דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נב

מ"ז אמרו תרנגולת שהזיק' אינה גובה מביצת' מ"ט פירשא בעלמא היא ופירש"י שמובדל מהתרנגולת וא"כ גם כאן יש לחלק דבאמת נקרא בשר כל שמעורות בגידין ורק לענין שיצטרף להיות מטמא בגדים אבית הבליע' דזה דוקא בעוף. טהור גזירת הכתוב וא"כ צריך לחשוב אותה מגוף העוף וזה פירשא בעלמא והוא כמו שאר בשר וכמו העצמות וכדומ' דאינם מצטרפין אך צ"ל דכיון דלר"י ע"כ אינו תלוי במה שמקרי בשר דהרי הת"ק אוסר לשיט' זו אף בנגמר' כלה ובעי שיהי' קליפתו קשה ופשיטא דלא יחלקו במציאות וע"כ דלר"י דוקא בעי מעורות דהיא נחשב כגוף העוף וכמ"ש התוס' בב"ק שם ד"ה מ"ט לענין ביצת טריפה וא"כ ע"כ דמחשב כגוף העוף וא"כ אמאי לא מטמא וע"ז משני דאפושי טומא' לא מפשינן ובב"ח רק משום גזיר' אוסר ר"י וכמ"ש רש"י וכן לל"ב לענין מן האשכול ומעתה לת"ק ליכא קושיא ולא סייעתא דת"ק מחלק דבשר מקרי אף לא שתחשב מגוף העוף וז"ב. ובזה מיושב קושית הכו"פ דלהס"ד דלא ידעינן מאפושי טומא' א"כ יקשה אמאי לא גזרו בטומא' כמו בביצת נבילה וכל תירוצי התוס' בביצה דף וא"י שם ד"ה ביצים ל"ש בזה וכן הקשה הצל"ח ולפמ"ש אתי שפיר דשאני ביצת נבילה דכל שהוא בשר ונתנבל' בשחיט' היה נבילה ואסור משא"כ לענין טומאה דבעי שיהי' שייך לגוף העוף דסתם בשר אינו מטמא בגדים וכאן הוה פירשא בעלמא וז"ב מאד מאד ודו"ק: והנה כלם הקשו מ"ש דלענין אבמה"ח אפי' נגמר חלבון וחלמון אסור וכתב הש"ך דשאני אבמה"ח דגוף הביצה ראויה לאסור משום אבמה"ח ע"ש והכרו"פ פקפק ע"ז דא"כ איך אמרו בבכורות ליכא מידי דאתי משום אבמה"ח רק חלב והא איכא ביצה ע"ש שהאריך ודחה דברי הש"ך ותמה אני אם יצאו הדברים מפיו דהרי הוא בעצמו מביא דברי השערי דורא שכ"כ בשם ר"ת וכן היא באמת בשערי דורא סי' ס"ד (ומ"ש בכרו"פ סי' פ' הוא ט"ס) ושם מוזכר כל דבריו וקושייתו מבכורות הרגיש המבוא שערים וכתב שהתוס' מתרץ אותו ובאמת שכן הוא בתוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה ע"ש שהרגישו בכל דבריו וצע"ג אחרי שראה דברי ר"ת בש"ד שם אמאי דחאו בחנם

