דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נו

לי' מתורת דם ומה קושיא הא לא הוה כרותח רק כדי קליפה ולתבטל בשאר הדם והשבתי דכל שבא לעולם בתערובות ל"ש ביטול כמ"ש המרדכי והכא בא לעולם בתערובות ועיין באו"ה לענין חהר"ל ע"ש ודו"ק

שם ס"ה בהג"ה ציר שנפל על הכלי מבשר וכו' ואם הוא כ"ח צריך שבירה. ראיתי בארבעה טורי אבן להגאון מוהר"א ז"ל אבדק"ק אמשטרדם שהקש' כיון דדם שמלחו אינו רק מדרבנן כמבואר סי' ס"ט וא"כ סגי בהגעל' כמו שפסק בש"ע ס"ס קי"ג ע"ש וכתב דלית נגר ובר נגר דלפרקיני'. ולפענ"ד ל"ק דדוקא בדבר שאין לו עיקר מה"ת כלל הוא דמקלינן בהגעל' ג"פ אבל דם דעיקר מה"ת קודם שמלחו מקרי עיקר בתורה ובכה"ג לא מקלינן וכ"כ בנימוק"י פרק המוכר את הספינה גבי הרכינה ומיצת ע"ש ובאמת שגם הטור סי' קכ"א ביו"ד הביא חילוק בין מיקרו מה"ת לאין עיקרו מה"ת והב"י שם הביא דברי הרשב"א בת"ה שרצה לחלק כן אבל כתב שגם בכל איסורים של דבריהם אף שיש להם עיקר מה"ת מקלינן ע"ש ולזה הקשה מפינכא דרב אמי דתברה והיינו דהא דם שמלחו מדרבנן אף דעיקרו מה"ת למה תבריה. אמנם באמת לפענ"ד הרשב"א לשיטתו דמחלק במשמרת הבית לבין חולין הוה מה"ת ודוקא בקדשים דם שמלחו מדרבנן א"כ ל"ק מפינכא לשיטתו. והן נסתר מחמתו דברי בעל ארבעה טורי אבן שהבי' ראיה מהך דפינכא דדם שמלחו מה"ת דאל"כ למה תבריה ולפמ"ש יש לומר דמ"מ בקדשים הוה דרבנן והרמב"ם סתם הדברים והוא ס"ל דדם שמלחו הוא מה"ת אף בקדשים אבל יש לדחות ועכו"פ ר"ס ס"ט מ"ש בזה

