דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נא

רק כמו צלי וטיגון וזה אינו אסור מה"ת לדעת התוס' ואף דבשבת חייב בצלי וטיגון כמבואר בירושלמי פ"ז דשבת היינו שם דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל כאן כתיב לא תבשל ודרך בישול דקרא אסור מה"ת כנלפענ"ד דתלוי בזה. אמנם בזה יש לעיין אי חייב על הבישול בבב"ח דהפר"ח והכו"פ לא דברו רק לענין אכי ה אבל משמע מדבריהם דעל הבישול ודאי חייב דמה דאמרו דרך בישול אסרה תורה הייני לענין אכילה אבל בישול מיהו הוה. אך לפענד"נ דגם הבישול אם לא בישל כמאב"ד אינו עובר מה"ת והטעם דהרי ג"פ כתיב לא תבשל בתורה חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול ולפ"ז כיון דשני לא תבשל מה דהורו על אכילה והנאה כל שלא נתבשל כמב"ד אינו אסור מה"ת א"כ ממילא גם לא תבשל לאיסור בישול ג"כ אינו במבושל כמאב"ד ועד שבא למאב"ד אינו עובר וז"ש בדף ק"ח כשם שלוקה רק על אכילתו כך לוקה על בשולו ובאיז' בישול אמרו כמאב"ד ומשמע דבין על אכילה ובין על בשיני אינו לוקה עד שיגיע למאב"ד ואף דאמרו בלשון אינו לוקה ומשמע דמלקי לא לקי אבל אסור מה"ת ולפענ"ד מה דנקט לוקה היא לאשמועינן דפחות והראב"ד אין חיוב איסור בב"ח דהוא בלאו דמלקות אבל גם איסור אין בו ומטעם כיון דדרך בישול אסרה תורה א"כ לענין אכיל' והנאה לשיטת התוס' בסנהדרין הנ"ל אף איסור אין בו ממילא גם אבישול אינו אסור מה"ת ומה דנקט לוקה היינו דאף באם נתבשל רק כמאב"ד ולא גמר בשולו אפ"ה לוקה אבל בלא נתבשל כמאב"ד אף איסור אין בו וראיה לזה דהנה בתרו ליה דלא עבר לא על בישול ולא על איסור אכיל' כדאמרו דאי תרי לי' בחלבא שרי והיינו משום דדרך בישול אסרה תורה וה"ה בשלא הגיע למאב"ד. ובזה נרא' ליישב קושית התוס' בחולין דף ק"ח דרש"י פירש החידוש דכל חד בפני עצמו שרי והקשו בתוס' דזה דחה בש"ס דעיקר החידוש הוא דאי תרי לי' שרי ולפמ"ש להס"ד דאביי טרם שקיבל מרבא דדרך בישול אסרה תורה היה מקום לומר דתרו לי' אסור ג"כ דהוה כבוש כמבושל רק רבא חידש דדוקא דרך בישול אסרה תורה ובפסחים אזיל לפי המסקנא דדרך בישול אסרה תורה (הי' מקום לומר דתרו לי' אסור ג"כ דהוה כבוש כמבושל) ובזה מיושב מה שהקשו אי נימא דכל שלא בשיל כמאב"ד ליכא איסור א"כ לימא דזה חידוש בלא נתבשל כמאב"ד ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא דתרו לי' לא נתבשל כמאב"ד אחת היא והטעם דבעינן דרך בישול אסרה תורה ואם חומה היא דהנך לא תבשל ג"פ חדא משמעותא יש להן בזה הנה מקום אתי לבאר מה דנחלקו שני לשונות במבשל חלב (בצירי) עם חלב דאמרו בדף קי"ג בלישנא קמא באכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי בבישול מ"ד לוקה דחד איסורא הוא ומ"ד דאינו לוקה להכי אפקה רחמנא אכיל' בלשון בישול כל דלא לקי על אכילה אבישול נמי לא לקי ול"ב ס"ל דאבישול ודאי לקי כי פליגי על אכילה מיד לקי ס"ל כיון דאפקה אכיל' בלשון בישול כיון דלקי על בישול גם על אכילה לקי ולא נודע במה פליגי והתוס' הקשו לל"ק למה לא נימא איפכא כדאמרו בנ"ב ולפמ"ש א"ש דל"ק ס"ל כיון דהנך שלשה לא תבשל בחדא מחתא מחתינהו א"כ כיון דעל אכילה והנאה לא תבשל דכתב רחמנא לא חייב על חלב בחלב א"כ גם לא תבשל דקאי על בישול ג"כ לא לקי ול"ב ס"ל דע"כ לא אמרינן דהנך לא תבשל בחדא מחתא מחתינהו היינו לעיקר בישול כיון דהטעם דא"ח באכילה דלא מקרי עדן בישול רק טיגון וכדומה א"כ החסרון בעצם הבישול וממילא גם על הבישול פטור דלא מקרי לא תבשל אבל חלב בחלב דאין החסרון בבישול דנתבשל כראוי רק באכילה פטור מטעם דאאחע"א א"כ אין החסרון מצד הבישול וא"כ לא תבשל מקרי וממילא י"ל כל דאפקה בלשון בישול גם על אכילה לקי וז"ב כשמש ודו"ק היטב

שם אחד לבישול ואם צלי אסור מה"ת נחלקו הפוסקים והנה הכרו"פ הביא ראיה מהא דמקשים העולם על הא דיליף בפסחים דף מ"ד טעם כעיקר בשאר איסורים מגיעולי עכו"ם דלמא גיעולי עכו"ם הי' משום בב"ח וכתב דלא משכחת קרא דתעבירו באש דע"י צלי לא נאסר ודבריו תמוהים כמו שתמה בח"ד דמ"מ יש לחוש דהעכו"ם צלה בשר ואנו נבשל חלב והטעם היוצא ע"י צלייה ונתבשל אח"כ פשיטא דדין בישול יש לו, אמנם בקושית העולם נראה דהנה לכאורה צריך להבין אמאי הצריכ' התורה הגעל' לכלי מדין הא קיי"ל בסי' קכ"ב דסתם כלי של עכו"ם אינו ב"י והטעם ביאר הרשב"א דהוה ס"ס ספק שמא לא נשתמש בה היום ואת"ל נשתמש בה היום דלמא נשתמש דבר המותר וא"כ כיון דהתור' לא אסרה רק קדירה בת יומא א"כ הוה ס"ס גמור (שוב ראיתי בשו"ת הרשב"א סי' תצ"ו שהקש' זאת) וצ"ל דבכלי מדין לא הוה ס"ס דלא שייך לומר שמא נשתמש דבר המותר דהיאך אפשר דבכל הכלים לא ישתמשו כ"א בדבר המותר ואנן בעינן שיהי' ספק השקול נוטה להיתר כלאיסור וכאן נוטה לאיסור טפי אי דאפשר דשאלו לעכו"ם (שהחי' כל נקיבה) ואמר שנשתמש בו, היום והורע חזקת כשרות כמ"ש רש"ל שם משום דסתם כלים בלועים מאיסור ורק משום ס"ס אנו דנין וכל ששאלו ואמר שנשתמש ליכא ס"ס. ומעתה מיושב קושית העולם דהנה זה פשוט דלענין דניחוש שמא כבר בישל עכו"ם בב"ח לא חיישינן דהוה כמו שאר איסורים כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד ורק דחיישינן שמא עכו"ם בישל חלב או בשר ואנן נבשל