דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נד

חיה משום דפרש' שרי דאין קדושה חלה ע"ז דאין חל אלא על הראוי למזבח מידי דהוה אעור של עולה שהי' מתחלק לכהנים ע"ש ומדבריו נראה דאין קדושה חל כלל על העור. ולפענ"ד צ"ע בהא דאמרו זבחים ק"ב עורות קדשי קדשים לכהני' ק"ו מה אם עולה שלא זכו בבשר' זכו בעורה קדשי קדשי' שזכו בבשר' אינו דין שיזכו בעורה אין מזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום ולדברי רש"י הנ"ל מה ק"ו איכ' דבאמת עור לא חל קדוש' עלייהו וא"כ מה להם לכהני' בזה ומה שזכו בעור עולה היינו משום דעולה כלה כליל ואין לכהני' כלום רצתה התור' שיהי' לכהן קצת חלק בזה וזכתה לו העור אבל בקדשי' שזכו בבשרן משום דמשלחן גבוה קזכו אבל עור שלא חל הקדוש' יש להיו' לבעלים וגם מה אמר אין מזבח יוכיח שאין לו עור בכ"מ ומה תירוץ היא זו אדרב' ראיה גמורה מזה דלכך אין למזבח בעור והרי על עור לא חל קדוש' כלל ומה ענינה למזבח ובעולה דזכו הכהני' הוא משום דכלה כליל ואין לכהני' בבשר כלום לכך וויתרה התור' העור אבל קדשי קדשים מה להכהני' בעור ועיין מפרשי הים בב"ק דף ע"ו שכתבנו דלכך עורות קדשי' קלים לבעלי' משום דאין קדוש' חל על העור והשגנו על חכם אחד שרצה לומר דגם עור משלחן גבוה קזכו ע"ש וזה רבות בשנים שהראה לי כבוד אבי הרב הגאון נ"י דברי רש"י אלו דמבואר כן אבל כעת אני תמה דמהמשנה מוכח דגם העור יש בו משום קדושה וצ"ע

והנה בשנת תר"ל אור ליום א' שמות נתתי לבי לעיין במ"ש במרדכי דכל הבשר ובשו"ת מיימוני להלכו' מאכלו' אסורו' סי' ח' בשם ר"ת דהעמד' אינה אוסרת יותר מששים והרשב"א בבדה"ב חולק ע"ז ולהיו' כי אוהב אני לחקור אחר שורש הדברי' איפוא הם דברי ר"ת הנ"ל ומצאתי בספר הישר לר"ת אות שפ"ו שכתב לבסוף ומדקתני אם יש בה בנו"ט דהיינו לפחו' מששים נ"ל דהעמד' אינה אסור' אע"ג דצונן בצונן בשר בחלב צונן הוא דרבנן ביש נותן טעם עכ"ל והדברי' חסרים מעט. ולפענ"ד ברור אם לא נמצא רק זאת לפענ"ד ר"ת מודה בהעמד' באיסור כמו עור קיבת נבלה דמעמיד אסור אף ביותר מששים רק דבב"ח אינו אסור רק בששי'. ומה דאמרו בחולין קט"ז המעמיד בעור של קיבה בנו"ט מפרש דהיינו בעור של קיבה כשרה ובקצת נוסחאו' יש שגרסו בפירוש בקיבה כשרה והיינו כמ"ש התוס' בע"ז דף ל"ה ד"ה מפני דבקיבת נבלה דהוא איסור תורה הוא דאסור אף ביותר מששי' אבל בב"ח דאיסורו מדרבנן דצונן בצונן אינו אסור ואע"ג דאוקומי קא מוקים אינו אסור אלא מדרבנן והיא שיטה חדשה דהר"י הלוי ודעימיהו מחלקין דבעור נבלה שייך מעמיד אבל לא בב"ח אבל ר"ת מחלק דבאיסור