דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סט

עיקר החשש הוא רק מפני שמותר לזרים ומדברי הרמב"ם פי"ד מתרומות הי"ד נראה שצריך לאכול נקודים שהרי הוסיף על המשנה וכתב שאוכל הכל בטהר' ואם כוונתו שלא לטמא עוד מה קמ"ל וע"כ דהכוונ' בטהר' שלא הכשר וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש

שם אין מבטלין איסור עיין רש"י בגיטין דף נ"ד ד"ה הרי"ז לא ילקט דכ"ז שהוא במקומ' כמחובר חשובה ולא בטלה וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים הו"ל מבטל איסור לכתחל' לכאורה צ"ב דהא הוא רוצה ללקט פירות ואינו רוצה כלל לבטל והו"ל כהאי דמבואר בט"ז סי' פ"ד דאינו מתכוין לבטל האיסור כלל ע"ש ס"ק ט' וצ"ע: והנה בחוות דעת סי' ק"י ס"ק ואו הבין מדברי רש"י אלו דבמחובר לקרקע ל"ש ביטול דהו"ל קבוע והנה לפנינו לא כתב כלל דהו"ל קבוע רק דכמחובר חשובה ולא בטלה והיינו כ"ז שהיא במקומה במחובר חשיבה הוא חשוב ולא בטלה והיינו ככל דברים החשובים דלא בטל וכפי הנרא' הוא היה לפניו הגירס' כמחובר בכ"ף והיינו כ"ז שהיא במקומה הו"ל כמחובר וכגירס' שלפנינו בכ"ף והיינו דאף דהן פירות שלא צריכין שוב לקרקע והו"ל כמאן דמנח בכדא כמ"ש הרשב"א הובא בב"י וש"ע או"ח סי' תס"ז ס"ה לענין חמוץ וכן קי"ל לענין כמה דברים לענין שבועה ולענין קנין דכל שא"צ לקרקע הו"ל כמטלטלין מ"מ לענין ליקוט הפירות כ"ז שהיא במקומה ולא נתלש עדיין הו"ל כמחובר עדיין חשיבה ולא בטל והיינו משום דהו"ל קבוע. אמנם לפענ"ד העיקר כהגירס' שהוא בבית במחובר והיינו כמו בכל הדברים חשובים דאסור לאבדן ולקלקלם אבל אם נתפצעו מאיליהן בטל חשיבותיהן וה"ה כאן ולכך אם עבר וליקט ולא נמלך הו"ל כנתפצעו ובטל חשיבותייהו. וז"ש רש"י דאם ליקט וחשב שכבר בטלו במחובר א"ר הו"ל כשוגג ולדברי הח"ד הא בקרקע ל"ש ביטול וא"כ הי"ל כמבטל איסור דכ"ז שלא לקט נאסר כלו דל"ש ביטול וא"כ אף שכבר לקט מ"מ הרי מבטל איסור ולא מצינו שוגג בדין מיהו בט"ז סי' צ"ט ס"ק ט' מבואר דאף בכה"ג חשוב שוגג ודו"ק. ובגוף דברי הר"ש מקינון דלכך ל"ח לנחל איתן משום דהו"ל קבוע שאינו ניכר צ"ע דהא אז ניכר שהי' נחל איתן אך ז"א דאנן מסתפקין אם הי' כאן מעולם קבוע הנחל איתן ושפיר חשוב אינו ניכר: ובזה מיושב קושית הח"ד דבהך דנטיעות שפיר הו"ל קבוע הניכר דהא בעת שנטעו הנטיעות הי' כאן קבוע הניכר במקומו ואח"כ הוא דנתערב ושפיר חשוב קבוע הניכר משא"כ בהך דר"ש וא"כ לעולם דבקרקע שייך ג"כ ביטול רק דהו"ל קבוע הניכר ולכך שדה שאבד בה קבר לא בטל דהא הקבר הי' קבוע הניכר וז"ב ודו"ק היטב