שם ואם בכלי עץ וכיוצא בו קולף מקומו ודיו. הנה בשנת תרכ"ו ה' בהעלתך אירע מעשה שנטף מציר של מליחה בעת המליח' על ריב אחת מרויטי ריבין ולקחו וחתכו הריבין ובשלו בכלי ואכלום והדיחו הכלים ביחד ובאו לשאול והנה רצה הה"ג מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י להורות דלא אסר רק כ"ק וכמבואר כאן דסגי בקליפה וכיון דלא נאסר רק כ"ק ולא נ"נ שוב הי' סמ"ך נגד הקליפה ושרי. אמנם באמת בסי' ק"ה סעיף ט' בהג"ה כתב בציר דאוסר עד סמ"ך וכתב הט"ז ס"ק כ"ו דה"ה בדם ולפ"ז שוב נאסר כל הריב ונ"נ וצריך ששים נגד כל הריב ואסור. ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ט"ז דדם אינו מפעפע והוה כחוש שוב לא נאסר רק כ"ק. אמנם הפרמ"ג כתב בס"ק ט"ז שם דצ"ל דכוונת הש"ך על דם הקזה וכדומה הא ציר ע"י מליחה חשיב סרך שמנונית וכמ"ש הט"ז והביא ראיה דאל"כ לא משכחת בדם שיהיה אוסר עד ששים. אמנם בדגול מרבבה כתב על דברת הט"ז דלפמ"ש הש"ך בס"ק ט"ז באמת אין אוסר רק ב"ק ומה שאסור דם עד ששים צ"ל שמיירי שהבשר שאצלו היה שמן ע"ש ובאמת שדברי הפרמ"ג תמוהים לומר דהש"ך מיירי דוקא בדם הקזה וכדומה ולפ"ז להש"ך יש מקום להקל אבל לפמ"ש הט"ז אין להקל. איברא דלפ"ז צ"ב למה בכלי הוקל וצ"ל דשאני כלי ממאכל וכ"כ הפרמ"ג בסי' צ"א ס"ק ח"י בשפ"ד. אמנם טעמא בעי ומצאתי בת"ח כלל פ"ח במנחת יעקב שם ס"ק ז' שכתב בשם או"ה דכלי הוא קשה וא"י לכנס כל כך לכך סגי בקליפ' וכן קבע הרמ"א בסי' צ"ח ס"ד בהג"ה וע"כ לדברי הט"ז יש לאסור במאכל. אך לדינא אמרתי דיש לסמוך על מ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ט דיש ס"ס שמא הלכה כראבי"ה דגם שמן אינו אוסר רק כ"ק וגם מה דאסרנו בכחוש הוא משום דאין בקיאין והוה ס"ס מעליא ועדיף מהך דשבות יעקב ועיין בפרמ"ג בשפ"ד סי' ק"ה ס"ק ל"ה דסמך על הך דשבות יעקב מכ"ש כאן דאינו רק משום לא פלוג ובכה"ג ודאי לא נ"נ דעדיף יותר מאיסור דרבנן דלהרמב"ם לא נ"נ כמ"ש בט"ז סי' צ' מכ"ש כאן ודו"ק. ומ"ש בת"ח כלל י"ג מידי דהוה כמו חם לתוך צונן היינו דאף בשמן אינו אוסר רק כ"ק לאפוקי מדעת מהרש"ל דבכלי ל"ש תתאה גבר ועיין ש"ך סי' ק"ה ס"ק יו"ד דחולק עליו לזה כתב דהוה כמו חם לתוך צונן דסגי בקליפה ועיין פרמ"ג סי' צ"ח ס"ק י"ד בשפ"ד ודו"ק