תורה דהיינו שעיקרו הוא מה"ת הוה נבילה אף שהמעמיד אינו רק ע"י מליחה או בכבוש' אף דצונן בצונן הוא אסרו מעמיד אבל בב"ח דצונן בצונן הוא אף דהעמיד בו מ"ע אין המעמיד אוסר והטעם נרא' לפענ"ד כיון דמעמיד הוה כאילו הוא בעין וא"כ נבילה הוה כאילו יש בעין והו"ל איסור תורה אבל בב"ח אף שנימ' דהמעמיד הוה כאילו בעין מ"מ כל שבעי דרך בישול וע"י מליחה או בכבוש מ"מ לא אסור מן התור' שוב לא אסור בשביל מעמיד דאף אם הי' בעין ממש לא אסור תה כוונת ר"ת בספר הישר רק שיש קצת ט"ס ולפ"ז בחנם נדחק הרשב"א במרדכי הנ"ל לדחות מ"ש אם יש בנו"ט והדבר ברור דרק בהעמד' בב"ח כתב ר"ת דאינו אסור בהעמד' רק מדרבנן וכן הוא שיטת הרבה פוסקי' הר"י הלוי והרמב"ם ודעימיה רק שהם מחלקים דאין כח בהעמד' לעשו' בב"ח והתוס' ור"ת סברו בשביל דהוה צונן בצונן ואף במליח' וכבוש אינו רק איסור דרבנן וא"כ אף אם הי' בעין ממש אינו אסור מה"ת ולכך הקלו ולפ"ז בנדון דהמרדכי ושו"ת מיימוני הדבר פשוט דבב"ח ל"ש מעמיד כלל וכמ"ש ודו"ק ולפ"ז מהרש"ל ביש"ש סמך בסי' ק"ג שם דדבר המעמיד לא אוסר רק בששים וסמך על דברי ר"ת. ולפענ"ד גם הר"ת מודה בעור קיבת נבלה דאוסר ובזה נדחה נמי דברי הדג"מ כאן שכתב ראיה לשיטת היש"ש דמעמיד אינו אוסר יותר מששים מדברי רש"י שכתב בחולין קט"ז דאסור אם העמיד בעור הקיבה דהו"ל מב"מ ולא כתב משום דהוה דבר המעמיד ולפמ"ש בעור קיבת כשרה לא מקרי מעמיד ומכ"ש בחלב של קיבה דלא הוה מעמיד דאינו אסור רק מדרבנן ול"ש לומר דאוקומי קא מוקים הו"ל כאילו הוא בעין דגם בעין לא אסור בב"ח ומ"ש הדג"מ דא"כ משום מב"מ ג"כ לא אסור לפמ"ש א"ש דמב"מ במשהו לשיטת רש"י שם ושפיר אסור אף בב"ח דרבנן כמ"ש הרשב"א דאף בדרבנן אמרי' חנ"נ ומכ"ש מב"מ במשהו אבל בתורת העמדה א"א לאסור וז"ב. ולפענ"ד מקום הניחו לי דר"ת אינו חולק על הפוסקי' ולא שמענו זאת דא"כ הי' לו לומר בחזקת היד ובראיות כדרכו ברוך הפוקח עורים ועש"ך ס"ק למ"ד וצ"ע דלמה לא הזכיר שחלוקו מבואר בתוס' ע"ז דף ל"ה ד"ה מפני לחלק דבב"ח דאינו רק מדרבנן לא אמרי' נעמיד ובטל בששי' וכ"כ טעם הדבר ומ"ש התוס' צונן בצונן לאו דוקא ואף מליח וכבוש איני אסור בב"ח ודברי המהרי"ט בשניות סי' ג' תמוהין מ"ש הפר"ח לעיל ס"ק ב' ועמ"ש בזה אבל בנבלה במליח' אסור דחלב שמן הוא ואוסר כלו