ההיפך. ומעתה שוב יקשה דהוה ס"ס וכאן ל"ש התירוצים הנ"ל דכאן אינו נוטה לאיסור יותר מהיתר דבשלמא אם בכל איסורים טכ"ע איך אפשר דלא בישל שום איסור אבל אם טכ"ע בשאר איסורין ל"ד ורק דחיישי' שמא בישל בה בשר או חלב א"כ הוה ס"ס גמור דלמא לא בישל הדברים האלו וגם לא שייך חזקת איסור דסתם כלים בלועים מאיסור דז"א דעדיין לא היה איסור כ"ז שלא נתבשל בב"ח ושאר איסורים טכ"ע לאו דאורייתא וז"ב ויש ליישב בזה קושית המהרש"א שם ודו"ק. ובחידושי אמרתי ליישב דלכאורה יקשה אמאי צריך הגעל' והא הי' יכול לבטל הכלים ברוב כל כלי בשני כלים אחרים ושרי מה"ת וכה"ג הקשו גבי כלי מקדש. וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחל' הוא מן התורה ושוב לא יכלו לבטל. ומעתה בב"ח דעדיין לא נעשה איסור שוב שייך ביטול ול"ל הגעלה. והנה לכאורה קשה למה דמבואר בסי' צ"ח בסופו דאיסורין מבטלין זא"ז א"כ ל"ל הגעל' הא האיסורין מבטלין זא"ז וכל אחד מהכלים מבטל חבירו דבכל אחד בשלו איסור אחר. אמנם באמת כבר הקשה הכרו"פ שם דאיך שייך ביבש לבטל הא מ"מ האיסור נרגש וא"כ לא מועיל ביטול וגם לפמ"ש הש"ך שם דבדברים השוים בטעמא ל"ש ביטול א"כ חיישינן דשמא בשלו דברים השווים בטעמא ומעתה לענין בב"ח דודאי אינם שווים בטעמא מועיל ביטול ולמה לי הגעל' והנה הכרו"פ הקשה מהא דאמרו בחולין דף קי"א כחלא עלוי בישרא שרי חלב שחוטה דרבנן ות"ל דצלי לא הוה רק דרבנן וע"כ דצלי מן התורה. ולפענ"ד אין ראיה משם לפמ"ש הרשב"א בחידושיו שם דלכך לא גזרו בכחל אטו שאר בשר דכיון דלא משכחת לה בכחל שיהי' דין תורה לכך לא גזרו משא"כ בדם דאף דדם שבשלו ג"כ מדרבנן מ"מ הא משכחת שיהי' דאורייתא אם לא בישלו ולכך גזר ביה ע"ש ולפ"ז לכך לא אמר משום צלי דא"כ הי' ראוי להיות דאורייתא אם לא נצלה והוה כמו דם וז"פ ובלא"ה כראה דלכך לא גזרו גבי כחל כיון דכנוס לתוכו לא גזרו דהוה היכרא וכמ"ש האו"ה לענין כבוש כמבושל הובא בט"ז סי' צ' ס"ק י"ב ע"ש ומעתה זה דוקא בשביל כחל ולא בצלי וז"ב

שם ואחד לאיסור הנאה הכרו"פ הקשה בס"ק ד' על הרמב"ם דכתב דבב"ח דהיא מהנקברין אפרו אסור דאמאי יהיה אסור והא אי אפשר לסוחטו מותר ואף אם אפשר לסוחטו אסור כתב הר"ן דלכ"ע אם יבא אליהו ויאמר דנסחט הטעם ודאי מותר ורק דאי אפשר לסוחטו וכאן דודאי כשנשרף פרח הטעם ויהיה מותר ועוד דאם אפרו אסור ע"כ דאף דלא חזי לגר אסור דפשיטא דאפרו לא חזי לגר וא"כ יהי' נטל"פ אסור בבב"ח ובחמץ בפסח והפוסקים נחלקו בזה ונדחק והעלה בצ"ע. ולא זכיתי להבין דהרי בע"ז דף ס"ז מחלקינן בין פגום מעקרו או דנעש' פגום ובפגום מעיקרו כ"ע מודים דמותר ע"ש וא"כ בשלמא לענין נטל"פ דהוה פגום מעיקרו דאנו דנין שיתהוו' איסור חדש ופגום מעיקרו הוה נטל"פ משא"כ גוף הבב"ח ודאי דאפרו אסור דנעש' פגום אח"כ ול"ד לאפשר לסוחטו דשם אם יבא אליהו ויגיד דלא נשאר שום טעם אפי' משהו באמת מותר אבל בזה עכ"פ משהו איכא וז"ב ודו"ק

