דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ע

דטכ"ע דאוריית' אבל אדרב' בזה גופ' הוה חידוש והש"ס דדחי לה היינו כיון דדרך בישול אסר' תורה א"כ מוכרח להיות ע"י הטעם וא"כ שוב הוה דומה לכלאים דא"ל דש"ה דכלאים הוה שניהם בעין וכאן הוא ע"י הטעם דהא עיקר בב"ח לא הוה רק ע"י טעם דדרך בישול אסר' תורה ולפ"ז אביי דלא ס"ל הך דרבא שפיר הוה בב"ח חידוש מחמת דשניהם היתר ול"ד לכלאים דשניהם בעין ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוס' בפסחים דף מ"ד ד"ה ורבנן ודו"ק. ודע דלפענ"ד אף לחכמי הצרפתים דחלב שנתן טעם בבשר לא מקרי טעם רק ממש מ"מ אם נתן חלב בבשר ואח"כ ניער הקדיר' מה שיוצא מהתערובות לשאר בשר זה נקרא טעם כעיקר כיון דהממש מהחלב נתערב כבר זה לא נקר' ממש. ובזה יתיישב מה שקבע אביי בחולין דף ק"ח הדבר על המשנה והלא שם מיירי בטפת חלב שנפל על הבשר וע"כ משום דכשהוא ניער אח"כ הוה רק טעם ודו"ק. שוב מצאתי בישועת יעקב סי' תמ"ב ס"ק ד' שכ' מדעת' דנפשי' דחלב שנפל לבשר נקר' ממשו ובשר לתוך החלב נקר' טעם וע"ש מ"ש בזה ומהתימ' איך לא זכר שזו שיטת הרשב"א ורבותינו בעלי התוס' בע"ז דף ס"ז הנ"ל

שם ס"ו כזית חלב שנפל למים. זהו מהאו"ה ולמד דהיתר בהיתר בטל והביא ראי' מחמץ בפסח דקודם פסח בטל בס' ולמה לא נימא דהוה חוזר וניעור וע"כ דהיתר בהיתר בטל ובשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קפ"ו הקש' דהא כשיגיע ע"פ לאחר שש שוב נתבטל וכבר קדמו בזה בשו"ת מהרי"ל סי' רי"ד וכתב דחוזר וניעור להקל לא אמרינן ודבריו תמוהין דלמה לא נימא דאז חזר וניעור ונתבטל כיון שהי' בקדיר' ואז נאסר ונתבטל והרי גדולה מזו מצינו דנוער את הקדיר' ונתבטל ועיין בסי' צ"ב ומכ"ש בזה אך גוף הקושי' לפענ"ד ל"ק דהרי כל שביאתו לעולם בתערובות ל"ש ביטול וא"כ כיון דהיתר בהיתר לא בטל וא"כ אימתי נעשה איסור בע"פ אחר שש והוה ביאתו לעולם בתערובות ולא בטל ודו"ק

שם ס"ז אם נבלע איסור מועט וכו'. עט"ז שהאריך דאף דמשקין פוגמין היין מ"מ שייך אין מבטלין ודבריו תמוהין דכל שפוגמין האיסור לא מקרי מבטל והיתר גמור הוא וכ"כ בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"א וכן נרא' מהר"ן פרק אין מעמידין גבי איבעי' להו מהו לתת בתוכן שכר ע"ש. מיהו הר"ן כ' לחלוק על הרשב"א ע"ש והט"ז כ' כן בפירוש הרשב"א והוא לא ס"ל כהר"ן אבל הדין דין אמת כמ"ש הר"ן שם והח"ץ כ' כן בפשיטות

