דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נה

חייב כל שאינו דרך בישול אבל לאיסי דאינו למד מזה מה"ת לומר דוקא דרך בישול ודו"ק

ודרך אגב אומר במ"ש בפסחי' דף מ"ד דיליף טכ"ע מגעולי מדין מקשין העולם דלמא מבב"ח וכ"כ בזה כמה ראה אמר לי החריף מו"ה משה וואלף מזוזה נ"י דלפי מה דאמרו סוף ע"ז דבהיתיר' בלע סגי בהגעלה ולא בעי ליבון וא"כ אי הוה משום בב"ח שוב הו"ל היתיר' בלע דאם כבר נשתמש בשר עם חלב שוב הו"ל דינו כשאר איסורי' וע"כ דחיישי' שמא בשל העכו"ם בשר או חלב ואנן נבשל איפכ' שוב הו"ל היתיר' בלע ולמה כתבה התור' כל אשר יבא באש וא"ל דהבשר הי' בשר איסור והו"ל איסור' בלע דז"א דאם טכ"ע בשאר איסורי' מותר רק בבב"ח שוב הו"ל היתיר' בלע דהטעם לא אסר. והנה אף כי דבר חכמה אמר מ"מ נראה דכל הענין דשאר איסורים לא הוה טעם כעיקר דאוריית' משום דאינו אלא טעם ולא ממשות איסור לא אסרה תורה הטעם רק בב"ח ולפ"ז כל דלגבי בב"ח נאסר הטעם ג"כ שוב גם נאסר מחמת בשר איסור ג"כ דל"ש לומר דבשאר איסורים טכ"ע לאו דאוריית' אבל ז"א דכל דזה הטעם נחשב לממש לגבי איסור בב"ח שוב א"א לומר דנגד שאר איסורי' לא חשוב טעם כממש ועדיף טפי ממ"ש בגה"נ של עולה דסגי דנחשב טעם לגבי איסור גיד כמו כן נחשב טעם לגבי איסור עולה מכ"ש כאן דאותו טעם ממש הוא כממש לגבי בב"ח ה"ה לגבי שאר איסורי' ושוב נחשב איסור' בלע מיהו י"ל דבשעת שבלע הי' היתיר' דאז לא דנו לגבי בב"ח ושוב אף שבא לכלל בב"ח מ"מ איסור' בלע לא מקרי וגם י"ל דכל דנימ' דאסור משום איסור שוב גם לגבי בב"ח לא הוה טעם כעיקר דהא לא נחשב היתר ויש לדחות דכל האיסור בא רק משום בב"ח ודו"ק