סי' צ"ב ביום א' תזריע תר"ל הגיע לידי בש"ק העבר מכתב מהשנון כמר שמעון שפירא נכד הרב מוהר"ץ אבדק"ק ראדיוואטץ ששאל באם היה מונח במקום אחד הרבה כפות של בשר אב"י ואחת מהם הי' ב"י ולקח אחד מהכפות ותחב בקדירה חלב ולא הי' סמך נגד הכף אי אמרינן מרובא פריש והי' אב"י ומותר התבשיל של חלב והאריך בסברות דלקח מן הקבוע רק שלא ידע ולפענד"נ דבר חדש דע"כ ל"ש כל דפריש מרובא פריש רק אם הנ"מ לאותו דבר בעצמו עד"מ לענין חניות אחת נבלה וכדומה אבל כאן חף אם הי' מהכפות שאינן ב"י הכף נאסר אף דהוא אב"י נאסר מדרבנן א"כ אין הנ"מ רק לענין תבשיל שבקדירה והתבשיל לא נפרש מהרוב ול"ש כל דפריש לענין זה ואף דמה"ת מותר באב"י מ"מ מדרבנן נאסר ול"ש כל דפריש בזה ואף שלא מצאתי בזה דבר כי טרדות רבות עלי מ"מ רשמתי למשמרת. הנה בהא דהאריך הט"ז לענין תרי משהו בחמץ בפסח הנה ביום א' דברים תר"ל היה אצלי הרב מוה' מרדכי נ"י אבדק"ק אברטין נ"י והגיד לי קושיא ששמע בשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל בהא דאמר אביי בחולין ק"ח ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי והיינו דלמה קתני במשנה אם יש בו בנ"ט וע"ז הקשה דלמה לכך קתני אם יש בו בנ"ט היינו דלכך תוכל לאסור שאר חתיכות אבל אם לא הי' בנו"ט לא תוכל לאסור שאר חתיכות דתרי משהו לא אמרינן והשבתי בזה בעת שהלכתי לשוח ע"פ השדה ברפוא' דהענין דתרי משהו לא אמרינן כ"ל עפמ"ש התוס' סוף ע"ז דלכך הכלי אסורה אף שא שאב"י משא"כ האוכל היינו משום דהכלי קבלה טעם בעוד שהיתה ב"י אבל המאכל היא קבלה טעם פגום ע"ש. אף אנו נאמר לכך תרי משהו לא אמרינן משום דכיון דהי' בנו"ט רק שאח"כ בתערובות היה יותר מששים הנה זה המשהו נאסר משום שהי' בו כבר נו"ט א"כ אף שנתפשט יותר עד שאין בו טעם מ"מ נאסר אבל לאסור אחרות אין כח במשהו לאסור שהרי לא קבלה מהחתיכה רק משהו ומשהו בתחלתו אינו אוסר והא דנאסר אותה חתיכה עצמה שקבל' רק טעם משהו והיינו לפי שקבלה משהו מחתיכה שהי' בה נו"ט א"כ אף שלא נשאר רק משהו יכולה אותה חתיכה לאסור שהחתיכ' הראשונה הי' נעשית נבלה ומב"מ במשהו אבל החתיכ' השני' היא לא קבלה רק משהו ואין ברוב משהו מתחלתו לאסור השאר וז"ב. ולפ"ז גם בחמץ בפסח נמי לא שייך תרי משהו דכל שלא קבלה טעם ממש אין בה כח לאסור ולא נ"נ. והרי גם החתיכה הראשונ' בעינין בו נו"ט והרי כל שא"י לאסור רק כדי נטילה לא שייך משהו בחמץ כמבואר סי' תמ"ז וע"כ דבעינן שקיבל טעם אף שבתערובות נתפשט הטעם עד שבא לכלל משהו וכל שכבר הי' בה נו"ט נעשה נבלה אבל תרי משהו לא אמרינן וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי אביי דאם נימא דבב"ח אף כי ליכא נו"ט נמי והיינו דלא בעי מתחלתו שיהי' בנו"ט רק דאף שאין רק משהו בתחלתו ג"כ אוסר א"כ גם תרי משהו אמרינן דהא ל"צ מתחלתו רק משהו וז"ב כשמש. ובזה מיושב מ"ש רש"י דהחידוש הוא דכל אחד בפ"ע שרי והקשו התוס' הא דחו זאת בפסחים דגם כלאים נמי ולפמ"ש עיקר בא לומר דכל אחד בפ"ע שרי וביחד אסור והיינו דלא בעי בנו"ט כמו בכלאים דלא בעי נו"ט דל"ש שם נ"ט ובאמת הוא שהחידוש הוא דדרך בישול נאסר בלי אכילה וכמ"ש רשיי שם רק לענין זה דפריך אביי אפי' כי ליכא נו"ט נמי ע"ז הוצרך רש"י לומר דכל חד בפ"ע שרי והתחברות אוסר וניהו דגם כלאים הוא כן אבל מ"מ לא צריך נ"ט כלל מתחלתו וא"כ אדרבא מכלאים ראיה לזה דלא בעי נ"ט ודו"ק היטב כי הוא נפלא לפענ"ד והנה ראיתי בספר בית מאיר על יו"ד שנדפס מחדש שהאריך בסי' צ"ב דמהיכא נלמד בב"ח חנ"נ אף כשנסחט ונפרד הבשר מהחלב דלמא כל שנשחט ונפרד חזר כל אחד להיתר ודוקא כשהן ביחד חייב על חצי זית מזה וחצי זית מזה דשניהם גוף אחד אבל לא כשנפרד וכתב כיון דהתורה אסרה הבישול בזה שוב אף כשנפרד נעשה תועבה ונאסר כל אחד לבדו ושאני שאר איסורים דלא נעשה תועבה בבישול רק האכילה ולכך כל שנפרד מותר ע"ש ולכאור' ק"ל לפמ"ש התוס' דף קט"ו ד"ה החורש דאמאי לא יאסר בישול בשבת משום תועבה כמו בב"ח וכתבו דשאני בב"ח דהתועבה ניכר משא"כ בישול בשבת ע"ש והכוונה דבישול בשבת אינו ניכר אם נתבשל בשבת משא"כ בב"ח דניכר התועבה שהרי מרגישין הטעם ע"ש ולפ"ז כל שנסחט ונפרש שוב אין מרגישין הטעם ול"ש תועבה וצ"ל דמכל מקום בשעת הבישול היה תועבה ושוב אף אחר שנפרד נשאר תועבה ודו"ק. ובזה י"ל דזה ההבדל שבין שאר איסורים לענין לח בלח ובין בב"ח דבב"ח כל שנעשה תועבה בעת הבישול שוב אוסר אח"כ משא"כ שאר איסורים ולכך בב"ח מה"ת אסור כמ"ש הש"ך משום דהוה תועבה ודו"ק:

ובזה אני אומר לפמ"ש הפרמ"ג ר"ס ק"ת דבלח בלח ל"ש כבוש כמבושל א"כ אדרבא בלח בלח בב"ח בודאי נ"נ משום דהוה תועבה והיינו דהתועבה ניכרת דע"י כבישה ל"ש לח בלח וניכר שהי' ע"י בישול והוה תועבה אבל אם היה אחד מהם גוש שוב ל"ש תועבה דאינו ניכר התועבה דדלמא היה ע"י כבוש ולא נאסר בב"ח רק ע"י בישול ולפ"ז מ"ש הש"ך דבלח בלח בב"ח הוה נ"נ מה"ת זה אמת אבל ראייתם מהא דאמרו חלב נבלה אדרבא שם ל"ש תועבה דדבר גוש בלח שייך כבוש ולא ניכר התועב' דדלמא היה ע"י כבוש ודו"ק

שם סעיף א' כזית בשר כתב הט"ז ס"ק א' כזית דנקט לאו דוקא וה"ה פחות מכזית רק לענין מלקות יש חילוק ובראשית ההשקפ' תמהתי דגם לענין מלקות אין חילוק דחצי כזית בשר וחצי כזית חלב לוקה וע"ז השיב תלמיד אחד בעת למודינו כ"ה טבת תרי"ז דאטו חצי זית בשר מוכרח לבלוע חצי זית חלב בצמצום הא יוכל להיות שלא יבלע רק פחות ואם כן נ"מ לענין מלקות. והנה הראוני תלמודי במשבצות ס"ק א' כ' כמ"ש ובאמת נראין דברי התלמיד ולכאור' רציתי לומר כיון דמיירי בכזית בשר שנפל ליורה חלב א"כ אכתי אין נ"מ לענין מלקות דללוי לקי אף בחצי זית עכ"פ משום בישול אבל ז"א דכאן מיירי שנפל מעצמו ול"ש מלקות בבישול רק על אכילה ורב ולוי נחלקו באם בשל בב"ח חצי זית מזה וחצי זית מזה וע"כ דברי הט"ז נכונים ודו"ק היטב

שם אבל אם לא הספיק לסלקו וכו' הכרו"פ הקש' דא"כ אמאי קדירה שבישל בה בשר ואח"כ בישל בה חלב דהוא בנו"ט ומפרש הש"ס דף צ"ז ע"י קפילא ארמאה ואמאי ניחוש שמא בלעה ונעשה נבלה וחזר ופלט ולבעי ששים וכתב כיון דבתוך הקדיר' הוה לא נעשה נ"נ דמקושר עם הקדירה ע"ש וכפי הנרא' קדמו התה"ד סי' קפ"ג ע"ש ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' בדף צ"ז ד"ה אבל שהקשו אמאי לא פריך ממתני' דירך שנתבשל גיד הנשה ומטיפת חלב מאן טעמי' ע"ש ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דידע דיכול למטעם הקפילא רק דהוה קשי' לי' דניחוש שמא בלע ונ"נ וחזר ופלט וא"כ מירך שנתבשל בג"ה פשיטא דל"ק מלבד דהוא