דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מח

רביתי' כי דוקא במשקין שפירשו לדופני החביות יש ריבוי מכל אשר במים משא"כ בקמח ותמה הפר"ח דהמעיין בש"ס ימצא דהריבוי דכל אשר במים הוא לתולעים הנמצאים במים עצמן משא"כ הך דפי' לדופנא מתיר הש"ס מכח סברא דהיינו רביתי' וא"כ גם כאן הוא כן והיא תימה גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת מדרבנן אין ראיה רק דא"א להם לאסור מה שהתירה התורה בפירוש א"כ א"א להתיר רק במשקין ששם הותר בפירוש מכל אשר במים משא"כ בקמח דלא גלתה התורה בפירוש ל"ש לומר דרבנן לא יוכלו לאסור וזה נכון. אמנם בגוף הקושיא הי' נלפענ"ד דזה דבר הרגיל ולא מקרי ספק דספק דוקא אם הוא שם יש הוי ספק. שוב זכיתי ומצאתי בפרמ"ג במשבצות ס"ק וא"ו שכתב האי קושיא והאי פירוקא ונהניתי עד מאד. ובזה אני אומר דמה דפשיטא לי' להש"ס דהיינו רביתי' הוא ג"כ מכח זה דבאמת ע"כ מה דחיישינן לזה מה"ת הוא לפי שהוא רגיל להיות כן ולא מקרי ספק וכיון שהוא רגיל לכן שוב ממילא ע"כ דזה מותר והיינו רביתי' וכמ"ש ובזה ממילא מיושב קושית הפר"ח דבאמת בתולעת בקמח י"ל דאינו רבותי' ואף שאינו רגיל כ"כ אבל מ"מ מידי ספק לא יצאנו ושפיר אסור עכ"פ מדרבנן אבל בשרץ המים ע"כ היינו רביתי' דהרי כל מקום הספק היה בשביל זה וע"כ דקים להו לבעלי הש"ס דבמים היינו רביתי' ודו"ק. ובגוף קושית הפרמ"ג נ"ל דבר ברור דהנה שרץ המים התורה התירה והנה שרץ מורה שהוא רוחש והנה המעיין ברמב"ם פ"ב ממ"א הי"ב ימצא כי הרמב"ם כלל שרץ המים בכלל שורץ על הארץ וכבר תמה הרמב"ן בזה ששרץ המים אינו בכלל השורץ על הארץ ומנ"ל לרבינו לכללו בלאו זה ועיין בהה"מ. אמנם ברא' דהנה מה דשורץ ורוחש במים ודאי אינו בכלל שורץ על הארץ דמים אינו ארץ אך מה דפירש על דופנא דמנא ואפ"ה התירה התורה משום דהיינו דביתי' זה הוה כמו שורץ על הארץ ואפ"ה מותר ומכלל דאם פירש על שפת המנא דלאו אורחי' זה בכלל שורץ על הארץ. ובזה מיושב היטב קושית הרמב"ן דבספרי דרשו מקרא דכל אשר במים ולפמ"ש א"ש דבספרי דריש על המים עצמם דכל שהוא בחריצין ונעיצין אסור אבל רבינו רצה להוסיף דאף בבורות שיחין ומערות שהם מותרים במים אסורים כשפורשין על דופני המים מבחוץ משום דהוה בכלל שורץ על הארץ ומעתה שפיר מוכח דמבפנים היינו רבותא דאל"כ לא הוה בכלל שורץ על הארץ וגם כשפירש בחוץ ליכא לאסור ושפיר מוכח דגם מה"ת חיישינן שמא פירש לחוץ. ובזה מיושב קושית הפר"ח דבשלמא בשרץ המים דהתורה התירה אף כשרוחש בדפני המים מבפנים והוה כמו רוחש על הארץ ואפ"ה התיר' התור' וע"כ דהיינו רבותא וזהו דהתור' התיר' שרץ המים