שם שלא יבאו לאכלם יחד. הקש' הכרו"פ דמה בכך אם יאכלם יחד לא יהי' רק איסור דרבנן אף בבשר בהמה וכקושית הש"ס בדף ק"ד ע"ב וע"כ גזירה שמא יעלה באלפס ראשון וכדאמרו שם ולמה השמיטו כאן. והנרא' דהנה כבר הקשיתי בסי' פ"ז לשיטת שה"ג בע"ז ומהרי"ט הובא בכנה"ג דאף דרך מליחה כל שאוכלם ביחד איכא איסור דאוריית' וא"כ מה מקשה סוף סוף כלי שני הוא והא לאוכלם ביחד איכא איסור תור'. וכעת נ"ל דהם יפרשו דאביי דחידש גזירה שמא יעלה באלפס ראשון לא גזר משום אכילת בשר בהמה רק משום הבישול גופא והוה איסור תורה דלא תבשל וע"ז שפיר הקש' דכ"ש הוא ואינו מבשל וא"כ ליכא משום בישול וע"ז הוצרך לומר שמא יעלה באלפס ראשון ומעתה לענין אכילת בב"ח שפיר יש לחוש אף בכ"ש ג"כ דלאוכלם יחד איכא איסור תורה אף דרך מליחה ושפיר נקטו הגזיר' שמא יבאו לאכלם יחד וז"ב. איברא דפשטת לשון הש"ס משמע דאביי לא נד מגזירה קמייתא ומשום אכילה נגעו ביה מדלא קאמר אלא ובאמת ס"ל דכל שאינו דרך בישול ליכא איסור תורה וכדעת כל הפוסקים ואף לאכול ביחד. אמנם הא דלא קאמר באמת משום בישול וכבר הקש' כן הלב ארי' והנרא' כי כבר הבאתי בסי' פ"ז קושית הכרו"פ דאמאי חשו שמא יעלה באלפס רותח והא אין בישול אחר בישול וכתבתי דלענין אכיל' לא אכפת לן בזה ע"ש ולכך גם במשנה פירש"י שמא יבא לאכלם יחד משום דלענין בישול גופא ליכא למיחש דאין בישול אחר בישול ודו"ק. (ראיתי בכו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג שהקש' דמאי פריך לשמואל בדף קי"ג וסבר שמואל אחע"א וכו' ודלמא שאני הכא דבב"ח אסור אף שלא כד"ה והו"ל כמפרש שלכד"ה דחל ולפענד"נ דכיון דבאותה אכיל' חייב על שלכד"ה מטעם בב"ח חייב גם על איסור חלב שלכד"ה כיון דאחשבי' לגבי בב"ח וכעין שכתבו לגבי ג"ה של טמאה ע"ש וא"כ הוה איסור בב"א דע"י חיוב בב"ח חל גם איסור חלב ומאן דלית לי' כולל גם ב"א לית לי' כמ"ש רש"י בדף ק"א ושפיר פריך על שמואל דל"ל כולל ובזה מיושב גם מה דאמרו בדף קט"ז דר"ע אית לי' אחע"א והיינו דס"ל אחע"א באיסור ב"א וכאן הוה איסור בב"א ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' פ"ז ס"ק ו' על הרמב"ם ודו"ק כי קצרתי

) סי' פ"ט ס"א בשר אפי' של חיה ועוף. הכרו"פ הקש' מדברי התוס' ד"ה עוף שכתבו דמשמע הא שאר בשר צריך נטילה וכו' ואמאי לא כתבו לענין עוף גופא דצריך ששה שעות ע"ש ואינו מוכרח דמקום יש לדחות דלמא אגרא סובר כב"ש דעוף עולה ואינו נאכל וכמ"ש התוס' אחר כך ופשיטא דלדידהו ל"צ ו' שעות דלא השוו חז"ל מדותיהם אבל לדידן השוו מדותיהם כדי שלא יבאו להקל גם בבשר בהמה ודוקא בעי ו' שעות. ובזה יש ליישב קושית מהר"ם לובלין שם דאמאי לא מקשה מפלוגת' דב"ש וב"ה ולפמ"ש יש לומר דמיירי בבשר עוף ולב"ה סגי בקנוח או נטילה בבשר ועוף וע"ז מייתי מאגרא וכמ"ש התוס'

שם ששה שעות הנה באם ספק אם כבר עבר ששה שעות. לכאור' הוה ספק דרבנן ולקולא ומה גם שאינו רק יש מדקדקין אבל לכאור' הו"ל ספק דרבנן באתחזיק איסורא שהוחזק עליו איסור שאסור לאכול בשר ובפרט שכן קבלו עליהן אך נראה דל"ש אתחזיק איסור דהא באמת א"א לומר דעד משך ששה שעות הטעם לגמרי בפיו ואח"כ עבר וע"כ שמעט מעט עובר הטעם עד כלות הששה שעות וא"כ עכ"פ אקלש הטעם בכל פעם ושוב אתרע החזק' הראשונ' עכ"פ וכעין מ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות לענין ספק שהי' מקודם טומאה דאוריית' ואח"כ נולד ספק דרבנן ודו"ק

