דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נז

שאר איסורים ולא נ"נ אף גם דלא שייך שם החששא כלל וגם מטפת חלב ל"ק דמיירי שהוא חוץ לרוטב וכשניעור וכסה פשיטא דמצטרף ולכך קשי' לי' מקדיר' וע"ז חידש לו דגם בקדיר' מועיל קפילא וכסברת התה"ד דאינו מקושר עם הקדיר' וז"ב

שם ס"ב נפל חלב. עש"ך מ"ש בזה משום השמנונית של חלב נבלע בכל הקדרה לפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דבב"ח כזה שרק נתפשט על ידי השמנונית לא יהי' אסור בהנאה דזה אינו דרך בישול רק כדרך טיגון וצלי דאינו אסור בהנאה לדעת הרבה פוסקים ועפר"ח וכעין זה שמעתי בשם הגאון הקצה"ח שהורה בהך דמבואר ס"ו בנפל כנגד הרוטב דמותר בששים והורה שעכ"פ בהנאה מותר ולא הוגד לי טעמו ולפענ"ד דהטעם דבישול עכ"פ לא נקרא ולא מקרי רק צלי דאינו רק מדרבנן ומותר בהנאה ואולי עוד קיל מצלי וה"ה כאן

שם אבל אם ניער. עט"ז ס"ק ד' שהביא קושית מהר"י בן חביב דלשיטת ר"י למה לי ניער אלא שתהא מקצתה ברוטב ולפענד"נ דהנה ראיתי בפרמ"ג ס"ק ב' שהביא בשם רב אחד לדידן אין נ"מ בין רש"י לר"י דהרי אנן לא בקיאין בין יורה רותחת לאין רותחת וא"כ בעת הרתיחה מבלע בלע מפלט לא פליט ליתר החתיכות אף שהוא מקצתה ברוטב ואם כן אף שלאחר שנתפשט לחתיכות אחרות מ"מ כבר נ"נ וצריך ששים נגד כל החתיכה ובמשבצות שם דחה דאם כן אפי' כולה בתוך הרוטב נמי נימא דעכ"פ א"א לחלק לחתיכות אחרות קודם שבלעה אותה החתיכה מקודם והרי נ"נ מקודם וע"כ צ"ל דלר"י הבל שעולה למעל' אינו מניח להתבלע באותה חתיכה לבד כל שמקצתו תוך הרוטב והוא מיד נתפשט בכל החתיכות ולפ"ז נלפענ"ד דזהו כשעכ"פ מקצתה בתוך הרוטב אבל כל שהיה חוץ לרוטב והוא מנערה מקצתה תוך הרוטב שוב א"א שלא תבלע אותה חתיכה תחלה שהרי היתה כולה חוץ לרוטב ומה מועיל הניעור והא בתוך הרתיחה מבלע בלע מפלט לא פליט וא"ל דהרתיחה יועיל כ"כ להוציא מתוך חתיכה זו זה א"א דזו בלע תחלה ודו"ק היטב