שם בהג"ה אבל אם נודר התערובות עש"ך שהאריך דמה חילוק יש בין נודע ללא נודע ועוד א"כ מאי פריך חולין דף ק"ח חלב נבלה הוא לישני דמיירי בלא נודע ולפענ"ד נראה דאין הכוונה בין נודע האיסור שנאסר או לא רק דהחילוק הוא שבשאר איסורין דאף אם היה נודע לו שנפל האיסור להיתר היה ספק אם יש ששים או שאולי הטעם נתבטל אף בפחות מששים וע"י קפילא נוכל להכיר אף בפחות מששים ואף בארבעים וכדומה וכמבואר בטוש"ע סי' צ"ח. ולפ"ז תמיד יש ספק אי נאסר או לא וכל שלא טעם עד שניתוסף הרי מתברר הספק דיש ששים ואין כאן טעם לגמרי אבל כאן בב"ח דכזית בשר הנופל ליורה של חלב א"כ בודאי נאסר הבשר והחלב שנבלע בתוך הבשר נעשה בהתחברות יחד נבלה והרי חלב הנבלע בבשר עם שאר חלב הוה מב"מ ולרב הוא במשהו וא"כ ל"ש לא נודע דהרי אם היה נודע לו רק הנבילה ידע תיכף שתאסר מב"מ במשהו ובכה"ג לא שייך לא נודע דעיקר תלוי בידיעת האיסור ושם תיכף היה נודע האיסור: עוד נ"ל דהחילוק שבין נודע ללא נודע דבנודע האיסור א"כ אקבע איסורא דהרי נודע שיש בכאן איסור ושוב כל שניתוסף האיסור צריך ששים נגד כלו דהרי אקבע איסור' וניכר הקביעות משא"כ בלא נודע דלא אקבע האיסור כלל והו"ל קבוע שאינו ניכר ואף דנתגלה אח"כ הרי גם בקבוע דאורייתא לא אמרינן קבוע למפרע כמבואר בסי' ק"י דקבוע חידוש הוא ול"מ למפרע ע"ש בש"ך בשם הר"ן וה"ה כאן ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הש"ך מכזית בשר שנפל לתוך יורה דלענין בב"ח אף שלא נודע שיעור האיסור כל שנפל הרי אקבע איסור דהרי כל אחד היתר בפ"ע רק שהתחברות אוסר ובכה"ג שניהם גם יחד מקרי אקבע איסור כנלפענ"ד ברור ודו"ק

שם ס"ו ל"ש נודע או לא נודע עש"ך סי' ק"ט ס"ק י"ב שחידש דטרם שנודע ל"ש ביטול והפר"ח שם הסכים ג"כ כן וכל יסודו על מה שהעלה כאן דכל שלא נודע ל"ש ביטול והביא דברי הרא"ש פרק גה"נ בסופו שכת' בהדיא דהידיעה גורמת היתר ולכך כל שנודע קודם הבישול בטל אבל כל שלא נודע אין מבטל ע"ש ובמנחת יעקב כלל ל"ט ס"ק ח"י כתב דמהרא"ש פ' גה"נ הנ"ל נראה דאף בלא נודע קודם שנתבשל מה"ת בטל ברוב רק דמדרבנן אסור ע"ש וזה אמר דאינו רק מדרבנן אבל מ"מ יש לומר דכל שחז"ל אמרו דלא מהני הביטול קודם שנודע שוב הדרן לאיסור תורה דהרי יש בו איסור תורה בתערובות רק דמה"ת הי' מועיל ביטול וכל דרבנן אמרו דל"מ הביטול שוב נשאר איסור תורה ול"ד למב"מ ונשפך דאזלינן בספיקו להקל ולא אמרינן דכל דחז"ל אמרו דצריך ששים שוב מה"ת אסור דז"א דהרי גם בששים ע"כ דהכמות איסור בטל ברוב וכמ"ש הפרמ"ג וישועת יעקב סי' י"ד להשיג על הנוב"י ובתשובה הארכתי בזה וא"כ כיון שע"כ צריכין לבא ביטול ברוב גם מדרבנן רק שצריך מדרבנן ששים