דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ס

יתפשט עם האמצע הפלאטין ותתן הטעם בהקדיר' זה הוה כתרי משהו שהדרכי משה והט"ז מתירין ואף דאנן מחמירין בתרי משהו כמבואר במג"א סי' תס"ז מ"מ בכה"ג אינו רק ספק תרי משהו ושרי כנלפענ"ד. אמנם נתיישבתי דבכלי שאין לה פליטה מגופה אף תרי משהו אסור ועיין כו"פ סי' צ"ב ובשו"ת תשובה מאהבה חאו"ח סי' תמ"ז ובפרמ"ג סי' תס"ז באו"ח

ודרך אגב אזכיר מה דאמר הרב החריף מו"ה זלמן נ"י נכד הגאון בעל נתיבות המשפט בהא דהקשו היאך יליף טעם כעיקר מגעולי עכו"ם ודלמ' משום בב"ח צוו להגעיל וע"ז אמר דהרי אמרו בחולין דף ס"ג דבהמה טמאה מרובה מן הטהורו' וא"כ בהמה טמאה ל"ש איסור בב"ח וא"כ בכה"ג ל"ש בב"ח כלל דאזלי' בתר רוב. והנה לפענ"ד הי' נרא' דלפמ"ש השטה מקובצת בב"מ דרוב אינו רק ספק רק שהתור' התור' ולפ"ז לפמ"ש האחרוני' דאם ההיתר כתוב בפירוש א"כ רק ודאי מותר ולא ספק ולפ"ז כאן דכתיב גדי להוצי' הטמאה א"כ דוקא כשבבירור היא טמאה מותר ולא כשהוא ספק דהיינו אפי' רוב דבעי' דבר ברור ויש לדחות די"ל להיפך גדי ודאי ולא כשהו' ספק. אך לפמ"ש הר"ן בחידושיו לענין עופות דאף דרוב' טהורי' מ"מ הטמאי' גדולי' מהם וה"ה י"ל להיפך דאף דבהמות טמאי' מרובין מ"מ הטהורי' גדולי' מהם וא"כ י"ל דשייך בב"ח ועיין שו"ת כנסת יחזקאל סי' ד'

והנה הרב החריף מו"ה ראובן ר"פ נ"י אמר דניהו דהטמאי' מרובין מ"מ בנאכלין הטהורי' מרובין ואמר שכ"כ ברשב"א ואינו זוכר מקומו וגם אני זוכר כן אבל לא מצאתי בהדי': והנה בגוף הדין דשתי קדירו' מחמיר בתורת יקותיאל ולפענ"ד ראיה ברורה דמותר בשתי קדירו' דהא אמרו בע"ז דף י"ב לא אזלת לצור מימיך ולא ראית ישראל וכותי ששפתו שתי קדירו' ומפלפל הש"ס שם דהוה כוונה בזה ולא אמרו בפשיטו' דהיינו לענין אם נגעו זה בזה דזה דבר ניקל והישראל לא ירגיש כלל בזה וע"כ דבזה אין בית מיחוש ודו"ק

בט"ז בסוף הסימן מה שהאריך שם לענין כלי ששואב מכ"ר אם נקר' כ"ר כתב בסוף דבריו על דברת התה"ד דאף בכ"ר נמי הדין כן וכוונתו לענין דיהי' מפליט ומבליע כאחת בזה א"א אף בכ"ר שיהי' מפליט ומבליע כאחת אבל מ"מ מקרי כ"ר לענין שיחזיק החום אף שהוציאו אותו התם מתוכו וז"פ רק לפי שצורב' מרבנן אחד מסטרעליסק הקשה על הט"ז מהך דמיחם שפינהו דמבשל הרי מבואר דיש לו דין כ"ר ואמרתי לו דגם הט"ז מודה רק דאין מפליט ומבליע ואף דמפליט ומבליע לפעמי' יותר מפליט ומבליע ואינו מבשל אבל לענין שיחזיק החום זה ודאי דנשאר בו כח החום אבל שיהי' כח להפליט מה שבתוכו ולהבליע כאחת זה א"א והנ"מ אם הוא דבר איסור שנפל לתוך כ"ר שהוחם החמין ממנו זה בודאי שהכלי תאסר אבל אם הוא עד"מ בשר בחלב שצריך להפליט טעם הבשר ולהבליעו בחלב וכן איפכ' זה א"א ודברי החוות דעת סי' ק"ה סק"ט שכתב בפשיטו' דתיכף שהורק החמין נעשה כ"ש זה אינו דבאיסור משכחת לה שתאסר וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין בפרמ"ג כאן במשבצות ס"ק למ"ד וגם הוא הבין בפשיטות דברי הט"ז שכל שהורק אין דין כ"ר עליו ולפענ"ד כמ"ש שיש חילוק בין מפליט ומבליע בין מבשל או דבר איסור וכמ"ש ודו"ק

