דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נט

א"ז אם הוא דבר יבש ולא אסור אלא מדרבנן אם נתערב אפי' חד בחד מותר באכילה בב' בני אדם וכתב הב"י דיחיד הוא בדבר הזה אך זה ביבש במב"מ אבל בלח בשא"מ מעולם לא שמענו שיהי' בטל ברוב ועש"ך סי' ק"ט ס"ק ט'. הן אמת דבהג"א בע"ז פ' אחרון באות כ"ט באשר"י שם כתב דבר שהוא מדרבנן ל"ש יבש ל"ש לח מבטלו לכתחלה ברוב בעלמא וכמו דליכא למגזר בהאי דבר אטו דאורייתא ומה"ט התיר רבינו שמחה הלכה למעשה כמו חלב (צ"ל במי חלב) לבטלה לכתחלה אבל לפענ"ד שם מיירי במב"מ דהיינו מי חלב טריפה במי חלב כשרה אבל בשא"מ בלח לבטל ברוב לא שמענו מעולם ודברי הג"א והב"י כאן שכתבו בפשיטות צע"ג שוב האיר ד' עיני ומצאתי בהגה"מ פט"ו ממ"א אות כ' שהביא דברי רבינו שמחה שכתב וכן הורה רבינו שמחה על מי חלב שנפלו לתוך תבשיל של בשר וצוה להוסיף מים עד כדי שיתבטל המי חלב בסמ"ך דמי חלב דרבנן וא"כ מביא דבדרבנן צריך ששים והג"א בע"ז לא כתב רק דבדרבנן במב"מ ברוב ובמבשא"מ הוא מותר להוסיף עד ששים אבל שיהיה סגי ברוב צ"ע ועיין בב"י לקמן סי' ק"ט שהביא ג"כ דברי רבינו שמחה הנ"ל שוב העירני אחד מהלומדים שכוונת הג"א דוקא לענין חנ"נ הוא דלא אמרי' באיסור דרבנן וגם מ"ש דבע"ז אמרו בב"ח במשהו הוא ג"כ לענין חהר"ל כמ"ש רש"י בע"ז שם וא"כ בזה לאו יחידאי הוא דבדרבנן גם דעת הרמב"ם דלא אמרי' חנ"נ ועיין ט"ז סי' צ' וזה נכון

שם ואם נתערב יבש ביבש עט"ז שהאריך דתרי משהו לא אמרי' ובא"ר כתב דע"י כלי ל"ש תרי משהו כיון דאין פליטה מגופו. והנה בשנת תרכ"ג בחוה"מ פסח הי' אצלי הרב הה"ג מו"ה זאב וואלף בלומנפעלד מ"מ ומ"ץ דקהלתינו ת"ה והגיד לי שלכאור' יש ראיה להא"ר מהא דפריך בפסחים דף למ"ד לרב אמאי ישברו לשהינהו עד לאח"פ ולעבד בהו שלא במינו וקשה הא לא הוה אלא משהו כמ"ש התוס' ד"ה לשהינהו והרי תרי משהו לא אמרינן וע"כ דבכלי מודה אמנם הוא אמר די"ל דאף אם נימא דבכלי ג"כ מותר תרי משהו מ"מ זהו דוקא באם מתחלה לא נאסר רק במשהו אבל אם נאסר ע"י טעם רק שהיה ששים ונעשה משהו בזה גם אח"כ שהוא תרי משהו נאסר. ואני אמרתי דז"א דהא קודם פסח שקיבל טעם זה היה היתר וא"כ בפסח לא נאסר רק במשהו ושוב הוה רק תרי משהו ואף די"ל דחמץ בפסח הוה שמו עליו מ"מ זה שייך לענין נ"ט בר נ"ט אבל כאן הוא רק משהו דכל הטעם אינו רק משהו דהא לא נאסר רק בשביל משהו וגם החמץ שבקדיר' מעולם לא היה רק משהו. אמנם גוף הקושיא דהוה רק תרי משהו לפענ"ד לרב דס"ל נטל"פ אסור בודאי תרי משהו אסור וכמ"ש בתשוב' כעין זה דאדרבא משהו עדיף דכשיש בנ"ט א"כ הוא נטל"פ אבל במשהו אינו נרגש הפגם וישבתי הרבה קושיות של השעה"מ בהלכות חמץ ומצה יעו"ש וא"כ אדרבא תרי משהו דהטעם הוא משום דקליש איסוריה וזה בדבר התלוי בטעם אבל כל שנטל"פ אסור שוב מכ"ש דתרי משהו אסור וז"ב לפענ"ד. אבל ז"א דהרי חידושו של ר"ת הוא לרב והרי רב ס"ל נטלפ"ג אסור וצ"ע