ג"כ שוב אזלינן בספיקו להקל אבל כאן כל שחז"ל אמרו דיבש ביבש לא בטיל כל שלא נודע האיסור קודם שוב הרי נשאר באיסורו כמו שהי' מקודם ושוב ל"מ אח"כ הביטול כנלפענ"ד בכוונת הש"ך ולא נעלם ממנו דברי הרא"ש הנ"ל ודו"ק היטב ועיין בשו"ת אא"ז המג"ש ח"א באו"ח סי' ח' וצ"ע שם דשם לא נודע קודם הביטול וגם מה שהקשה שם דברי הרא"ש אהדדי עיין בסדרי טהרה סי' קפ"ח בסוף התשו' שהשיב לדודו הרב ז"ל מ"ש בזה וגם אני כתבתי בזה באיזה מקום ולא ידעתי מקומו איה:

והנה לענין היתר בהיתר אי בטל שהאריכו בשו"ת נוב"י והאחרונים מחמץ הנה הקשה אותי הרבני המופלג מוה' איצק היילפרין נ"י מהא דסכך פסול בטל ברוב ושם ל"ש לומר דבהתחלת היו"ט בטל דשם הו"ל תולמה"ע וע"כ דבטל מקודם וא"כ מבואר דהיתר בהיתר בטל. ואמרתי בזה דלכאורה קשה גם מחמץ אין ראיה לזה דהרי שמו עליו כמ"ש הרשב"א דחמץ שמו עליו ולא שייך נ"ט בר נ"ט. אך נראה דחמץ אפשר לומר דלא מקרי שמו עליו דהרי בע"פ בטל בששים ובפסח במשהו וא"כ ל"ש שמו עליו דהרי נשתנה איסור ואם כן ממילא קודם פסח מותר לגמרי ודוקא לענין נ"ט בר נ"ט שייך זאת דעכ"פ גם בע"פ אסור הוא אבל לענין דיהי' נקרא שם איסור קודם פסח ל"ש שמו עליו דהרי יש חילוק זמנים בזה אבל בסוכה כל דאתה קורא שם סכך עליו ע"כ אתה דן לענין סכך וסכך שם איסור והיתר עליו לענין סוכה וז"ב כשמש דסכך אין לו שום שאלה ואינו נקרא סכך רק לשם מצות סוכה וז"ב ובזה י"ל מ"ש הט"ז דקודם סוכה ל"ש אין מבטלין דעדיין היתר ולפמ"ש י"ל דכל דשמו עליו מקרי מבטל איסור ודו"ק. והנה במקור ח חיים סי' תמ"ז ס"ק ז' כ' דאיסור משהו אין מבטלין לכתחל' ולפענ"ד לא ראה דברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' רכ"ב דבאיסור משהו בלוע מבטלין אותו לכתחל' ע"ש שכ"כ בשם הראב"ד דס"ל דאין מבטל איסור לכתחל' הוא מה"ת יעו"ש ואפ"ה באיסור בלוע מבטלין לכתחלה יעו"ש ומכ"ש לדידן דאינו אסור לבטל רק מדרבנן ועפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' שם שלא ראה דברי הרשב"א הלז וע' יראים מצוה קמ"ו ובתויו"ט ודו"ק וע' בר"ן פרק אין מעמידין שהביא דברי הרשב"א הלז. והנה בגוף ענין דהיתר בהיתר לא בטל אמרתי בש"ק פ' ויצא תרכ"ו דלפענ"ד הטעם דל"ש ביטול בהיתר בהיתר ביבש ביבש דכל הטעם דבטל איסור בהיתר הוא להרשב"א דעל כל אחד אמרינן שאינו האיסור ולהרא"ש משום דאחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיות היתר ולפ"ז בהיתר בהיתר ל"ש זאת דהא שניהם היתר ול"ש לא טעמו של הרשב"א ולא טעם הרא"ש דכל אחד היתר וא"מ יש כאן איסור מעורב ביחד וגם ל"ש נהפך דהא הוא היתר בהיתר ולפ"ז לענין ששים דאמרינן שנתבטל הטעם זה בטל אף בשיש היתר בהיתר ובזה אזיל ראיית האו"ה מכף חלב ומחמץ בפסח שבזה כבר נתבטל ודו"ק היטב

