דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) סא

מקום בזה ליישב הא דחממו בו מים דנאסר שכתב בפ"ת דנאסר והיינו כיון שחממו בו מים לא נעשה לפגם וכל שלא הי' במים ששים נגד האיסור נעשה נבלה ואסור ודלא כיש מקילין אבל גוף הדין לא נתבאר בשום מקום ומה סבר' היא זו וגם מהא דאמר לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י וניחוש דלא חממו מים ולא נעשה פגם הן חמת דלשיטת סה"ת דאוסר בחמום המים ג"כ קשה דלמא חממו מים וצ"ל דהי' ביד ישראל מעל"ע ולא שמשו בו וה"ה לזה אבל פשטת הענין לא משמע כן הן אמת דהראיה והרשב"א נחלקו בטעם דקדרה שאב"י דלהרא"ה הוה כנבלה סרוחה ולפ"ז גם אם חממו בו מים מה בכך הא הוה נבלה סרוחה כל שעבר מעל"ע ניהו דהמי' נאסר אבל מ"מ אח"כ נסרח אבל להרשב"א דאמר דבכלי הוה לשבח ולא נפגם רק לתת טעם בהבישול נעשה לפגם והו"ל טעם קלוש לגמרי ואף באיסורי' שרי יש לומר דכל שחממו בו נאסר המים דבאמת יש בהכלי טעם גמור רק להתבשל א"א לתת בו טעם אבל כל שכבר חממו מים בתוך מעל"ע נתן טעם בהמי' ונאסר א"כ לא נפגם אבל בחמת גוף הסבר' דבעי דוק' שיהיה ריקם בלי שום בישול לא נודע הסבר'. והנה הח"ץ התיר קדירה של איסור לאחר יב"ח והפ"מ חולק עליו ואמר דכל שהוא בתוך הכלי לא נפגם וזה מורה כשיטת הרשב"א דלא נעשה נבלה סרוחה רק לתת טעם בתבשיל שרי אבל גוף הכלי לא נפגם הטעם וגם לאחר יב"ח נשמר הטעם בקרבו וכן נראה מהתוס' סוף ע"ז דהכלי יש איסור. ובזה י"ל דהח"ץ לא התיר רק כשעמד יב"ח בלי שום בישול אבל כל שיבשל בה א זה דבר ל"מ גם יב"ח ובזה יש ליישב הרבה קושיות של הפ"מ. אמנם מהא דאמרו כל יום נעשה נעשה גיעול לחבירו צ"ע דאדרב' כל שבשלו בו תוך מעל"ע שוב אדרב' לא נפגם כלל וצ"ע בכ"ז ועיין בה"ט סי' ק"ה ס"ק א' שהביא ג"כ דברי זקני הגאון מוהר"ר יעקב ז"ל הנ"ל והוא מבאר ביותר דבריו שכתב דכל שעומד בו תדיר הרי התחיל לקבל טעם בשבת ולאח"כ נעשה כמבושל ע"ש וגם לדבריו יקשה מה שהקשיתי ודו"ק ואכתוב לקמן שקבלתי דברי זקני באהבה וכ"כ בגליון היו"ד בשי למורה דברי הגאון הנ"ל

סי' צ"ד ס"א וסברא ראשונה עיקר. עש"ך מיש בזה ומ"ש בסי' קכ"א ס"ק י"ז ובמג"א סי' רנ"א ס"ק כ"ד והנה קשיא לי בהא דאמרו בע"ז דף ע"ו כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בנצוצות ומשמע לכאורה דאף שנשתמש בהכלי מ"מ אם גובה הכלי אף שאינו בולע רק ע"י נצוצות ומיהו ע"י נצוצות בולע בכלו הרי דאמרי' חם מקצתו חם כולו ומוליך בליעתו בכלו ע"י נצוצות עכ"פ מבואר שע"י נצוצות בולע ומכ"ש בשאר הכלי מה שאינו בגובה ממש אף שלא נשתמש רק בשולי הכלי מוליך בליעתו בכלו ומזה ראי' לאותן