דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ו

להוציא מחזקת איסור וכ"ש אם למד קצת דלא מהני עומד ע"ג והנה כעין זה מבואר בתוס' חולין דף ג' ד"ה בודק יעו"ש והנה מה שהאריך מעלתו בדברי הג"א שהקש' דהיאך ע"א נאמן בשחיטה והא אתחזיק איסורא וכתב דכשר ונאמן נאמן אף נגד החזקה וע"ז הקשה מעלתו ממומר אוכל נבילות וכן הקשה הפ"י אך מעלתו הוסיף נשאול מהשוחט בשבת ויוה"כ דניהו דלא הוה מומר בפ"א כמ"ש התוס' עכ"פ כשר אינו ויפה הקשה אך מ"ש ע"ד הפלפול דהמשנ' מיירי בבשר עוף דחזי לאומצא משום דרכיך ור"מ ס"ל דבעוף ל"ש אבמה"ח וא"כ לא אתחזיק איסור במחכ"ת לאחר כל הקישורים שקשר אני תמה דהא הש"ס ע"כ שם מיירי בבהמ' כדאמרו שם ונסבין חבריא למימר ר"י הוא ואמרו שם דבהמ' בחייה לגדל עומדת ועיין בתוס' שם ד"ה בהמה וע"כ לתנייהו לדבריו. ובגוף קושיתו על המרדכי באמת מוכרחין לומר דשחט וראו ששחט יפה ועכ"פ גוף הדין ודאי ברור ומ"ש דאמצא ל"ש רק בבשר עוף דרכיך ולא בשאר בשר הנה אף שכן נראה מתוס' פסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה פרט ודף נ"ו שם ע"ב ד"ה דתנן אבל מהש"ע או"ח סי' ש"ח סל"א מבואר דאף בשאר מין בשר דרכיך ג"כ הדין כן ולאו דוקא עוף וע' מג"א ס"ק נ"ו שם. ומה שהקש' על התירוץ השני של הג"א משום דהוה בידו וע"ז הקשה דא"כ לענין עילוף לא שייך זאת דאינו בידו שלא יתעלף מפחד השחיט' הנה יפה הקשה וכ"כ בזה לעיל סי' א' ס"ג בהג"ה וכן הקש' אותי הרב הגאון בעל חסד לאברהם נ"י. ומ"ש על השוחט השני שעבר על כמה איסורי תורה בדרבנן כגון יי"נ והוצא' בשבת חוץ לערוב וחוץ לתחום וגם בנקור מחטיא הרבים הנה מה אומר ומה אדבר כי בודאי ראוי להעבירו מאומנתו והוא פוחז וריק ומ"ש מעלתו להסתפק אם במחלל שבת באיסור דרבנן אי מקרי מומר לכל התור' הנה במחכת"ה הדבר. מבואר או"ח סי' שפ"ה ואם נסתפק לענין שחיט' יעיין בפר"ח בק"א שנחלק עם הבית הלל בזה ובגליון הפר"ח כתבתי בזה"ל עיין בתוס' עירובין דף ס"ט שם ד"ה הוציא ובמהרש"א שם ודו"ק. עכ"פ יש להעבירו ואשרי מי שיאחז ויחזיק בידו להעמיד הדת על תילה ובזכות זה יזכה לראות בבנין הבית על תילה. ודרך אגב ארשום מה שראיתי בפר"ח אהע"ז סי' קכ"ג שכתב על מ"ש המחבר ישראל שהמיר וכתב הוא לאו דוקא אלא אפי' במומר לנסך את היין דינו כמומר לכל התורה כולה וכדאיתא פ"ק דחולין מומר להכעיס אפי' לד"א הוה דינו כגוי כמ"ש ביו"ד ס"ו בס"ה עכ"ל והוא תמוה שהגדיל התערובות דמומר לנסך את היין היינו מומר שהזכיר המחבר והוא מומר לע"ז כמבואר בהדיא בחולין דף ה' ומזה מסיק בקושיא לרב ענן יעו"ש ומומר להכעיס