דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) נ

אינו כמו שהי' ראוי להתבטל במב"מ ברוב לרבנן דר"י ולר"י לא בטל כלל וכאן הוא כעין פשר דלא בטל ברוב ובטל בששים וא"כ שפיר למדין ממנו דבטל בששים וצריך ששים דאין לומר דשם חידוש הוא דממנ"פ אם חידוש הוא משום ר"י דס"ל מב"מ לא בטל א"כ לא יתבטל כלל ואם התור' גלתה דכאן מב"מ בטל הי' לו להתבטל ברוב וא"כ שפיר גמרי' דצריך ששים או מאה דא"ל דחידוש הוא והוא גזירת הכתוב דהרי באותו דבר בעצמו שהוא חידוש התור' החמיר' דצריך ששים וא"כ חזינן דלא רצתה התור' להקל ושפיר גמרי' להצריך ששים ושאני בב"ח דבמה שהקיל' התור' בתרו לי' והוא מותר לגמרי ובבישול הוא חומר' וא"כ אין למדין מזה לא לקול' ולא לחומר' דחזינן דגזירת הכתוב הוא אבל כאן בהחידוש גופא יש חומר' להצריך ששים ולא רצתה התור' להקל ברוב ושפיר גמרי' מיניה וז"ב כשמש ודברי המהרש"א במ"ק תמוהין כמ"ש בשו"ת נוב"י שם ודבריו נכונים בזה במה שהגיה בדברי התוס' דצ"ל כשהיתר חידוש אין ללמוד ממנו איסור ומצאתי בשו"ת זקני מהרש"ל סי' י"א שתמה על המרדכי פ' הגוזל קמא שכתב דיש דוחין דהזמה חידוש ולא גמרינן מיניה וע"ז תמה ניהו דעדים זוממין חידוש הוא דמה חזית דציית להני ולא גמרי' מיניה לחייב ולהחמיר אבל לפטורי ולקול' שפיר גמרי' מיניה מכח ק"ו דמה בעדים זוממין דחומר' היא ואפ"ה לא מזימין אלא בפניהם מכ"ש בדוכת' אחרית' וכה"ג נראה מלשון רש"י בפכ"ה גבי בב"ח חידוש הוא דדוק' חומר' לא גמרי' מיניה ואף את"ל דפרכי' הכי בין לקול' בין לחומר' וכו' ע"ש ותמהני על גברא רבא דכוותי' דלא זכר דברי התוס' דמ"ק הנ"ל וגם בסנהדרין נ"ז גבי עדים זוממין חידוש הוא וביותר אתפל' על שו"ת עבודת הגרשוני סי' ל"ד שכתב על דברת המהרש"ל הנ"ל שתמוה בעיניו שלא הזכיר דברי הש"ס חולין צ"ח לענין ביטול נו"ט אי במאה דילפי' מזרוע בשלה וכוונתו דכמו דשם לחומר' גמרי' מכח כ"ש ה"ה להיפך לקול' גמרי' ונפלאתי איך לא הרגיש בדברי התוס' פכ"ה שרמז המהרש"ל ששם מבואר שאין למידין מחידוש אף לקול' אף שההיתר הוא חידוש וכמ"ש התוס' במ"ק הנ"ל. אך לפמ"ש אין קושיתו קושי' כלל דכל דעדים זוממין חידוש אין למידין לא לקול' ולא לחומר' ושאני הך דזרוע בשלה דשם בהחידוש עצמו יש קולא וחומר' וכמ"ש אמנם לפענ"ד ל"ק קושית המהרש"ל דכיון דעדים זוממין חידוש דמה חזית דציית והוא גזירת הכתוב מהראוי לומר דדוק' כשאומרים בפניהם הוא דהאמינ' תורה דהרי חזינן דמעיזין פניהם לומר עמנו הייתם אבל שלא בפניהם לא נאמנים דל"ש העזה שלא בפניהם אבל גוף העדות יש להאמין אף שמעידים שלא בפניהם ודו"ק. עוד יש לי לומר בישוב קושית