הפוסקים שסוברים שמוליך בליעתו בכלו ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ג מ"ש בזה וראיתי בתוס' בשבת דף מ"ב ע"ב ד"ה אבל שכתבו ראי' דערוי אינו ככ"ר דאל"כ למה הוצרך לומר מה בולעו בנצוצות ת"ל אף שבלע בליעה גמור' הא עירוי הוה ככ"ר וראיתי בהגהת הש"ס מהגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהקש' ולטעמיך דעירוי אינו ככ"ר מ"מ הרי אף בצונן על חם הי' חם דתתאה גבר מכ"ש בערוי מכ"ר על כ"ר דהרי העירוי הוא על גובה הכלי שהוא חם ע"ש. ולא זכיתי להבין דהרי כל שגובה הכלי אינו בולע רק ע"י נצוצות א"כ החמימות שבגוב' הכלי אינו חם ממש כחמימות ע"י בישול א"כ בזה ל"ש דעירוי יוצא מה שנבלע בגובה הכלי בליעה ממש כל שעירוי אינו מבשל רק כדי קליפ' ולכך הוכרח לומר דהבליע' היא רק ע"י נצוצות ומוציא ג"כ ע"י נצוצות אבל אם הי' שם בליע' גמורה לא הי' יכול העירוי להוציא דעירוי שאינו רק כ"ק אינו מוציא אף שהגובה הכלי חם רק ע"י נצוצות לא הוה חימום ממש ורק כיון שבלע ע"י נצוצות פולט ע"י נצוצות וצונן לתוך חם אינו רק כ"ק וגם חמימות עירוי וגובה הכלי ג"כ רק חמימות כ"ק לא יוכל להוציא אם הי' אז הבליע' ע"י בליע' גמורה דהיינו ע"י בישול או חימום אור ממש וז"ב לדעתי. עכ"פ זה מבואר דמוליך בליעתו בכלי ודו"ק וידות הכלים שאנו מכשירין עש"ך סי' קכ"א דהוא משום דלכתחל' אנו מחמירין והב"ח כתב משום דדרך להכניס גם הידות ועפר"ח סי' קצ"א ובאו"ח סי' תנ"ח בחק יעקב ולפענ"ד י"ל ג"כ דזה הות כגובה הכלי ובולע בנצוצות כנלפענ"ד

שם אם אין הכף ב"י הקדר' והתבשיל מותרין והכף אסור לכתחל'. עובדא בא לידינו בכף שקיבל טעם תרבא או שאר איסור והי' אינו ב"י ותחבו לתוך קדירה של היתר ולא הי' ששים בתבשיל נגד הבליע' של הכף והדיינים שלי התירו הקדרה והתבשיל וכשבא לפני אסרתי הקדרה ושאלוני הדיינים הטעם ואמרתי דהרי באיסורים נ"ט בר נ"ט אסור ומה שהוא נ"ט לפגם הוא רק שהוקלש הטעם אבל באיסור מ"מ יש בהקדר' טעם איסור פגום ואסור ודוקא הכא בב"ח שרי דטעם לפגם לא יכול לחול עליו שם בב"ח משא"כ בשאר איסורים. והדיינים צווחו דטעם לפגם עדיף מנ"ט בר נ"ט דנ"ט בר נ"ט הוה טעם קלוש משא"כ כאן דהיה פגם גמור ואין בו שום טעם. ואני אמרתי דזה דוקא להרא"ה דס"ל אב"י הוה כעפר' בעלמ' משא"כ לרשב"א אינו רק דא"י ליתן טעם בהתבשיל לשבח אבל בעצמותו יש בו טעם איסור וא"כ בשלמא בתבשיל הוה לפגם ובדיעבד אבל בקדירה הוה כלכתחל' ואסור הי' טעמי. והנה הדיין הה"ג מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י הראה לי שכ"כ בט"ז לקמן סי' ק"ג ס"ק ו' דמותר הקדיר'. ואני אמרתי אדרבא