דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מט

כשעשה איסור במזיד ונתכוין לבטל איסור בזה קנסו דאפי' מי שנתבטל בשבילו יהי' אסור מטעם קנס שלא יעשה כן אבל כל שאין כוונתו לבטל איסור וא"כ אינו עושה איסור כלל בביטולו ואנן מורין לו שמותר לעשות כן וא"כ למה יהי' אסור למי שנתבטל בשבילו וז"ב ופשוט ובב"ה שם רצה לחדש דדוק' כשמוכח שאין מתכוין לבטל הוא דשרו כמ"ש בתה"ד סי' קי"ד ורמז לזה בסי' קע"א וא"כ גם כאן כיון דבורר התולעים א"כ מוכיח ע"ז דאין כוונתו לבטל ולפענ"ד לא נראה כן דהרי הר"ן פרק אין מעמידין הקשה על כל הגעלו' לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחל' הוא מה"ת הא מבטל האיסור לכתחל' דהמים חוזר ונבלע וכתב דאין כוונתו לבטל האיסור רק להכשיר הקדיר' והרי שם ליכא הוכח' דלא מתכוין לבטל האיסור ע"ש גבי הלוקח קנקנים מן הגוים וכ"כ הריב"ש בסי' שמ"ט הובא בהג"ה יו"ד סי' קכ"א והפר"ח בסי' ס"ד לא נזכר מדברי הר"ן אלו כמ"ש בתשו' ועכ"פ שם לא מוכח כלל אם עושה כדי להכשיר הכלי או לבטל האיסור ואפ"ה מותר וגם הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו בהג"ה שם נעלם ממנו דברי הר"ן אלו ומ"ש ראי' ממה דמבואר סי' קכ"ב דבכלי שדרכו להשתמש בו דבר מועט אסור להשתמש בו דהו"ל כמבטל איסור לכתחיל' והקש' הנוב"י דהא אין כוונתו לבטל ובמחכת"ה הרי הרשב"א הובא בר"ן שם כתב בשם הראב"ד דמכאן מוכח דאיסור משהו מבטלין לכתחל' והר"ן חולק על הרשב"א אבל בזה מודה לדינו והיינו שם דמשתמש בהדי' וע"י השתמשותו מבטל האיסור ונהנה מן האיסור ובזה ל"מ שאין כוונתו רק להכשיר דסוף סוף הרי נהנה בזה שמשתמש בו אבל כל שמגעיל או טוחן התולעים ומחמם הדבש או חטין הצומחים דכל כוונתו בטחינ' וחימום והגעל' אינו מתכוין להנו' מן האיסור רק להשתמש בכלי בזה שרי אף לכתחל' וז"ב עכ"פ מבואר דאף בלי הוכח' מותר כל שאין כוונתו לבטל ובריב"ש שם אדרב' עושה מעשה ומדבק הנסרים בחלב ועכ"פ מעשה המוכיח שאין כוונתו לבטל ודאי אין כאן ובירושלמי זרעים במס' תרומו' גבי סאה תרומ' שנפל' לפחו' ממאה וטחנן שמבואר בירושלמי שאף לכתחל' טוחן ומתיר והיינו משום שאין כוונתו לבטל האיסור שם מבואר דא"צ הוכח' לזה ומ"ש התה"ד דיש הוכח' לזה הוא רק לסניף וגם כיון שא"א לברור צריך הוכח' לזה ועיין בש"ך כאן ס"ק ל"ט וס"ק מ"ם אבל בלא"ה שרי אף באין הוכח' ודו"ק ועיין ט"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ט"ו באורך ע"ש ועיין נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' נ"ו נ"ז שמחזק דבריו הראשונים ולפענ"ד אינו כן