סי' צ' ס"א לפיכך אם קרעו ומירק. עיין באר הגולה כאן שדבריו תמוהים שלא ידע שכל דברי המחבר הן שיטת הרי"ף וכפי הבנת הרמב"ם ולשון המחבר הוא לשון הרמב"ם כמ"ש הש"ך ס"ק א' והבאה"ג הפך ובלבל השיטות והבין שזה שיטת רש"י ובקצת כתב שזה שיטת התוס' אבל באמת היא שיטת הרמב"ם שמקצת הסכים להתוס' דהיינו שיטת ר"ת ובמקצת כרש"י עיין בב"י דוק ותמצא

שם ס"ג ולא אמרינן כבוש כמבושל עט"ז ס"ק י"ב שהאריך דהו"ל גזיר' לגזירה ובאמת שדבריו תמוהים דבכמה מקומות מצינו דגזרו גזירה לגזיר' וכ"כ בנקה"כ והנני יוסף דבסי' צ"ח ס"ק ה' כתב הט"ז בעצמו כן ע"ש אף גם דהדבר תמוה דא"כ גם במליח' בשר עוף אינו אסור דהו"ל גזירה לגזיר' והרי בגוזלא דנפל לכדא דאסור כל שאינו נאכל מחמת מלחו ולמה יאסר וכבר הרגיש בזה בדג"מ. והנה לפענ"ד נראה דבר חדש ולא מטעמו של הט"ז דהנה שיטת רבינו ירוחם דכבוש בבב"ח דאורייתא ג"כ אינו אסור כלל אף מדרבנן והב"י בבדק הבית סי' ק"ה כתב דכוונתו בהנא' אבל באכיל' אסור מדרבנן וכבר כתבתי לעיל סי' פ"ז מה שנלפענ"ד וכעת אביא אומר מן החדש דהנה בד"מ או"ח סי' תמ"ז אות י"ב כתב דכבוש כמבושל כל שהוא לפני זמנו לא שייך כבוש כמבושל דבהיתר ליש כבוש כמבושל ע"ש ולפ"ז לכאור' אם נימא כמו שהבינו הט"ז והש"ך לקמן סי' ק"ה דכבוש כמבושל הוא רק בנשתהה מעל"ע וכל המעל"ע אינו בולע רק ברגע שנעשה מעל"ע וגם המג"א הבין כן בשם הרא"ם דפגימה ובליעה באים כאחד ולפ"ז בשר וחלב כל אחד בפני עצמו הוא היתר ואימתי נאסר בהתחברם יחד וא"כ ל"ש כבוש כמבושל דעד סוף המעל"ע היתר הוא וזה טעמו של רבינו ירוחם דכבוש בבב"ח אינו אסור ואף לפמ"ש החוות יאיר והכו"פ דבולע מעט מעט ובגמר המעל"ע נשלם הבליע' לגמרי מ"מ עד סוף המעל"ע הי' עדן היתר ול"ש כבוש כנלפענ"ד טעמו של רי"ו. ובזה מיושב מה שהקשה עליו בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו מגוזלא דכפל לכדא דכותחא דשם ג"כ אינו רק מליחה דרבנן ועיין לעיל סי' פ"ז מ"ש בזה. ולפמ"ש שאני כבוש דהוא היתר קודם שנשלם המעל"ע. אמנם באמת גם לדידן דקיי"ל דגם כבוש אסור מדרבנן בבב"ח והיינו דבעת שנשלם הבליע' והכביש' אז הוא איסור ואסור זהו כשהוא עכ"פ בשר בהמה דאז בבישול הי' אסור מה"ת שייך לומר דכבוש עכ"פ אסור מדרבנן אבל בבשר עוף כבוש בחלב דגם כעת לאחר שנשלם הכביש' והבליעה הוא היתר גמור מה"ת ל"ש בזה כבוש כמבושל לכ"ע וא"כ ל"ק מהך גוזלא דבמליחה שפיר אסרו מדרבנן משא"כ בכביש' ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים ועיין בה"ט שכתב להקשות על הט"ז דהא בקיבה מבואר בסי' פ"ז דאם עמד בתוכו יום שלם הוה כבוש והרי חלב קיבה הוה ג"כ חלב שחיטה. והנה מבואר מדבריו דחלב הקיבה מקרי חלב שחוטה וכ"כ בשעה"מ פט"ו ממאכלות אסורות ה"ה ע"ש לענין מב"מ בדרבנן שהביא ראיה מדברי רש"י בחולין קט"ז