משם ראי' לדברי דהרי האו"ה כתב כפי הבנת הד"מ וברמ"א שם דמשום נ"ט בר נ"ט קאתי עלה ולפ"ז הרי בשאר איסורים נ"ט בר נ"ט אסור ומהראוי לאסור ואף דשם מותר שאני התם דהוה נ"ט בר נ"ט אבל כאן לכף נתן טעם לשבח ואח"כ נתן לקדרה טעם לפגם בודאי אסור. ובאמת גם שם צווח הט"ז דלמה לי שני טעמים ולפמ"ש א"ש דנו"ט לפגם לכתחלה אסור. ובלא"ה המ"י תמה בכלל פ"ה דלא הוה נ"ט בר נ"ט כאן דדלמא פגע הבליעה בלי המים ע"ש ועפמ"ג מ"ש בזה ומיהו כשיש ס' מותר דהא עכ"פ התבשיל קבל הרבה מהטעם ולא מצי אסר הקדרה וחסר הרב' מהטעם משא"כ כשאין ס' אסור והפרמ"ג האריך הרבה ומסיק דבכ"ח מותר משא"כ בכלי מתכות ולפענ"ד כמ"ש. מיהו בנ"ד אפשר דיודה וכמ"ש ודו"ק ועיין בפרמ"ג כאן במשבצות ס"ק א' שכתב בשם ש"ד דאין נ"ט בר נ"ט אלא בכלי אבל לא באוכל ובשו"ת פני ארי' סי' מ"ח מ"ט כתב שט"ס בש"ד ואדרב' באוכל ודאי הוה נ"ט בר נ"ט וק"ו מכלי והובא בפ"ת כאן ולא ראיתי גוף הספר אבל בשו"ת מהר"י בן לב דעתו לענין טעם כעיקר בב"ח דהוא דאוריית' דוקא באוכל אבל בכלי אינו ד"ת ע"ש ועיין כו"פ סי' צ"ח ס"ק ב' שכתב ג"כ כן מטעמא אוחרא ע"ש עכ"פ ראינו דבכלי לא נכנס כ"כ הטעם כמו באוכל וא"כ אפשר דברי הש"ד יש להם מקום

והנה בשנת כת"ר בש"ק פ' לך הי' אצלי הרב מוה' ישכר נ"י מסקאהל והגיד לי כי נשאל במה שאירע שהגיסו בשר ורוטב חם בקערה והניחו הקערה ע"פ קדרה חולבת והי' בה מים חמים ולא נשתמשה בהקדרה באותו מים בחלב רק מעט חמאה באופן שהיו ס' נגד מעט החמאה והוה כאינו ב"י והוא רצה לאסור ואף אם הי' הסיט בו בשר קר והטעם שלו עפמ"ש הח"ד בסי' צ"ז ס"ק ד' דבשעת בישול ל"ש נ"ט בר נ"ט דהקדירה הוה חלק מהמאכל ע"ש וה"ה כאן הקדרה החמה מחמם להקערה והרוטב ונאסר. ואני אמרתי ל"מ אם הקערה הי' קר ודאי מותר דמה שחידש הח"ד דדרך בישול ל"ש נ"ט בר נ"ט כבר האריך בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ז לדחות זאת ע"ש ודבריו נכונים ומכ"ש כאן דלפענ"ד לא עדיף הזיעה מעירוי שאין בכחו להפליט ולהבליע וגם שיטת המהריב"ל דהטעם של הכלי קלוש ואינו מה"ת אף בב"ח דטכ"ע מה"ת. ובזה ישבתי דברי הרשב"א שהאריך הכו"פ ר"ם צ"ח ע"ש ואכ"מ ואף אם הי' חם נראה לפענ"ד כיון דבקערה הוה כיש ואינו אוסר רק כדי קליפה רק בבשר כיון דהוא גוש אוסר וכיון שהבשר לא יוכל להפליט רק אמצעית הרוטב ופשיטא דאין בכח הקדרה לחמם כ"כ הקערה עד שתפליט הרוטב דחום כ"ש אינו אוסר ורק ע"י הקדירה והוא צריך לעשות הפליט' והבליע' וזה א"א כנלפענ"ד ברור. והנה הי' מעשה בעש"ק במדבר כת"ר שנתנו סכין של בשר אב"י לתוך עיסה שנלושה בחמאה ונשתהה שם כמו רבע שעה והורה דיין