שם ובשר חיה ועוף וכו'. כ"כ הרמב"ם והכו"פ הקשה דהא בש"ס דף קל"ו לא ממעטינן לר"ע בשר חיה ועוף רק משים דס"ל איסור חל על איסור וא"כ להרמב"ם דס"ל דאין בב"ח נוהג בחלב מתה א"כ אצטריכו קראי לזה ע"ש. ולפענ"ד נראה דהרמב"ם פוסק כאוקומתא בתרייתא דאמרו שם דמאי בינייהו בין ריה"ג ור"ע בשר עוף א"ב ע"ש ולפ"ז בזה שאין בשר חיה ועוף מה"ת דשניהם מודין בו פסק כשניהם ומטעמא דריה"ג ומזה כראה לי שנשתרבבו הנוסחאות דבשר חיה מה"ת ע"ש ברמב"ם פ"ט ממ"א כי אינו לפני והיינו משום דלל"ק לריה"ג בשר חיה מה"ת אבל לענין איסור דרבנן פסק כר"ע לגבי ריה"ג וז"ב ואף דבפיהמ"ש לא משמע כן אבל יש לפרש ולהסכים גם דבריו שם לזה וז"ב ודו"ק

שם ומניחים בה בשר עוף. הכרו"פ הקשה דהרי בדם חשו אף שהוא דרבנן דדם שבשלו אינו רק דרבנן ע"ש ולפענ"ד שאני דם דשם דאורייתא עכ"פ טרם שבישלו וכמ"ש התוס' בחולין דף קי"א ד"ה דם דאורייתא וביתר ביאור הוא ברשב"א שם בחידושיו משא"כ בשר עוף דאינו רק דרבנן וז"פ וצ"ע שהכרו"פ בעצמו הרגיש בדברי התוס' ולא נחית לזה (ובזה אפשר לומר הא דחשו בחלב אשה מפני מראית עין ולא בבשר בהמה טמאה וכבר הקשה כן הד"מ על הרשב"א ובש"ע כאן אסר באמת בדם בהמה טמאה בשביל זה ולפמ"ש אתי שפיר דחלב אשה כיון דכ"ז שלא פירש הי' אסור משום חלב דהוה חלב) והנה הכרו"פ הקשה דבמקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב ולא היו חוששין למראית עין ולפענ"ד ל"ק דכיון דלריה"ג מותר אף מדרבנן כדאמרו בדף קי"ד שם ולא גזר אטו בשר בהמה ואם כן איך שייך לחוש למ"ע דהוא ס"ל דעוף בבהמ' לא מחלף וזה פשוט

שם שם ביצים הנמצאים בעופות וכו' דעת רשב"ם וסה"ת דביצים גמורות היינו שנגמר אף קליפ' החיצונ' ואז מתיר הת"ק לאכלם בחלב ולפ"ז ר"י דאמר כ"ז שהן מעורות בגידין לאקולי קאתי דאם אינם מעורות מותר אף שלא נגמרו והדבר תמוה דא"כ היאך קאמר בביצה דף ז' מאן תנא מן השלל של ביצים טהור אמר ר"י דלא כר"י והא מכ"ש דלא אתי כת"ק דמחמיר טפי גם לא"ד דאמר מאן תנא מן האשכול טמא כמאן כר"י והא לת"ק בודאי טמא וכבר תמה בכ"ז הש"ך בארוך ובפר"ח וכרו"פ ונדחקו. ולפענ"ד נרא' דהנה לכאור' צריך להבין הא דאמרו בל"ק כמאן דלא כר"י דאי כר"י האמר אם הי' מעורות בגידין אסור ומאי קושיא הא בב"ק דף