דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) עד

ואם נתפשט הרי נתבטל אבל בכבוש דלא נתפשט כ"כ דהרי אינו כמבושל גמור רק להבליע ולהפליט ומה"ט יש אומרים דמה שחוץ לכבוש אינו נאסר ועיין ביו"ד סי' ס"ט סט"ו בט"ז וש"ך שם וא"כ לא נתפשט כ"כ והמים ששופכין בכל פעם הם מעלים את המים התחתונים למעל' כמבואר ביו"ד בהלכות מקוואות סי' ר"א סכ"ב וא"כ הרי נעשה נבלה וצריך ס' נגד המים הלז שנאסרו יותר ואין ס' נגד המים הלז ואף דבלח בלח בהפ"מ לא אמרי' דנ"נ כמבואר ביו"ד סי' צ"ב ס"ד בהג"ה אבל מבואר שם בט"ז ס"ק ט"ו בשם הרש"ל דבבישול שהוא בנ"ט אמרי' נ"נ וכאן בכבוש הוה ע"י נ"ט ואף שכת' שם דבשאר איסור דחנ"נ אינו רק מדרבנן לא נאסר לח בלח אבל מהש"ך שם נרא' דאף בשאר איסורים לא מקלינן בלח בלח כל שהוא דרך נו"ט דלא כרש"ל וגם הא דחנ"נ בשאר איסורים אם אינו רק מדרבנן לא ברור וע"כ לא מלאני לבי להקל ומה גם דכ"ז כשהי' ס' אבל באמת לפי המשוער לא הי' בעת מציאות העכבר ס' נגדו ואף שבהמעל"ע הי' ס' מ"מ י"ל דבסוף המעל"ע שהבליע' והפגימ' באים כאחד כמ"ש המג"א אז הי' נחסר מס' ונאסר וכל הטומאות כשעת מציאתן וה"ה באיסורים כמ"ש האו"ה אף שהפוסקים נחלקו בזה ועפרמ"ג סי' מ"א מ"מ מחמרינן בזה וא"כ שוב א"א להקל ובכלל ספק כבוש הוה כנלפענ"ד. אמנם לענין הכלים ישהו מעל"ע ואני סומך על כל צדדי היתר ונוכל להתיר אף בכ"ח לאחר מעל"ע כמ"ש הכו"פ כעין זה ריש יו"ד לענין שוחט ע"ש ובפרט בכלי פארציליין. והנה לא מבואר אם במים הוה עכבר נ"ט לשבח ובש"ע אינו מוזכר רק יין ושמן ושאר משקין אבל לא מים אמנם מהטעם שכ' הרמב"ם דאלו צריכין להיות מבושמים משמע דבמים אסור ודו"ק היטב וע' ביש"ש פגה"נ סי' מ"ח דבכל המשקין מלבד יין ושמן ודבש הוה לשבח ומשמע דה"ה במים ואדרב' מים עדיף טפי ודו"ק היטב. והנה אח"כ בש"ק יתרו הראני אחד מהלומדים דברי הפרמ"ג בסי' ק"ה בשפ"ד ס"ק ג' שם מביא דברי או"ה דבמים דבעי שיעור כבושה מעל"ע בעי ס' וקליפה והוא לכאור' כמו שצדדתי לעיל דמ"מ במקומו נ"ט ביותר וכמו במליחה וצלי ועיינתי שם וראיתי כי הולך לשיטתו דס"ל דחוץ לכבישה אינו אוסר אלמא דס"ל דלא מתפשט כ"כ ומש"ה כת' הפרמ"ג שם דלא קי"ל כאו"ה. ובאמת גוף דברי האו"ה שם כלל למ"ד ד"ד אינו מובן כאשר עמד המנחת יעקב כלל כ"ב ובפרמ"ג שם במשבצות ס"ק ב' ע"ש. אך לפענ"ד אף לדידן דאוסר אף חוץ לכביש' מ"מ אוסר בששים וגם קליפה מידי דהוה אצלי ומליח' דאוסר בששים לדידן ומ"מ מחמרינן בקליפ' ג"כ דבאותו מקום בלע יותר וה"ה בכבוש דלא לכל דבר הוה כבוש כמבושל וע"כ לפענ"ד צריך קליפה וששים ודו"ק היטב