אף כשהוא רוחש בדפני המים כמו רוחש על הארץ אפ"ה התיר' התור' ע"כ דזהו רבותא אבל בתולעים שבקמח דמה דמותר בתלוש הוא ממ"ש להוצי' את הזיזין והיינו דאין בכלל שורץ על הארץ וא"כ כל שרוחש על הארץ דהיינו שפירש על דפנו והוא בכלל שורץ על הארץ מנ"ל להתיר כל דהוה רבית' דלמא גם זה אסור ושאני מים דשרץ המים התור' התיר' וא"כ היינו כל שרץ המים אף מה שהוא בכלל השורץ על הארץ אפ"ה התור' התיר' אף ששורץ על הארץ אפ"ה כל שבא ממים הותר ע"כ דהיינו רביתא ולא יצא מן המים ועיין ברמב"ם שם הלכה י"ז ותמצא מבואר דשרץ המים מותרים אף שנקראים שרץ דהיינו רוחש וממיל' כיון שנכלל בלאו דשורץ על הארץ ואפ"ה מותר ע"כ דשאני מים דהתיר' התור' ומטעם דהיינו רבותא וא"כ בקמח ודאי אסור ודו"ק היטב כי מובטחני שיש לו פנים בהלכ' ובמ"ש יש ליישב גם דברי ראבי' שכתב דבדגים וגבינה דאינם גידולי קרקע מותרין התולעים אף בפירשו לחוץ והפר"ח הרבה להשיב ע"ז ס"ק כ"ה. ולפענ"ד הדברים פשוטים דהתורה אמרה השורץ על הארץ או שרץ המים וכל שאינו גידולי קרקע ולא מים אינו אסור והרי גם בכמהין ופטריות כיון דאינו מגד"ק רצה האו"ה להתיר ובזה ל"ק קושית הפר"ח מתולעים הגדלים במים דזה מקרי שרץ המים. וגם מה שהקש' מאפרוחים דאסורי משום שרץ השורץ דשם מקרי ג"ק כמ"ש התוס' בשבת דף ע"ג ועיין בחבורי יד שאול סי' רי"ז ס"ק י"ג ולפ"ז בדגים דלא מקרי גד"ק כמבואר בתוס' בשבת שם ועיין בחבורי שם שוב ל"ש איסור משום שרץ השורץ על הארץ כל דמיניה קא גדלי. איברא דלפ"ז יקשה מ"פ הש"ס מדרבי דבבהמ' דשם הוה ג"ק משא"כ בדגים ואולי כיון דשם מיירי מה שגדל בין עור לבשר הדג אולי זה שיש לו חיות בפ"ע אולי הוה גד"ק ולכך מקשה שפיר ועכו"פ ס"ק ח' ודו"ק ועשו"ת דו"ז מוהר"ץ הלברשטאט סי' ג' ושו"ת תשובה מאהבה סי' כ"ד:

שוב ראיתי בהה"מ פ"ג ממא"ס ה"ח שהביא בשם רבינו הרשב"א שהקש' על דברי הרמב"ם שסובר דביצת עוף טמא לוקה משום שרץ העוף והרשב"א תמה דמ"ש משרצים הגדלים בפירות שאינו קרוי שרץ העוף אע"פ שעתידין לצאת ולפרוח וע"כ אמר דכל שלא יצא לאויר העולם אינו שרץ העוף ולא שרץ הארץ שהרי איי הביצה גידולי קרקע ולפיכך אע"פ שבביצת השרץ לוקה מדין שרץ הארץ מפני שהן עצמן שרץ הארץ בביצת עוף טמא אינו לוקה ע"ש וגם הה"מ מודה לו רק שמחלק דשרצים הנמצאים בפירות לכך לא נקרא שרץ העוף שעדיין לא עפו ושרץ העוף לא נקרא עד שיעופו אבל ביצת עוף מינו כבר הוא עוף אף שהביצ' לא פרח מ"מ נקרא שרץ העוף ע"ש עכ"פ מבואר דכל שאינו גדולי קרקע ל"ש לקראו שרץ הארץ ומזה ראיה לענין דגים וגבינה וכמהים ופטריות דכל דאינם גדולי קרקע אינם בכלל שרץ הארץ ולא שרץ המים ומותר ואף שדברי הרשב"א עדיין צ"ב דאכתי קשה מביצת השרץ דלוקה מדין השרץ מפני שהם עצמן שרץ וה"ה בביצת העוף ומה הקשה על הרמב"ם ולזה לא יועיל סברת הה"מ. וכפי הנראה הלח"מ הרגיש בזה ועכ"פ מבואר מדברי הרשב"א כמ"ש הראבי' שבתי וראיתי שדברי הראבי' ואו"ה מפורשים בש"ס דהרי אמרו בערובין דף כ"ז כ"ח ומי אמר אביי דגים גידולי קרקע נינהו והאמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע ואם איתא פוטיתא נמי ללקי משום שורץ על הארץ ולפ"ז הרי מבואר שם דאין בכלל אלו הלאוין דשרצי' רק או משום שרץ הארץ או שרץ המים ושני הלאוין דכתיב סתם אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ ולא כתיב על הארץ מוקמינן על שרץ המים ושרץ הארץ כמ"ש רש"י שם וא"כ בדגים דאינם גידולי קרקע וגם במים אינם וכן בהמה דאינה בכלל שרץ כמ"ש רש"י דשרץ היינו דוקא שרוחש על הארץ ל"ש בהו שרץ. ובזה מיושב מה דאמר ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמ' ולא קאמר משום שרץ דשריצ' ל"ש בבהמ'. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל דמ"פ מדגים הא דגים לאו גידולי קרקע משא"כ בבהמ' ולפמ"ש א"ש דמשום שרץ ל"ש גם בבהמה כמ"ש רש"י רק משום שקץ וזה שייך גם בדגים. ובזה יש ליישב קושית התוס' דלל"ב דקוקאני שרי י שה מברייתא דנבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמ'. ולפמ"ש א"ש דמה דאמרו קוקיאני שרי היינו משום שרץ הוא דשרי ראינו שרץ דבהמ' לא נקרא שרץ כמ"ש רש"י בהדיא בערובין דף כ"ח ובכמה מקומות ומה דאמר ונבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמ' הוא משום שקץ ומיאוס ולא משום שרץ. איברא דאי קשיא הא קשיא לשיטת הרמב"ם דכתב בפ"ב ממ"א הי"ב דשרץ המים לוקה משום שרץ השורץ על הארץ דזה כולל בין שרץ הארן ובין שרץ המים ולא ס"ל דלוקה משום שרץ המים דז"א רק ריבוי ולא בא לאו מפורש בשרץ המים כמ"ש הה"מ שם וקשה א"כ אמאי בפוטיתא לוקה רק ארבע ללקי משום שרץ הארץ ג"כ דכל המלקות של שרץ המים אינו לוקה רק משום שרץ הארץ והיא קושיא גדולה. אמנם נראה דהרמב"ם נמשך לשיטתו דס"ל דאכל פוטיתא לוקה ארבע הי כו כשיש לו פעולות ותכונות שונות כמו שביאר בספר המצות מצוה ק"פ ובחבירו היד פ"ב שם הכ"ג וא"כ אין מקום להלקות בפוטיתא יותר מארבע לפי שאין לוקין על שתי לאוין בדבר אחר. ובזה נראה לפענ"ד דהרמב"ן לשיטתו דהוא ס"ל כשיטת הגאונים דכל שנתרבו הלאוין לוקין על כל אחד ולכך אם הי' שרץ המים ג"כ בכלל שרץ הא מחוייב ללקות בפוטיתא שבע והיא ס"ל דגם על רבויין לוקה וא"כ הרמב"ם לשיטתו מוכרח לפרש דפיטיתא