דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סג

שלא העיר כלל בזה והרמ"א פשיטא שסמך על מ"ש בסי' צ"ו ובסי' ק"ג ובכמה מקומות דדבר חריף אף שאב"י אוסר וגם חנ"נ בשאר איסור ופשיטא דאסור שוב ראיתי שגם הבכור שור בחולין דף קי"א חולק על הדין הש"ע סי' קכ"א הנ"ל וכתב דבעל נפש יחוש לעצמו ולפענ"ד אף מי שאינו בעל נפש צריך להחמיר שהוא אסור מדינא ופשיטא דהעכו"ם השתמש בהסכין ואף שאינו ב"י אסור בדבר חריף כנלפענ"ד:

והנה בשנת תברך כ"ח אדר שני באו אלי אנשים והגידו לי כי הבצלים הישנים אשר מניחין אותם במרתף להתיישן והם צומחים מאליהם ולמען לא יכירו הקונים שהם ישנים מצומחים עושים המוכרים בערמה ונותנים לעכו"ם לחתוך המצומחים והסכינים אם שהם סכינים טריפה או מבשר או חלב ויש לחוש שמא מחמת חריפותם כשחותכים אותם נאסרים כל השנה ומה גם בפסח שיש בהם טעם חמץ שמשתמשים כל השנה והנה שלחתי השמש עם אנשים מבינים ומצאו הרבה שניכר שהם מחותכים בסכינים. והנה מבואר בש"ע סי' צ"ו ס"ב דהצנונות שיש בהם חתוכים לצד זנבותיהם תלינן שנעש' במרא וחצינא וע"ש בש"ך ס"ק י"ד דלמעל' מחצי זנבותיהם לא תלינן במרא וחצינא וכאן שהם חתוכים למעלה יש לחוש ואף בספק יש לחוש כמ"ש הש"ך ס"ק י"ב שם דבצנון יש לחוש ובצלים דינן כצנון כמ"ש המחבר שם. ולכאור' רציתי לומר לפמ"ש הפנים מאירות ח"א סי' ס"ד בשם חכם אחד דמה דחורפי' מחלי' לשבח אינו רק דרבנן א"כ הו"ל ספיקא דרבנן אבל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תצ"ז משמע דהוא מה"ת ועיין בפרמ"ג מ"ג בשפ"ד ס"ק י"ב שם שכתב בפשיטות דחורפא מחלי' הוה ד"ת ולא הזכיר לא שו"ת הרשב"א ולא שו"ת פ"מ הנ"ל וגם כתב דבצלים הם חריפים יותר מצנון ע"ש ואף בספק יש לאסור כנלפענ"ד ודברי הרשב"א אלו הי' בהעלם עין מהרמ"א סי' קכ"ב וכל האחרונים שבס"ב שם כתב דאם הי' האיסור דבר חריף ושהה אח"כ מעל"ע ובשלו בו היתר שאינו חריף לא משוי ליה החריפות הראשון לשבח ומדברי הרשב"א לא מבואר כן ובתשובה הארכתי בזה על דברת האבן עוזר סי' צ"ו שחולק על המג"א סי' תמ"ז וגם בנקה"כ כתב כן ואני תליתי הדבר במה שנחלקו הרשב"א עם הרא"ה בענין חורפא מחלי' והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ. והנה בש"ס חולין דף קי"א ע"ב אמרו האי אפשר למטעמי' והאי לא אפשר למטעמי' ופירש"י האי מותר דקאמר כגון שטעמו בתחלה ולא הי' בו טעם שמנונית והיא תמוה דא"כ מה קמ"ל דודאי כל שטעמו ולא הי' בו שמנונית בודאי מותר ולפענ"ד נראה דהכוונ' היא דבאמת הט"ז והש"ך סי' צ"ח הקשו על מה דסומכין