שם דאסור לחתות אש הש"ך בס"ק י"ח כתב דה"ה שאר דברים אסור לבשל משום דיש בהם בלוע מבב"ח ומיהו סיים דאינו רק חומרא בעלמא והנה הכרו"פ מתחל' רצה לפרש דהא דאינו רק חומר' בעלמ' הוא משום דאין בישול אחר בישול אף בב"ח וע"ז הקשה מהא דאמרו בחולין דף ק"ד גזירה שמא יעלה באלפס הראשון והרי שם הוה בישול אחר בישול דמסתמ' כבר נתבשל ע"ש ובמחכ"ת מה ענין בישול אחר בישול שם דלענין אכיל' אנו דנין דלא אסרה רק דרך בישול וכל שנתבשלו ביחד אף שכבר נתבשל מ"מ הוה דרך בישול ואסור באכיל' משא"כ לענין בישול גופא דכל שאינו בישול דאין בישול אחר בישול אינו עובר על לא תבשל וז"ב. ובזה מיושב מה שהקש' מגיעולי מדין דאיך הגעילו בשר בחלב הא עבר על לא תבשל דשאני התם דכבר נתבשל (ובזה מיושב מה דאמר אביי גזיר' שמא יעלה באלפס ראשון ולפ"ז מהראוי לאסור משום בישול בעין וע"כ משום דאין בישול אחר בישול) ומיהו בגוף כוונת הש"ך הדבר פשוט דכוונתו למה דכתב בסי' צ"ד דכל שכבר נעשה בב"ח תו הוה כשאר איסורים וא"כ לגבי בלוע אפשר דלא עבר על לא תבשל וכעין שכתב הכו"פ ובדברי הש"ע הנ"ל אמרתי ליישב הא דהקשו בפסחים דף מ"ד דלמא גיעולי מדין הי' מחמת בב"ח ולפמ"ש אתי שפיר דהנה הרמב"ן פ' מטות הקשה אמאי לא צוה בסיחון ועוג להגעיל וכתב דאז הותר קדלי דחזירי ומעתה זה בשאר איסורים אבל בב"ח דע"כ החשש היא דשמא בישל העכו"ם אחד מהם והישראל יבשל ההיפך דאי כבר בישל העכו"ם בב"ח הוה כשאר איסורים וכמ"ש בסי' צ"ד וא"כ איך שייך קדלי דחזירי דזה יעבור על לא תבשל וזה לא התיר' התורה דהתורה לא התירה רק לאכול אף קדלי דחזירי ולדעת הרמב"ם הוא דוקא בעת רעבון אבל הלאו דלא תבשל לא התירה וא"כ היה צריך גם בסיחון ועוג גיעול משום בב"ח וע"כ דמשום שאר איסורים הוא ודו"ק

שם דאסורים בהנאה כתב הש"ך ס"ק י"ט דוקא בכלי ראשון דהא אינו אסור רק דרך בישול ולפי דעת הש"ג בע"ז ומהרי"ט בחלק יו"ד סי' ג' דלמדו מדברי התוס' דכל שהם ביחד אסור אף שאינו דרך בישול היה אסור גם כאן אף שאינו בכלי ראשון. אמנם אי קשיא לי על השטה הלז מהא דאמרו בחולין דף ק"ה ע"ב סוף סוף כלי שני הוא ואינו מבשל ומאי קושיא הא כשהם ביחד כל שהם רותח אסור אף בכ"ש ולא בעי דרך בשול וצ"ע

שם אין לשמש בו הכרו"פ הקשה דאמאי חשו לענין הנאה ולא חשו לאיסור בב"ח דמבשל עתה מחדש בב"ח ולא הבינותי דהא כבר כתב בעצמו דלגבי בלוע ל"ש בישול בב"ח ואנכי המתקתי הדבר דיש לו דין שאר איסורים וגם דאין בישול אחר בישול ותדע דאל"כ אין לו תקנה להגעיל כלי שיש בו בב"ח דהא מבשל בב"ח וכמו שהקשה בעצמו מכלי מדין ע"ש ס"ק י"ג וגם דאין כאן בישול גמור וז"ב ודו"ק

שם ס"ג נהגו להניח שקדים עש"ך שהביא בשם ד"מ דבדרבנן ל"ש מפני מ"ע ובשם מהרש"ל כתב דגם בדרבנן שייך מפני מ"ע. ולפענ"ד ראיה ברורה דגם בדרבנן שייך מ"ע מהא דאמרו בב"מ דף צ' הדשות בתרומות ומעשרות אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מ"ע תולה לה בול של כרשינין וכו' הרי דאף דאינו עובר משום בל תחסום אפ"ה אסור מפני מ"ע ולא עוד דעדיפא מהתם דבשר עוף עכ"פ מדרבנן אסור וכאן בתרומה ומעשר ודאי דאינו עובר בבל תחסום לא מדאוריית' ואף מדרבנן אעפ"כ חשו למ"ע וצ"ע ועיין בשיטה מקובצת הביא בשם הריטב"א דגידולי תרומה דרבנן לא תקנו רבנן לעקור דבר מה"ת ואף דלח יניחנה לאכול משום דתרומה דרבנן מ"מ יתלה לה מאותו מין ע"ש והוא תמוה דבברייתא דאמרו דעובר בבל תחסום ואוקמא בגידולי תרומה לא קתני ותולה לה כדתני בברייתא קמייתא וצע"ג שבתי וראיתי שאין ראיה מכאן דבתרומה ומעשר דאם נחשוב דהוא חולין יהי' עובר מה"ת ולכך חשו למ"ע אבל כאן אף אם נחשוב דהיא בב"ח מ"מ בשר עוף בחלב אינו רק מדרבנן ודו"ק כי קצרתי