סי' ק' ס"א בריה וכו'. הכו"פ רצה לחדש דמילבין כיון דאין נאסרין רק כשפירשו לא מקרי ברי' דאינו נאסר מתחלת ברייתו ע"ש וכבר האריך לתמוה עליו בשו"ת טורי אבן סי' כ"ו וגם בחו"ד כ' ככל דברי הטורי אבן והוסיף עוד דכל שלא פירש אין שם שרץ עליו וגם אני כוונתי לזה בראשית ההשקפ'. והנה מצאתי בדגול מרבבה שנדפס מחדש והוא מהדור' קמא שבסי' פ"ד מביא מה ששמע מהגאון הכו"פ ז"ל וכ' שסברא נכונה היא ואח"כ מסיק דלא כוותיה ע"ש בטעמו וגם זה נראה ובלא"ה לשיטת הרא"ש א"צ שיהיה מתחלת ברייתו ורק להר"ן הוא כן וא"כ בלא"ה הוה ספיקא דדינא. והנה מ"ש הר"ן דעוף טהור שנתנבל לא חשוב בריה דלא אסור מתחלת ברייתו ומה"ט גם שור הנסקל ל"ח מתחלת ברייתו לכאורה צ"ב דאם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ תחלה נאסר משום אינו זבוח ואח"כ נאסר משום נבלה ולמה לא נחשוב מתחלת ברייתו וצ"ל דזה לא חשיב מתחלת ברייתו דזה האיסור שנאסר כעת לא היה מתחלת ברייתו ולכך גם שור הנסקל אף דנאסר מחיים משום שור הנסקל דלא כר"ת ומתחלה נאסר משום אינו זבוח ניהו דמשום אבמה"ח לא חשוב מתחלת ברייתו דחתיכת אבר נקרא אבל משום אינו זבוח לאסור וע"כ צ"ל דבעינן שיאסר מתחלת ברייתו מחמת איסור זה וכמ"ש ודו"ק

