דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נח

הכלי והשבתי דשאני המאכל דהמאכל בעצמו מותר רק שנתערב בו חמץ וכל שבטל בששים ובטל לאח"פ הרי המאכל כבראשונ' אבל הכלי נתחמצה ואם נתיר כלים החמוצים נתיר כל כלים החמוצים שהכלי א"א להפריד זה מזה והרי כלים חמוצים אסור להשתמש בפסח כנלפענ"ד ודרך אגב אזכיר מה דאמר לי הרב מו"ה צבי הירש חתן הגאון מו"ה אברהם תאומים נ"י אבד"ק בוטשאטש היאך הדין אם נתערב טעם חמץ במאכל או משקה בע"פ אם יוכל למכרו חוץ מדמי איסור שבו כיון דטכ"ע הרי מחוייב לשרפו שלא יעבור על ב"י והשבתי דיערב עד כדי שיהי' ששים ואז מותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו דבזה מקיים מ"ע דתשביתו ול"ש מבטל איסור כיון דאין כוונתו לאכלו או להנות ממנו דהרי מוכרו חוץ מדמי איסור שבו וז"ב:

והנה עש"ק קרח ער"ח תמוז תרכ"ה אירע שנתבשל בקערה שקורין ריינדיל חלב תמול והיום ולא הודח וכעת הי' בקערה חלב צונן ואירע שלקחו כף שהיה ברוטב חם והיה השאם בכף ונגעה בקערה הנ"ל והשאם היה רותח ורצה אחד לומר שהקערה נאסרת כלה וממילא נאסרת החלב שבשלו אח"כ כלו ואני אמרתי דז"א דהרי כשנגע בכלי אינו רק כחם לתוך צונן ועיין ט"ז ס"ס צ"ב מ"ש בזה ובהפ"מ מקילין דלא נאסר רק כ"ק וא"כ לענין בב"ח אינו רק בב"ח דרבנן ואמרינן שיש ששים אף בקערה גדולה ואינה רחבה רק גבוה שכתב הש"ך סי' ס"ט דמסתמא ליכא ששים אבל מ"מ אינו רק ספק דרבנן דשרי וגם נלפענ"ד דמה שבלע' בחרסית הקערה נעשה לפגם לענין זה שהי' טעם קלוש לענין בב"ח וכמו נ"ט בר נ"ט דשרי בב"ח מטעם זה. ואגב אזכיר מ"ש בענין קושית העולם דלמא היה גיעולי עכו"ם בשביל בב"ח דטעם כעיקר דאורייתא בזה הנה לכאור' אמרתי דבר חדש דהרי בכל כלי הצריך גיעול אזלינן בתר רוב תשמישו ואם כן אם כל האסורים מותר רק בשביל בב"ח שוב אזלינן בתר רוב תשמישו והרי סתם כלי של עכו"ם דאינו ב"י כתב הרשב"א דמשום ס"ס נגעו בה מכ"ש בזה וע"כ דמשום כל האיסורים נגעו בו והו"ל רוב תשמיש באיסור וליכא רק ספק אחד ואזלינן להחמיר ולהרמב"ם דספק מן התור' לקולא הוא באמת חולק וס"ל דסתם כלי של עכו"ם הוא ב"י ולא חש להס"ס של הרשב"א וה"ה בזה. ובזה ישבתי מ"ש בגוא"י ובישועות יעקב וכן שמעתי מאבי מורי הגאון נ"י שאמר ליישב הקושיא הנ"ל דא"כ הוה שלל דידן ויקשה גם על כלי סיחון ועוג וע"כ דהוא בשביל שאר איסורים וע"ז הקשה אותי הרב מו"ה שלמה יונה אבד"ק זלאטניק דאכתי יקשה למה לא הצריכ' תורה להגעיל כלי סיחון ועוג בשביל בב"ח ולפמ"ש א"ש דאם כן אינו רוב תשמישו וכמ"ש מיהו השתא דאתית להכי