שנת תרכ"ה כ"ג אלול נשאלתי במה שאירע שהניחו כבד על הכירה לצלות ונצלה כ"כ עד שנתחרך ולא הי' אפשר להכיר הכבד בין גחלים כלל אם הוא כבד או גחלת והניחו על הכירה מאשין לבשל בתוכו לב ולקחו מהגחלי' האלו ונתנו לתוך המאשין לחמם ונסתפקי אם הי' מן הכבד ג"כ בתוך המאשין. והנה חשבתי כיון דנתחרך כ"כ עד שלא הי' אפשר להכיר כלל אם הוא כבד כלל הו"ל כהא דאמרו בפסחי' דף מ"א דשוי' חרוכ' ועיין בשו"ת זקני הח"ץ סי' ס"ג דחרוכ' אין שם בשר פסח עליו דעפר' בעלמ' הוא וא"כ לא מצי לאסור כלל ואף אם שם מ"מ בשר פסח הוא כמו שנרא' מלשון הרמב"ם פ"ח מק"פ ה"ו דלא כתב רק שפטור אבל משמע דיצא מצות אכילת פסח בזה מדלא כתב דבטל מ"ע דכי אם צלי אש ומה גם מצות אכילת פסח וצ"ע על הח"ץ שלא נתעורר מזה אבל כ"ז שם דהי' כבר עליו שם פסח לא יצא מכלל בשר פסח עד שלא יהי' ראוי לאכילת כלב אבל לענין בשר בחלב כל שכבר נקלה כ"כ עד שא"א להכיר פשיט' דלא מצי לחול עליו שם בשר בחלב והוא עפר' בעלמ' וכעין מה שחלקו לענין טומא' ועיין רמב"ם וראב"ד פ"ב מט"א וגם הר"ן כתב לענין נ"ט בר נ"ט דבשאר איסורי' אסור ובב"ח מותר ומה גם שנפגם ונסרח ואף דהכו"פ כתב דבב"ח אסור אף לפגם עיין חוות דעת מ"ש בזה ומכ"ש כאן דלא יוכל לחול עליו שם בב"ח ע"ז ומ"מ לא מלאני לבי להקל דאולי כשהי' נותנים לב להכיר היו מכירי' שעדיין כבד הי' ומלת' דלא רמיא עליה דאינש הוא בשעת שלקחו גחלים להכיר זאת וע"כ אסרתי ולענין דינא צע"ג

סי' פ"ח ס"א אסור להעלותו בש"ס פריך ר' יוסי היינו ת"ק וצ"ע דלפמ"ש התוס' דהא דלא פריך ב"ה היינו ת"ק משום דלכך תני לה דל"ת דהוה סתמ' ואח"כ מחלוקת קמ"ל דב"ש במקום ב"ה אינו משנה וקשה לפ"ז דלמא לכך תני דברי ר' יוסי דל"ת דמפכי' לה כמ"ש הרמב"ם והרע"ב פ"ב דיבמו' ויהיו ב"ה מקילין קמ"ל ר' יוסי דזה אחת ממה ששנינו בעדיו' דהוה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וקיי"ל כן כמ"ש הרמב"ם והרע"ב שם מיהו התוס' יו"ט כתב כאן דאף אם יחיד שונה שזה מקולי ב"ש לא קי"ל כן רק מה ששנו בסתם בעדיות דהוה מקולי ב"ש וא"כ זה שר' יוסי שנה זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה לא קי"ל כן אבל לפ"ז אכתי יקשה לפי מה דמסיק דת"ק ג"כ ר' יוסי א"כ נשנה סתם מחלוקת ב"ש וב"ה מיהו ז"א דבעדיות לא נשנה בסתם רק בשם ר' יוסי ולא קי"ל כן ודו"ק

והנה הר"ן כתב דמה דתני חוץ מבשר דגים וחגבים אה"נ דבשר דגים אפי' לאכלו מותר אלא נקט תנא העלאה לאשמועי' דשאר בשר אסור אף בהעלא' והא דנקט חוץ מבשר דגים וחגבי' דאי לא תני הכא לא הוה תני קושט' דשריות' דבשר דגים וחגבים מריש' שמענו לי' ע"ש והוא סתום ובהגהת מהר"ם טיקטין ז"ל הגיה במקום תני שצ"ל תימא והיינו דאלת"ה וס"ל דאף בשר דגים וחגבים אסור באכילה רק בהעלא' שרי לא הוה קושט' דבאמת שרי אף באכיל' כדמוכח מריש' ואכתי קשה למה תני כלל חוץ מבשר דגים