הנה בשנת תבר"ך ט"ז תמוז הי' אצלי הרב מוה' יונה שלמה אבד"ק זלאטניק נ"י ועוררני על מה שהקש' זה רבות בשנים והוא לקמן סי' ק"ה על דברת הנוב"י סי' כ"ו דכבוש אי הוה כמבושל אינו רק מספק שהרי ר"י נחלק על שמואל ע"ש וע"ז הקשה דהא בע"ז דף ס"ט מסיק הש"ס והלכת' בשיתין ומשמע דצריך ששים ואם הי' רק ספק ל"ש הלכת' בששים ושם כתבתי דששים היינו נגד הקליפ' כיון דא"א לקלוף וכעת אמרתי דהנה לכאור' מה דנחלקו שמואל ור"י אי כבוש כמבושל הוא ענין טבעי או לא ולפ"ז הוה ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק ואף דנימא דהוה כספק חסרון ידיעה לכל העולם שהרי לאחר שנחלקו שמואל ור"י בזה שוב א"א לברר זאת דאל"כ לא שייך פלוגת' והוה ספק חסרון ידיעה. אך לפמ"ש הט"ז בסי' צ"ח דכל דיכול לצאת מהגבול ולשער בששים בזה מחמרינן אפי' בספק ח"י לכל העולם א"כ ניחא מה דהלכת' בששים אף דהוה ספק ח"י ודו"ק. אך לפ"ז יהי' חילוק דדוקא שם דעכבר' נפל בשכר' דעכבר' אוסר השכר' והשכר' א"א לקלוף א"כ אף דמחמרי' בא"א לקלוף אבל כל שיש ששים נגד כל העכבר בודאי מותר אבל להיפך בהיתר שנכבש באיסו' שוב יהי' צריך קליפה וששים דשמא כבוש אינו כמבושל וצריך קליפה והוא דבר חדש ולפמ"ש יש להאריך בכל דברי הנוב"י שם ואכ"מ ובדברי הט"ז הנ"ל אשכחנ' פתרא דיהי' קל יותר במקום שהוא במשהו מאם הוא בששים כגון ספק ח"י לכל העולם דאז לא יהי' גבול כיון דאסור במשהו שוב יהי' מותר בספק ח"י לכל העולם ודו"ק

סי' ק"ה ס"א איסור שנשרה עם היתר וכו'. עט"ז שהקש' דאימתי נעשה כבוש לאחר מעל"ע והרי נעשה פגום דאינו ב"י ועמג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ואני מצאתי בחקי דעת מחתן המ"א באות כ' סט"ו הובא בגליון המ"א סי' תמ"ב ס"ק י"ט שהבי' בשם המג"א ששמע בשם הגאון מוה' יעקב מלובלין (הוא זקני אבי זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל) שאם הכלי אינו עומד ריקם לא כעשה פגום וא"כ כל שהי' כבוש לא נעשה הכלי פגום איברא דהמג"א בעצמו לא ס"ל כן דהר כ' בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז הנ"ל דהבליע' והפגימ' באין כאחד ולא כ' דכל שהי' כבוש לא נעשה פגום וחתנו שם בסי' תמ"ב לא זכר מדברי המג"א סי' תמ"ז הנ"ל שבזה ל"ק קושית מהרנ"ש וגם הי' מרגיש שהמג"א בעצמו לא ס"ל חילוק שחלק הגאון מוהר"י מלובלין הנ"ל. הן אמת דסברת הגאון נראה ברור' דהרי גדול' מזו מצינו ביו"ד סי' ק"ג דכל שחממו מים בתוך מעל"ע נחשב המעל"ע משעה שחממו מים ואף בב"ח דעת הב"י כן והש"ך לא חלק רק דהוה טעם קלוש אבל לסברת הגאון מוהר"י ז"ל כל שחממו בו מים ולא עמד ריקם כל מעל"ע לא נעשה פגום ואף אם נימא דכל שלא עמד מעל"ע שלם נעשה פגום עכ"פ כל שנכבש מעל"ע ודאי לא נעשה פגום וז"ב ראה זה חדש שלא הזכירו הפוסקים:

והנה בספק כבוש בב"ח מותר ובחוות דעת כ' דלבשל אסור דהו"ל ספק תורה והיינו דשמא נכבש יום שלם ועכשיו שמבשלו נאסר. והנה אם נימא דאין בישול אחר בישול בב"ח ועיין פליתי סי' צ"ב ובפרט' מה"ת בודאי אין שייך בישול אחר בישול א"כ שוב אדרב' כשנכבש יום שלם שוב אין בישול אחר בישול ולפ"ז אם נימא כמ"ש הכו"פ כאן דהכבוש באמת בולע מעט מעט רק שכל הטעם לגמרי אינו רק במעל"ע. ולפ"ז אדרב' כשנימ' שלא הי' נכבש יום שלם אז בודאי אסור לבשל אח"כ דכבר בלע מעט וכשיבשל יתן טעם גמור ודו"ק וא"כ אדרב' כשנימ' להקל דלא נכבש אוסר יותר וכן לענין דם שבשלו אז גרע יותר כשלא נכבש יום שלם דבתחלת מליחה דעת הרא"ה דהוא מה"ת וא"כ ה"ה בתחלת כביש' ודו"ק היטב מיהו ממנ"פ מותר דהא בהבישול נעשה דם שבשלו וצ"ע:

והנה אירע יום א' וישלח שנמצ' עכבר בהחביות של מים ועש"ק העבר הדיחו החביות ונבדק ולא נמצא דבר וכעת נמצא והנ' בתחלת היום הי' החביות מלא מים והי' ששים רק ששמשו כל היום ונחסר המים עד שבשעת המציא' לא הי' בהחביות מים והנ' הי' הפ"מ. והנ' ספק כבוש דעת הט"ז להכשיר דאוקי אחזק' והנקה"כ והפר"ח השיגו דאתרע החזק' והכו"פ מחלק דדוק' בשיש שני כלים ובאחת נודע שנכבש רק שלא ידענו באיזה כלי הי' האיסור הוא דספק כבוש אסור אבל בכלי אחת והספק על הזמן שפיר מותר דמוקמינן אחזק'. והנ' לדבריו ודאי מותר. אמנם הפרמ"ג כ' דאין משמעות הפוסקים כן וע"כ כ' דכל דהי' מכוס' ונמצ' כעת דא"א לומר דעתה נפל אז כיון שאין אתה יכול להגביל מתי נעשית שוב מחזקי' גם קודם ומדמה לה למ"ש הרשב"א סי' פ"א דכל שא"א לומר עתה נעשה שוב ע"כ יצאה מחזקת' מחזיקין למפרע ג"כ ע"ש שהאריך ולפענ"ד כאן ל"ד לשם דשם כל שנמצ' טריפות וא"א לומר דעתה נתהווה א"כ הוא ודאי טריפ' וכיון שלא נוכל להגביל זמן שוב היא טריפ' אבל כאן דצריך להיות כבוש מעל"ע ואל"ה לא הי' אסור וא"כ מה שייך לומר דכל שא"א לומר עתה שוב כבר טריפ' דהא י"ל דנפל ולא הי' מעל"ע כבוש וא"כ בכה"ג ודאי אף דא"א לומר עתה נפל מ"מ אינו טריפ' ובכה"ג שוב י"ל דמחזקינן בחזקת כשרות שהי' לה מקודם וז"ב כשמש ועיין בנקה"כ סי' שצ"ו מה שמחלק דשאני בגל שנפל די"ל דבעת שנפל הגל מת אבל כל שא"א לתלות שוב לא מחזקי' למפרע וביאור הדברים כמ"ש בשו"ת משאת משה הובא בשב שמעתת' ש"ג פ"ו וזה ג"כ כוונת הש"ך בנקה"כ דכל שיש לקיים שני החזקות חזקה דהשת' וחזק' דמעיקר' קר' ולתלות דעד שנפל הגל לא אתרע אז לא מוקמי' אחזק' קמיית' אבל כל שאת' אומר שיצאת' מחזקת' וא"א להגביל זמן שוב תצטרך לומר שיצא לגמרי וסותר להחזק' דמעיקר' זה לא אמרי' וז"ב בכוונתו ובש"ש במחכ"ת לא עמד על סברת המשאת משה ולא נזכר שגם הש"ך כ' כן ובאמת לפמ"ש הרשב"א בסי' פ"א ג"כ אין סתיר' דשם יש לתלות עד שלשה ימים או עד יב"ח ומקיימין שני החזקות ועפ"י בסוגי' דבת אחותו במ"ש התוס' שם דלא מוקמי' בחזקת כשרות הביא דברי הרשב"א הנ"ל ולפמ"ש המשאת משה נדחה זאת ע"ש כי אינו לפני כעת וכבר הארכתי בזה בהרב' תשובות ואכ"מ עכ"פ בנ"ד יש לנו כמה צדדים להקל מטעם הכו"פ ואף לפמ"ש הפרמ"ג כבר כתבתי דגם כאן יש מקום להקל וגם לפמ"ש החוות דעת לחלק דאם נטל ממנו לתבשיל שוב התבשיל לא אתרע א"כ כאן ג"כ כשר ובפרט שהחביות נבדק מקודם ויש להחביות חזקת כשרות מקודם ובאמת מ"ש המ"א דמזמן לזמן מחזקי' ריעות' ואיסור תמהו כלם דהא דוקא לקדשים מחזיקין למפרע. אך לפענ"ד לענין משהו ל"ש זאת דכל הטעם דבחולין לא מחזיקין למפרע הוא משום דמעמידין על חזקת כשרות שהי' לו ולפ"ז זהו בכל איסורים אבל לענין פסח דאוסר במשהו א"כ לא עקרינן הדבר מחזקת כשרות דבאמת גם כעת הוא כשר רק דבפסח אסרו אף במשהו וא"כ רק כעת הוא איסור מחמת היום אבל בעצם הוא כשר וזה ברור ולפ"ז כאן ודאי לא מחזיקין מזמן לזמן וכמה מעליא הא שמעתת' לענין ספק כבוש ודו"ק וגם החכמת אדם כלל נ"ח מסכים דלא מחזיקין מזמן לזמן ע"ש ובשער החזק' סי' ל"ג ל"ד והנמשך