אפי' בשאר דברים דינו כמומר לכל התור' כמבואר שם ביו"ד ודברי הפר"ח מעורבבים גם מ"ש בסוף הסי' לענין כתבו ביוה"כ דלא נעשה מומר בפ"א אמת שכן הדין אבל כאן כל ב' אותיות נחשב כמעש' אחרת כמ"ש הב"ש והוא מביא לפעמים דברי הב"ש ועיין תב"ש בסי' ב' שוב ראיתי שדברי הפר"ח נכונים ומילי מילי קתני דמומר לנסך את היין הוה מומר לכל התור' ומ"ש מומר להכעיס הוא ענין בפ"ע ודו"ק

ס"ט בהג"ה מסור וכו' ויש מכשירין אעתיק כאן מ"ש לק' נעוויארק במדינת אמעריקא להרב מוה' יודל מיטלמאן נ"י בשנת תרי"ט יום ד' תרומ' כ"ח שבט ע"ד אשר שאל בשוחט אחד ר' אהרן צבי פרידמאן שהי' מקודם שו"ב בק' סטוויסק במדינת פולין והית' אשתו נטענת מבחור אחד והי' גב"ע מבד"ק ונשלח התשוב' לגאונים רבים שכבר מתו ואסרו האשה הנ"ל לבעל' השו"ב הנ"ל ולא רצה להוציא' וע"כ אסרו אותו מלהיות שו"ב ועי"ז הרחיק נדוד והי' הולך עד אמעריקא ונעש' שם שו"ב והנה הוציאו עליו אנשים שם רע הלז ובהחם לבבו מסר אחד מהם בערכאות וע"ז כתב מעלתו ועוד אחרים עמו להרב מוה' אפרים פייביל אבד"ק סיקאווא שהי' מקודם אבד"ק פשווערסק וכתב להם כי הוא אוסרו ע"פ תשובת הגאונים ז"ל וע"ז שאל אותי אם יש לאסרו כי מה שמסר הרמ"א מביא שני דעות והכו"פ שם מחזיק כדעת המכשירין וגם על גוף הדבר לא ידע מה זה ענין לשחיט' שיפסול ושאל חוות דעתי והנה לפענ"ד מצד שהוא רשע שלא גירש אשתו הנה קי"ל החשוד לדבר אחד אינו חשוד על השחיט' ומשנה שלימ' היא הנושא נשים בעביר' נודר ועובד יורד ומגרש ואף ששם מוכרח לגרש היינו מפני כשנושא נשים בעביר' פסול לעבודת כהונ' והוה חשוד לאותו דבר אף דלא מחלל עבוד' מ"מ לכתחל' פסול אבל בשו"ב לא ידעתי לפסלו ובלא"ה יש לומר דע"ז יצרו תקפו כדאמרו בבכורות דף מ"ו דלכך לא סגי בקבל' וכבר אמרו בע"ז דף ע' דאף דיצרא דעביר' תקפו אבל יצרא דע"ז לא תקפו ומצד שמסר לפענ"ד אף דמסור הוה כמומר לכל התור' ודלא כט"ז דלא הוה רק מומר לתיאבון וע' בנקה"כ שם ולפענ"ד ראיה ברור' מדברי התוס' בע"ז דף כ"ו ד"ה אני דמסור הוה כמין ע"ש מכל מקום דעת הכרו"פ דבזמן הזה לא נפסל ומה גם שלא מסר רק פעם אחד ובדיעבד כשר ובאמעריקא הוה כדיעב' דאין בנמצא שוחט כשר ואומן כנלפענ"ד ומ"מ אינו שו"ב של רבינו יונה ז"ל ויש לדקדק אחריו: ואעתיק כאן מ"ש להרב מטאלמיטש מוה' משולם זוסי' נ"י בדברי שוחט שהוא בריא אולם ושולט בשתי ידיו ורק לפעמים ידיו רותתין בעת אחזו הסכין והוא אומן בהשחזת הסכין ומרגיש בפגימה דקה מן הדקה כאשר העיד עליו שו"ב מבוטשאטש והנה הרב הגאון מוה' נתן נ"י אבד"ק טיסמיניץ כתב שכאן לא פסול ואף דהנו"ב מהד"ב