מהרש"ל דבאמת הטור סי' ל"ח הסביר שאין חידוש כ"כ במה שנאמנים האחרונים משום דהם מעידים על גוף העדים והוה כאילו מעידין עליהם שהם גזלנים דבזה הראשונים ודאי אינן נאמנים ע"ש וכ"כ הרמב"ן ולפ"ז שלא בפניהם א"כ לא נאמנים לפסול בגזלנות' דבזה ודאי צריך שיהי' בפניו דאף אם נימא דגם שלא בפניהם מקבלין עדות אבל לפסול האדם ודאי דאינם נאמנין ולמה א"כ יהיו נאמנין כשמזימין שלא בפניהם מיהו צ"ע דאם נאמנים לחייב ממון מכ"ש לפסול אדם וגם למאן דס"ל דעדים זוממין חידוש הוא ע"כ לא ס"ל להך דרמב"ן והטור ועלח"מ הלכות עדות מ"ש בזה ודו"ק

והנה בהא דאמרו אי תרו ליה כולי יומא בחלב' שרי לכאור' אי נימא דכבוש לאו כמבושל א"כ אינו קושי' כ"כ מה דשרי בכבוש דאינו נו"ט כ"כ אמנם נרא' דזה גופא חידוש דהא אביי אמר אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נו"ט נמי וא"ב למה יהי' כבוש מותר הא עכ"פ נו"ט קצת והרי אף בליכ' טעם ג"כ לתסר וא"כ שוב חידוש הוא מה דשרי בתרו. ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דחידוש הוא דכל חד שרי והקשו התוס' דהא כלאים נמי והחידוש הוא דאי תרו לי' ולפמ"ש א"ש דק"ל לרש"י דאי תרו ליה באמת לאו חידוש דכבוש אינו כמבושל ומה גם רש"י לשיטתו דס"ל דכבוש צ"ל בציר וחומץ וא"כ סתם כבוש אינו אסור ואי דזה גופא חידוש הוא דהא כל שהוא חידוש אפי' כי ליכא נו"ט נמי וא"כ ע"כ דהחידוש הוא מה דכל חד בפ"ע שרי וממיל' בב"ח מהראוי לתסר וע"ז תירץ רבא דדרך בישול אסרה תורה וא"כ שוב אי תרו ליה ליכא חידוש דכבוש אינו נו"ט כ"כ כמו בישול ודו"ק כי יש להאריך בזה ואכ"מ ועיין חולין קי"א ע"ב דאביי אמר הא דרבנן ליתא ומשמע דס"ל לאביי דכבוש כמבושל מיהו יש לדחות דאביי לא דחי הך דרבנן רק למה דס"ל מליח אינו כרותח ולא לענין כבוש ועשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו ודו"ק

והנה לכאור' ק"ל בהא דאמרו ש"מ טעם כעיקר דאוריית' וגמרי' מבב"ח ופירש"י דלאו חידוש הוא דהא כלאים נמי הכי הוה ואכתי קשה הא יש חידוש דאי תרו ליה כולי יומא שרי ואי בשיל לי' אסור והיאך נוכל למילף מבב"ח וצ"ל דבאמת להס"ד דאביי דלא ידע מהך דדרך בישול אסרה תורה ומה דכתיב לא תבשל היינו על בישול גופא אף דלא אכל וכמ"ש רש"י ד"ה מבב"ח וא"כ הוה ס"ל דגם בכבוש אסור רק כשמבשלו עובר על לא תבשל אף שלא אכליה אבל אם אכלו ע"י דתרו ליה נמי נאסר וא"כ שוב ליכא שום חידוש ולפ"ז כוון רש"י יפה במה דלא פירש הך חידוש דאי תרו ליה כולי יומא דבאמת להס"ד אסרה תורה אף דתרו ליה ולזה אמר רבא דרך בישול אסרה תורה והיינו דרך נו"ט וע"כ בתרו ליה מותר דהתור' נקטה רק לא תבשל