דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סז

כלל ע"ש ודפח"ח ולפ"ז כאן כל הטעם דל"ח ספק ח"י לספק משום דיש אחד שמכיר ולפ"ז לאותו איש ולפי הגדתו אין כאן ספק כלל ובודאי הוא כך ולכך לא מצרף לספק כלל ועשו"ת מ"ב סי' נו"ן ובש"ך סי' נ"ה ס"ק ד' ובמ"י כלל ס"ס אות ל"ד ובפר"ח סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק מ"ד ומ"ש הוא נכון בס"ד

סעיף ד' ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל עט"ז מה שהאריך לחלוק על הב"ח ולפענ"ד תלוי במה שנחלקו הנוב"י ודו"ז בישוע"י והארכתי בזה בהרבה תשובות אי דבר שבטל בששים צריכין לבטל הכמות ברוב דאם נימא דצריך לבטל ברוב ולפ"ז כל שיכולין להפריד האיסור דהרי ביבש ביבש קי"ל דאף דבטל ברוב מ"מ אם מכירין האיסור אח"כ נשאר באיסורו כמבואר לקמן סי' ק"ט וה"ה כאן כל שיכול להפריד האיסור שוב אסור משא"כ להנוב"י כל שיש ששים א"צ להפריד האיסור ודו"ק

שם ס"ו כחצי זית עיין ט"ז שמקורו מהא דאמרו לא תזלזל בשיעורי דרבנן ועיין בר"ש פ"ב מטבול יום שחידש דח"ש ע"י תערובות אינו אסור והקשה מהך דפלג' דזיתא דאמרו דח"ש אסור מה"ת אף דהוה ע"י תערובות. והנה ראיתי בחידושי שכתבתי דמש"ה דייק רש"י דח"ש אסור מכל חלב והיינו דהתוס' הקשו ביומא למה אמר ר"י מטעם חזי לאצטרופי ולא מקרא דכל חלב ולפמ"ש הר"ש י"ל דבחלב אסור אף ח"ש אבל בשאר איסורי' דאינו רק משום חזי לאצטרופי וכל שנתערב ל"ש זאת והארכתי בזה וכעת ראיתי שגם דו"ז הגאון בישועת יעקב על יו"ד כ' כן אמנם ק"ל טובא אס"ד דיש לחלק בין חלב לשאר איסורים א"כ מה מקשה על ר"ל מהך דכל חלב דלמא שאני חלב דמפיק לי' מקרא אבל שאר איסורי' לא ס"ל הסבר' דח"ש וע"כ דשאר איסורים יליף מחלב וא"כ גם לענין ח"ש ע"י תערובות י"ל כן וצ"ל דלא שמיע להש"ס דכל חלב ירבה ח"ש רק ירבה אף ט"י תערובות דכי כל אוכל מרבה אף ח"ש ע"י תערובות ובזה מיושב קושית הפר"ח דלפי מה דמשני מדרבנן א"כ כוי ג"כ אינו רק דרבנן והרי כוי ספיק' הוה וע"כ דספק מדרבנן הוא דאסור ולפמ"ש א"ש דכוי הוא מעורב חיה עם בהמה ועכו"פ סי' ק"י וא"כ בכה"ג הוה ח"ש ע"י תערובות ואינו רק מדרבנן כיון דהקרא הוה אסמכת' ודו"ק:

ודרך אגב אזכיר מה שהשבתי ל"ק ראהטין להמופלג מו"ה דובער קארפין נ"י במה שאירע שהי' הסכין ב"י של בשר וחתכו בו בצלים לחתיכות קטנות ונתנו בתוך הגבינה ואפו בו לחמים קטנים הנקרא פיטער גיבעקס באותו המילוי ואחר האפייה נתוודע שהיו סכין של בשר ובצלים היו לערך חצי קוואטיריל וגבינה היו לערך ב' קווארט וע"ז הורה מעלחו שהמילוי אסור כיון דהבצלים היו להם בלועות מבשר ע"י חריף