חיו"ד סי' א' כתב דלהבא פסול כשידיו מרתתין היינו דוקא בשהם מרתתין תמיד משא"כ בזה שלפעמים מרתתין ואינו מחמת זקנה והנה לפענד"נ סמך לזה דהנה ברמב"ם פ"ז מביאת מקדש ה"ז כתב דוקא זקן רועד שהוא רותת משמע דרותת לחוד אינו מים ועיין מלמ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ה"ב ואף דיש לחלק דניהי דאינו בע"מ הפוסל לעבודה מכל מקום פסול לשחיטה דשמא לא יעשה כ"כ במהירות ויהי' שיהוי או שאר דבר המפסיד השחיטה אך באמת זה אין לו מקור לענין שחיטה רק מ"ש בספר לחה"פ בשם מהר"א שטיין בסמ"ג וגם ע"ז כתב הנוב"י שם דאין לסמוך עליו בזה מכ"ש כאן דבשאר הדברים ודאי אינו רותת כמ"ש מעלתו א"כ פשיטא דכשר וכמו שהסכימו הרבנים מק"ק טיסמיניץ והגאון מבוטשאטש נ"י

(שייך לס"א) סי"ג טבח שעשה סימן בראש הכבש וכו' כ"כ התשב"ץ וע' ט"ז מה שהק' ממ"ש הרמב"ן דהוחזק' נדה בשכנותי' כגון שלבשה בגדי נדות מעשה לא קעבדה וה"ה כאן ועמ"ש האחרונים והנה בפר"ת כאן מביא דברי הכה"ג בהלכות נדה היכא דהוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלבשה בגדי נדה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נאמנת והקשה הפר"ת דבממנ"פ במה מיירי אם לבשה בגדי נדות הרי עשתה מעשה והוחזקה נדה ולמה תהיה נאמנת ואם לא לבשה בגדי נדות הרי זה האות ששקר הם דוברים ונדחק מאד ולפענ"ד הדברים פשוטים דמזה ראיה ברורה להרמב"ן והיינו באם לבשה בגדי נדות אינה נאמנת אבל בימי ליבונה שלובשת לבינים דאז שוב אין מעשה ונאמנת כשנתנה אמתלא וז"ב. ובזה כראה אם לא לבשה לבינים רק שרחצה פניה של מטה כמבואר סי' קצ"ו מכל מקום אין ראיה ממה שהוחזקה נדה דאפשר היא כבר בימי לבונה ועברו עליה ימי לבונה וטהורה היא ואף שהוחזקה נדה מכל מקום אין ראיה דהלבישה הי' בעוד שהיתה נדה וביבמות דף קט"ו נחלקו ר"י ורבנן אם אמרינן דהי' לו לגרור ור"י סבר לפנחא שבקה ע"ש ואומר אני דאף לרבנן דס"ל דהיו לו לגרור זה דוקא שם שכעת אין כאן עוד תרומה והי' לו לגרור אבל כאן שהיא עוד בימי לבונ' ועודנה בנדתה עד שתבא במים ניהו דנהגו ללבוש לבנים אבל מכל מקום אף אם לא לבשה אין ראיה מזה ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בכתובות דף כ"ב בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהור' אני מהו וא"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכתבו התוס' דהא בעיא הוא אם מועיל אמתלא והקשה המהרש"א דלמה ישתנה מא"א אני ואח"כ אמרה גרושה אני דמועיל האמתל' ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי שעודנה לבושה בגדי נדותה רק שהיא