שם ס"ה א"צ אלא ששים כנגד הטפה עובדא בא לידי עש"ק ויקהל תרי"ז סמוך לבין השמשות שהי' קדירה מלאה רוטב ובשר ונשפך חלב לערך כף תחת הקדיר' שהיתה מחזקת ערך שתים וחצי קווארט והתרתי הכל אח"כ באו אלי והגידו כי הי' החלב מונח על דרייפיס ונשפך החלב על הקדירה ומתחתיתו והתרתי ועתה אפרש טעמי והנה המאכל פשיטא דשרי דיש ששים נגד החלב אמנם הקדרה התרתי ג"כ ומטעם דסמכתי על המהרש"ל הוא בט"ז כאן ס"ק י"ז דאף הקדירה מותרת מן הדין לבשל בה בשר ואף שלכתחלה אסור מ"מ סמכתי כיון שהיה האש משני צדדים כמ"ש סעיף וא"ו דהאש שורפו ומייבשו ואז הקדרה נמי שרי ואף דלכתחלה כתב הש"ך ס"ק כ"ו דלכתחלה אסור מ"מ כיון שהיה בע"ש וכיון דבע"ש בשעת הדחק אפי' שלא כנגד הרוטב מותר ע"י ששים ה"ה דיש לסמוך על הרש"ל והרמ"א דאף הקדרה נמי שרי וכיון דשרי בע"ש הותרה אף אח"כ כמ"ש הפרמ"ג סי' צ"ד הביאותי בחבורי יד שאול סי' רי"ח ע"ש

והנה הרב הגדול החריף מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אמר לי דהמג"א סי' תנ"א ס"ק כ' כתב דבכלים ל"ש ביטול ולכאורה הוא נגד הש"ע כאן והוא כתב כן בשם הב"ח ועיינתי בו ולא מצאתי בו טעם ומצאתי במחצית השקל שכתב דהכוונה למ"ש כאן דיש ספק אם מפעפע בכל הכלי ולפ"ז הרי הסה"ת כתב שם דדין סל כדין הבשר כמ"ש הב"ח שם ואם כן יש ראיה להיפך ודו"ק ועיין בט"ז מ"ש בשם או"ה דבהיתר משערין לפי המדומע ע"ש בס"ק כ"ד