סי' צ"ג ס"א ע' כו"פ שהביא כאן קושית הבה"ז לשיטת הרמב"ם דהא דכ"ח דבעי שבירה הוא רק בחטאת לבד דא"כ היכא דייק דכ"ח א"י מידי דופיו הא חזינן דגזה"כ היא דהא בשאר קדשי' א"צ שבירה וכעין שהקשו התוס' ועט"ז כאן וכ"כ בזה הרבה וכעת נראה דהנה כבר הבאתי קושית המפרשי' דלמה לי שבירה לכ"ח יתבטלו ברוב כלים לדידן דמבטלין איסור לכתחלה ואני מוסיף אף לראב"ד דאין מבטלין איסור הוא מה"ת מ"מ במידי דאינו רק משהו אינו רק מדרבנן כמ"ש היראי' ועפר"ח סי' צ"ט וא"כ יקשה למה לא יהיה מריקה ושטיפה ואף דא"י מידי דופיו הא אינו רק משהו וכמ"ש הצ"ק וא"כ מותר לבטל ובשלמ' שאר כלים ל"ק למה לא יבטל דהא כל הכלים צריך מריקה ושטיפה ול"ש ביטול וגם למה יבטל והלא יכול להיות כיתר ע"י מריקה ושטיפה אבל במה דצריך שבירה ואין לו תיקון הו"ל כדיעבד ולמה לא יתבטל אך נראה דהנה כיון שהתורה העידה שא"י מידי דפיו א"כ הרי הוקבע האיסור כאן שהרי לאחר שבישל ישאר ע"כ האיסור כאן א"כ הוקבע האיסור כאן ול"ש ביטול בזה וז"ב דמקרי קבוע דאוריית' דהרי ניכר האיסור כאן וא"כ ל"ש ביטול ברוב. ומעתה זה שדייק דא"י מידי דפנו דאל"כ למה לא יבטל אך עדיין צ"ע דהא כיון דבשאר קדשים אף בכ"ח סגי ול"צ שבירה א"כ שוב לא ניכר האיסור והו"ל קבוע שאינו ניכר דהא לא ניכר שהוא משל חטאת אך נראה כיון דעד שלא ימרוק וישטוף גם בשאר קדשים צריך מריקה ושטיפה וא"כ שוב ניכר האיסור ונקבע כאן רק דבשאר קדשים יכול להסיר האיסור אבל מ"מ ניכר האיסור ובלא"ה כיון דשאר כלים שלא נתבשל החטאת ל"צ שבירה א"כ ע"כ היו מוכרחים להכיר הכ"ח שבשלו בו החטאת א"כ שוב נקבע האיסור בזה הכלי ול"ש ביטול דהא הוה קבוע הניכר וז"ב לדעתי ראה זה חדש וצ"ע:

והנה הצ"ק חידש דטעמו של רבינו דבכ"ח אף שא"י מידי דופיו היינו שנשאר בו משהו אבל בשאר קדשים אינו אסור במשהו אבל בחטאת נשאר משהו ולכך ישבור והדבר תמוה דא"כ מ"פ הש"ס בפסחים דף למ"ד והשתא דאיתותב רבה ב"א קדירות בפסח אמאי ישברו לישני דהא והא בכ"ח כדמשני אח"כ רק דל"צ לומר זה הסיקה מבחוץ וכו' והלא פשוט דבפסח אסור משהו ולכך ישברו ובתנור שטש בה אליה לענין בב"ח דהוא בנו"ט ולכך מותר ונשאלתי בזה במכתב מהרבני המופלג מוה' פישל פעלד מאן ממדינת הגר וכתבתי שכבר קדמו בטעם המלך פ"ה מחמץ הלכה כ"ה ע"ש שנדחק וכל דבריו שנדחק שם אין בהם כדי שביעה ואני לעצמי אמרתי דבאמת ס"ל להרמב"ם דכ"ח יוצא מידי דופיו בהגעל' ואינו נותן טעם במאכל שמבשלין אח"כ והבישול לא עדיף מהגעלה ברותחין שודאי מוצי' כל הטעם ולא נשאר רק משהו ומשהו אינו נו"ט בהמאכל ולכך בשאר קדשים אינו צריך שבירה רק בחטאת ולא מטעם שתתן טעם במאכל דז"א רק דהתורה הקפיד' על בליעת הנותר שיש בו ולכך הצריכה התור' שבירה משום משהו שנותר בה ובחטאת החמיר' התורה א המשהו נותר לשבור אותו ולפ"ז שפיר פריך קדירות בפסח אמאי ישברו ולמה לא יוכל להשתמש בה אחר הפסח ול"ש לומר דנשאר משהו דשם לא אכפת לן במה שנשאר בקדרה וכל שאינו אוסר התבשיל מה אכפת לן והרי שיטת הר"ן סוף ע"ז דלכך צריך שבירה בכ"ח אף דלא אמרה תורה אלא קדירה ב"י משום דבאמת אף קדירה שאינה ב"י יש בה איסור רק שאינו אוסר התבשיל משום שנו"ט לפגם אבל בגוף הקדרה יש בי נבלה והתורה הקפידה שלא ישאר נותר בכלי עצמה אף שנו"ט לפגם ע"ש וא"כ לענין חמץ דמה דאסור במשהו משום דבר שיל"מ או משום דלא בדילי א"כ לא הקפידה תורה שלא ישאר בכלי משהו רק דלא תתן טעם בתבשיל וכל שמגעיל ולא נשאר טעם מותר ולמה צריך שבירה ודו"ק וע"ז משני דהיסק בחוץ אינו מוצי' הטעם ונשאר טעם איסור. איבר' דלפ"ז כל כ"ח להרמב"ם יהיה מותר ע"י הגעלה או לאחר שנו"ט לפגם והרי הרמב"ם אוסר כ"ח ול"מ הגעלה ובשלמ' נו"ט לפגם חז"ל אסרו אף שאינו ב"י אבל הגעלה למה לא יועיל והנראה בזה דבר חדש דהנה הר"ן פ"ב דע"ז גבי מהו לתת בו שכר הבי' קושית הקדמונים היאך שרי להגעיל והו"ל מבטל איסור ואסור עכ"פ מדרבנן וכתב הר"ן דהגעלה הו"ל כאילו שורף האיסור ולא נשאר בו איסור ע"ש ולפ"ז בכ"ח שא"א לשרוף האיסור דמשהו נשאר בו ויש בהכלי איסור רק שא"י לאסור התבשיל שוב אינו רק מבטל האיסור שלא תתן טעם וזה אסור ולכך לאח"פ שוב מותר דאין בו איסור כלל דלאח"כ הותרה חמץ הבלוע בו ודו"ק כי היא הערה חדשה. ובזה נלפענ"ד לסייע לשיטת אא"ז הח"ץ ז"ל שהתיר כ"ח בישון י"ב חדש שכלה האיסור והפנים מאירות תמה עליו דאיסור הבלוע בכלי לא נפגם אף שיושן יב"ח ע"ש שהאריך. ולפענ"ד לפמ"ש הרמב"ם דאינו אסור רק בחטאת וא"כ כיון שאינו אוסר התבשיל דלא נשאר רק משהו וא"כ כאן ל"ש מבטלין איסור לכתחלה דהרי אינו מבטל כלל וממילא כלה הלחלוחית ניהו דנשאר משהו ולא נפגם לא אכפת לן בזה דהתבשיל אינו אוסר וכמ"ש ויש סיוע רב לשיטת הח"ץ מהרמב"ם ז"ל וכפי מ"ש. ובזה נלפענ"ד מה שהאריך הבעל עיטור דבאיסור של דבריהם מהני אף בב"ח הגעלה ג"פ ולפמ"ש הדבר פשוט דלשיטת הפוסקים דאיסור דרבנן מותר לבטל בידים א"כ שפיר מותר דהא לא נשאר רק משהו. והנה הבעל עיטור מקשה מפינכא דר"א דתברה ר' אמי והא דם שבשלו אינו רק מדרבנן וכתב כיון דצריך הגעלה ג"פ חש דלמא פשע בנתיים ודבריו צ"ב דהרי ערוי ג' ימים מותר ולמה לא נחוש דלמא פשע ונשאלתי מהרבני מוה' פישל הנ"ל. ולפענ"ד דוקא באיסור של דבריהם דקיל לאינשי הוא דחיישינן דלמא פשע ולא באיסור שנבלע ואסור מה"ת וצריך עירוי ג' ימים לא פשעי אנשי אלא דגוף דברי העיטור קשה הא הוא העלה מקודם דדוקא באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת כמו תרומה בזה"ז א"כ דם שבשלו דעכ"פ קודם שבשלו יש לו עיקר מה"ת ושפיר תברה ולא מהני הגעלה ועיין בסי' צ"ט דדוקא דברים שאין להם עיקר בתורה הוא דמותר לבטל לשיטת הרבה פוסקים וא"כ ממילא חילוקו של בעל העיטור א"ש וכמ"ש ודו"ק