וחגבים ואני כתבתי בגליון התוס' יו"ט שהבי' דברי הר"ן הנ"ל וכתבתי דכוונתו דאי לא תני שנית חוץ מבשר דגים וחגבי' ה"א דמה דתני לעיל ואסור להעלותו קאי על בשר דגים וחגבי' שהזכיר בריש' דמותר לבשל אבל אסור להעלותו ובאמת ז"א דהרי הך לבשל דתני בריש' היינו אכילה ג"כ וא"כ דגים וחגבי' מותר באכיל' ג"כ ומכ"ש ההעלאה וא"כ יהי' התנא נותן מקום שנמשך טעות מזה ולכך החזיר שנית חוץ מבשר דגים וחגבי'. אמנם אכתי קשה דהי' לו למינקט בריש' כל הבשר אסור לבשל ואסור להעלותו חוץ מבשר דגים וחגבי' וא"כ לא הי' נמשך שום טעות. אך נראה לפמ"ש הר"ן דכל הבשר קאי אף בשר קדשי' ולפ"ז לא הי' יכול לשנות ואסור להעלותו דהרי קדשי' מבדל בדילי מיניה ול"ש לגזור העלאה אטו אכילה וכמ"ש הש"ך כאן ס"ק ב' דבכל איסורים דמבדל בדיל ל"ש לגזור העלאה אטו אכילה מכ"ש בשר קדשים ולכך לא כלל העלאה למעל' בכל הבשר וא"כ שוב אצטריך להחזיר חוץ מבשר דגים וחגבי' כדי שלא נטעה ודו"ק היטב

והנה בשנת תרכ"ג ג' ויקרא הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שכתב במ"ש התוס' דבתוספת' קתני בארץ ובח"ל דס"ד דאינו נוהג בח"ל דאתקש לביכורי' וע"ז כתב בזה"ל ויש להעיר למאי דתני איסי ב"י בחולין קט"ו בהנאה מנין ק"ו מערלה ע"ש א"כ ל"מ למ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה ודאי דבב"ח מותר בהנאה בח"ל ואפי' למ"ד הל"מ מ"מ אין למדין ק"ו מהלכה וקצרתי פה עכ"ל. ולפענ"ד לק"מ דמאי דיליף ק"ו מערלה היינו במקום דנוהג ערלה אף שלא נעבדה בו עביר' מכ"ש בב"ח דנעבד' בו עבירה וא"כ מה בכך שבח"ל אינו נוהג ערלה מ"מ הנאה מצי למילף לאסור ממקום שנוהג דין ערלה וממיל' בב"ח נוהג אף בח"ל ולכך אצרכו למילף מדאיתקש לביכורי' וז"פ ותדע שכן מדלא פריך שם אי מה ערלה לא נוהג בח"ל למ"ד הלכות מדינה גם בב"ח כן וע"כ דזה אינו דממקום שנוהג ילפינן ולכאור' חשבתי דבלא"ה ל"ק דאחרי דיליף איסי ב"י איסור אכילה מקודש קודש א"כ ממיל' נוהג גם בח"ל והיאך אפשר דלענין אכילה תנהג גם בח"ל ולענין הנאה לא יהי' רק בא"י אבל ז"א דא"כ בהא דפריך שם ולילף כלה בק"ו מערלה אמאי לא משני דא"כ לא תנהוג בח"ל וע"כ דז"א וכדבר האמור ודו"ק: והנה בהא דאמרו בב"ח שנעבדה בו עבירה והיינו בישול וק"ל לשיטת הפוסקי' דעירוי אינו מבשל רק מבליע ומפליט א"כ שוב כשעירה חלב על בשר אינו חייב משום מבשל רק משום בליעה נאסר וא"כ בכה"ג מנלן דאסור בהנא' ועפר"ח סי' ס"ח וצ"ע בזה וא"ל כיון דאינו דרך בישול איני אסור דז"א דזה דוקא למה דדריש משלשה פעמים לא תבשל א"כ מדהוצי' הכתוב אכילה בלשון בישול ש"מ דאינו