ודוחקא דסכין ונאסר כל המילוי דאף דבצלי ואפייה אינו רק כדי נטילה בכחוש מ"מ כל חתיכה וחתיכה נאסרה כדי נטילה ונאסר כל המילוי. והנה יפה כ' בזה אך מ"ש דאף דאין בלוע הולך בלי רוטב כאן כיון שנחתך לחתיכות קטנות בתוך הגבינה יכול לאסור אף בלי רוטב כמ"ש הפרמ"ג באו"ח סי' תנ"א לענין מלילות הקריין על ריב אייזין הנה זה נכון וכ"כ במק"ח שם אך מ"ש מעלתו דיש עוד טעם עפמ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ב וכתב מעלתו דהגבינה אוסר הבצלים ואח"כ אוסרין הבצלים הגבינה כיון דבא מבב"ח כבב"ח דיינינן ליה וכפי הנראה הבין מ"ש הש"ך בשם רש"ל הוא הטעם משום דבא מבב"ח ובאמת אינו כן דדברי מהרש"ל פשוטים דהכף כיון דאין לו פליטה מגופו יכול להבליע בהתבשיל טעם בשר שלו וממילא נאסר התבשיל שיש לו בליעה מחלב ע"י שנתבשל ונבלע בהם בשר או חלב ופשיטא דאף אם הי' הבליעה מאיסור ג"כ הכי הוה רק דבאיסור א"צ להאיסור של הכף ובב"ח הוא דנאסר התבשיל ע"י הכף וז"פ וא"כ מה ענינו לכאן כאן הגבינה קשה לא היה יכול להבליע הטעם בהבצלים ואף שהם דבר חריף כל דלא הוה דוחקא וא"כ שוב לא יכלו הבצלים לאסור הגבינה דאין בלוע הולך בלי רוטב וז"ב. אך הטעם הראשון יש לו מקום דהמלילה שנחתך לחתיכות דקות הוה כמלילת הקריין ומה שצידד להסיר המילוי ולקלוף קצת מהלחמים ולהתיר השאר ולסמוך על דיעה דחריף אינו רק קורט של חלתית לא נהירא וגם מ"ש דאם א"א לקלוף יש לצרף שיטת רמ"א דס"ל דאם אין מקום לקלוף שרי הנה מה שהט"ז והש"ך נחלקו אין לסמוך ע"ז אך המג"א בסי' תנ"א מחלק בזה ואני בחידושי כתבתי דבב"ח יש מקום יותר להתיר מבשאר איסורים ואכ"מ ומ"ש בשם חכם אחד שאמר שהי' בגבינה קודם הבישול ס' נגד הסכין בטלים בתוך הגבינה וכלו היתר הנה דברים בטלים דבר דמלבד שלא נודע וגם אם נודע קודם ל"ש ביטול דבמה נכנס טעם הסכין בהגבינה קודם הבישול עד שיתבטל וכמ"ש מעלתו אף גם דל"ש ביטול כלל דגבינה קשה היאך שייך שיבטל והלא הוא יבש ביבש עם הבצלים. והנה מה ששאל עוד בקדירה מתכת של בשר ב"י עומדת אצל האש עם גראפין בלי רוטב ונפל חמאה על הקדרה מבחוץ אצל האש מה דינו של הקדירה עם הגראפין הנה מ"ש דהקדירה צריך ליבון ע"פ דברי המנחם עזרי' שהובא בש"ך סי' קכ"א יפה כתב אף שרבו הפירושים בשו"ת רמ"ע בכ"ז הדין אמת ויפה הביא בשם הפמ"ג או"ח סי' תנ"א וגם בנשפך מבחוץ אצל הקדירה שעומד אצל האש בודאי צריך ליבון וע' בפרמ"ג יו"ד סי' ע"ו