אטעימת עכו"ם והא אינו נאמן רק בדרבנן וכתב הכו"פ דלענין טעימה דאינו רק איסור דרבנן סמכינן אעכו"ם ואח"כ טועמו הישראל ע"ש ואני אומר דאפי' אם נימא טעימה אסור מה"ת ולא נוכל לסמוך על עכו"ם כאן מ"מ אפשר למטעמיה דלענין בב"ח כל שאינו דרך בישול ממש ודאי אינו רק דרבנן והטעם שיש בצנון אף שנתנו לתוך הכותח בודאי אינו דרך בישול מקרי והוה רק כצלי וגרע מיניה ושפיר אמר דאפשר למטעמי' והיינו אחרי שהנכרי יאמר שאין בו טעם נוכל לסמוך שיטעמנו הישראל וע"ז מקשה ולטעמיה קפילא ארמאה היינו דקפילא ודאי נאמן מטעם דלא מרעא אומנתו וסמכינן אף בדאורייתא וע"ז קאמר דמיירי בשאין כאן קפילא

סימן צ"ז ס"א ואין לאפות עש"ך דכל שלא ידענו שזב הו"ל ס"ס ע"ש ואף דאין מתהפך כבר כתב הש"ך סי' ק"י דכל דאתה דן אם היה כלל איסור שפיר מקרי ס"ס ע"ש וה"ה כאן ומ"ש להשיג על הגהת או"ה דכל שזב לא מקרי ספק שמא יאכלם בחלב דרגילות לאכול עם בשר לפענ"ד אף אם נימא דאינו ספק הרגיל א"כ אדרבא כשגזרו מתחלה על מיעוט שמא יאכלם בחלב שוב ל"מ ס"ח כמ"ש הכ"מ פי"א ממעשר ע"ש ועיין שעה"מ הלכות יו"ט והנה התוס' בזבחים דף צ"ו ד"ה ואם הקשו דהא הו"ל נ"ט בר נ"ט ולכאור' ל"ק דכל דחז"ל אסרו לאכול הפת אפילו בחלב דרגילות הוא לאכול עם בשר ג"כ והש"ך ה' כאן דאינו מקרי ספק כלל א"כ תיכף הטעם השני אסור דהא יש לחוש שמא יאכל עם בשר והו"ל תיכף טעם לאיסור וצ"ל דקושית התוס' היא על גוף הגזירה דלמה חששו הא אף כשיאכל ליכא איסור דבאמת יהי' טעם שני להיתר טרם שיאכלו עם בשר וע"ז הוכרחו לתרץ דתנור אין מתקנח יפה ולפ"ז נ"ל ברור דכל שכבר אסרו חז"ל וחששו שמא יבא לאכול עם בשר וכן להיפך וכבר עשו זאת לספק הרגיל שוב ל"ש נ"ט בר נ"ט דהטעם השני תיכף אסור ובזה מיושבין היטב כל קושיות הכו"פ על הש"ך דמ"ש דאינו רק גזירה דרבנן ובחד ספיקא סגי לק"מ דכל שיש ריעותא דחזינן דזב וזה ספק הכולל אי מפעפע בכל הכלי שוב ל"ש ספיקא דרבנן להקל דספיקא דדינא לא נחשב לספק ומה שהקשה דהוה נ"ט בר נ"ט לפמ"ש לק"מ דזה לא מקרי ספק כלל כמ"ש הש"ך על דברת האו"ה וכמ"ש בטעמו ועיין בחוות דעת שגם הוא הקשה דהוה נ"ט בר נ"ט ולפמ"ש לק"מ. ובזה יש ליישב גם קושייתו השניה דא"כ אפילו בלא זב נמי דנימא שהחתיכה נותן טעם בקדרה והיינו שהפשטידא יהי' טעמא בחרסית התנור ומתפשט בכל החרס והוא שמן ואוסר הפלאדין יעו"ש ולפענ"ד לק"מ דבאמת כבר כתבתי דהוה נ"ט בר נ"ט רק דאחר שחז"ל אסרו שמא יאכל עם בשר שוב אסור ולפ"ז זה דוקא דומיא דתנור שכבר התנור הוא שמן מהאלי' וא"כ אין ספק בזה שנעשה