שם וכן אם לא ניער כלל נרשם המ"מ ב"י בשם הראב"ד והמ"מ בשם הרמב"ם לפענד"נ דאף שהמ"מ הבין כן בדעת רבינו אבל א"א לאמרו ודוקא הראב"ד כתב כן דהנה גוף דברי הראב"ד בהשגות אין להם המשך וחיבור למ"ש תחלה דנ"נ הוא דוקא למ"ד מב"מ לא בטל וגם מ"ש דל"ל ניער הרי יוצא רוטב מחתיכה זו לשאר חתיכות וע"כ דלא אסרו דבעל יוצא חלב לשאר חתיכות ולפענד"נ דהכל סובב והולך למ"ש הראב"ד למעל' דנ"נ ל"ש רק למ"ד מב"מ במשהו והנה כבר נודע מ"ש הר"ן הובא בנקה"כ כאן בענין תרי משהו דכל שטעם אחר מעורב בו ל"ח מב"מ וביאור הדברים דכל דכח אחר של היתר מעורב בו חשוב כמין בשא"מ ולפ"ז דברי הראב"ד מבוארים דאחר שהקדים דנ"נ לא הוה רק למ"ד מב"מ במשהו וא"כ בשלמא כשהחלב שבלע הבשר יוצא לחוץ ונבלע בשאר החלב ונ"נ דהוה מב"מ וא"כ אותו החלב שייך לומר נ"נ אבל באם החלב אינו יוצא רק הרוטב נכנס לשאר החתיכות הרי שוב אינו מב"מ דאף החלב שיוצא ע"י הרוטב הוי מבשא"מ ואם כן לד"ה בין לרבנן דלא ס"ל מב"מ במשהו ובין לר"י הא הרוטב אף שמעורב בו החלב לא נ"נ דהו"ל מבשא"מ ומותר ולא נעשה נבלה לשיטת הראב"ד ואם כן מבואר כל השגת הראב"ד ואם כן זהו דוקא להראב"ד אבל לדידן דקיי"ל חנ"נ אף דבמב"מ בטל שוב גם הרוטב יוכל לאסור ובזה מיושב קושית הט"ז ס"ק ה' דבאמת לדידן אף שרוטב יוצא צריך ששים נגד הרוטב וכל שלא ניער שוב א"צ ששים רק נגד הרוטב שנבלע וז"ב כשמש ומקום הניחו לי בהבנת הראב"ד

שם וכן אם נפל לתוך המרק או לתוך החתיכות וכו'. הטור הקש' דמה מועיל ניעור הא חנ"נ וכ' הש"ך דכיון דלא נודע על איזה מהחתיכו' נפל כלם נכנסו בספק והכל מצטרפין לבטל ולפענ"ד מ"מ יש לפקפק כיון דקי"ל אפשר לסוחטו אסור והיינו אף שיש ששים אעפ"כ אותה החתיכה אסורה וא"כ איך ינער ניהו דלא נודע אבל אותה החתיכ' דנאסר' ונעשה נ"נ מהראוי דלבעי ששים נגדה דהרי מ"מ היא קבלה טעם יתירה דהרי אסורה אף שיש ששים וא"כ מהראוי שיטעמו כל חתיכה וכמ"ש הש"ך בעצמו אמנם אם נימא דאפשר לסוחטו מותר וכדעת חכמים דפליגי על ר"י בודאי מצטרף לבטל. ובזה אני מבין דברי הראב"ד בהשגות פ"ט ה"י ממ"א שציין על הך דינא דלתוך המרק וכתב דע"כ ל"ש חנ"נ רק לר"י דסובר מינו במינו לא בטל אבל לדידן. לא והדבר תמוה דאיך אפשר לומר דבב"ח לא יהיה לדידן חנ"נ והא היא דאוריית' כמ"ש כל הפוסקים וגם אמאי לא חלק על דינים הקודמים. ולפמ"ש א"ש דהראב"ד לא חלק כלל רק שהוא מפרש דלכך לא נעשה נבלה משום דעומד להתערב לא שייך חנ"נ וסובר דאפשר לסוחטו מותר כחכמים דר"י דסברו כן ובזה מיושב קושית הלח"מ דא"כ איך הוה רצה הש"ס לאוקמי בפלוגתא דמב"מ לא בטל ולפמ"ש א"ש דהש"ס שם מוקי דכ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור וגם אפשר לסוחטו אסור לא מועיל מה שנתערב דהא מ"מ באותה חתיכה כשאר איסור והראב"ד לא כתב רק לחכמים דסברי אפשר לסוחטו מותר ובזה מיושב כל קושיות הכרו"פ על הראב"ד ועיין בתמים דעים סי' ז' ואז אפי' חתיכה עצמה מותרת ואף דאפשר לסוחטו אסור מ"מ כיון דנתערב בחתיכות אחרות ואינו ניכר האיסור פשיטא דחד בתרי בטל דלא יהיב טעמא כלל דהא בטל בששים ופשיט' דבכה"ג בטל חד בתרי ובזה ל"ק מסי' ק"ו דשם מיירי דלא נתערב בחתיכות כ"א בשאר דברים שבקדירה וא"כ חתיכה עצמה אסורה וז"ב לפענ"ד להמעיין שם וכאן

