דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סב

אחר פשיטא דהי' נאסר שהרי אותה כ"נ נאסר והוה חתיכת איסור וה"ה בזה. ואני אמרתי דל"מ אם נימא כדעת המהרא"י ומהרש"ל בסי' ק"ה ס"ז ובש"ך שם ס"ק י"ז האריך בזה דגם בב"ח מקרי איסור בלוע וא"כ אינו יוצא בלא רוטב ומותר אלא אף לפמ"ש הש"ך והכי קי"ל דבב"ח מקרי איסור מחמת עצמו והיינו דוקא בב"ח שנאסר מה"ת אבל כ"נ דלא עדיף מצלי וגרע מיני' טובא דאינו רק דרבנן ול"ש חנ"נ באיסור כ"כ לדעת כמה פוסקים ועיין סי' צ"ב בש"ך ובט"ז סי' צ' גבי כחל ולפ"ז אפשר דאינו אוסר. עוד נ"ל דכיון שיש בסכין בליעת בשר הרבה הכשר וכשבא הכ"נ של הבשר הנאסר יש ספק עכ"פ אולי יש רוב נגדו וא"כ אמרינן דמינו הבשר הכשר רבה על החמאה שא"מ ומבטלו וכמבואר בסי' צ"ח בשם הרשב"א ובפרט בב"ח דרבנן ודו"ק והנה הפרמ"ג במשבצות ס"ק ו' כאן כ' דגרופין ואורז ודוחן שהדרך לבשל בקדרה עם מים ואח"כ שופכין המים לחוץ ונשאר הקדיר' בלי מים או שהמים נצטמקו בקדיר' בתוך הריפות ונעשה גוש ואין שם לחלוחית אם נתחב כף ב"י אף שיש ס' נגד הכף נאסרו הגרופין כ"נ כמו בצלי דבעי כ"נ וששים ואם הוציא הגרופין מהקדיר' של בשר בכף חולב כל פעם שהוציא נאסר מה שבכף דעדיין שם כ"ר עליו כיון שיש בו מאכל. והנה כתב אלי הדיין הרב ר' מענדיל מעהר מפעטשכיזנין ביום ד' ויש תבר"ך דהדבר תמוה דהא דבעי נטילה וס' הוא דחוששין שמא לא נתפשט יותר מכ"נ דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן וא"כ כאן ממנ"פ אם נתפשט בכולו הרי יש בו ששים ואם לאו אין הטעמים פוגעים הנה לא ידעתי מהו שח דכפי הנראה חשב דזה משום ספק אבל לא כן הוא דהטעם דצריך כ"נ וששים משום דבמקום הנטיל' קבל טעם יותר כמ"ש הרשב"א ראי' מנטף מרוטבו על החרס דיקלוף מקומו ויטול מקומו אף דיש ששים משום דבאותו מקום קבל טעם טפי וז"ב ופשוט

והנה בשנת תרכ"ד ה' ויקהל אירע שהי' בקדיר' בשר דהיינו קאליכער ופי' עומד חלב בקדיר' וניתז מעט חלב על אחת מהקאליכער והקאליכען הי' מעט בגובה ולקחו סכין וקלפו מהקאליכען כ"ק ובאו לשאול. והנה אם נדון כמקצתו חוץ לרוטב תלוי במחלוקת רש"י ור"י אמנם לפי שהוא צלול ועומדת בקדירה מתוך הבל ולחלוחית כ"ע מודים דנתפשט בכל הקדיר' אמנם אם לא הי' הבל ולחלוחית לכאור' ממנ"פ מותר דלרש"י לא נתפשט כלל ולר"י שוב הי' סמ"ך נגד מעט חלב. אך לענין הסכין יש לשאול דהסכין הוה דוחקא ורותח. ולכאור' אמרתי דאם נימא דחוץ לרוטב א"כ אינו אוסר רק כ"ק ואף דלא בקיאין בין כחוש לשמן ועכ"פ כרותח דמליח' וצלי הוה מ"מ חלב אינו שמן כ"כ וגם אינו מתפשט כ"כ עד שנימא פטום א"כ הרי אחר הקליפ' לא קבלה הסכין איסור כלל ואף אם נימא דמ"מ קבל יש לצרף מ"ש הפרמ"ג סי' י' בשם ספר פ"מ וגם בסי' צ"ד כתב מזה וגם הפר"ח צדד בזה דכלי מתכות כ"ז שאין האור מהלך תחתיו לא בלע ואף אם נימא דלא כדבריו זה כשנעש' כלו רותח אבל במקום דאינו אוסר רק כ"ק שיאסור הכ"ק את הסכין זה ודאי אפשר לצדד וצ"ע בזה