התנור בלוע מבשר ואם כן שוב אין נ"ט בר נ"ט דהא הפת תיכף נאסר אבל כשספק אם אולי אינו זב כלל א"כ בכה"ג לא מצינו שגזרו חז"ל על הפת ושוב הוה נ"ט בר נ"ט ובלא"ה כל דזב ליכא ס"ס משא"כ בספק אם זב וכמ"ש הש"ך וכתבתי טעמו דאף דהוה ס"ס שאינו מתהפך מ"מ אנו דנין על התחלת האיסור שמא אינו אסור כלל ואם כן לכך כל שאינו זב ל"ח כלל דהוה ס"ס משא"כ בזב ועיין בש"ע הקטנים ד"א עם הגהות מהגאון בעל אבן העוזר זיל שגם הוא הקשה דהו"ל נ"ט בר נ"ט וכבר כתבתי הנלפענ"ד בזה וע"כ נלפע"ד ברור דבלא זב מותר אבל כל שחזינן שזב אסור דל"ש נ"ט בר נ"ט וכמ"ש בטעמו ועין בשו"ת בית אפרים סי' ל"ז חלק יו"ד שגם הוא העלה להלכה כמ"ש ע"ש שהאריך מטעמים אחרים ודו"ק היטב. ודרך אגב אזכיר מה דהקשה אותי הרב מזלאטניק נ"י ביום ג' נח שנת תר"כ במה דאמרו דאם לש כל הפת אסירה וכתבו התוס' דמחמת חום התנור אסור אף נ"ט בר נ"ט וע"ז הקשה לפמ"ש המג"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז דע"י בליעה אינו הולך מכלי אף בשמן א"כ כאן דהוה בליעה אינו הולך מכלי ולמה יאסר כל הפת והשבתי דמזה ראיה למ"ש הר"ן הובא בש"ך יו"ד ריש סי' צ"ב דהבל הקדרה והלחלוחית מתפשט בכלה ע"ש והוה כאן הבל התנור והחום הגדול מתפשט בכלי כנלפענ"ד

הלכות תערובות

סי' צ"ח ס"א סוגיא דטעם כעיקר. לבאר כל השיטות בזה דעת רש"י דטעמו ולא ממשו מקרי כשגוף איסור נימוח ואינו בעין זהו מקרי טעמי ולא ממשו ואף ביש בו כזית בכדא"פ מותר מן התורה דטעם כעיקר אינו רק מדרבנן והפר"ח בסי' תמ"ב הקשה דא"כ מאי מקשה בפסחים דף מ"ד א"ה אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי וכו' אל הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס והרי אף אם היה בו כזית בכדא"פ אפ"ה מה"ת מותר דהרי בכותח נמחה החמץ שיש בו ורש"י קרי ליה בסוגיא בדף מ"ה ד"ה ור"ע טכ"ע ע"ש והא קושיא גדולה והנרא' בזה דהנה דעת אא"ז הב"ח בסי' תמ"ב דבכותח נתערב בו פרורין של חמץ והם ממשו של איסור וחולק על הב"י שפירש דכותח אינו רק לקיוהא ע"ש והפר"ח שם כתב דאשתמטתיה הא דפירש"י דטעמו ולא ממשו היינו כשגוף איסור נימוח כל שאינו בעין מקרי טעמו ולא ממשו ועוד דרש"י קרי ליה טכ"ע ע"ש אמנם באמת דברי אא"ז הב"ח נכונים דע"כ לא כתב רש"י דטעמו ולא ממשו מקרי כשהאיסור נימוח היינו בגוונא דצייר רש"י כגון חלב או חלב שנפל לקדירה ונימח דזה בודאי נימח עד שלא נשאר בעינו ולא כלום ולא נשאר רק טעמו בלבד אבל בכותח שניתנים בתוכו פירורי חמץ היאך אפשר שלא ישאר מעט בעין ואף אם נתקלקל דקה מן