שוב גוף הקושיא ל"ק וכמ"ש ודו"ק. והנה מ"ש רש"י בפ' מטות בפסוק אך את הזהב וכתב שממועטים הם להשתמש אחר הזאה עד שיגעיל וזה רבות בשנים שהקשיתי הא הוה נוטל"פ ומותר. והנה השיב הרב הנ"ל דרבנן דר"ע ס"ל דגיעולי עכו"ם חידוש הוא והתורה אסרה אף קדרה שאב"י בגעולי עכו"ם ולדידן ס"ל דשרי א"כ א"ש דברי רש"י בגיעולי עכו"ם ויפה השיב למעיין בדברי התוס' פסחים דף מ"ד ובמהרש"ח שם אבל לפ"ז היה להם לרבנן להביא ראיה מהמקרא דאך את הזהב ומיהו רבותינו פירשו דלמעט חלודה אתי אך כמ"ש רש"י שם וא"כ אין ראיה ובזה מקושרין דברי רש"י שם ודו"ק היטב. ובזה יתיישב מה שהגדילו קושיא בשם בעל פנים יפות שהקש' למה לא כתוב בתורה דין כבוש כמבושל וא"ל כאיסורו כך הכשירו דא"כ כבר נפגם במעל"ע כמ"ש הט"ז והש"ך סי' ק"ה ולפמ"ש בגעולי מדין אסור נטל"פ דחידוש הי' ול"ק אך למ"ד נותן טעם לפגם מותר אף בגיעולי מדין ולא אסרה התור' רק קדירה בת יומא ע"ז קשה כנ"ל

והנה הרבני המופלג מו"ה זעליג נ"י מפמארן הקשה בהא דיליף מבב"ח והרי הרשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ח כתב דהא דלא ילפינן טעם כעיקר מהטמאים לאסור צירן ורוטבן משום דה"א דבטל ברוב לכך אצטריך למילף מגיעולי מדין וע"ז אמר תינח אם נילף גיעולי מדין אבל אם נילף מבב"ח דשם ל"ש ביטול ברוב דהא שניהם היתר ומי יבטל וא"כ שוב י"ל דבשאר איסורים באמת בטל ברוב ושאני בב"ח דל"ש ביטול ברוב והנה לכאור' יפה הקשה ולכאור' רציתי לומר דמה דיליף מבב"ח הוא לפי מה דרצו לומר בחולין ק"ח דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ הבשר מצי להתבטל ברוב חלב ואפ"ה לא בטל וע"כ דטעם כעיקר דאוריית' מיהו ז"א דלא קיי"ל כן. אמנם העיקר נרא' דהא באמת צ"ב מה דמקשה דת"ל מהטמאים הא נ"מ דמהטמאים אין כאן רק איסור אבל צריך למילף טעם כעיקר דילקה ע"ז אד ז"א דבשאר איסורים אין לוקין על טעם כעיקר כ"א בכזית בכדי א"פ ובפ"ז בב"ח דלוקין על טכ"ע שוב אין התחלה לקושיא וא"צ לומר דבטל ברוב. אמנם גוף דברי הרשב"א אינו מבואר כמ"ש היא וברשב"א מבואר דה"א דוקא כשהוא בעין ולא כשהוא מעורב מיהו מעורב היינו מתורת ביטול ברוב וכמו שהתחיל הרשב"א בתחלת הסוגיא דטכ"ע היינו אף כשבטל ברוב ודו"ק. עוד הקשה הנ"ל בהא דיליף מגיעולי מדין והקשה לפמ"ש הרשב"א בטעם דסתם כלים אינם ב"י הוא מטעם ס"ס ספק שמא לא נשתמש ואת"ל נשתמש שמא נשתמש בהיתר א"כ למה צריך כלל הגעלה לכלי מדין הא הוה ס"ס ולפענ"ד ל"ק דשם בכלי מדין דהרבה כלים היו וא"א לומר דלא נשתמש בהם כלל ודוקא בחד כלי שייך לומר שמא לא נשתמש ושמא