דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סח

ממנ"פ אם הדין דפלגא דזיתא בטל בששים מה מזלזל בשיעור' דרבנן שייך ולפענד"נ דהנה פלגא דזיתא אינו מכוון שיהי' כל פלגא דזית' שוה בשוה וכמו ביצה דשיעור' בס"א לפי שאין כל הביצים שוות לזה אמר שלא תזלזל בשיעור' דרבנן וצריך שיהי' בדקדוק ועוד דח"ש אסור מה"ת. ובזה מיושב מה שהביא אחר כך בביצה דאבא לא שיער במ"ז והיינו ג"כ דשיעור הביצה לא נודע אם הביצה גדולה או קטנה ודו"ק ויתכן יותר דהנה שיעורין הלמ"מ ושיטת הרמב"ם דספק בהלמ"מ הוא מדרבנן משום דכל שאינו מפורש בתורה ורק מי"ג מדות וכדומה אינו רק מדרבנן וכ"ש הלמ"מ ולכך רצה לשער בשלשים ולזה אמר לא תזלזל בשיעורים דרבנן ולזה הוסיף דאמרי' חצי שיעור אסור מן התורה והיינו דהרי הרמב"ם כ' דבכ"מ שחז"ל אמרו דדינו מה"ת הוה אף י"ג מדות מה"ת וכיון דר"י אמרו חצי שיעור אסור מן התורה א"כ ודאי צריך ששים אף דהשיעור הוא הלכה למשה מסיני וז"ש רש"י מכל חלב והיינו אף שנדרש מי"ג מדות כל שחז"ל אמרו שהוא מן התור' הוה דאוריית'. ובזה יש ליישב קושית התוס' ביומא דף ע"ו דלמה לי הטעם דחזי לאצטרופי ות"ל מכל חלב ולפמ"ש י"ל עפמ"ש המהרלב"ח דאיסור דרבנן חמור מחצי שיעור דאינו מפורש בתורה ולפ"ז מכ"ש הלמ"מ חמור יותר מכל חלב דהוה אינו מפורש בתורה ודו"ק

סעיף ט' אחד של דם ואחד של חלב בש"ק פ' וישלח תרכ"ט שאל הרב מו"ה ישכר מסקאהל דהא בחלב יש גם דם שהרי לא נמלח להוציא דמו ושם דם רבה על החלב ואיך יבטל החלב הדם והשבתי דמלבד די"ל דהחלב כבר נתקשה ולא נשאר בו דם וכלו חלב אף גם דהוא בעוד שלא פירש מותר דדם אברים שלא פירש מותר ואימתי נאסר כשבא בקדיר' ואז נעשה דם שבשלו וליכא איסור תורה והכזית דם הוא כבר פירש ונאסר מה"ת ושוב שפיר בטל דחתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים אינו רק דרבנן ושוב שפיר בטל מן התור' דזה הדם אינו רק דרבנן ובטל בהנ"ט של היתר וחצי שיעור על ידי תערובות אינו אסור מה"ת והו"ל תרי דרבנן

שם קדיר' שיש בה נ"ט זיתים וכו'. עיין דגול מרבבה מה שהקש' על זה מדברי הרמב"ם פי"ח מפהמ"ק ופט"ז ממ"ח ולפענ"ד ל"ק דכבר נודע מ"ש התשב"ץ ח"ב סי' ד' דיש חילוק בין הרכבה שכונית ובין הרכבה מזגיות ולפ"ז בשלמא ביבש ביבש שפיר פסק הרמב"ם דאין איסורים מבטלין זא"ז דאינו רק הרכבה שכונית דנבלל ביבש ואין אנו מכירים אם הוא איסור פיגול או נותר או ערלה וכלאי הכרם וכדומה אבל בקדיר' דהוה הרכבה מזגיות והטעמים נתערבו שוב אין מכל אחד מהאיסורים טעם לא מחלב ולא מדם בכה"ג בטל והמעיין בתשובת הרא"ש ימצא דמביא ראיה דאם ביבש ביבש אמרו איסורים מבטלין זה את זה אף דלא קי"ל כן פשיט' דבלח בלח בודאי בטל ודברי הרא"ש הם עטרה לראש וע' בשו"ת זקני שער אפרים וכו"פ מה שכתבו בזה ולפמ"ש א"ש ודו"ק

