דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נג

דלפמ"ש הרמב"ם בכריתות פ"ג בפרהמ"ש בנקודה נפלא' דבב"ח ל"ש לומר דהוה איסור מוסיף בשביל הנאה דבב"ח כ"ז שאינו אסור באכיל' ל"ש איסור הנא' וע' פליתי סי' פ"ז דדייק מרש"י דס"ל דמעמיד בטל בששים כמ"ש המהרש"ל פכ"ה סי' כ"ו ולפענ"ד אין ראי' דאפשר דרש"י ס"ל כשיטת ר"ת דהעמדה אינו אוסר רק עד ששים ועפר"ח שם. והנה יסודו של המהרש"ל הוא על מ"ש הה"מ דלכך נתן הרמב"ם הטעם מפני שמעמידין אותו בקיבת נבילה ולא כתב הטעם דאמרו שאר אמוראי שמחליקין פניה בשומן חזיר או שא"א בלי צחצוחי חלב הוא לפי שע"ז יקשה יבטל במיעוטו אבל מפני שמעמידין בקיבת נבילה דבר המעמיד לא בטל דאוקמי קא מוקים והו"ל כבעין וע"ז תמה הרש"ל דא"כ הני נשתבשו בזה וזה א"א וע"כ כשיטת הראב"ד דבדבר של גוים ל"ש ביטול. ולפענ"ד אין קושיא דבאמת זה ודאי להתיר תמיד מטעם שנתבטל במיעוטו זה א"א דביטול שייך בענין מקרה שקרה לפעמים שנפל איסור להתיר שייך ענין ביטול אבל להתיר תמיד ע"ע ביטול זה לא מצינו וא"כ תמיד נאכל איסור ע"י ביטול וגם דא"כ העכו"ם עושה בשביל ישראל שיאכל איסור ע"י ביטול וכיוצא בזה כתבתי ליישב דברי המהרש"ל שהביא הש"ך לקמן סי' פ"ח ס"ק כ"ב והיינו דנעיצה לא שרי רק אם נעשה כן במקרה אבל אם נימא דסגי תמיד בסכין אחד ונחתוך גבינה ובשר ע"י נעיצה זה א"א ולכך נהגו העולם להיות להם שני סכינים וא"כ ל"ק קושית השיך דכל שקרה במקרה ודאי מותר ע"י נעיצה רק להתנהג כן בתמידות זה אסור וכעין זה מבואר במ"א סי' תק"ל לענין הגעלה להגעיל תמיד מבשר לחלב אסור דשמא יטעה וישתמש בלי הגעלה וא"כ ה"ה לענין ביטול ל"ש בזה ולפ"ז כל אמירא בפ"ע שפיר אמר דל"ש ביטול. אבל אחרי דהאמוראים נחלקו דזה ס"ל מפני שא"א בלי צחצוחי חלב וזה ס"ל מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר עכ"פ מאן דס"ל הא לא ס"ל הא וא"כ שוב לא הוה ענין תמידות דהרי זה ס"ל שעושין כן וזה לא ס"ל שעושין כן וע"כ שאין מתנהגין כן בתמידות וא"כ שוב הוה מקרה בלבד ושייך ביטול ולכך נתן הרמב"ם הטעם מפני שמעמיד ודו"ק ויש לי אריכות דברים בדברי המהרש"ל שם ומ"ש בנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ל"ט יעו"ש ואכ"מ

והנה הרדב"ז ח"ב סי' תקמ"ז כתב דאסור לקחת דבר מיד גוי מה שנתבטל בששים דהו"ל כמבטל איסור לכתחל' ודבריו תמוהים כמ"ש בקונטרס קב הישר שלי בשם יה"מ והארכתי ליישב. אך כעת אני תמה דא"כ יפול כל קושית הקדמוני' דלבטל בששים והוצרכו לדחוק משום דבר המעמיד והראב"ד כתב דבשל עכו"ם ליש ביטול ולמה להם כל זאת הא הו"ל כמבטל איסור לכתחל' והוא תימה גדולה על הרדב"ז אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דאף אם נימא דלא כרדב"ז ובאמת גם מצד הסברא אינו דהוא אינו עושה כלום וכבר נתבטל ולא נתבטל עבורו ולמה יאסר. אמנם זה בשאר איסורים אבל במה שאסרוהו בשביל הרחקה מעכו"ם ובפרט במה שנוגע ליי"נ וחומץ שלהם וכדומה בזה שוב הו"ל כמבטל איסור לכתחל' והטעם דהרי התוס' כתבו בפסחים למ"ד דהטעם דאין מבטלין איסור משום דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם דכל אחד יוסיף לבטל האיסור. ולפי זה גם בזה שעשו בשביל הרחקה אם נימא דמועיל הביטול מה הועילו בתקנתם והם רצו להרחיק אותנו מהם שנהי' מובדלים וזה אפשר טעמו של הראב"ד שכתב דבעכו"ם ל"ש ביטול והיינו משום דהו"ל כמבטל איסור דהרי לא הועילו חז"ל בתקנתם ובזה מיושב היטב קושית המהרש"ל דזה הי' סברת האמוראים דהם ס"ל דבכל האיסורים אסור לקנות מהם דהו"ל כמבטל איסור ובפרט מטעם חומץ העכו"ם אבל באמת אנן קי"ל דבזה מועיל ביטול ובאמת מטעם חומץ ל"ק דלבטל בסמ"ך דזה משום לתא דעכו"ם נגעו בה אבל בקיבה של נבילה זה אינו בשביל הרחקה מעכו"ם ובזה הקשו דאמאי לא מועיל ששים והוצרכו לחדש בשביל דהוה מעמיד ודו"ק כי קצרתי. והנה בהיותי כה הראני תלמידי המופלג מוה' יעקב מענקיש נ"י דברי המהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ג' שהביא דבר' התוס' בחולין דלכך נקט קיבת נבילה ולא קיבת כשרה משום בב"ח משום דליכא איסורא דצונן בצונן הוא אע"ג דאוקומי קא מוקים אינו רק דרבנן ודייק המהרי"ט הא אם נמלחה הקיבה בעורה או שהי' כבוש יתר על יום אחד דכבוש הוא כמליח ומליח הרי הוא כרותח הו"ל איסורא דאוריית' ואסור וזה דוקא במליח אבל צונן בצונן אף דאוקומי קא מוקים אינו רק איסור דרבנן. וע"ז תמה פה קדוש יאמר כן דמה בכך דכבוש הוא כמליח ומליח כרותח מ"מ בב"ח אינו רק דרבנן נבעי דוקא בישול והוא תימה גדולה ומצאתי בפר"ח סי' פ"ז ס"ק ב' שהרגיש בזה על המהרי"ט אבל סתם הדברים. אמנם נראה שלא יהיו תמוהין כ"כ דהנה זה ודאי דבב"ח הכבוש או מליח דאינו רק דרבנן אם בשלו אח"כ אסור מה"ת ולפ"ז יקשה בהך דמעמידין אותו בקיבת שחיטה דאמרי' דאינו רק דרבנן ואמאי הא לאחר שנעשה רותח ע"י הכביש' שוב הוה כבישול דרותח דמליחה הרי הוא כצלי וצלי ג"כ אסור מה"ת ואף אם צלי אינו אסור מה"ת היינו כ"ז שלא נמלח כראוי דאינו רק כצלי אבל אם נשתהה במלחו או שנכבש יום שלם יאסר דהו"ל רותח ממש וצ"ל דכל שכבר נכבש או נמלח והרי מליחה וכבישה אינו אסור מה"ת שוב ל"ש בישול אח"כ דאין בישול אחר בישול בב"ח ועיין פליתי סי' צ"ב ומה גם בדבר שכבר ככבש ונבלע מה בישול שייך בזה ולפ"ז בדבר המעמיד דקיי"ל דכל דאוקמי קא מוקים הו"ל כבעין ושוב שייך