סי' פ"ו ס"י בהג"ה וי"א דעכשיו וכו' עש"ך ס"ק למ"ד דהי"א ס"ל דחיישי' שמא יערב עם הפת בצים טרופו' וחיישי' שמא ימכרנו לישראל. והנה בשנת תרי"ט ב' אדר ראשון הי' אצלי הרב החרי' ר' ראובן ר"פ מטארניפאל הגיד לי ששמע מהרב מו"ה מענדיל כהנא נ"י מזבאריז שהראה ראיה לדעה הראשונ' מהא דאמרו בב"מ וכ"ת דטפי ומחיילי' ומזבין לי' א"כ אין לדבר סוף וע"ש ברש"י והנה לא הי'. יכול למצוא זאת ואמרתי שזה הוא בב"מ דף סמ"ך חבל אין ראיה משם דשם מטעם שעובר על לפני עור ולזה אמר כיון דמזיג' דידיה מידע ידיע ולא יוכל לרמו' רק שהחנווני יוסיף חמרא ומחיילי' לזה אמר ד"ח לזה דהא יוכל לעשו' גם במים לבדו זאת ומה לו לרבא בזה הוא אינו מוכר לו דבר שיכול לרמו' כמות שהוא אבל כאן שפיר חיישי' שמא העכו"ם יערב ויזדבן וז"פ:

והנה בתוס' הקשו דלמה לא ניזל בתר רוב עופו' שהם טהורים וכתבו דנמצ' בטמאים מינים הרבה וביאור הדבר דניהו דרוב עופו' טהורים מ"מ רוב מיני עופו' נטמאים הם רובא. ובזה נרא' לפענ"ד מה שהאריכו האחרונים החוות דעת סי' ק"י ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' מ"ס דתשע חניות שמוכרו' כשר ואחת נבלה דפירש דאזלי' בתר רוב היאך הדין ביש בחניו' שמוכרו' בשר נבילה רוב בשר אם אזלי' בתר רוב החניו' או אחר רוב הבשר. ולפענ"ד מדברי התוס' ראיה דלא אזלי' בתר רוב הבשר כ"א בתר רוב החניו' דהרי רוב מינין הם כרוב חניות ורוב עופו' הם כמו רוב בשר כנלפענ"ד. שוב ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ד שהבי' דברי התוס' הנ"ל והקשה על התוס' מהא דנמצ' הלך אחר הרוב ולא מפלגינן בין אם החנו' של טריפ' יש בה רוב בשר וע"כ דלא אזלי' בתר רוב הבשר כ"א בתר החניו' וכל חני' וחני' נחשב כאילו הם שווים ולא זכיתי להבין דאדרב' מדברי התוס' אלו ראיה לזה דגם כאן לא אזלי' בתר רוב עופו' כ"א אחר רוב המינים שהם כמו רוב חניות. אמנם באמת לפענ"ד בגוף הדין שאני קבוע דכיון דקבוע הוה כמע"מ א"כ אדרב' החניו' הכשרו' הם קבוע ג"כ כמו החניו' המוכרו' בשר טריפ' וא"כ הוה כמע"מ אף שיש רוב בשר ל"מ במקום קבוע וא"כ ממיל' יש להחניו' הכשרו' מעלות הקבוע והרוב ועיין ט"ז סי' ק"א דכתב ג"כ דיש שני קביעו' וא"כ מעלת רוב הבשר לא מועיל כלל וז"ב כשמש וא"כ אף לפי הבנת הכנסת יחזקאל ג"כ ל"ק מדברי התוס' ודו"ק היטב ועיין מק"ח ס"ק ג' שכתב הטעם דאזלי' בתר המוכרים ולפענ"ד מ"ש הוא העיקר דשאני קבוע דהוה כמע"מ מצד הבשר אבל מצד קביעו' החניו' הכשרו' עדיפי שהן קביע ורוב אבל בשאר רוב הך רוב עדיף כנלפענ"ד וא"ל דגם הקבוע הלז שהם רוב חניות ג"כ נתבטל ע"י הרוב בשר שיש בחנו' הקבוע שהיא טריפ' דז"א דהא הקבוע של חניות הקבוע והרוב ניכר שהוא קבוע ורוב הניכר אבל אותו קבוע שרוב בשר בתוכה אינו ניכר:

והנה מ"ש למעל' ראיה מדברי התוס' בחולין דף ס"ד הנה הי' אצלי מופלג אחד מטראני ושמו ר' נפתלי ואמר לי שיש לומר כוונת התוס' דניהו דעופו' טהורו' מרובים היינו אם לא נחשב המינים אבל אם יש בכ"ד מיני טמאים הרבה מינים י"ל ממיל' שעופו' טמאים מרובים שהרי אף שאינו רק כ"ד מינים מ"מ העופו' שנולדים מכל מין ומין מרובים הם ואני הוספתי דמה דידענו דעופו' טהורו' מרובים היינו משום שמנה הטמאים ולפ"ז י"ל דבמינם הם מועטים מהטהורים אבל בכמות מרובים הם עופו' הטמאים. והנה אם שיש לומר כן אבל פשטת לשון התוס' אינו מורה ע"ז וגם פשטת לשון הש"ס דעופו' טהורו' מרובו' על הטמאים משמע דמרובים הם בכמות וע"כ דברי התוס' צ"ע

הלכות בשר בחלב

סי' פ"ז אין בהם איסור אפי' מדרבנן הש"ך כתב דאף בדרבנן אסור מפני מ"ע ואני כתבתי בהגהות שלי הנדפס על יו"ד שמדברי התוס' שהביא הש"ך בכתובות דף ס' משמע להיפך. והנה ביום א' ויגש תר"ל הגיעני מכתב מהרבני המופלג מוה' עזריאל ראבין ממדינת הגר שתמה עלי דשם מבואר דבפרהסי' אסור רק בחדרי חדרים אינו אסיר בדרבנן. והשבתי דבאמת י"ל דבדרבנן ג"כ אין לחלק בין בפרהסי' לחדרי חדרים ואף שבתוס' ע"ז דף י"ב מבואר בהדי' דיש לחלק כן אבל מתוס' במ"ק דף ח' ד"ה ומנסרן בצנעא אבל לא בפרהסי' וכתבו דל"ד להך דשוטחן ואם איתא הא שוטחן אינו רק איסור דרבנן ואפ"ה כתבו דל"ד משמע דגם בדרבנן אסור גם בחדרי חדרים הן אמת די"ל דשוטחן החשש דשמא יאמר שכבסן והוא איסור תורה אבל מדברי התוס' בע"ז מבואר דאינו רק דרבנן אף שבכתובות כתבו דשוטחן הוא איסור תורה וצ"ע ועיין בבאר שבע בתשובותיו שרמז הש"ך כאן והנה בסי' י"ז מבואר כהש"ך אבל בסי' כ' שם משמע דאין חילוק וגם בדרבנן אסור אף בחדרי חדרים אמנם בלא"ה א"ש דגם כאן לב"ב לא מקרי פרהסי' וכמ"ש בפתחי תשובה שם וא"כ שוב מותר בחדרי חדרים ודו"ק