שם ס"ב אם תחב הכף. עש"ך ס"ק ד' דדוקא בתחב ב' פעמים ולא בתחב ג' פעמים דכבר נעשה כשאר איסורין והחוות דעת תמה ע"ז ודבריו נכונים. אבל לפענ"ד השיך לא אמר דנעשה כשאר איסורים רק מה דהי' בכף או בקדיר' לא אפשר לאסור אח"כ מטעם בב"ח שהרי הוקלש טעמו ע"י כלי וכבר נודע מ"ש המהריב"ל דבכלי בודאי טעם כעיקר אינו מה"ת אף בב"ח אבל כשיהי' בב"ח בעין אף שכבר נאסר שפיר הוה בב"ח דכל אחד היתר בפ"ע ורק בכלי או בכף לא הוה אח"כ בב"ח וגם הח"ד כתב בעצמו בתירוצו כעין זה אבל לא דבריו דברי

סי' צ"ה ס"ג ואם עירה מכלי ראשון. עש"ך ס"ק כ' מ"ש בזה לחלק דאם עירוי אינו רק מפליט ומבליע ולא מבשל שרי אבל אם מבשל אסור ולא נודע סברתו ולפענ"ד פשוט דבב"ח דאינו אסור מה"ת רק דרך בישול הוא דיש חילוק דאם מבשל אסור אבל אם אינו רק מפליט ומבליע אינו רק איסור דרבנן ולא החמירו בעירוי וגם יש לומר דאם מבשל כיון דלענין איסור בישול אסור לערות על כלים של בשר ושל חלב ממילא ע"כ גם לענין אכילה מחמרינן כעין דאמרו בחולין קי"ז אבל לא מחמרינן כל שאינו רק מבליע ומפליט ולפ"ז בשאר איסורים ל"ש לחלק בזה. ובזה יש בפלפל בראיות הש"ך שם ממ"ש המרדכי והג"א סוף ע"ז לענין תרנגולת שנמלג' ע"ש דשם אין נ"מ בין מבליע ומפליט או בישול ודו"ק היטב. ובזה יש לפלפל בדברי התוס' בפסחים דף מ' ד"ה האלפס די"ל דשאני שבת דבעי בישול משא"כ לענין שאר איסורים דכל שמבליע ומפליט אסור אלא שלפי שהדברים ארוכים בתוס' בפרק כירה ובע"ז ע"כ לא נפניתי כעת ועפר"ח סי' ס"ח:

והנה בש"ק פ' תולדת תרכ"ט כה הראני הרב המופלג מוה' ישכר נ"י מסקאהל דברי הב"י כאן שכתב בזה"ל כתב סמ"ק אפי' נצלו או נתבשל דוקא בדיעבד מותר אבל לכתחל' אסיר להעלותם או לבשלם בכלי של בשר כדי לאוכלם בכותח וכ"כ גם בסי' צ"ט ודייק לה מדקאמר דגים שעלו בקערה בלשון דיעבד אבל בעל התרומה כתב במפתחות בקטניות שבשל בקדיר' חולבת מותר לכתחל' לערותן בכלי של בשר ואפי' הקדיר' בת יומא כמו דגים שעלו בקער' והנה הד"מ תמה ע"ז דמאי לשון אבל בסה"ת דהרי גם הסמ"ק לא אסר אלא לכתחל' אסור לבשלם בקדרה של בשר כדי לאוכלם בכותח אבל אם כבר בשלם מותר לכתחל' לאכול דא"א לחלוק על הש"ס דאמר דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח דמשמע כל שעלו מותר לאכלן לכתחלה עם חלב ע"ש שכתב כד ניים ושכיב אמר להדא מלתא והוא תימה בלא"ה הא הסמ"ק לא אסר רק לאכלו עם כותח אבל בקדר' של חלב מותר וא"כ סה"ת לא התיר רק לאכול בקדיר' של בשר ואפי' ב"י וזה גם הסמ"ק מתיר. וראיתי בפרמ"ג שהעיר בזה ואני המה דדברי הסה"ת בעצמן הן תמוהין אם נימא דאינו מתיר רק בקדר' של בשר מה הלשון אומר כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח וא"כ הרי מותר אף לאכלן בכותח ולמה לא אמר מותר לאכלן עם בשר והוא לא התיר רק בקדיר' של בשר והוא תימה גדולה ולחומר הנושא כ"ל דבר חדש דהנה מה שכל הפוסקים תפסו שמותר לאכלן עם בשר או עם חלב ממש ממה דאמרו דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח לפענ"ד אין ראיה מכותח דהנה התוס' בחולין קי"ד כתבו ד"ה המבשל במי חלב פטור כתבו איסורא מיהא. איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה כדאמרו בריש אלו עוברין דף מ"ב ואמרי' לעיל דאסור לאכול בשר בכותח ולפ"ז אני אומר דהך כותח דנעשת מנסיובי אינו רק טעם שקלט מן הנסיובי והרי מעורב עם מלח ופת וכבר אמרו שם בפסחים דף מ"ד הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדא"פ דאינו רק לטבל וכמ"ש רש"י וכיון שכן לא עדיף מקערה ב"י שבשלו בהחלב שקבל' הכלי טעם מהחלב ה"ה הכותח אינו רק טעם שקלט מן הנסיובי דחלבא וכיון דמי חלב בעצמו אינו רק איסור בלבד ניהו דאפשר דאיכא איסורא דאורייתא אבל בהכותח דליכא כזית בכדא"פ ואינו רק ח"ש לא עדיף מטעם שקלט ולכך מותר לאכלו בכותח אבל לעולם בבשר אסור לאכלם כמ"ש הסמ"ק רק שהסמ"ק ס"ל דגם כותח מקרי חלב עצמו אבל הסה"ת ס"ל דאינו רק טעם כקדירה ב"י ולכך שפיר כתב דמותר לערות בקדירה של בשר כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח דאינו רק טעם בלבד וגו' ועפמ"ש מיושב מ"ש הב"י אבל בסה"ת והיינו דהסמ"ק ס"ל דבכותח ג"כ אסור לבשלם לכתחל' אבל הסמ"ק ס"ל דבכותח ג"כ אינו רק טעם בלבד ושוב לדידיה מותר לכתחל' לבשל בקדיר' של בשר כדי לאכלו בכותח שוב ראיתי בסה"ת עצמו בסי' ס"א שמסיים כמו דגים שעלו בקערה שמותר לאכלן עם כותח שהוא של חלב והך סיומא הוא מיותר דמי לא יודע שכותח הוא של חלב. ולפמ"ש א"ש דבא להורות שכותח אינו חלב ממש רק שבא מחלב שקלט הטעם מנסיובי דחלבא ועיין בשבת דף ס"ט ע"ב דיש חילוק בין פתילת הבגד בין של בגד ע"ש וה"ה כאן כותח שהוא של חלב ודו"ק כנלפענ"ד לחומר הנושא. וידעתי שלא כוון הב"י לזה אבל לפענד"נ מה שכתבתי דכותח אינו חלב ממש וא"כ י"ל דדגים שעלו בקערה דמתיר לאכלן בכותח אין ראיה לאכלו בחלב ממש ודו"ק:

והנה הא דאמרו דגים שענו בקערה מותר לאכול בכותח ודייק מהרי"ק דוקא דיעבד ולכאורה צ"ב דאכתי מ"ט יהי' מותר לאכול בכותח לכתחלה והא בשלמא נו"ט לפגם שרי בדיעבד דאל"כ אין לו תקנה אבל כאן למה יאכל בכותח יאכלם בלי כותח. וצ"ל כיון דבכותח יהי' מרגיש טעם יפה ע"י הכותח בדגים זה חשוב דיעבד דהא רצונו הי' לאכול עם כותח ומצטמק ויפה לו ולפ"ז הי' נראה דאדרבא עם כותח מותר דזה חשוב דיעבד דהא רצונו הי' לאכול מוטעם ע"י הכותח אבל אם בשל דגים בקערה של חלב לערותם בכלי של בשר למה יעשה כזאת ומה טעם מרגיש יותר בהדגים או בשאר דבר שנתבשל בקדירה חולבת לערות בכלי של בשר ולא ירגיש שום טעם מהלאה דהטעם קלוש ולמה יעשה כזאת ואין זה דיעבד דמה בכך שיאכלם במין הקדרה שבשל. ובזה נראה דמ"ש הב"י אבל בסה"ת התיר והיינו שהוסיף אף לערות בקערה של בשר ולא מורגש טעם יפה מותר כמו בדגים שעלו בקער' שמותר לאכלם בכותח וא"כ שפיר חולק על הסמ"ק דזה לא התיר רק לאכלם עם כותח אבל לא לערות ולפמ"ש מיושב קושית הפרמ"ג הנ"ל דאדרבא זה הי' נראה יותר לאסור וכדבר האמור ודו"ק היטב. שוב ראיתי בפרי תואר שנרא' שהרגיש בזה ולפמ"ש א"ש ודו"ק. והנה במ"ש דכותח אינו רק איסור דרבנן דאינו רק טעם מהנסיובי ואולי אין בו כשיעור דהא אמרו בפסחים מ"ד הנח לכותח הבבלי דלית בי' שיעור כדי אכילת פרס בזה יש ליישב הא דאמרו בכתובות דף סמך אפי' ביעתא בכותחא והקשו התוס' מה רבותא למ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא ולפמ"ש א"ש דהא כותח אינו חלב גמור רק מנסיובי ואינו רק ח"ש ובודאי ליש כ"כ לאסור בבשר עוף דאינו חלב גמור ואפ"ה אל יורה ודו"ק היטב. שוב אחר זמן רב הראני מוה' ישכר מסקאהל שהכו"פ סי' פ"ז ס"ק ט"ז כתב ליישב קושית התוס' מביעתא בכותחא כמ"ש דכותח אינו רק דרבנן ונהניתי אבל צ"ע דא"כ נ"ט בר נ"ט דמותר בדאורייתא מנ"ל דהא כותח אינו רק דרבנן

סי' צ"ו ס"א וכו'. עיין לקמן סי' קכ"א ס"ו שכתב המחבר ואפי' לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי נשאלתי מתלמודי המופלג מוה' בצלאל נ"י דהא בדבר חריף קי"ל דאף אם אינו ב"י אסור והדבר פשוט לפענ"ד דהמחבר לשיטתו דמביא בסי' צ"ה ס"ג דגם בתבלין אינו אסור כשאינו ב"י ואף דבסי' ק"ג חזר בו מ"מ כיון שצנון הרבה דעות דאינו דבר חריף אף דלא קיי"ל כן מ"מ בספק אם נעשה בו איסור יש להקל מה גם דחנ"נ בשאר איסורין לית ליה להמחבר וא"כ א"צ סמך רק נגד מקום שנגע בו הסכין ועיין ש"ך סי' צ"ו ס"ק ט' ובט"ז שם ס"ק ואו אבל לדידן אסור הכל ועש"ך שם ס"ק י"ט ומהתימה על הש"ך בסי' קכ"א