בישול וא"כ שוב נאסר אח"כ מטעם דכבר נכבש ונעשה איסור וא"ל דאין בישול אחר הבישול הא הו"ל דבר המעמיד דהו"ל כאילו היא בעין ושפיר נאסר ולכך דייק המהרי"ט מתוס' במ"ש דצונן בצונן היא ולכך אף דאוקומי קא מוקים אינו אסור אבל כל שהי' נמלח דו כבוש הי' אסור מה"ת כנ"ל לפי חומר הנושא שלא יהיו דברי המהרי"ט מוקשים כ"כ ובפרט שדברי התוס' מסייעים לו. והנה מ"ש למעל' בתירוץ הראשון דמה שנעש' תמיד לא שייך ביטול מצאתי בב"י יו"ד סי' קי"ז והובא במג"א סי' תמ"ב ס"ק א' לענין משקים הנעשים מחומץ ודבש דכל שעיקרו כך איכו בטל ודוקא בנתערב דרך מקרה שייך לומר דבטל ע"ש ולפענ"ד הסברא היא כמ"ש דל"ש בזה ביטול דא"כ יתבטלו כל האיסורים. אמנם אף אם שם הדברים כפשטן ג"כ ל"ק דגם שם עיקרו לכך ול"ש ביטול אבל לדידן דיש ספק ממה נעשה שוב ל"ש שעיקרו עומד לכך דהא נוכל לעשות באופן אחר ודו"ק היטב. עוד הי' נ"ל דבר חדש דכבר נודע מ"ש האו"ה דגבינות של עכו"ם הו"ל כאיסור תורה דכל שגזרו חכמים מפני חשש איסור בגופו הו"ל כודאי איסור מה"ת וכמ"ש השיך בכללי הספיקות אות י"ח. ולפ"ז נלפענ"ד דבר חדש דבאמת בב"ח חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי והיינו משום דבאמת בב"ח חידוש הוא דכל חדא שרי ואף דכלאים ג"כ הכי הוא מ"מ מידי חידוש קצת לא יצא וא"כ אף שבאמת אסרה תורה בב"ח לא אסרה רק בבישול אף דכבוש ג"כ יש טעם כמו בבישול דאל"כ לא הי' חידוש מה שלא נאסר בכבוש ועצל"ח פסחים מ"ד שם. ולפ"ז כל שכבר אסרה תורה בב"ח א"כ כל שחכמים אסרו כבוש או מליחה דהו"ל כרותח ובולע דהוה רותח נעשה איסור תורה והדברים ק"ו אם גבינות שהיו בבית עכו"ם דאינו רק ספק שמא נחלפו בגבינות עכו"ם שהעמידו אותם בקיבת נבילה נעשה כודאי איסור דיש חשש איסור בגופו ולא גזרו אטו דבר אחר כמ"ש הש"ך שם מכ"ש בזה דבאמת במליחה וכבישה אסרו חכמים דגם זה נבלע בו והוה כמו בישול א"כ כל שכבר גזרו חז"ל נעשה איסור תורה ע"י דרבנן אסרו ואף דאינו כשל תורה ללקות דבזה מחלו חז"ל על כבודם וכמ"ש הרמב"ן לענין ספק דרבנן דהרשו חז"ל בעצמם שלא יהי' איסור תורה ממש מ"מ עכ"פ שייך איסור תורה כל שחז"ל גזרו ע"ז ואמרו דבולע. ובזה נלפענ"ד ליישב דברי רש"י חולין ק"ח דפירש דהחידוש הוא דכל אחד בפ"ע שרי והקשו התוס' דמסקנ' לא הוה כן. ולפמ"ש א"ש דגם מה דתרו לי' כילי יומ' בחלב' שרי אינו רק משום דחידוש הוא דאל"כ הא כבוש כמבושל ואמאי לא אסרה תורה וע"כ משום דזה גופ' דבישול נאסר הוא חידוש ולא רצתה התור' לאסור רק בישול ממש. ולפ"ז כל שכבר אסרו מדרבנן כבוש שוב אסור מה"ת ובזה י"ל מה דאמר רבא דרך בישול אסרה תורה היינו דבאמת בישול יש טעם יותר מכבוש וכבוש