שם ס"ח אפי' באלף לא בטל עש"ך שכתב בשם או"ה דאינו רק מדרבנן והנה או"ה כתב שם דבמינו בטל בס' ולא גזרו אטו אינו מינו והטעם נ"ל פשוט כיון דאינו רק גזרה אטו א"מ וכיון שיש ס' רק דרבנן אמרו דלא יתבטל ואם כן הו"ל גזרה לגזירה ולא גזרו וז"פ וברור איברא דהפר"ח ערער כל דהוה טעמא אמאי יתבטל מה"ת והא טעם אסור מה"ת ולפענד"נ דהדבר תלוי במה דנחלקו הפוסקים בסי' צ"ח אם קפילא מרגיש הטעם דדעת הרמב"ם דכל שקפילא מרגיש הטעם אף ביותר מס' אסור אבל מכל הפוסקים לא משמע כן דאם יש סמ"ך אף שקפילא יוכל להיות שירגיש הטעם לא אכפת לן ואם כן גם בדבר חריף ביותר מס' אינו רק כמו טעימת קפילא וביותר מס' לא אסרה התור' אף שקפילא מרגיש הטעם. איברא דהב"י כ' בסי' צ"ח דכל שמרגישין הטעם כ"ע מודו דאסור אמנם נר' דניהו דאינו אסור רק מדרבנן והתור' לא אסרה רק בפחות מס' דאז הטעם נרגש לכל אדם אבל מה שמרגיש קפילא ע"ז לא אסרה התורה ולפ"ז גם דבר חריף כל שיש ס' בכה"ג לא גזרה תורה ואינו אסור הטעם בזה ומקרי טעם קלוש וראיתי בכו"פ סי' צ"ח) בס"ק יו"ד שהקש' על ר"י דאמר כל השיעורים משערים כאילו הם בצל וקפלוט ופריך לשערי' כאלו הם פלפלין ותבלין דאפי' באלף לא בטל ואי נימא כאו"ה דאינו רק דרבנן מה קושיא הא ר"י קאמר דמה"ת משערין כאלו הם בצל וקפלוט ולפענ"ד ל"ק דבאמת הרי נו"ט ביותר מהראוי לאסור וע"כ כיון דהתורה שיערה בס' אמרינן דכן חכמת התור' שאין משערין רק בס' ויותר מס' לא אסר' תורה וכ"ז כשכבר ידענו דהשיעור הוא בבצל וקפלוט אבל הש"ס פריך דמנ"ל לר"י דהתורה לא שערה רק בבצל וקפלוט ודלמא באמת התור' שיערה כאלו הוא תבלין דלטעמי' עביד וע"ז משני דשיערו חכמים דאינו נו"ט יותר מבצל וקפלוט והיינו דלא אסרה תורה רק בזה השיעור ולא יותר ודו"ק היטב. והנה בשנת תרל"ב ה' בלק עלה בלבי על מ"ש בהגהותי ליו"ד כאן בשם דו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל דאף שהי' ס' נגד החלב לא הוה כאב"י והקדיר' נאסרה ע"ש ולפענ"ד הטעם עפמ"ש הר"ן פ' השוכר את הפועל וכ"ה בב"י יו"ד סי' קל"ד דכל שמכשיר את המים שיהי' ראוי לשתיה ע"י היין ל"מ שימכור חוץ מדמי יי"נ ע"ש וה"ה כאן ע"י מעט החלב גם המים מוכשרים ונעשים ראויים לשתיה ונחשב כאלו הם חלב ממש ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש ומ"ש הט"ז סי' צ"ב דבהיתר לא חשבינן רק לפי ערך הבליעה דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון הוא דוקא שם שנפל טפת חלב על הקדיר' ואף שתאמר שנתערב אחר כך בקדירה אבל פשיט' שלא הוכשר המים עי"ז שיהי' נקרא כלו חלב אבל כל שהוכשר המים עי"ז חשבינן כאלו כלו חלב. ובזה יש ליישב דברי האו"ה שהבאתי לעיל סי' צ"ב שכפי הנרא' מחלק בין חלב לבשר ע"ש מ"ש ודו"ק