וא"ל דהתור' רצתה לאסור אף שלא אכל רק בבישול בעצמו ולעולם דאסור אף כי תרו ליה דהרי התור' אסרה רק דרך בישול וא"כ בעי באכיל' שיהי' דרך בישול וע"כ דתרו ליה מותר דאינו דרך בישול ממש ודו"ק היטב כי בזה נתיישב דברי רש"י כמין חומר. ובזה מיושב גם הסוגי' דפסחים מקושית התוס' דגם לאביי לפי מה דקיי"ל דתרו ליה מותר שוב לא ס"ל טעם כעיקר בשאר איסורין מה"ת דהא ליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא ובליכ' נו"ט א"א לאסור דהא דרך בישול אסרה תורה ודו"ק היטב

שם ס"א כתיב בתורה ג' פעמים וכו'. הרא"ם הובא בכנה"ג הקשה דלמה לי לא תבשל על אכילה, ת"ל כיון דכתיב לא תבשל על בישול וא"כ אסור באכיל' ובהנאה משום לא תאכל כל תועבה וכדיליף ר"א בחולין דף קי"ד וכתב דאצטריך למלקות דאין לוקין על לאו שבכללות והקש' הכו"פ דהא בהנא' אין לוקין ול"ל הך לא תבשל דכתיב בהנא' דבלא"ה אסור מלא כו' תועבה ע"ש ולפענד"נ דבאמת לכאור' יש ליישב קושית הרא"ם דלפמ"ש התוס' שם בדף קט"ו דדוקא בב"ח מקרי כל שתיעבתי דהבישול ניכר אבל מעשה שבת אינו ניכר שנעש' בשבת וביאור הדבר שמעתי מכבוד. אבי הרב הגדול נ"י דלפי דבב"ח לא נאסר רק בבישול ולא בכבוש ומליחה א"כ הך מעשה דבישול ניכר כשאוכלו ונרגש הטעם ולכך אסור משום כל שתיעבתי משום דהבישול גורם שתאסר והוה הבישול התועב' אבל אם הכבוש ג"כ אסיר א"כ לא מקרי הבישול התועב' דהבישול לא גרם לאסור דבכל ענין שנעשה הבב"ח אף ע"י כבוש נאסר וז"ב משא"כ במעשה שבת דעכ"פ לא ניכר שבישלו בשבת וז"ב ועיין במהרמ"ש ות"ח ולפ"ז אם לא הי' כתיב רק חד לא תבשל ולא הוה ידענו דאינו אסור רק דרך בישול דלא שייך לומר דאפקי' בלשון בישול דהא לא כתיב רק חד לא תבשל ולגופי' אצטריך דאסור בבישול וא"כ לא שייך כל שתיעבתי אך ז"א דאם לא כתיב רק חד לא תבשל והי' מורה על בישול כמ"ש הרא"ם דמה"ת להוציא מפשטי' וא"כ כל האיסור באכיל' ובהנא' הי' רק מחמת הבישול ושפיר לא הי' אסור רק דרך בישול דהיא התועב' שהזהיר' התור' ושפיר ניכר התועבה דבדרך כבוש לא נאסר כלל וז"ב ולכך הצריך הרא"ם לתרץ דעכ"פ לא לקי ע"ז. ומעתה מיושב קושית הכו"פ דאם לא הי' כתיב לא תבשל להנא' אז הו"א דרק באכיל' אסור ולא בהנא' ולכך אפקי' בלא תבשל דאם הי' כתיב בלשון לא תאכל הי' אסור גם בהנא' דלר"א דאמר אחד איסור אכיל' ואחד איסור הנאה במשמע אנו קיימינן וכמ"ש הכו"פ בעצמו וכיון שכן הו"א דאסור אף דרך כבוש ושוב אין התועבה ניכרת ול"ש כל שתיעבתי ולכך אצטריך לא תבשל להורות על הנאה ודוקא דרק בישול אסרה תורה ולפמ"ש בביאור דברי התוס' מיושב קושית הכרו"פ דהקש' ל"ל קרא לאסור יי"נ או תקרובת