אינו כבישול ממש וא"כ נסתרו דברי אביי ודו"ק וע' תוס' שם ד"ה אמר רבא ויתיישב בזה קושייתם וקצרתי כיון שהוא דבר חדש כנלפע"ד ליישב דברי המהרי"ט אביר הרועים ובפרט שלשון התוס' מסייעים לו ודו"ק. ובזה י"ל ג"כ בצלי דכל דחז"ל אסרו שוב הוה איסורו מה"ת דאף דהתורה לא כתבה רק בישול אבל כל דחז"ל אסרו צלי דג"כ נותן טעם שוב הוה איסור בגופו והוה איסור תורה. ויש ליישב בזה הרבה קושיות של הפליתי ואכ"מ גם כי הוא דבר חדש וצריך סעד לתמכו עכ"פ מ"ש לעיל בשם אחרונים ומהם בישועת יעקב דבשר כבוש שבשלו אח"כ אסור לפענ"ד יש לפקפק דכל דנימא דאין בישול אחר בישול בבב"ח ה"ה דאין בישול אחר כבוש דכבר הוציא כל טעמו ע"י הכבישה והמליחה כנלפענ"ד

והנה בשנת תרי"ט י"ז כסליו למדתי עם תלמודי סי' קט"ו ובהגיענו לדברי התוס' בע"ז דף ל"ה ד"ה חדא כתבו במקומותינו שמעמידין בקיבה שמולחין הקיבה בעורה ואיכא איסור בב"ח דמליח הרי הוא כרותח והדבר לכאור' תמוה דבב"ח מליח אינו רק דרבנן והרי התוס' בחולין כתבו דמשום בב"ח ל"ש לאסור דאינו רק דרבנן ולכאור' מכאן ראיה דבב"ח מליח כרותח מה"ת וכמ"ש המהרי"ט. אבל אחר העיון הדבר פשוט דבחולין שלא הי' הדבר ברור אי מעמידין שפיר כתבו דבספק אין לאסור משום דהמעמיד אינו רק דרבנן ובדרבנן שרי בספק אבל כאן שכתבו דודאי מעמידין בקיבה שוב אסור מדרבנן וכן מצאתי מבואר במהרש"א בחולין בסוף הסוגיא במה שהקשה על סוף דברי הסוגיא דהלכתא דמעמידין בקיבת נבילה וע"ש שהדבר מבואר. והנה בש"ק פ' תרומה תרי"ט היה אצלי הרב מו"ה ישכר מסקאהל והראני מ"ש הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ו דבחתיכת בשר שנפל לתוך יורה של חלב וסלקו מיד אי שייך בו משום איסור בב"ח וע"ז תמה הוא דלמה לא יהי' אסור הרי אף שאין בו איסור בב"ח מ"מ הלחלוחית מתבשל וכמ"ש הכו"פ סי' צ"ב ס"ק ג' בשם הגאון מו"ה יונה ז"ל ובאמת על גוף הדין של הגאון מהר"ז ל"ק דבסלקו מיד גם הכו"פ מודה דלית בו משים בישול בב"ח וגם גוף דברי הכו"פ אינם מוכרעין דכל דלא נתבשל גוף הבשר אף שהלחלוחית מתבשל מ"מ דרך בישול לא מקרי ואינו אסור מה"ת כלפענ"ד וצ"ע. ובאמת שהגאון מוהר"ז ז"ל הראה שהריטב"א כתב בהדיא דאף איסור תורה אין בו ומהתימה על הכו"פ ופרמ"ג בפתיחה לבב"ח שלא הרגישו דברי הריטב"א עיין בראש יוסף חולין שהביא דברי הריטב"א ובאמת שלרש"י הדבר יותר מבואר שהוא פירש כל צרכו וא"כ משמע הא אם אינו כל צרכו אין בו איסור כלל אף שהי' כמאב"ד ומיהו לרש"י ע"כ יתפרש לענין מלקות דוקא משא"כ לריטב"א ודו"ק

שם ס"ט ואם העמיד בו. עיין רש"י בחולין קט"ז ד"ה הרי"ז אסורה במה שהאריך בחלב הנמצ' קרוש וסיים בסוף דלכך קיבת עולה שורפה