והנה ביום ג' נצבים תרכ"ו אמרתי דלכך היתר בהיתר לא בטל דבכל איסורים שייך לומר דזה נקרא מבטל וזה נקרא בטל אבל בהיתר בהיתר ל"ש לומר דזה הוא מבטל וזה הבטל דהא שניהם כל אחד הוה מבטל ובטל. ובזה נלפענ"ד דבר חדש במה שהקש' בישועות יעקב סי' תס"ז ס"ק ב' הא דיליף טעם כעיקר מבשר בחלב והיאך יליף הא הר"ן כ' דהא דיליף טכ"ע והלא נלמד מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וכ' דיליף דלא נימא דיתבטל ברוב כמו מב"מ ע"ש ולפ"ז מה ראיה מבשר בחלב הא שם הוה היתר בהיתר וניהו דבעי דרך בישול שיהי' טעם מורגש אבל עכ"פ לענין זה שוב ל"ש בטל ברוב משא"כ בשאר איסורים אפשר דטעם לא הוה כעיקר ולפמ"ש א"ש דהנה הב"י סי' צ"ח כ' בשם הרשב"א שכ' בשם רבותינו הצרפתים דטעם כעיקר בב"ח היינו מה שהבשר נו"ט בהחלב אבל החלב בבשר הוה ממש ע"ש וכן כתבו התוס' בע"ז דף ס"ז ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דבב"ח ל"ש היתר בהיתר לא בטל דכל הטעם הוא דלא ידענו מי המבטל ומי הבטל אבל בנו"ט הבשר בהחלב שפיר שייך לומר דהחלב יבטל הטעם של הבשר דהרי הבשר אינו רק טעם והחלב הוא הממש והעיקר מבטל להטעם וע"כ דטעם כעיקר בב"ח הוא מה"ת ואם כן שוב לא ידענו מי המבטל ומי הבטל וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה עוד שם דלאביי בחולין ק"ח דלא ס"ל דרך בישול אסרה תורה א"כ אף שבב"ח לא יהי' חידוש מהראוי שלא יתבטל דהא הו"ל היתר בהיתר ולפמ"ש א"ש דבב"ח שייך שיתבטל הטעם בהעיקר דהיינו הבשר בהחלב דהא החלב הוה ממש וע"כ דטעם כעיקר הוא מה"ת ולכך יותר מס' הוא בטל דל"ש בזה היתר בהיתר דהא החלב עיקר וא"ל דא"כ בחלב לבשר לימא דלא יתבטל דז"א דגם שם כיון דטעם כעיקר שוב ל"ש לומר דהחלב עיקר ומבטל להבשר דהא טעם כעיקר וכמ"ש ודו"ק. ובזה יש ליישב הא דיליף בפסחים מגיעולי נכרים והקשו כלם הא י"ל דמשום בב"ח הוא דבזה הוה טעם כעיקר דאורייתא. ולפמ"ש א"ש דבאמת בבשר נבילה אינו אסור באכיל' משום בב"ח וא"כ בגעולי נכרים דעכ"פ הבשר הוה נבלה ול"ש בב"ח ורק החשש שמא בשל העכו"ם חלב מבהמ' טהור' ואנן נבשל בשר ובזה ל"ש טעם כעיקר דהא החלב הוה ממש ודו"ק. ובזה י"ל הא דאמר אביי בחולין דף ק"ח דבב"ח הוה חידוש ופירש"י דכל חד בפ"ע שרי והתוס' תמהו דהא דחי לה הש"ס בפסחים דגם כלאים הכי הוה ולפמ"ש י"ל דמ"מ הוה חידוש מה דבשר בחלב דלא הוה רק טעם ואפ"ה נאסר ושאני כלאים דשניהם שווים והם בעין אבל בשר שנתן טעם בחלב מהראוי שיתבטל הטעם בה ממש ואף