שלי שהוא אסור כלו דהשאור הוה ד"ח ואסור אף באב"י ונתנה טעם בעיסה של חמאה ולא הי' ששים. ונתיישבתי שזה טעות דבב"ח הוה כנ"ט בר נ"ט ולא אסור והקש' הדיין מסכין של בשר שחתכו בו צנון והנה הש"ך סי' צ"ו ס"ק ב' כתב דל"ד לנ"ט בר ניט והיינו משום דוחקא וד"ח ביחד אבל כאן לא הוה ביחד רק ד"ח בלבד ועיין בט"ז שם ס"ק ג' ועיין במשבצות שס ובשפ"ד שם ס"ק ב' ותמצא דהולך לשיטתו אבל לענין דינא יש להקל וגם בנ"ד מלבד זאת נלפע"ד דד"א לא מועיל שיהי' מפליט כל הטעם שבסכין ויתן בבשר ביחד זה לא אמרינן כעין דאמרו בעירוי דמפליט ומבליע כאחד לא אמרינן ודו"ק היטב כנלפע"ד ובפרט בדיעבד וע"ש ועיו"ט ודאי יש להקל. גם מ"ש הפרמ"ג דבאוכל אף נ"ט אסור הנה ע"ז חולק באע"ז דאם רק הראשון ד"ח שרי. שוב ראיתי שכ"ז אינו שכאן הנ"ט השני לאיסור ואסור והנה במ"ש למעל' בענין נ"ט בר נ"ט בכלי מצאתי בברכי יוסף או"ח סי' תכ"ב שהביא בשם ר"י מגש ז"ל תשובה ודעתו דאין המים שמגעילים יכולים להבליע בכלי אבל אם יוצא מתוך הכלי אין כח באותו בלע להבליע בכ"ש ע"ש והברכ"י כתב דכל הפוסקים לא ס"ל כן ובאמת שדברי התוס' בחולין ק' במ"ש דלרבינו אפרים ניחא מה שהגעילו כלי מדין ולר"ת אסור להגעיל מבואר דלא ס"ל כר"י מגש ז"ל אבל דברי הר"י מגש י"ל דהסברא הוא דמה שבתוך הכלי אקלש הטעם ואינו מוציא גוף הטעם א"כ א"י להבליע בכלי אותו הטעם ודוקא לאוכל מבליע הטעם שיצא מהכלי אבל להבליע בכלי א"א ודו"ק

שם ס"ז נשאלתי מהדיין הרב הגדול מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י בשנת תרי"ח פסח שני במה שנשאל בהיותו עובר אורח בכפר אחד והי' שם עכו"ם שאכלו אצל היהודי בשר כשר ובכלים כשרים ושאל אחד מהעכו"ם לתת לו חמאה ולא הצו לתת לו ולקח חמאה שלו והמשמשת אמר' כי ראתה שלקח על הסכין אבל לא חתך אח"כ הבשר בזה הסכין אמנם הבעה"ב לא רצה לסמוך ע"ז והשהה הכלים מעל"ע ושאל מה משפטם. והנה בזה שהמשמשת העידה בבירור פשיטא שאין מקום לשאל' שע"א נאמן באיסורין אף אשה במקום שהיא א"צ לטרוח וכמ"ש בסי' קכ"ז. אמנם אם לא ראתה אמר הרב הנ"ל דיש לחוש דאף דהחמאה הי' קר מ"מ יש חשש שמא נשאר על הסכין מעט חמאה וכשחתך בסכין הבשר רותת הנה אף שיש ששים בהחתיכ' נגד מעט החמאה מ"מ החתיכ' כיון שהוא גוש אין מועיל צירוף כל החתיכ' וצריך נטילה באותו מקום שחתך ויש לחוש דאותו כדי נטילה של הבשר נאסרה וחממה להסכין וקיבל הסכין כדי נטילה מאותו הבשר וכיון שיש בה בלוע מבשר וחלב א"כ נאסר הסכין כ"כ כיון שבפעם אחת חממה להסכין והבשר ואף דאין כדי נטילה אוסרת חברתה היינו דוקא שתפפע להלאה מכ"נ אין בה כח אבל אותה כ"כ אם חתכו ונגעה לבשר