינו כמבושל לכל מילי ועיין סי' ס"ט א"כ נקלש הטעם וא"י לאסור ואף שהד"מ כ' בדרך אפשר היינו בחמץ דשמו עליו וגם נ"ט בר נ"ט אסור בזה משא"כ בב"ח ודו"ק וע' בפרמ"ג במג"א שם שהכריע דאף בב"ח כבוש כמבושל ולפענ"ד מ"ש נכון. ובשנת תרכ"א ח' אב הגיעני מכתב מהרב המופלג ר' מרדכי שלמה זלמן נ"י נכד להגאון מליבאוויטש נכד להגאון בעל התני' והוא הקש' ג"כ על האו"ה והשבתי לו כנ"ל וגם הקש' על הפרמ"ג סי' כ"ה שכ' דדם שמעורב במים מקרי דם והקש' שלא ראה דברי האו"ה הנ"ל ואין לפני הפרמ"ג ע"כ צ"ע בזה גם ראיות הפרמ"ג מבכורות דחה ואינו לפני הש"ס

שם ספק כבוש. בשנת תבר"ך ג' פנחס הי' אצלי הרב מזלאטניק נ"י ושמו ר' שלמה והקשה אותי על מ"ש ביד אפרים סי' תס"ד באו"ח בשם המקום שמואל דספק כבוש בחטה יש ס"ס ספק שמא לא נכבש יום שלם ואת"ל שנכבש יום שלם דלמא לא נתרככ' עד שנשלם המעל"ע ע"ש וע"ז הקשה דניהו דלא נשלם עד המעל"ע מ"מ בגמר המעל"ע נתחמצ' ונאסר' והיא תימה רבה ואמרתי בזה דהנה לכאור' בספק נכבשים יום שלם קשה דיש לאוקמ' אחזקת היתר לפמ"ש דעד גמר מעל"ע לא נעשה כבוש וכן לפמ"ש החו"י והכו"פ דעד אותו הזמן לא נכבש כשיעור שיתן טעם ומעט מעט פולט עד גמר המעל"ע נותן טעם גמור א"כ הי' לו חזקת היתר וכעין שהקש' הט"ז ומ"ש הנקה"כ דכל שנכבש אתרע ז"א דהא עד אותו הזמן לא נפלט כלל וצ"ל לפמ"ש הכו"פ עכ"פ פולט מעט מעט וכבר אתרע החזק' ולפ"ז בלא נתרככ' עד גמר מעל"ע לא אתרע כלל דניהו שפולט מעט מעט כל שאין כאן התחלת חמוץ בלא נתרככה שוב יש לאוקמא אחזק' ושוב סגי בספק שמא לא הי' מעל"ע בכביש' וז"ב ודו"ק. ומה שהקש' עוד על סברת החו"י והכו"פ דא"כ במב"מ או בפסח דאסור במשהו לא יהא צריך כבישה מעל"ע. לפענ"ד ל"ק דדוק' כל שנ"ט ורק שיש ששים ונתפשט והגיע עד משהו בזה אסור אבל אם מתחל' לא הי' רק כשיעור משהו לא נאסר לא בפסח ולא במב"מ ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ג ג' וישלח היה אצלי הרב מוהרש"פ שטיללער נ"י ושאל אם הי' כבוש מעל"ע במים שרץ רק שהי' ששים ואח"כ נחסר מהשיעור אם נימא דצריך מחדש כבישה מעל"ע כיון דעד הנה הי' היתר או לא והשבתי די"ל פשוט דנאסר דאטו ברור שנתפשט עד ששים רק דממנ"פ נעשה היתר ולפ"ז י"ל דעד מעל"ע לא נתפשט האיסור וא"כ אחר מעל"ע שנחסר אוסר המים והנ"ט יש במעל"ע:

עוד שאל היאך הדין אם מים עמדו מעל"ע ונעשה כבוש ואח"כ נפל יי"נ בתוכו אם נאסר והשבתי בהיתר ל"ש כבוש כמ"ש הד"מ סי' תמ"ז הובא במג"א שם. ובזה ישבתי לנכון מה שהקש' בפנים יפות פ' מטות דאמאי לא כתבה התורה דין כבוש. ולפמ"ש א"ש כיון דלא אסרה התורה אלא קדרה ב"י וא"כ ל"ש כבוש דהוא מקודם הוה היתר ואח"כ נאסר ובהיתר ל"ש כבוש והנה בהך דאמרו בע"ז דף ל"ו דזליפתן של כלים אוסרתן תמה הכרו"פ דהיאך בלע הא הוא צונן וכתב דהי' כבוש ובחוות דעת כתב דבפסקי תוס' כתבו דשמן זית עז וחריף והוה כרותחין ומ"מ נטל"פ מותר דלא הוה חריף כחילתית ע"ש ועיין בבאר יעקב מ"ש בזה ואינו לפני ובגליון שם כתבתי בזה והנה מצאתי בתוס' רי"ד שנדפס מחדש והוא הקשה ג"כ דמהיכן בלע הא הוה צונן וכתב דדוק' יבש אינו בולע בצונן אבל משקין יכולין לבלע בצונן והוא דבר חדש לא נשמע בין הפוסקים:

והנה בשנת תר"ל י"א ניסן נשאלתי בעכבר חי שראינו שנפל לתוך ווישניק ונשתהה שם ולא יכלו לקחתו משם עד שעירו כל הווישניק משם ואח"כ לקחו העכבר ונשאלתי על הווישניק מה דינו והתרתי והטעם נראה לפענ"ד דהנה בחומץ אף שהוא חריף דעת הש"ך דצריך שיהי' מעל"ע ואף לדעת החולקין דסגי בכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח ונימא דגם ווישניק הוא דבר חריף מ"מ ספק שמא לא מת עדיין ולא נשתהה כשיעור שיתנו על האש משעה שמת והא לא בלע ולא פלט כנודע ואף דספק כבישה אסור נראה לפענ"ד דכבוש בציר וחומץ אינו רק דרבנן דנאסר משעה שיתחיל להרתיח וח"כ אינו רק ספק דרבנן ושרי. ומצאתי בפרמ"ג שהביא בשם ספרים דספק כבישה בציר אינו רק דרבנן ואזלינן לקולא ונהניתי שכן אמרתי בראשית ההשקפ'

שם ס"ב וראוי לחוש לזהר בדבר עש"ך ס"ק ה' לענין עירוי דדעת רשב"ם דאינו מפליט ומבליע כאחד. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הרוקח סי' רצ"א והמרדכי פכ"ש מ"ש וז"ל מעשה אירע שמלגו תרנגולת ע"פ עם נוצתה ברותחין בקער' של חמץ והוא כ"ש ואסרוהו לאכל כדאמרי' פרק דם חטאת עירה לתוכו רותח. והנה המ"א סי' תמ"ז ס"ק ט' האריך בזה אי מטעם עירוי אסר אי מטעם כ"ש ובחק יעקב סי' תס"ז ס"ק ל"ג האריך והכריע דדוק' מטעם עירוי אסר לה ובאמת שכן נראה מהראי' דעירה לתוכו רותח אבל ממ"ש בקער' של חמץ והוא כ"ש משמע דמטעם