שם ס"ד וי"א דאמרי' בכל איסורים חנ"נ בתוס' חולין דף ק' כתבו דלר"א ניחא היאך הגעילו כלי מדין והא המים נאסרו וא"ל דהגעילו שאינו ב"י דהא לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י. והנה ראיתי בפנים יפות על התורה פ' מטות שהקשה דמה קושיא לר"ת והלא המים שנאסרים כשיגעילו פעם שנית יהי' רק מב"מ ואינו אסור רק ברוב וכתב דהקושיא לר"י דמב"מ לא בטיל ובזה אמרתי ליישב קושית הפנים יפות שם וכן הקשה בכו"פ בכמה דוכתי במ"ש התוס' דא"ל דהגעילו שאב"י דקשה דממנ"פ לפ"ז דאף שאב"י אסור ונטל"פ אסור אכתי תקשה היאך הגעילו. ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דהי' אב"י לא מקרי מב"מ דהא מה שנטל"פ עם המים המותרים שוב הו"ל מבשא"מ ושפיר יכלו להגעיל והרי הר"ן כתב דכל שצריך לצלות ע"י א"מ נקרא א"מ מכ"ש מה שנטל"פ עם נ"ט לשבח ודאי מקרי מבשא"מ. ומצאתי בפליתי סי' צ"ב ת"ק יו"ד שכת' כן ונהניתי. אמנם לכאורה זה טעות דא"כ דהוה מבשא"מ שוב בודאי צריך ששים ונ"נ וא"כ בודאי לא הועילו בתקנתן. אמנם נראה לפענ"ד דבר חדש דכאן ודאי בטל ברוב דאף דנטלפ"ג אסור היינו בפ"ע אבל להיות מבשא"מ דצריך ששים זה ודאי לא אפשר דכל הטעם דמבשא"מ צריך ששים הוא משום הנרגש הטעם וכאן באמת נרגש טעם פגום ורק דהתורה אסרה אף טעם פגום כיון שתחלתו הי' לשבח אבל לתת טעם במינו רק שנעשה א"מ ע"י שנטל"פ זה ודאי מותר דבעצם הוה מב"מ ובטל ברוב רק דע"י הפגם נעשה אינו מינו ופשיטא דעי"ז לא צריך ששים ודו"ק היטב:

והנה במה שהאריכו הט"ז והנקה"כ אי תרי משהו אסור הנה בס' אליהו זוטא מיישב דעת הט"ז כמ"ש בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק ה' בשמו. ולפענ"ד זהו שחידש הא"ז דחתיכה שנאסר במשהו בטל חד בתרי אף בתוך הפסח והיינו משום דכל הטעם דיבש ביבש לא בטל הוא משום דכל דבלח בלח במשהו גם ביבש כן וכאן דבלח היה בטל דתרי משהו לא אמרינן ממילא ביבש ג"כ בטל וז"ב וא"כ הח"י שמסיק בס"ק ה' שם כנקה"כ לא היה לו להעתיק דברי הא"ז בסעיף קטן מ"ד שם דאזל לשיטתי' וכמ"ש ואין אתי ספר א"ז לעיין בזה. וא"ל דהו"ל דבר שיש לו מתירין דהא שלא במינה אף בפסח ל"ש דבר שיל"מ כמ"ש בנקה"כ ועיין מג"א ס"ק מ"מ שלא השיג על הנקה"כ רק ששייך טעמו של המרדכי ודו"ק. הן אמת דדברי הש"ך והמג"א תמוהים דבאמת הרמב"ם ס"ל הטעם דדבר שיל"מ בחמץ ואפ"ה כתב בפירוש בפט"ו ממ"א דגם שלא במינה אסור מטעם דכתיב כל מחמצת וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ב ועש"ך ס"ק י"ג שם ולכאור' רציתי לומר דהנקה"כ קאי על ע"פ דאז אינו אסור שלא במינו. ובזה הי' מיושב קושית המג"א עליו דבשלא במינו ל"ש טעמו של המרדכי גם כן דהא אינו במשהו. אבל מה אעשה שכפי הנרא' מהמג"א סי' תמ"ז שם ובסי' תס"ז ס"ק י"ג קאי הנקה"כ גם בתוך הפסח ואם כן יפה השיג המג"א אבל לפ"ז צ"ע דאם כן שייך הטעם דכל מחמצת ומן האמור נסתר מ"ש האחרונים לתמוה על המהרי"ק שכתב לאסור אשה שאמרה שמותרת לזנות דלא כתיב ומעלה מעל בד' באשה כתיב והם אמרו דאין לחדש מעצמו פירושים ודינים מה שלא דרשו חז"ל על המקרא והרי הרמב"ם כאן כתב דכתיב כל מחמצת אף דלא דרשו על שלא במינה מטעם דבר שיל"מ ואפ"ה כיון שמצד הסברא היא כן וכן מצינו בר"ן ריש פסחים שכ"כ לענין ב"י דמסמיך אקרא דכתיב ונכרתה סמוך לב"י ע"ש אלמא כל דגוף הדבר מבואר מצד הסברא כל שנוכל לסמכו על הקרא לא נמנעו רבנן אף אחרי התלמוד לעשות כן וגם שם לא שייך לומר דהוא דרשת הקרא רק שהוא אסמכתא דטעם הדין מבואר במהרי"ק שם דזה לא נקרא שוגג רק אם הוא שוגג על גוף הזנות ע"ש ובאו"ח על התור' מבואר דזה כל עיקר עבודה להסמיך דרשות חז"ל על המקרא ודו"ק

שם בהגה"ה דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח בשנת תרכ"ד ל"ד בעומר היה אצלי בן הרב הישיש מו"ה יעקב שלמה אבד"ק לעטניב ואמר שאירע עובדא באחד שבישל בחלב טריפה והי' רביעית חלב ובישל עם מיני קטנית ומעשה קדרה ולקח כף של חלב והגיס אותה קדרה ואח"כ תחבו לתוך קדרה שהי' בה חלב כשר לערך שני קווארט ואח"כ נודע שזה היה חלב טריפה. והנה בהפ"מ קי"ל דלא אמרינן בשאר איסור חנ"נ אמנם כיון שהמיני קטניות ומעשה קדרה הם דבר גוש ונאסרו מהחלב וחזרו ואסרו הכף א"כ שוב לא הוה לח בלח ואין כאן ששים נגד הרביעית של טריפה ואמר חכם אחד שיש לומר דכל דרך הלוכו ל"ש חנ"נ כמ"ש התוס' בחולין דף ק' ד"ה בשקדם ואמרתי דז"א דדוקא שם דאותה טפה מתפשטת וסופה להתפשט בכל החתיכות א"כ ל"ש שנעשה החתיכ' נבילה כיון שסופה להתפשט בכל החתיכות אבל כאן שהם דברים נפרדים החלב לבדו והמיני קטנית לבדם רק שבאו בב"א אבל הם דברים נפרדים ול"ט לומר שזה דרך הלוכו ותדע דאל"כ למה מצריך רשב"ם תרי פעמים ששים נגד הרוטב וששים ברוטב לבטל חתיכת נבלה והלא הוה כלו דרך הלוך וע"כ דז"א דהם תרי ענינים נפרדים ודו"ק ועיין בלב אריה בדף ק"ח בתוספו' שם שכפי הנרא' ס"ל דכל דהפליט' ובליעה באים כאחד הו"ל כדרך הלוכו ולפענ"ד אינו נרא' כן וכמ"ש: עוד שאל במה שאירע שהיה בפסח איזה חמץ ונאסרו הכלים וע"ז שאל למה יגרע הכלי מאילו היה המאכל נתחמץ ויש ששים דהיה מותר לאכול בפסח הבא אם לא היה מתקלקל ולמה יאסר