לוקה ארבע משום דיש בהן תכונה ופעולות כך ונבלה יש בי פעולות כך והרמב"ן לשיטתו ועכ"פ מבואר דאף הלאוין אשר נאמר סתם בכל השרץ השורץ ולא כתיב על הארץ ולמה לא קאמר דזה קאי על דגים ובהמה וע"כ דזה לא נקרא שרץ וכמ"ש רש"י ודע דט"ס יש בספרי הרמב"ם מ"ש בהלכ' י"ב ולא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ וזה ט"ס דשם לא כתיב על הארץ כמבואר בתורה ס"פ שמיני ולכך כולל שרץ המים ושרץ הארץ וכ"כ רש"י במכות דף ט"ז ובעירובין דף כ"ח ופסחים כ"ד דזה כולל שרץ המים והארץ ועכ"פ מבואר מכ"ז דמה שאינו לא מן המים ולא מן הארץ אינו בכלל שרץ ודברי הראבי' נכונים והמעיין ברמב"ם ימצא דסודר כל הלאוין אחת לאחת על מה ששייך בו דהייני שרץ המים דאין בו מפורש הלאו על כל הנהו רק מריבויא כלל בלאו המפורש בכל השרץ השורץ שזה כולל מים וארץ והמינין שאינם באים מזכר ונקבה ע"ז שייך רומש על הארץ ועיין הה"מ הי"ג ומה שנבראו בפירות ומאכלות זה נלמד משרץ השורץ על הארץ וזה גידולי קרקע ולכך בתלוש אינו אוסר רק כשפירשו ובמחובר אסור אף שלא פירש והיינו משום דגידולי קרקע ודאי מקרי שרץ הארץ ובתלוש כיון שכעת אינו על הקרקע בעינן שיפרוש לארץ ובלח"מ הקשה למה כתב רבינו לאו מיוחד לתולעת הפרי ולא נכלל בכלל סתם השורץ כמ"ש בשרץ המים ולפמ"ש א"ש דשם יש חילוק בין מחובר לתלוש ולכך במחובר דהוא כעת על הקרקע א"כ אף שלא פירש אסור אבל בתלוש בעינן שיפרוש לארץ ולכך כתבו בלאו מיוחד דשורץ על הארץ והמעיין ימצאו עומק דברי רבותינו הקדושים בתורה ובמשנה תורה להרמב"ם ז"ל. והנה ממ"ש דהמינים שאינם מזכר ונקבה ע"ז שייך רומש על הארץ עכ"פ מבואר דרומש היינו ג"כ שרץ ומזה קשה על רש"י דפירש כל אשר תרמוש לא שייך קטנים הרוחשים והתוס' הקשו עליהם מסנהדרין וטפי היה להם להקשות ממקרא מפורש בכל השרץ הרומש על הארץ והרוצה לדעת דברים אלו על בוריים יעיין בספר המצות שורש תשיעי ברמב"ם ורמב"ן ומג"א ויאירו עיניו במאור התורה

שם ס"ו בהג"ה בכמהין ופטריו' עיין ד"מ מ"ש בשם או"ה שאינם נקחין בכסף מעשר עיין פר"ח מ"ש בזה ועיין ספר באר שבע דף ע' דפוס פפד"מ ואני הארכתי בזה בתשו' על דברת הגאון מהראו"ו באו"ח סי' שפ"ו ואכ"מ

שם סי"ד חטים מתולעים מותר לטחנם וכתב בת"ח משום דאין כוונתו לבטל לא הוה כמבטל איסור לכתחל' עיין בספר בית הלל שהבי' בשם הגאון מו"ה יושע ז"ל וכמדומ' שהוא זקני הגאון בעל מג"ש שהקש' ניהו דאין כוונתו לבטל מ"מ במזיד אסור למי שמבטל עצמו ולא הבינותי קושייתו דלפי הנרא' כיון דאסור אף למי שנתבטל בשבילו וא"כ כאן ג"כ עכ"פ נתבטל בשבילו אסור אבל אינו קושי' לפענ"ד דשם דוקא