סי' צ"א ס"ב ודוקא דבר שיש בו לחלוחית קצת. עד"מ שהקש' ממ"ש בא"ח דכלים של עכו"ם שהודחו יפה מותר ליתן לתוכו תבלין ביבש וע"ז כתב דיש לחלק בין נשתמש חמין אסור להשתמש בו היתר צונן בלי הדחה כמ"ש כאן. והנה בשנת תרי"ז אור ליום ג' וארא הקשה אותי אחד מהתלמידים דאין התחל' לקושיא דהרי כלים של עכו"ם אינם ב"י ולכך התיר הא"ח דהו"ל נטל"פ ג"פ משא"כ כשהוא ב"י והשבתי דלק"מ דהרי הא"ח נקט תבלין או בצל או שאר דברים החריפים וכמ"ש הש"ך. בשמו וא"כ הרי בדבר חריף אף נטל"פ מחלי' לי' לשבח כמ"ש בסי' ק"ג ואף דשם מיירי ע"י בישול היינו לענין ששים אבל לענין הדחה אפשר דדבר חריף מוציא ג"כ קצת ונעשה לשבח וצריך הדחה כנלפענ"ד. והנה הש"ך מקשה על הד"מ דביו"ד סי' קכ"א בטור משמע דאם לא ירצה להשתמש רק בצונן מטבילו ודי בזה. ולכאור' תמהתי דמה קושיא הא שם כיון דהטבילו הוה כמו הדחה ולכך סגי בצונן וא"כ יפה הביא הד"מ משם ולכאור' רציתי לחדש דהרי באמת דעת רשב"ם דהטביל' קודם הגעל' ל"מ דהוה כטובל ושרץ בידו והרא"ש ס"ל דלא אכפת לן בזה והיינו משום דהטביל' אינו מוציא השרץ בזה מהכלי ושאר איסור אמנם שפיר הוציא הטביל' מידי עכו"ם לכנס בקדושת ישראל ונשאר כלי אסור ולזה מועיל הגעל' ולפ"ז זהו אם מגעיל אח"כ אבל לענין צונן דע"כ דהטביל' קנח מה שהי' צריך הדחה וא"כ לענין זה מקרי טובל ושרץ בידו וע"כ דזה לא צריך הדחה וא"כ שפיר מועיל הטביל'. אבל אם אמנם חריף הוא אבל פשטת הענין לא מורה כן וצ"ל דטביל' זו לא הוה כהדחה דהדח' היינו בשפשוף ודו"ק שוב ראיתי בב"י לקמן סי' קכ"א על מ"ש הטור משפשפן כדי להסיר ולמרק האיסור שהר"ן כתב בשם הראב"ד שדקדק דע"כ צריך לשפשפן היטב ולא שיעביר המים בנחת דאל"כ למה צריך הדחה ת"ל תסגי לי' בטביל' לחודי' ע"ש א"כ מבואר דטבילה ל"מ במקום שצריך הדחה וא"כ יפה כתב הש"ך מיהו לפמ"ש יש לדחות ראיית הראב"ד דצריך הדחה כדי שיועיל הטביל' ולא יהיה טובל ושורץ בידו וכמ"ש

ס"ה צריך קליפה. שאל אותי תלמידי החריף מוה' שמואל ביק נ"י בשנת תברך ג' פנחס בהא דפריך הש"ס מנחות כ"א כיון דמלחי' נפיק