מ"ש שנת תרכ"ז ב' נח. ראיתי לבאר דברי התוס' במ"ק דף ח' בד"ה נפק' ליה במ"ש וקשה קצת אליב' דר"י שמה שיש בחומר' חידוש אין ללמוד ממנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים אין מטמאין אין ללמוד ממנה אלא דכוותי' אמרי' פ' כל הבשר דף ק"ח בשר בחלב חידוש היא ופירש רבינו יעקב דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי וכי מבשל ליה אסור והחידוש אינו מן האיסו' דבהדי הדדי אסור והאי לחודי' והאי לחודי' שרי דהא כלאים נמי כל חדא שרי ובהצטרפו' אסורי כדמסיק פרק אלו עוברין דף מ"ד משמע כשהאיסו' חידוש אין ללמוד ממנו קולא מה"ט הי' מיישב ר"י בר"א האי דעדים זוממין חידוש הוא עכ"ל ודבריהם תמוהין מכל צד חדא דלמה הביאו מדברי רבינו יעקב והלא מבואר הוא בפרק אלו עוברין דאמרו ורבנן מבב"ח לא גמרי' דחידוש הוא ומאי חידוש אילימ' דהאי לחודי' והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי האי לחודי' והאי לחודי' שרי ובהדדי אסור אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלב' שרי בשיל ליה בשולי אסור וא"כ מבואר בש"ס ולמה הוצרכו להבי' מדברי ר"י מה שהוא ש"ס מפורש. אמנם נרא' דבש"ס יש לומר דה"פ דבתחל' רצו לומר דהחידוש הוא דכל חד לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור וע"ז אמר דכלאים נמי הכי הוא והיינו דהתור' לא רצתה שיתחברו יחד אותן שני דברים וע"ז אמר דאי משום התחברו' הוא א"כ הי' מקום לאסור אף בתרו ליה שהרי מתחבר עכ"פ בב"ח ביחד ומדשרי ע"כ דחידוש הוא דהרי כל חד בפ"ע שרי וההתחברו' אסור וא"ל דהתור' לא רצתה בהתחברו' דהא חזינן דהתחברו' ג"כ שרי אי לא בשיל וא"כ ל"ד לכלאים דשם התחברו' אסר כל שנתחבר וא"כ אין ראיה לדבריהם שלמדו קולא מחומר' דהא החידוש הוא דבר אחר. ובזה באמת מיושב דברי רש"י בחולין ק"ח שרש"י פירש באמת דהחידוש הוא למה כל חד שרי וההתחברם אסור ולכך הביאו ראיה מדברי התוס' שהשיגו על רש"י ושפיר הביאו ראיה דכמו דשם אמרו דאין למידין מחידוש אף שבהחידוש יש קולא וא"כ מהראוי ללמוד ממנו חומר' לענין טכ"ע וכמו כן כאן אין ללמוד קולא אף שבהחידוש הקלה התור' אף שחמור הוא שמטמאו עצים ואבנים וז"ב אך גוף דבריהם תמוהים במה שהקשו דמה שיש חומר' בחידוש אין למדין ממנו קולא והביאו ראיה מבב"ח והוא תמוה דשם רצו ללמוד חומר' דאף שבב"ח הקלו לענין אי תרו ליה כולי יומא ואפ"ה טכ"ע אסור מכ"ש בשאר איסורים דכבוש אסור מכ"ש דטכ"ע יש לאסור והרי אמרי' בחולין דף צ"ח ע"ב חידוש הוא ומחידוש לא גמרי' א"ה למאה וששים נמי לא לגמר אטו אנן לקול' גמרי' אלמא דלחומר' גמרי' אף מחידוש כל שהחידוש הוא לקול' וכבר האריך בזה בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ל"ז והדברים מתמיהין ומה שנרא' לי בזה דבאמת הסבר' היא דאין למדין שום דבר אף לחומר' מכל דבר שהוא חידוש דאף דבחידוש יש קולא מ"מ חידוש הוא גזירת הכתוב ואין לנו בו אלא חידושו וגזירת הכתוב הוא בין הקול' ובין החומר'. אך זה כשאנו למדין שאר דברים מזה דהיינו עד"מ בב"ח יש קולא בכבוש וחומר' בבשול וא"כ שאר איסורים אין למדין אף להחמיר מבב"ח דהרי חזינן דחידוש הוא בב"ח בין הקול' בין החומר' אבל בדף צ"ח שם חזינן דאף במב"מ דגלת' התור' ולקח מדם הפר דמב"מ לא בטל אפ"ה בזרוע בשלה הקלה התור' דיתבטל ואפ"ה הביטול