סימן צ"ט ס"א וגוף הקדרה אינה מצטרפת. ע' ט"ז מ"ש בזה ואני תמה למה לא כ' כיון דהקדיר' היא של חרס שייך לומר חנ"נ ולכך מה שבשל כעת לא נ"נ דהא הי' של היתר ג"כ בקדירה ולכך אינה מצטרפת לא לאיסור ולא להיתר אבל אם כבר נאסרה שוב הקדיר' מצטרפת לאיסור ונמצא דינו של הט"ז אמת ויציב

שם ס"ב אבל אם נתבשלה וכו'. נשאלתי בש"ק פ' וישלח תרכ"ט מהרב מוה' ישכר מסקאהל נ"י דדברי המחבר סותרים למ"ש בס"ג כאן דחתיכת היתר הבלוע מאיסור מצטרפת עם ההיתר לבטל וכאן לא עדיף העצמות מאילו הי' חתיכת בשר הבלוע מהאיסור דמצטרפת והשבתי דהעצמות האיסור שהם בתוך הבשר המקיף אותן מכל צד הוה איסור דבוק ואף להמחבר דלא ס"ל דבוק היינו שאר דבוק שס"ל שאין לחוש שמא יצא פעם אחת חוץ לרוטב וכדומה אבל כאן שהעצם בתוך הבשר מקיפו מכל צד דודאי איסור דבוק קרינן ביה ואסור ולכך נא מצטרף לבטל האיסור.

שם ס"ד ומשערין בהיתר כמו שבא לפנינו. כ"כ רש"י דכיון דאיסור תורה הוא אזלינן לחומרא והנה יום ג' ניסן תבר"ך הגיעני מכתב מאחד מקראקא ושמו ר' יוסף לעדיר בארגיר נ"י והקש' הא רש"י ס"ל דטכ"ע דרבנן וע"כ דכוונתו כיון שגוף האיסור תורה וע"ז תמה על הב"י כאן שכ' דגם רש"י ורא"ש יודו לחלוקו של הרשב"א דהא רש"י ע"כ לא ס"ל כן דא"כ גם במבשא"מ אינו רק דרבנן וע"כ משום דגוף איסור הוא מה"ת וא"כ גם במב"מ הוא כן זהו דבריו ואני מוסיף דלרש"י אדרבא מב"מ הוא מה"ת דפסק כר' יהודה ובאמת לרש"י עכצ"ל דמ"ש הב"י באיסור דרבנן אינו מב"מ רק איסור דרבנן ממש אבל מה שהקש' על רש"י דכתב דאיסור תורה לחומרא והרי טעם כעיקר לאו דאוריית' זה קושיא היא אך לפענ"ד בטעם כעיקר ויש כזית בכדא"פ מודה רש"י דהוא מה"ת ולהר"ן אף בדליכא כזית בכדי אכילת פרס כמ"ש הב"י סי' צ"ח אם כן כאן במה שנבלע גוף הדבר וממשו בודאי מה"ת לרש"י וז"ב ופשוט

שם ס"ה אין מבטלין איסור. ע' ב"י דאף בדברים החשובין שאין להם ביטול מתוך חשיבתן אם גרם להם שתתבטל חשיבותן אסור אם היה במזיד והביא הך דנפלו ונתפצעו ולפענ"ד הי' נרא' לכאור' מצד הסברא דבזה לא שייך לאסור אף במזיד דהרי התוס' כתבו בפסחים דף למ"ד דלכך אסור לבטל איסור דאל"כ לא הועילו חכמים בתקנתם דכל אחד יוסיף על האיסור ע"ש ולפ"ז זהו בשאר איסורים אבל בענינים החשובים י"ל דלא ירצה לבטל חשיבותו מיהו י"ל דיש לחוש שמא ע"י שנאסר ירצה לבטל חשיבותו. והנה מה שחלקו הפוסקים בין דבר שיש לו עיקר בתורה או לא והב"י הביא בשם התה"א בשער א' דשמנו של גיד הנאסר משום לתא:

דגיד או משום לתא דחלב לא מקרי אין לו עיקר בד"ת אבל גבינות של כותים אף שחששו לתערובות של תורה אפ"ה אינו אלא משום גזרה ע"ש ולהבין סברתם בזה נלפענ"ד דהנה יש איסורים דבריהם שהם אסורים מחמת עצמם עד"מ שומנו של גיד או מי חלב והנה זה כקרא שורש בתורה והיינו שהתור' אסרה גופו של גיד וחז"ל הוסיפו באיסור הגיד אף שומנו וכן מי חלב שהוסיפו על איסור החלב וא"כ חז"ל לא עינו מלבם גוף האיסור רק שהוסיפו על האיסור ולכך אסור לבטלו אבל בגבינות עכו"ם אף דאסרו אטו חשש תערובות כיון דמה"ת לא חשו לזה ומותר ניהו דחז"ל חשו בזה אבל אינו רק גזירה דמה"ט אסר הראב"ד דברים של עכו"ם אף שיש ששים א"כ כל שמבטלו ולא שייך הרחקת העכו"ם שוב מותר לבטלו וז"ב כשמש ומדוקדק לשון הרשב"א כדבר האמור וזה החילוק שבין דאוריית' ובין דרבנן גרידא משום גזירה והנה מ"ש הרמב"ם דאסור אף למי שנתבטל בשבילו הנה הב"י חפש למצוא מקור לזה ולפענ"ד מקורו ממ"ש בב"מ דף צ' הלין דגנבין תורין ומגנחין יתהון ואמרו דהערמ' עביד בהו ומזבנן לעכו"ם וע"ש ברש"י דעשו כן משום אהבת הישראל ומשמע אף שלא אמר להם כלל אפ"ה אסור אבל בא"ז הובא בהג"א שם משמע דחשו שמא א"ל ע"ש אבל פשטת הדברים מבואר כהרמב"ם. והנה כל הפוסקים ס"ל דהא דאין מבטלין איסור א אינו רק דרבנן דלא כהראב"ד ובס' מים חיים להפר"ח מביא ראיה להראב"ד מהא דאמרו בגיטין דף נ"ד והא הכא דמדאוריית' ברובא בטל ולא קאמר טפי דמה"ת מותר לבטל רק מדרבנן אסור לבטל וכמדומ' שכ"כ בזה לפמ"ש הנוב"י מהד"ת דביבש ביבש כ"ע מודים דאסור לבטל מה"ת א"כ לק"מ. והנה בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ה הקשה הרב מוה' וואלף באסקוויטץ ז"ל בהא דאמרו בתוס' ע"ז דף כ' בד"ה ור"מ ובחולין קי"ד דנבלה בא"י שאין נכרים מצויים וצריך למכרה בדבר מועט ע"ש וע"ז הקשה דאם נימא דמבטלין איסור מה"ת ברוב א"כ הי' הנבלה שוה הרבה דיכול לבטל' ברוב כשרות ותהי' מותרת וחידש הנוב"י דא"א לערבה שהרי תגע בכל הכשרות ותהי' כלן טמאות דנבלה אב הטומא' ותטמא ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד נראה דבר חדש כיון דהטומא' באה מכח שהוא נבלה וכל שבטל ברוב ומותרת משום איסור נבלה שוב פקע גם הטומאה כיון דהטומא' אינו מחמת שנגע בטומא' רק מכח שהוא נבלה ונבלה אסורה ומטמא וכל שבטל' ברוב נהפך האיסור להיות מותר שוב גם הטומא' פקע ממנה וז"ב והנה שאל אותי הרב מוה' ישכר מסקאהל דלפי דברי א"כ מה פריך בש"ס בכורות דף כ"ג ניהו דבמגע לא מטמא אבל לטמא במשא ומה קושיא שאני שאר טומאות כמו תרומה טמאה וציר טמא שהטומא' היא שבא ממקום אחר אבל כאן שכל שהנבל' בטלה שוב פקע איסור טומאה מינה וא"כ גם במשא לא לטמא והשבתי דבאמת כל הטעם דבטל האיסור נבלה הוא משום דבטל ברוב והנה אם הי' גם באיסור כמו טומאת משא הי' ג"כ לא בטל וכמו לאיסור ב"י שכתב והרמ"ך ומ"א סי' תמ"ב דעובר כל שהוא ביחד וא"כ בזה גם מצר איסור לא בטל וממיל' גם בטומאה אף שאין כאן משום איסור דבאכיל' אוכל כל אחד בפני עצמו מ"מ לענין טומאת משא לא בטל וממיל' מטמא במשא ודו"ק. עוד נראה לפענ"ד דבאמת הך דנבלה בטלה בשחוטה הוא אליבא דר"י ובמבשא"מ הוא דבטל ברוב אף דבמבשא"מ שייך נ"ט כתבו התוס' בבכורות דף כ"ב ד"ה הנך דלענין טומאה ל"ש טעם כעיקר ובטל אף שנתבשל הכל ביחד ולפ"ז כיון דלענין איסור לא בטל שוב גם לטמא ל"ש שתתבטל דהא האיסור לא נפקע כל שתתבטל ובשלמ' במגע נתבטל קודם שתתבטל ואם גם האיסור בטל וא"כ אח"כ אף שתתחדש האיסור מ"מ כבר נתבטל ושוב ל"ש לענין טומאה משום מגע דאינו נוגע כעת אבל במשא מיהא לטמא כנלפענ"ד:

ובזה יש ליישב דברי רבינו פ"א מאה"ט הי"ז שכתב דנבלה בטלה בשחוט' ואין הכל מטמא במגע אבל במשא מטמא והשיג הראב"ד דזה דוקא לר"מ אבל לרבנן ב"כ וב"כ בטלה ברוב ודוקא במגע אבל במשא מטמא ועיין כ"מ מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת לרבנן ל"ש שיטמ' במשא דהא כל שנפקע האיסור מצד הטומאה ממיל' בטל מלטמ' אף במשא דל"ש מ"ש דהו"ל מבשא"מ דזה דוקא לר"י דמב"מ לא בטיל ומבשא"מ תלוי בנו"ט אבל לדידן דמב"מ בטל ברוב הו"ל גם לטומא' בטל ונפקע האיסור ואף דמדרבנן צריך ששים אבל כל שנתבטל ברוב בטל אף אם יבשלם אחר כך לשיטת הרא"ש ברמ"א סי' ק"ט לכך הוצרך לחדש דלענין טומא' הו"ל כמבשא"מ ולכך לא בטל מלטמ' במשא ודו"ק היטב:

והנה מדי דברי עם הרב מוה' ישכר הנ"ל בש"ק פ' ויחי תרי"ט בענין הנ"ל כה הראני דברי המשנה פ"ה מתרומות מ"ז דחכ"א אבדה במיעוט' וע"ז הקשה דאכתי למה לא אמרו שתאכל נקודים כמבואר במשנה ב' ג' שם דבין לר"א ובין לרבנן תאכל נקודים והמעיין שם ימצא כי הוא צ"ע רב. והשבתי דשם באמת ג"כ צורך לאכול נקודים וקליות רק שמפני שב"ש ס"ל שם דל"מ ביטול כלל ע"כ אמרו חכמים שאבדה במיעוט' אבל מה שצריך נקודים וקליות בזה לא נחלקו חכמים ואדרב' בזה שייך טפי החשש שכתבו התוס' בבכורות שם ד"ה בלבד וברש"י שם מ"ב דהשת' שם דתעל' אפ"ה חשו דיסברו שנפקע שם תרומה מאחר דמתירין לזרים מכ"ש כאן דלא תעלה ואולי י"ל כיון דתרומ' עם תרומה אינו מותר רק לכהנים ל"ש החשש