שם וכן צריך שיהיה שלם היינו דבריה לא מקרי כשהוא חסר. וע' באו"ח סי' ר"י לענין ברכה דכל דחסר קצת לא מקרי בריה וצ"ע בהא דאמרו בנזיר דף נ"א ע"ב או דלמא בריה גמירי לה ופירש"י דאפי' חסר קצת דרובו ככולו ע"ש ולפי פירוש התוס' אין ראיה אבל מרש"י יש ראיה. שוב ראיתי ברשב"א בתה"א בית רביעי שער א' שהביא בשם הרמב"ן שכ' בנחתך ממנו אבר בעיא במס' נזיר ולא איפשטא לענין מלקות וה"ה לאסור ראו עיני ושמחו כפי הנראה כוון לזה אבל לא ביאר דזה לפי רש"י ולא לתוס' וגם לרש"י אינו בנחתך אבר רק בחסר קצת ורובו ככלו. והנה לענין חזותא עיין במ"י ופרמ"ג מ"ש בזה ואני זכיתי מעצמי לדברי המ"י שהבי' בתוס' סוטה דף ט"ז והארכתי בזה בתשובה ולא ידעתי מקומו כעת. אמנם אור ליום ג' ויחי תרכ"ג אני לומד כעת שבת דף ע"ז דאמרו שם א"נ התם משום חזותא אבל לטעמא בעי טפי ומזה משמע קצת כהמ"י. והנה הרמב"ם פ"ה מא"ב היו"ד כ' כיין המזוג כיצד חלק אחד יין מן היין החדש ושני חלקי מים והה"מ לא כ' מקורו ועיין מהרש"א ס"פ כל היד מ"ש בזה והברור שיצא לו מכאן היתר משום חזותא או דרפי וצע"ג שלא להזכירו זאת לא הה"מ ומהרש"א והנה מ"ש בשבת שם לענין שבת מידי דחשיב בעינן והוא חשוב לכאורה הוה מצי לומר מגו דחשוב לענין שיוכל לקדש עליו חשוב ג"כ לענין הוצאה וכעין מ"ש בהגמ"ר ריש חולין דמיגו דחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי קשר לענין שבת ודו"ק. ובענין ביצה אי מקרי בריה דלהרבה פוסקים לא מקרי בריה כיון שאין בה בריית נשמה ולכאורה יש לי מקום עיון דלפמ"ש התוס' בחולין דף מ"ד ד"ה שאם בשם בה"ג כמו שהגיה שם הגאון מהרי"פ ז"ל דנפקא לן מבת היענה ביצת עוף. טהור שריא דסד"א דהיה דבר דאתמחי ואסור ולפ"ז כיון דהוה כאבמה"ח שוב מקרי בריה כאבמה"ח מיהו י"ל דכל דמיעט קרא דבת היענה דביצת עוף טהור שריא ממיל' לא מקרי אבמה"ח אבל אכתי יש לומר דאף דגלי קרא דביצת עוף טהור שרי מ"מ מקרי אתי מן החי וגזירת הכתוב דשרי ואדרב' ק"ל במ"ש התוס' דילפי' ביצת עוף טהור מלך ולא לכלביך ולהכי אצטריך בת היענה לאסור ביצת עוף טמא דס"ד דשרי כי היכא דשרי ביצת עוף טהור אף דאתי מחי ושריה רחמנא וקשה למה אצטריך קרא הא בלא"ה ל"ש אבמה"ח בטמאים מיהו י"ל דהא דכמו דבטהור שייך אבמה"ח ואפ"ה שרי ה"ה בביצת עוף טמא אף דהוה היוצא מן הטמא ואפ"ה שרי ודו"ק ובזה י"ל הא דפריך בריש ביצה דף ד' ולתבטל ברובא והקשה בשיטה מקובצת דהא ביצה הוה בריה ע"ש ועצל"ח שם ולפמ"ש י"ל דמאן דס"ל ביצה הוה בריה הוא משום אבמה"ח וכל שהוא מן הטריפה ובהמה בחייה לאו לאברים עומדת ולא חל איסור אבמה"ח על טריפה א"כ גם ביצה דהוא בכלל אבמה"ח בטלה ברוב ול"ש אבמה"ח ואף דהביצה בודאי עומדת שיהיו לה ביצים וא"כ חל בבת אחת מ"מ כל דל"ש אבמה"ח בטריפה מכ"ש דהביצה לא שייך אבמה"ח בגוה ודו"ק ובמ"ש בדברי התוס' יש ליישב מה דק"ל דאיך שייך לומר כיון דביצת עוף טהור חידוש הוא מה דשרי ה"ה בטמאה וקשה לימא אין לך בו אלא חידושו ועיין בתוס' מ"ק דף ז' ובהשמטות לנוב"י מהד"ב חלק או"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת בטמא ל"ש אבמה"ח וא"כ ל"ש אין לך בו אלא חידושו דבטהור יש חידוש ובטמא יש חידוש אחר ודו"ק

שם ועיקר ג"ה אינו אלא על הכף בלבד. כ"כ הארוך ועיינתי באו"ה כלל כ"ה וכ' שם שהוא מהרמב"ם פ"ח מא"מ ולכאורה קשה דלפמ"ש התוס' בחולין דף צ' ד"ה אלמא דמתחלה כשהגיד נוצר אינו על הכף ולא חייל עד שיבא ויתקשה על הכף וא"כ שוב לא מקרי בריה דבעינן שיהיה נוצר כך מתחלת ברייתו. אמנם נראה דשאני גה"נ משאר איסורים דכל ענין גה"נ לא נאסר רק משום מעשה שהיה וא"כ גיד הנשה לא נאסר רק כשהיה על הכף וא"כ שוב מקרי מתחלת ברייתו דעיקר גיד הנשה נאסר משום מעשה דיעקב ואז הי' על הכף וז"ש ועיקר גיד הנשה אינו אלא על הכף היינו דאף שגיד היו מתחלה אבל גה"נ לא נקרא רק על הכף ובזה ניחא מה שהעתיקו כאן ולכאורה בדין גה"נ היה לו להעתיקו וכבר מבואר שם ולמה העתיקו כאן ולפמ"ש א"ש