עכו"ם דת"ל מלא תאכל כל תועבה ולפמ"ש א"ש דבזה אינו ניכר התועב' דטעמו שוה יין כשר ותקרובת כשר והוה כמעשה שבת דאינו כיכר וז"ב ודו"ק ובזה מיושב מה ששמעתי מקשים בשם הגאון מוהר"א ברודא ז"ל דמנ"ל דחד לא תבשל אתי לאיסור הנאה דלמא להורות דרק דרך בישול וא"ל דזה נדע מדהוציא רחמנא אכיל' בלשון בישול דז"א דדלמא אי הוה כתיב לא האכל הו"א דהנאה ג"כ אסור והתור' רצתה שיהי' מותר בהנאה לכך לא כתיב רק בלשון בישול ולעולם דאף דרך כבוש אסור לכך כתיב פעם שלישי לא תבשל להורות דרק בישול ולעולם דהנא' מותר. ולפמ"ש א"ש דכיון דאף אם נימא דהך לא תבשל אתי לדרך בישול ע"כ דאסור בהנא' מלא תאכל כל תועבה דהוה תועבה כיון דאינו אסור רק דרך בישול וא"כ מהראוי לכתוב לא תאכל וע"כ דאתי לאורויי לדרך בישול ושוב אייתר לא תבשל להנאה. ובזה י"ל דרב אשי גופא ג"כ ס"ל הך דרשא דכתיב לא תבשל שלשה פעמים ורק דאל"כ א"א לידע הנאה וכקושית הגאון מוהר"א ברודא ז"ל לכך חידש מלא תאכל כל תועבה וז"ב ומיושב בזה דלא תקשי הא לא לקי אלאו שבכללות וכמ"ש הרא"ם ובלא"ה יש לומר כיון דלא מצינו דבר שיהי' אסור באכיל' משום לא תאכל כל תועבה זולת בב"ח כדאמרו בש"ס שם שוב לא הוה לאו שבכללות דלא נכלל בזה כ"א בב"ח לבד ושוב שפיר לקי עליה ובזה מיושב קושית הכרו"פ דניליף יין נסך ותקרובת עכו"ם מיניה דא"כ לא לקי עלה דהוה לאו שבכללות וכמ"ש הרא"ם וז"ב ודו"ק. והנה אם נימא דהמבשל חלב בחלב לקי גם על אכילה משום כיון דאפקיה לאכיל' בלשון בישול דלקי גם על אכילה ועיין בחולין דף קי"ד א"כ ל"ק קושית הרא"ם אמנם הרא"ם מקשה אליבא דאמרי דלא לקי על אכילה בחלב ולא אצטריך לא תבשל לזה ובזה יש ליישב קושית הכרו"פ ולהאריך שם בסוגיא ודו"ק

שם כתיב בתורה ג"פ לא תבשל וכו' והוציא הכתוב בלשון בישול שא"ח רק דרך בישול. הנה בנתבשל ולא הגיע למאב"ד דעת הפר"ח כאן ס"ק ג' דאינו אסור מן התור' וכ"כ בשו"ת בית אפרים סי' ל' אבל בכו"פ סי' צ"ב ס"ק ג' הביא בשם הגאון מו"ה יונה לאנדסופר ז"ל (והוא המחבר מעיל צדקה) שמ"מ אסור אף שאינו לוקה וכעין מ"ש הרא"ש ור"י דבשרא דתורא דאינו מתבשל מ"מ לחלוחית שבו מתבשל וה"ה כאן מ"מ הלחלוחית מתבשל והו"ל ח"ש ואסור מה"ת ע"ש ולפענ"ד הדבר תלוי אם צלי וטיגון אסור מה"ת והפר"ח ריש הסימן האריך דצלי וטיגון אסור מה"ת ודחה דברי התוס' בסנהדרין דף ד' בהא דאמרו דרך בישול אסרה תורה ופירשו התוס' לאפוקי צלי וטיגון ע"ש. אבל באמת לפי דברי התוס' אין צלי וטיגון בכלל בישול בב"ח וכן ציינתי בגליון הפר"ח דברי התוספו' בכריתות דף ט"ז ד"ה בחמשה מיני קדרה ע"ש ולפ"ז מה דמתבשל הלחלוחית זה אינו בישול גמור