והנה הרב הגדול הדיין מו"ה פייביל קארפ נ"י אמר במה שאירע כ"פ ששמשו בכף חלב ואחר כך שמשו בתוך מעל"ע חלב עם מים ואחר כך לאחר מעל"ע משימוש הראשון שמשו בו בשר דמהראוי שלא להצריך סמ"ך רק נגד מה שבלע בפעם שני חלב עם מים דנגד החלב הראשון א"צ לשער דהוה אב"י רק נגד החלב השני' והוא הי' שם בחלב רק עד"מ חצי כף ובהיתר אין משערין רק לפי המדומע והרב הגדול החריף מו"ה אורי וואלף סאלאט נ"י אמר שיש לשער נגד כל הכף דכיון ששמשו בתוך מעל"ע חלב נעשה לשבח גם מה ששימש בפעם הראשון וצריך סמ"ך נגד מה ששימש בכף בפעם הראשונה ואמר הדיין שבש"ך סי' צ"ג ס"ק א' משמע כדבריו ויפה כוון וכן נראה לפענ"ד ראיה ברורה ממה שמצאתי בספר הישר סי' תקצ"ג שנשאל בקדרה שאב"י שנתבשל בה היתר והו"ל נוטל"פ ואח"כ חזר ובשל בו היתר אחר בו ביום מי אמרינן כיון שהקדירה אסורה נותנת עתה בתבשיל השני טעם לשבח אסור או דלמא כיון שהטעם השני לשבח מהיתר בא מותר והשיב ר"ת דכל שבא ע"י ההיתר ל"ש נ"ט לשבח ע"ש ולפ"ז גם כאן כיון דבא ע"י ההיתר לשבח הו"ל נוטל"פ וא"צ לשער רק סמ"ך נגד החלב השני' שבלע וז"ב ודו"ק. והנה אופן שיעור ששים כתב הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח שהוא שיעור שני קווארט ולעת הצורך בשיעור קווארט וחצי ע"ש בהנהגת או"ה השני אות י"ג. ולפענ"ד להכריע דבקווארט וחצי יש לאסור הקדירה עכ"פ והטעם דבאמת אינו ברור אם יש סמ"ך א"כ ניהו דלענין המאכל סמכינן דע"פ הרוב יש בו ששים אבל הקדירה עכ"פ אסורה דזה לא הוה הפ"מ וגם יש להמתין עד שיצטנן דאל"כ יש לחוש כיון דהקדיר' אסורה שמא יערה מעט מעט ובודאי לא יהיה ששים והקדירה נאסרה והמאכל אסור ודו"ק:

והנה שאל אותי אחד מסאקהל והוא למדן במ"ש הט"ז כאן ס"ק ד' דבהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ואין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים. וע"ז שאל דא"כ גם בבישל בשר בקדירה ויש כזית בשר וכזית מים עד"מ לא היה לנו לחשוב רק נגד ערך הבשר ולא המים שנעשה רוטב. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דבשר שאני דהציר והרוטב היוצא ממנו אוסרין המים ונעשה המים רוטב ויש לו טעם הציר היוצא מהבשר וטעם כעיקר דאורייתא ובשר הוא שמן משא"כ חלב דהוא כחוש אבל אינו מבורר דא"כ בחלב שמנה יהיה מקום לשער נגד כל הנבלע בקדרה וזה לא שמענו אמנם הדיין הרב החריף מוהר"פ נ"י ההוא אמר דדוקא אם הרוטב לבדו או הרוטב עם בשר נפל קצת ממנו לחלב בזה הוא דמחשבין כל המים ג"כ לרוטב לפי שי"ל דהמים נכנס לתוך הבשר והמים קבלו בליעה מן הבשר וכמ"ש הט"ז סי' צ"ח ס"ק ד' כעין זה אבל בחלב עם מים שהן לח בלח שפיר משערין לפי המדומע מיהו גם זה צ"ע דא"כ בגבינה הנבלע בקדרה היה לנו לשער נגד כל הקדרה דגבינה הוא ג"ש וע"כ צ"ע עדיין ועיין תמורה דף י"ב ועיין בחוות דעת סי' צ"ג ס"ק א' בחידושים שכתב גם בבשר לשער רק כפי המדומע. אחר זמן רב היה אצלי הרב אבד"ק באקשעוויטץ נ"י ובתוך אחד השיחים אמר לי שראה באו"ה שכתב בהדיא שלא כחוות דעת ואמרתי לו שיפשפש בספר או"ה ופשפש ולא מצא ואני הראיתי לו מ"ש בכלל ל"א אות ט"ו ואמר שלזה כוון ואמרתי לו אי משום הא לא איריא דשם מיירי מרוטב הנאסר מנפילת איסור ונבלה ובזה פשיטא דל"ש לפי המדומע דהא באיסור לא אמרינן כן וכמו שרמז שם במ"ש בתשובה במה אמרי' אפשר לסוחטו אסור וכפי הנראה רמז לכלל כ"ד אות ז' ח' ואף דשם באות ח' כתב ג"כ דברוטב של בשר שנפל לחלב ודאי צריך ס' נגד כלה ע"ש מטעם דלא ידענו כמה בלע וצ"ע שם דשם משמע קצת דיש חילוק בין בשר לחלב אבל לא נתבאר היטב החילוק בזה