שם ס"ב ואם נמוח הגיד. עט"ז שהעתיק בשם הרשב"א דאפשר שדי ברוב דהא אין בו טעם כלל ואפילו בא"מ כל שאין בו טעם לא נאסר אם מעורב בהיתר ועפר"ח מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דניהו דאמרו גה"נ עץ בעלמא הוא והתורה אסרתו היינו שלולא שהתורה אסרתו ל"ש שום איסור דהרי עץ בעלמא הוא ול"ש אכילה כלל אבל מ"מ זה א"א דטעם קלוש יש בו דודאי לא נחלקו במציאות כמ"ש הרשב"א וא"כ כל שהתורה אסרתו אסרה התורה אף טעם קלוש ואם התורה היתה אוסרת טעם עץ נ"כ היה אסור ולפ"ז שוב ממילא צריך ששים והא דאין טעמו אוסר אם זרק גוף הגה"נ היינו משום דטעם כעיקר לא למדנו רק בדבר שיש בו טעם גמור וכל שאין בו טעם גמור לא מצינו לטעם כעיקר אבל כל שיש בו טעמו וממשו פשיטא דאסור וכמו דמצינו בכזית בכדי אכילת פרס שאף שאין בו טעם גמור מ"מ אסור ולוקה וה"ה בזה כל שיש בו הממש של גיד התורה אסרה לטעמו ג"כ וז"ב כשמש לפענ"ד. שוב הראוני תלמידי נ"י שבפרמ"ג כ' ג"כ עד"ז אבל ראיתי שלא דבריו דברי וגם מה שרמז להפר"ת לא ראיתי שם דבר ולא חצי דבר ממ"ש ודו"ק

סי' ק"א ס"ב אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם וכו'. בשנת תרכ"ח יום ב' במדבר נשאלתי מהרב המופלג מו"ה יעקב שלמה ני' היילפרין אבד"ק סאקליבקא במה שאירע שבישלו בקדרה אחת קרעפליך של גבינה ובקדרה שניה בשלו תבשיל של בשר עם שומן ונפל קרעפיל אחד של גבינה לתוך התבשיל של בשר ונאסר ולקח תינוק הקרעפיל של גבינה הנ"ל והשליך אל שאר הקרעפליך והי' ששים בקדירה נגד אותו קרעפיל הלז שנאסר והיה דעת למדן אחד לאסור ומטעם שקרעפיל הוה דבר הראוי להתכבד וכמ"ש הנוב"י במהד"ק חיו"ד סי' למ"ד ואף דהוא בלוע הא בב"ח אמרינן חהר"ל אף בבלוע כמ"ש כאן. והנה הנוב"י מצדד שם כיון שאיסור מחמת עצמו לא מקרי רק בחלב שנבלע בחתיכת בשר אבל כאן הגבינה היא בלועה בהעיסה וע"ז אמר הלמדן שכן מבואר בש"ך לעיל סי' ס"ו ס"ק י"ג לענין ביצה דמקרי בלוע אלא שהקשה לפ"ז למה ביצה מקרי דבר שבמנין כיון דהוה איסור בלוע ע"כ כיון דהבלוע עושה החשיבות ל"ש בלוע וה"ה הגבינה גורם החשיבות. ולפענ"ד אין בדבריו כלום דא"כ קשיא על הש"ך סי' ס"ו ס"ק י"ג דחשוב ביצה איסור בלוע אבל לא ידעתי גוף קושייתו דמה ענין חהר"ל לענין דבר שיכול למנות דלענין דבר שיכול להמנות מה בכך שהוא בלוע החשיבות היא מה שיכול להמנות אבל להתכבד צ"ל מה שיכול להתכבד בו לפני אורחים והרי בהבלוע בעצמו לא יכול לכבד ואין לו חשיבות רק בשביל העיסה שיש בה הגבינה ושוב הא העיסה של הקרעפיל אינו איסור ורק הגבינה שבתוכו וזה בלוע