שם ס"א ויש מקילין במה שחוץ לציר עיין ש"ך שהאריך דמהראוי לדידן לאסור אף מה שחוץ לציר כיון דלא מחלקינן בין כחוש לשמן ע"ש והנה מ"ש ראיה ממ"ש סי' ע' אין ראיה דדם כחוש לגמרי כמ"ש הש"ך סי' זה ס"ק ט"ז. אמנם נראה דאם נכבש איסור בתוך כלי ודאי אין לאסור והטעם דהרי באמת הט"ז והש"ך הקשו דאם בעי מעל"ע הא נפגם הכלי והנכון כמ"ש החו"י והפליתי דהפליט' והבליע' באים לאט לאט ונרגש רוב הטעם בתוך מעל"ע וכל הטעם לא בא רק אחר גמר המעל"ע ולפ"ז זה ברור דמה שחוץ לציר בודאי לא בא בתוך מעל"ע וע"כ לא אמרינן דמה שחוץ לציר ג"כ נאסר רק כשהוא טעם גמור אז יש כח להבליע אף מה שחוץ לציר לא מה שאינו טעם גמור א"כ בודאי לא נאסר מה שחוץ לציר ודו"ק. ובתשו' לענין כבוש הארכתי בדברי חו"י ובדברי המג"א סי' תמ"ז מ"ש דהפגימ' והבליע' באים כאחד ומה דנ"מ ביניהם ועש"ך בנקה"כ כאן ולדברי המג"א לא מקרי ריעותא כלל עד המעל"ע. ומ"ש רש"י כבוש בחומץ לפענ"ד דק"ל הא נעשה לפגם אחר מעל"ע בכלי וע"כ פירש כבוש בחומץ ובחומץ סגי כדי שיתחיל להרתיח

והנה בשנת תרי"ז הגיעני מכתב מהרב מוה' בעריש סג"ל אבד"ק יאניב סמוך לטארניפאל שכ' להסתפק במה שאירע