הדקה אבל הפירור הדק הוא בעין ואטו נשתנה הפירור להיות כותח מ"מ הפירור נשאר וז"ב מאד ושפיר מקשה הש"ס דאם היה בו כזית בכדי אכילת פרס יתחייב כיון שממשו קיים ומ"ש רש"י בד"ה ור"ע וז"ל ורבנן דפליגי עליה דר"א בכותח הבבלי אלמא לית לי' טעם כעיקר היינו משום דניהו דמשני הש"ס דלית בכותח כזית בכא"פ אבל מ"מ אם נימא דטעם כעיקר דאורייתא והיינו כשיטת ר"ת או כר"ח דנהפך ההיתר להיות איסור א"כ מה בכך דלית ביה כזית בכא"פ מ"מ הא טעם כעיקר דאורייתא והכותח בעצמו נעשה איסור וכדמקשה באמת הפר"ח לשיטת ר"ת ור"ח ויבואר אי"ה לפנינו וע"כ דטעם כעיקר לאו דאורייתא וז"ב. ובזה ניחא מה דמשני הש"ס הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס והקשה רש"י דאכתי קשה משכר המדי ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבשכר המדי דמערבין בו מי שעורים כמ"ש רש"י שם וא"כ זהו מקרי טעמו ולא ממשו דאין בו ממשות משעורים רק מי שעורים ולכך מותר איברא דבאמת קשה על רש"י דמה מקשה משכר המדי דלשיטתו ל"ק וכמ"ש ומדויל ידיה משתלים ואפשר דמשמע ליה לרש"י דבא מעט מן השעורים בהדייהו וצ"ע עכ"פ דברי הש"ס נכונים לשיטת רש"י איברא דלדעת ר"ת דטעם כעיקר דאורייתא ונהפך ההיתר להיות איסור יקשה מהא דקאמר אי משטר קשטיר לית ביה כזית בכדי אכילת פרס ומה בכך דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס מ"מ הא טעם כעיקר דאורייתא וכבר הקשה כן הפר"ח

והנה בע"ז דף ס"ח דעת רבינו יקיר דחצי שיעור ע"י תערובות אינו לוקה מה"ת לר"ש והנה מפורסם הקושיא בשם הגאון דו"ז החריף מו"ה צבי הירש ז"ל האבד"ק הלברשטאט דא"כ מאי פריך הש"ס בשבועות דף כ"א וא"א ר"ע בכל התורה כר"ש ס"ל ל"ל צירוף כזית ע"ש ומאי קושיא הא שם נזיר ששרה פתו ביין והוה חצי שיעור ע"י תערובות דאינו אסור מן התורה ולכך בעי כזית ולפענד"נ דהנה כבר נודע דעת הר"ש פ"ב מטבול יום דחצי שיעור ע"י תערובות אינו אסור מן התורה לר"י וטעם הדבר ביארתי במק"א דל"ש חזי לאצטרופי כיון דכבר נתערב ועיין בפליתי סי' ק"ט והנה זה ברור דר"ש דאמר כ"ש למכות וכזית לקרבן הוא ג"כ מטעם דלר"י אסור חצי שיעור משום חזי לאצטרופי ולדידי' גם למכות הוא מחמת זה והחילוק הוא לקרבן ומעתה שפיר כתב רבינו יקיר דעל ידי תערובות אינו לוקה וכמו דלר"י אינו אסור מן התורה דלא שייך חזי לאצטרופי כמו כן לר"ש אינו חייב מלקות ע"י תערובות דלא חזי לאצטרופי וז"ב ולפ"ז זהו דוקא בעלמא אבל בנזיר דהיתר מצטרף לאיסור אם כן נעשה ההיתר איסור ושפיר שייך חזי לאצטרופי דהא לא נתערב דגם זה