שם בהג"ה והוא חומר' בלי טעם. עש"ך ס"ק ז' מה שהבי' בשם מהרש"ל ומה שהוסיף ע"ז והפרמ"ג הקשה דא"כ בס' פעמי' ס' סגי ושמעתי מפי הדיין הרב מוהר"פ קארפ נ"י דאמר דלדעתו המהרש"ל לשיטתו מ"ש פכ"ה סי' ס"ד הובא בש"ך סי' ק"ג ס"ק ט"ז דכל שיש ממשות בעין שוב גם מה שבתוך הכלי לא נפגם ולפ"ז לדידן דלא קיי"ל כהרש"ל בזה כמ"ש הש"ך שם א"כ שוב ליתא לטעם המהרש"ל ואין להחמיר בכסוי ויפה אמר: והנה נסתפקתי על כסוי של חמץ ושל חלב שהניחו על בשר של פסח ונשאלתי בזה. והנה לשיטת הרמב"ם דטעמו של חמץ דבמשהו משום דהוי דשיל"מ ולפ"ז כאן שיש איסור של חלב שמחמרי' אפי' באב"י שנסתפק הצ"צ ביש שני איסורין אחר יש לו מתירין ואחר אין לו מתירין אי חשיב דבר שאין לו מתירין כיון דאיסור השני אין לו מתירין וכאן ג"כ כיון שמצד ב' אין לו מתירין מאי. אמרתי בזה לפמ"ש הר"ן פ"ב דפסחי' דאף דחמץ לאחר הפסח אסור מ"מ כיון שאינו אסור אלא מדרבנן א"כ מדאוריית' מותר שוב אין החומר' עושה קולא א"כ ה"ה כאן מה דמחמרי' בכיסוי שאב"י אין עושה קולא: והנה בענין קדירה שאב"י דשרי ראיתי בעטרת זקנים באו"ח סי' תמ"ב שם מובא דברי הלחם פנים שכתב בשם חותנו המ"א ששמע מהגאון מו"ה יעקב ז"ל (כמדומה שהוא זקני אבי הגאון מו"ה העשיל ז"ל) שכתב דהא דכלי נוטל"פ כל ששהתה מעל"ע הוא דוק' כשעמדה ריקן אבל כשלא עמדה ריקן ל"ש נטל פ' ולכאור' הכי משמע לשון התוס' סוף ע"ז לענין לינת לילה דפוגמת כתבו דאם עמד כל הלילה בלי בישול ע"ש משמע דאם בשלה בה הי' נאסר ול"ש לפגם ולכאור' הי'