אמרה שכבר עברו ימי לבונה וטבל' ומה שלא הסירה בגדי נדות אין ראיה דנותנ' אמתלא וא"כ אף כשהוחזק' נדה מכל מקום נאמנת וז"ש אף בזו נאמנת כשנותנת אמתלא והנה המהרש"א כתב ליישב דאם נימא כהס"ד שא"צ אמתלא מ"ש מא"א דיש לומר דהכא אית לה מגו דטבלתי ע"ש ומבואר מדבריו דמיגו מועיל וא"צ אמתלא והחוות דעת סי' קפ"ה ס"ק ג' נסתפק בזה היכא דאיכא מיגו והדבר מבואר במהרש"א אך לפמ"ש יש ליישב קושית המהרש"א די"ל דשאל להיפך היכ' דהוחזק' נדה וראינו אח"כ שלבשה לבינים וא"כ בכה"ג ראינו שעשתה מעשה להיפך ובכה"ג ודאי יש לומר דנאמנת אף בלי אמתלא דמעשה שלה היא מורה על ההיתר ודו"ק. והנה הבאר שבע סי' ע"ה הקשה על הטור סי' קפ"ה אף בלא עשתה מעשה כל שהוחזקה. נדה בשכנותיה סוקלין ושורפין על החזקות ולפענ"ד נראה דהנה בסמוך לווסתה דאסורה לשמש שמא תראה אז תלבש בגדי נדה ואם ווסתות דרבנן כל שעובר הווסת ולא ראתה הרי היא טהור' כדקיי"ל בסי' קפ"ז וא"כ ל"ש חזקה דעדן לא הית' נדה רק מדעשתה מעשה דלמא באמת לא תראה וע"כ שאז היתה נדה ממש ובזה יש ליישב ג"כ קושיית המהרש"א בין להס"ד ובין להמסקנא ודו"ק היטב:

ודרך אגב ארשום מה שראיתי במהרי"ט בראשונות סי' צ"ב דהקשה על מ"ש תוס' רי"ד דכל דאגידא גביה לא מצי שויא אנפשה חתיכה דאיסור' וע"ז הקשה דהא באסרה הנאת תשמישי עלי אמרו בנדרים דף ט"ז וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו ואמרתי בראשית ההשקפה דהא גופא קשיא אמאי יכולה לאסור עצמה והא משועבדת ליה אך רש"י פירש דיכול להפר וא"כ כל שלא הפר מצי אסרה וכן נרא' מהש"ע סי' רל"ד ובשעה"מ פט"ו מאישות כתב לחלק כעין זה אך לא הביא דברי רש"י

סי' ב' ס"א שחיטת נכרי נבלה בש"ס אמרו בדף י"ג שחיטת נכרי נבלה וק"ל הא אמרו שם וניחוש שמא מין הוא ומשני דאין רוב אומות מינין ופירש"י דמיעוטא איכא ולפ"ז הרי הר"ן כתב בפא"ט דשני מיעוטים מצטרפים לרובא וא"כ הרי יש מיעוט דמצויין אצל שחיטה ואינן מומחין וא"כ לצטרף שני מיעוטים ויהי' אסור מיהו זה אינו דהרי באחרי' עומדי' ע"ג וראו ששחט יפה ליתא רק מיעוט אחד ולא חיישינן וגם המיעוט דאינו מומחה אינו אסור בהנא' ואינו רק נבלה והרי כל שחיטת נכרי נבלה וליכא רק מיעוט דמינין ולא חיישינן וז"פ

ס"ב בהג"ה מי ששחט וכו' עש"ך מ"ש בזה והנה ביום א' לך ברכות לפ"ק הי' אצלי הרב החריף מוה' משה ברז"פ נ"י אבד"ק יאבריב ואמר אלי שמצא בזהר חדש פרשה בראשית בפסוק תוצא הארץ נפש חיה דאמר שם דטבחא דנפק נבילה מתותי ידי' זימנא חדא מעבירין ליה זימנא תניינא משמתינין ליה שלישית מכריזין עליו בשוקא דכל מה דשחיט טריפה ולעולם