שם ס"ח מחבת של חלב וכו'. מעשה בא לידי שנתנו טעליר של חלב על קדירה של בשר והטעליר הי' מכסה שטח כל הקדירות באופן שלא עלה הזיעה למעלה בפני הטעליר רק מבחוץ והכשרתי וטעמי הי' כי מה שהזיעה אוסרת הוא דוקא בשהיד סולדת בהזיעה וכאן שהטעליר הי' מכסה לא הי' מקום להתפשט ואף את"ל שהי' יד סולדת אפ"ה נלפע"ד דהזיעה אינה אוסרת הכלי רק כ"ק ובכלי ל"ש שמן והטעליר במקום קליפה ודוקא את המאכל אוסרת בששים אבל לא הכלי כנלפענ"ד

שם ס"ה בהג"ה מידי דהוה אשתי קדירות עיין בט"ז ס"ק כ"ט וכפל לקמן סי' צ"ז ס"ק ג' ועיין במג"א סי' תנ"א ס"ק מ"ד שהשיג מזה על הב"ח בשם הרב מהר"א שור ועיין במג"א סי' קע"ג סק"א ולפענ"ד דוק' לענין בב"ח כתב הט"ז ולא בשאר איסורים ומכ"ש חמץ בפסח והטעם דבאמת בספר כנפי יונה סי' צ"ב חלק על גוף הדין של הט"ז והבי' בשם ס' כנה"ג שחלק ע"ז ג"כ. אמנם לפענ"ד נראה דהנה בנ"ט בר נ"ט בשאר איסורי' אסור ובב"ח מותר והטעם כתב הר"ן דכל הטעם השני היתיר' הוא כיון דאקלש כולי האי לא חשוב לאסור משא"כ במידי דאיסור' כל היכ' דאיכ' טעמ' אוסר עד סוף כל העולם ועיין בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב ולפ"ז גם אנן נימא הכי דכל הטעם דבו קדירות משום דאין מפעפע מדופן לדופן ולפ"ז אף אם נימא דמפעפע מדופן לדופן כמ"ש בכנפי יונה ראי' ממשנ' דטהרות עכ"פ איקלש טעמ' ולפ"ז בבב"ח דאיקלש טעמ' אין ראוי לחול עליו שם בב"ח אבל בשאר איסורי' כל דיוצ' קצת טעם אסור ולכך גם בחמץ בפסח יש לאסור כנלפענ"ד

והנה בשנת כת"ר י"ב ניסן נשאלתי על הפלאטין שהונחו על הכירות הנקראי' ענגלישע קעכין שמלבנין אותם על פסח והדייני' היו מפלפלי' להיות כי הפלאטין אינו מגולה כולו רק באמצעית ומהצדדי' הם תחובי' בהכירה והנה הצדדי' א"א ללבן כ"א כשנחליף כל הפלאטין זו"ז א"א ללבנם ויש לחוש על הקצה התחוב בכירה שמא יוליך אח"כ הבליעה בהפלאטין ותאסור דחם מקצתו חם כלו אמרי' וא"ל דא"כ כבר הלך הטעם ע"י הליבון דז"א דמ"מ חיישי' שמא לא פלט כל מה שהי' תחוב בהכירה כי לא הגיע הליבון שם ואח"כ הוצי' הטעם. והנה אם כי גוף הדבר לא נכון ועיין ביו"ד סי' קכ"א כל השיטות בזה ובמג"א סי' תנ"א ס"ק כ"ד. אך לפענ"ד זה ודאי דלא נשאר רק משהו לפי ערך כל הפלאטין ודאי דבהקצוות לא נשאר טעם ברור רק משהו וא"כ הוה כעין תרי משהו שאותו משהו