שם בהג"ה לענין אסורין מחמת עצמן עט"ז מ"ש בזה לענין שומן וע' שו"ת דו"ז הגאון מוהר"ץ מהלברשטאט ז"ל סי' ב'. והנה בדברי הט"ז שהבאתי למעל' אמרתי להזכיר מה שראיתי בספר טוב טעם ודעת סי' רל"ו הקשה על הירושלמי פ"ק דנדה ה"א דמה מדמה ספק ראתה מראה טמא לטומטום ואנדרוגינוס דשם הוה ס"ס חסרון ידיעה לכל העולם ונדחק ולפי דברי הט"ז דכל שאפשר לשער ולצאת מידי ספק אף בספק חיי לכל העולם מחמרינן ואם כן שם דטמאו לשעתן ורק למפרע הקלו ולזה ל"מ ס"ס בח"י וע"כ דלא רצו חז"ל לגזור בזה בס"ס וה"ה בספק ח"י לאחד דלא גזרו. והנה מ"ש שם במה"פ דל"מ ס"ס בכתמים יפה כ' וכבר נחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד פי"א ממעשר ע"ש בדמאי דאף ס"ס ל"מ כל דתחלתו נתקנה על הספק וז"ב ופשוט. שוב ראיתי דז"א דהכ"מ לא כ' רק במקום דע"פ הרוב מותר וחז"ל חשו למיעוט בזה גם בס"ס החמירו אבל בכתמים כ' הט"ז ר"ס ק"ץ דרוב דמים באין מן המקור ואם כן שוב לא החמירו מצד המיעוט ואדרבא רוב לאיסור א"כ שוב י"ל דבס"ס מותר ואף דכל דתחלת התקנה הי' על ספק י"ל דאף בס"ס לא מהני וע' באו"ח סי' תל"ט מיהו גם זה אינו ברור וע"כ דבריו צ"ע וע' שער המלך פ"א מיו"ט ה"כ מ"ש בדברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ודו"ק. והנה במ"ש הט"ז מחמת השומן אעתיק כאן מה שנשאלתי בשנת תרכ"ה ב' משפטים שנקרו הקרום משומן הדקים והניחו מן הצד ואחר כך שכחה ולקחה המשרתת את הקרום עם שומן בשר ועשתה עמו איין ברען ולקחה עם כף מבלעך ונתנה ב' פעמים בתוך קדרה הגדולה מנחושת ובתוכה הי' עדשים מבושל רותח ולא זכרה אם בעת שעירה מן הכף אם תחבה קצת מראש הכף או כל ראש הכף בתוך הקדרה והקדירה מחזיק בשופי שמנה קווארט והי' מלא ואותו הריינדיל שעשאה בתוכו האיין ברען רחצה בתוך השעפיל קערות כשרים ואחר כך הדיחה בתוך המים הריינדיל הנ"ל עם שאר כלים וממיל' לא הי' יד ס"ב ובפרט בכ"ש ובפרט בקרום. והנה באמת כפי הנרא' הי' ששים בתוך הקדירה נגד הקרום של חלב ואף שכבר עשתה איין ברען ונטרף אז אפשר דהיה ס' נגד הקרום והשומן וכשר. אך מה שיש לעיין שהי' קרום ועשו איין ברען והוה דבר דעביד לטעמי'. אמנם נרא' כיון דהיה ס' ומה דעביד לטעמי' לא נרגש מצד חלב הקרום רק מצד השומן ג"כ ושוב ל"ש דעביד לטעמי' ודו"ק היטב. והנה דרך אגב ארשום מה שעלה בדעתי בעת למודי מס' חולין דף צ"ח האי פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר ר"א לשעורי' בתלתא פלגי דזיתא א"ל אבוה לאו אמינ' לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד הא ר"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת והוא תמוה דמה שייך לא תזלזל בשיעורי דרבנן