נשתמש בהיתר אבל בכלי מדין שהיו משתמשין בהם בודאי א"כ כלם צריכין הגעלה דמאן מפיס וגם לפמ"ש הרשב"א הובא במג"א סי' תמ"ז עוד ספק שמא נשתמש בדבר הפוגם ג"כ לק"מ מלבד דכבר כתבתי דגיעולי מדין גם נטל"פ אסור אף גם דבהרבה כלים ל"ש זאת וכמ"ש. והנה הוא רצה לומר דבאמת הוה ס"ס משם אחד דמה נ"מ אם נשתמש בדבר היתר או לא נשתמש וע"ז רצה לומר דכיון דחנ"נ בשאר איסורים מדרבנן שוב נ"מ בין הספיקות אבל מה"ת לא היה נ"מ ושוב הוה משם אחד ואמרתי דז"א דכ"כ במק"א דכל דצריך להתחיל מתחל' שמא לא נשתמש לא אכפת לן משם אחד וכמו לענין ס"ס המתהפך וכן נרא' מהד"מ הובא במג"א סי' תל"ט וא"כ ל"ק ובמ"ש לעיל ליישב קושית הנ"ל מיושב ג"כ קושית העולם דלמא היה הגעלה מבב"ח דהרי שם לא לקי וכמ"ש רח"כ בתוס' ע"ז ס"ז דלא כתוב רק תעבירו והרי על טכ"ע מבב"ח לוקין ודו"ק. עוד אמר הנ"ל במ"ש האחרונים דלכך בכלי חרס חנ"נ בגוף החרס דבחרס ליש הסברא שכתב התה"ד דהוא מקושר וע"ז הקשה דא"כ היאך מועיל ששים בכ"ח שבלע מבב"ח דלמא בלע מן החלב או מהבשר יותר מהחלב וליכא ששים נגדו וחנ"נ ולפענ"ד כל דכבר נתבשל בהכלי שוב הוה בב"ח כשאר איסורין ואינו רק מדרבנן והו"ל ספק דרבנן לקולא ולכאור' היה נ"ל דסברא דמקושר לענין בב"ח אף בכ"ח שייך דהא שניהם היתר ובהתחברם נאסר א"כ ל"ש לומר דבלע טפי מזה דכל אחד לבדו לא נאסר רק בהצטרפם אך מלשון התה"ד סי' קפ"ג לא נרא' כן וצ"ע

והנה הראו לי דברי החיי אדם כלל מ"ה אות ד' והן דברי הט"ז ס"ק ס"ד באם בשל מים בקדיר' של בשר ונפל טפת חלב על הקדיר' כנגד המים ובתוך מעל"ע בשלו בו בשר אפי' לא הי' במים ששים נגד הטפה מותר הבשר דאי לא עברה הטפה בבישול ראשון גם עתה לא תעבור ואם עברה מ"מ אין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור החלב שנתערב במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכ' כבליעה עצמה וכו' ונשאלתי הא כיון דהחלב פוגע בקדרה ונאסרת שוב המים נ"נ ובעי ששים נגד המים והשבתי דז"א דהרי באמת המים היה נ"ט בר נ"ט מהבשר שבקדיר' ולא נאסרת הקדרה רק דאמרינן שבליעת הקדרה פוגע בטפת החלב בלי אמצעית המים ואם כן ל"ש נ"נ דניהו דבהקדיר' יש בליעת בשר וחלב אבל המים לא נאסרו דהא מה שיוצא במים אינו רק נ"ט בר נ"ט מן הבשר ולא נאסרת מחמת הטפת חלב דנגד הטפה יש סמ"ך כנגדה במים ואף דכבר נאסרה הקדיר' ונאסר המים, אח"כ מב"ח מ"מ כיון דזה ודאי אינו רק בב"ח דרבנן דבישול לא מקרי מה שטפת חלב נבלע בקדיר' הבלוע מבשר ואם כן אף הרשב"א דס"ל דגם בבב"ח דרבנן אמרינן נ"נ ועיין ט"ז סי' צ' ס"ק ד' מ"מ כאן שספק אם מפעפע גם הרשב"א מודה דלא נ"נ המים כנלפענ"ד