שם ס"י או שעמד בו יום אחד. עיין ב"י שכתב בשם רבינו ירוחם ת"ל יש מי שאומר שאם עמד ימים רבים החלב כנוס בתוך הקיבה ליבשו שנאסר שהרי הוא ככבוש וכו' ולא מטעם בשר בחלב שכבר אמרנו דבשר בחלב אפי' תרו לי' כילי יומא כשרה תלא מטעם אם הוא קיבת נבילה או טריפה או לפמ"ש כי אפי' שהקיבה פירשא בעלמא מ"מ לקח טועם העור ומעמיד החלב בבשר. ובלמדי זאת בשנת תרי"ז אור יום ה' שמות עם תלמידי נתקשיתי מאד דגוף דבריו שכתב שלא מטעם בב"ח משום דאי תרו לי' כולי יומא שרי קשה דעכ"פ מדרבנן אסור ומ"ש בסיף דאף שהקיבה פירשא בעלמ' מ"מ לקח טעם העיר א"כ שוב מסיק דאסור מטעם בב"ח ולמה כתב למעל' שלא מטעם בב"ח והרי אכתי קשה הא אי תרו לי' כולי יומא שרי. וכפי הנרא' שס"ל לרבינו ירוחם דמעמיד גרע טפי דלא בטיל כלל מפני שהוא מעמיד וכ"נ שהבין הב"י דהרי מסיק אח"כ שמה שהבין רבינו ירוחם מהרמב"ם דמעמיד בעור קבה כשרה ג"כ לא בטיל ז"א דבב"ח תלוי בנו"ט אבל אכתי אין ביאור דתחל' כתב דלא מטעם בב"ח ואח"כ מסיק מטעם מעמיד אף בב"ח. ולפענ"ד הי' נרא' לפרש דברי רי"ו דהנה הב"י הביא בסוף הסי' דבב"ח שנאסר מדרבנן כגון כבוש או נמלח דאינו אסור בהנא' וכן קי"ל ולפ"ז להס"ד דקיבה פירשא בעלמא היא א"כ יפה כתב רי"ו דאי תרו לי' כולי יומא שרי ואף דמדרבנן אסור היינו באכיל' אבל כאן באמת מה שקיבל מהקיבה פירש' בעלמ' הוא ושרי באכיל' וא"ל דסוף סוף נהנה מהקיבה שעל ידה נעשה גבינה ע"י עמידת החלב בתוכה עד שנתייבש ועכ"פ נהנה וע"ז אמר כיון דאי תרו לי' שרי שוב מותר בהנחה וליכא למיחש וע"ז מסיק דניהו דהקיב' פירש' בעלמ' מ"מ לקח טעם העור ומעמיד החלב בבשר וא"כ שוב אסור מטעם כבוש ואף דאי תרו לי' כולי יומא שרי היינו מה"ת אבל מדרבנן אסור ושוב אסור מטעם כבוש כנלפענ"ד. אחר שכתבתי כ"ז האיר ד' עיני ומצאתי בב"י ר"ס ק"ה בבדק הבית שכתב בשם רבינו ירוחם דכבוש הרי הוא כמבושל זולת בב"ח דאפי' תרו לי' כולי יומא שרי והב"י כתב ע"ז דהיינו להיתר הנאה אבל לעולם אסור באכיל' ע"ש. ובאמת שעדיין צ"ע דהא מדברי הרי"ו הנ"ל משמע דאף באכיל' שרי ולפמ"ש א"ש דגם כאן עיקר כוונתו רק בהנא' וכמ"ש אבל באכיל' שרי ובשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו כ' דרי"ו אף באכיל' מתיר בכבוש בב"ח וטעמו לא נהיר' לפענ"ד כמ"ש הוא בעצמו אמנם לפענ"ד הי' נרא' אם נחזיק דעת רבינו ירוחם כמשמעו דאף באכיל' מתיר באמת הדבר תמוה כמ"ש הנוב"י שם דהרי גם מליח בב"ח אינו רק דרבנן והרי בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דאסור ואיך יהי' מלוח עדיף מכבוש. אמנם לפענד"נ דהרי באמת בב"ח דרך בישול אסרה תורה ורק דצלי ומליח גזרו אטו בישול והיינו דוקא ע"י צלי ומליח' שעכ"פ היה כרותח ומבלבל קצת הטעם אבל כבוש דאינו מבלבל הטעם רק שמבליע ומפליט כמ"ש בת"ח כלל ג' הובא בט"ז וש"ך סי' ס"ט וא"כ לכך בב"ח שרי ודייק הרי"ו ממה דקאמר אי תרו לי' כולי יומא שרי ולא נקט מליחה או צלי וכדומה דאיני רק מדרבנן וע"כ דכבוש גרע ועש"ך שם ס"ק ס' דכ' דרי"ו נקט מלוכלך בדמים משום דכבוש לא היה רק כבוש ואינו רק מבליע ומפליט ולפמ"ש הרי"ו לשיטתו וכמ"ש. ובזה הנה מקום אתי ליישב גם סוף דברי הרי"ו כאן שהקשיתי דנה בכך דמעמיד ולקח טעם הא מ"מ אי תרו לי' שרי ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דאינו היפך ומבלבל הטעם ע"י הכביש' אבל מעמיד דודאי נו"ט ומעמיד כל הדבר והרי הרי"ו ס"ל דלא בטל אף בב"ח וכמ"ש בשם הב"י וא"כ פשיטא דכבוש כהאי אסור בב"ח ודו"ק היטב ברוך הפוקח עורים:

והנה הפר"ח בסי' צ"ח ס"ק ז' בענין מחמץ שהאריך אי אסור במינו דוקא או אף בשא"מ פלפל ג"כ בדין המעמיד והנה האריך שם להוכיח דמעמיד אף בשא"מ לא בטיל. ולפענ"ד אין ראי' מהא דאמרו בע"ז דמעמיד בעגלי ע"ז וכן ממה דאמרו במשנה המעמיד בשרץ הענין וכו' דאסור בהנא' לפי דמה דאסור בהנא' ל"ש בו נו"ט דהרי הנאה הוה כח"ש כמ"ש הה"מ וא"כ מה בכך שאינו נ"ט מ"מ בהנא' ל"צ שיעור נו"ט ואיך שייך שיהי' אסור בהנא' ולאכיל' יצטרך שיעור נ"ט זה א"א ולכך א"צ נו"ט. אבל ז"א דהרי בע"ז דף ל"ה פריך לר"ח ולרנב"י לתסר בהנא' ואסיקנ' בקושי' אלמא דאף דאינו אסור בהנא' אפ"ה אסרו משום מעמיד. מיהו באמת י"ל דזה גופא קושית הש"ס דאם הטעם בשביל שמעמיד לתסר בהנא' ומדלא אתסר בהנא' ל"ש מעמיד במבשא"מ ומה דאמרו אוקמי קא מוקים והו"ל כאילו הוא בעיניה היינו במב"מ דוקא. איברא דלפ"ז בב"ח דאסיר בהנא' מהראוי לתסר מעמיד והרי איפכא שמענו דבב"ח וראי ל ליתא מעמיד אך נראה דלפמ"ש כל הטעם דבאיסור הנאה שייך מעמיד לפי שבהנא' ל"ש ח"ש וממילא אסור באכיל' ג"כ מטעם הנאה ולפ"ז