שם בהג"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ באיסור לח בהיתר לח וכו'. הנה בער"ח אייר שנת כתר הי' אצלי הרב מו"ה ישכר מסקאסל ושאל אותי איך הדין בלח בלח בשאר איסורים שבהפ"מ מקילין איך הדין אם לקח כף וערב אותו בלח בלח ונעשה איסור ולקחו הכף וערבו בשאר קדירות והוא הפ"מ אם נ"נ ולכאור' מ"ש מאם הלח בלח בעצמו נתערב בקדרות אחרות דלא נ"כ ומ"ש הכף דנ"נ והי' מהראוי לשער רק כפי המדומע וכן הראה לי שפסק כן החיי אדם הלכות בב"ח כלל מ"ו אות ז'. ואני אמרתי דיש לומר דכף שאני דהבלוע שבכף לא הוה לח ואוסרו ולא הוה לח בלח ואם כן אחר כך אוסר הכף שיש בו בלוע יבשות את הקדרות אחרות. ובזה ישבתי דברי הכו"פ סי' צ"ב ס"ק יו"ד שהקש' על התוספו' בחולין ק' לר"ת איך עשו בכ"מ בכלים גדולים והרי כמו לר"א הגעילו שני פעמים היה לו להגעיל לר"ת ג"פ דפעם שנית לא נ"נ דהוה לח בלח והיה מועיל הגעלה השלישית ע"ש וע"ז הקשה הנ"ל דאם נימא דלא נ"כ בלח בלח גם לר"ת סגי בשני פעמים דלא נ"כ והיא לכאור' תמיה גדולה ואמרתי אז דמוכח דגוף הכלי שיש לה בליעות יבש נאסר מהגעלה שניה כלו ודוקא המים שתוציא בהגעלה שניה לא נ"נ דהוה לח בלח אבל גוף הכלי נ"נ דיש לה בליעות יבש וצריך להגעילה פעם שלישית וז"ש שם והכלי לא בלע רק לפי חשבון והגעלה שלישית מועיל והיינו דמכל מקים הכלי נאסרה שים לה בליעות יבש וגם גוף הכלי יבישה וצריך להגעיל אותו וכמו כן הכף שנאסר צריך ששים נגד כל הכף. אמנם האמת אגיד דמצד הסברא אינו נרא' כן וגם הכו"פ בעצמו לא כתב רק דהכלי בלע לפי חשבון ואם כן משמע דא"י לאסור רק כפי חשבון ובב"ח לפענ"ד ודאי דלא נאסר רק לפי חשבון דהא בב"ח כל חדא היתר ועיקר הוא הטעם שהתחברו הטעמים ובזה בודאי לא נ"נ וליישב דברי הכו"פ מה שהצריך הגעלה שלישית אפשר לומר דבשלמא לאסור הכל הוה הפ"מ וסמכינן דבלח בלח לא נ"נ אבל להגעיל הכלי דלא הוה הפ"מ אם נגעיל מצריכין פעם שלישית הגעלה עכ"פ הדין דין אמת כמ"ש בחיי אדם מיהו בב"ח ודאי נ"נ בלח בלח כמ"ש הש"ך וע' בפרמ"ג סי' צ"ב בשפ"ד ס"ק י"ג ושם אין ראיה דשם מיירי באותו תערובות עצמו ודו"ק

והנה בשנת תבר"ך ר"ח טבת ראיתי בב"י כאן שהביא בשם הג"א פכ"ה דהא דאמרו טפת חלב שנפל על חתיכת בשר דצריך ששים היינו בשר בהמה אבל בשר עוף וחיה דלא אסור אלא מדרבנן לא בעי שיהי' סמ"ך בחתיכה. אלא ברוב בעלמא בטלה וכו' ע"ש וכאשר ראיתי כן תמהתי דאיך אפשר דבב"ח דהוה מבשא"מ דיהי' בטל ברוב באיסור דרבנן וזה לא שמענו ובב"י סי' ק"ט מביא בשם ש"ד שכתב בשם