דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מה

הרב ז"ל דכתב בשם הר"ן דגמרא גמירי לה ע"ש והנה כאן כפי הנרא' דאינו הל"מ דהרי הש"ס פריך ולא והתניא נשר ומשני לא נאמר פרושן מד"ת אלא מד"ס וא"כ אף דשיטת הרמב"ם דמה דלא מפורש בתורה קרי מד"ס אבל לדינא ד"ת יש לו אבל עכ"פ אינו הל"מ דאל"כ הי' לו לומר הל"מ הוא ולפ"ז נ"ל דלפמ"ש בשו"ת פ"י להגאון מג"ש וכן כתב הגאון מוהר"ע איגר ז"ל דשני סימנים אמצעיים הם כסי' מובהק ולפ"ז הרי כבר כתבתי בתשובה דאף אם נימא דשני סימנים לא הוה סי' מובהק אבל שלשה הוה ודאי סי' מובהק והבאתי דברי הש"ס בנזיר דף ג' דאמרו כשמשון כבן נח כבן דלילה ועיין רש"י ותוס' שם דשלשה ודאי סגי וה"ה לענין סימנים ולפ"ז בשלשה סימנים סמכינן ובשני סימנים תלוי במחלוקת הנ"ל והנה בהא דאמרו תרנגולתא דאגמא הוה והתוס' בנדה דף נו"ן ב' נחלקו ולחד פירושא התרנגול אסור והתרנגולתא שבאותו מין מותרת ע"ש ולפ"ז צ"ב במ"ש התוס' בדף ס"ח ד"ה כל דהקריב מכל עוף טהור וקשה והלא לא הי' לו רק שבעה מינים והיכן ידע מכלם וגם התרנגולתא לא בדק ואף דהקריב שבעה זוגות הא תרנגול ותרנגולתא ודאי לא בדק דהרי יש באותו מין חציו טהורים וחציו טמאים. נחזור לנ"ד בנ"ד ודאי שרי אף בנחלקו במסורת וגם לפמ"ש הגאון בשם הרב ר' שמעון נ"י לא אמר שמוחזקין שהוא טמא רק שאנשי הודו ספרו לו שאינם אוכלין אותו ובכה"ג לא מקרי מוחזקין ועש"ך ס"ק י"א וע' בפרמ"ג מ"ש בס"ק א' דלא קי"ל כמהרי"ל אם מדינה שלימה אוכלין אותו דזה מקרי מסורת ולפענ"ד הי' נרא' דענין מסורת הוא דבאמת כל שיש לו ג' סימנים על פי רוב ודאי לא דרס ורק דיש לחוש שמא סופו לדרס כמו שהי' תרנגולתא דאגמא דמרימר אסרה אח"כ ולפ"ז אהני לן מסורת דיש לסמוך על הקבלה דודאי לא ידרוס דמסתמא חקרו ע"ז בהמשך הימים ולא שמענו שדרסה כנלפענ"ד ודו"ק ועיין בכנפי יונה מ"ש בזה. ובלא"ה נרא' דזה השינוי מה שהם גדולים יותר אינו מקרי שינוי כדפריך בב"ק דף נ"ה אילימא משום דהאי אריכא קועיה וכו' ועיין צ"צ מ"ש בשם הגאון מוהר"ם מווילנא ועיין כנפי יונה שם וע"כ נלפענ"ד דאין לחוש בזה כ"ש שהעיד לפני העד וכן שמעתי מכמה אנשים שהעידו כן ע"כ אין שום חשש. והנה בענין דורס ע' פרש"י במשנה ובתוס' דף ס"א ועברש"י דף ס"ב ד"ה והנ"מ משמע דמפרש בע"א ועיין בט"ז וש"ך ועפרמ"ג במשבצות ס"ק א' שהביא פירש"י בדף ס"ב הנ"ל ולא הזכיר מ"ש רש"י בדף נ"ט ואולי מפני שהתוס' דחו זאת ותרנגולת נמי ע"כ לא הזכירו זאת ודו"ק. והנה בשו"ת צ"ץ כתב די"ל דאותן מקומות שאוכלין לא חשו לדברי או"ה ורמ"א ולכך אין סומכין עליהן ואני אומר דז"א ואדרבא מ"ט לא חשו להביא ע"כ משום שסמכו על שיטת מהרמב"י הנ"ל וג"כ בודאי נוכל לסמוך מספק דהו"ל ספק ספיקא שמא יש להם מסורת ושמא הלכה כשיטת מהרמב"י וכנ"ל ודו"ק. והנה בהך תרנגולתא דאגמא דאסרה מרימר דחזי דדרסה וקשה בתחלה מה קסברי דע"כ שלא ידעו בבירור שאינו דורס דהרי הוכיח סופו על תחלתו דחזיא דדרסה וע"כ שהיה לה ג' סימנים וסמכו על שיטת מהרמב"י ותרנגולתא דאגמא אינו מין דתרנגול אגמא כמ"ש התוס' וקשה לשיטת הש"ך בהבנת המהרש"ל מה אכפת לן במה דחזי דדרסה וע"כ כמ"ש הפרמ"ג דאף דיש לה ג' סימנים מ"מ אם חזינן דדרסה ודאי אסור מיהו יש לדחות כמ"ש התוס' דתחלה סמכו על סימן אחד ודו"ק. והנה לכאור' ק"ל דאמאי ניחוש שמא דורס והא רוב עופות טהורים כדאמרו דעופות טהורים מרובים יותר מהטמאים הו"ל למיזל בתר רובא וצ"ל כיון דאפשר דיש בטמאים מינין הרבה ולכך לא אזלינן בתר רובא וכעין מ"ש התוס' לענין בצים ע"ש בדף ס"ד ד"ה בצים ע"ש ולפ"ז כל שיש ג' סימני טהרה דזה ודאי דבטמאים אף שיש מינים הרבה אבל אין להם שום סימן טהרה ועכ"פ שלשה סימני טהרה ודאי אין להם ואם כן שוב יוצאים מגדר המינים הטמאים ושוב מהראוי לומר שהוא מן הרוב שטהורים ולכך ל"צ מסורת כלל כשיטת הרמב"י איברא די"ל דלא שייך הכא למיזל בתר רוב כיון דהעופות הטהורים והטמאים הם בישוב והו"ל קביעי, ואף דניידי הלא חזרו למקומם והו"ל קביעי. ובזה צ"ע גם קושית התוס' לענין בצים ועמג"א סי' תקי"ז. ובזה י"ל הא דאמרו בדף ס"ב מאי איכא משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב וכן אמרו בדף ס"ג הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה והיינו כיון דל"ש שם שוב הרוב והקבוע של הרוב מכריע הקבוע של הטמאים וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"א. דיותר יש לתלות באותו קבוע שיש בה רוב אבל באתרא דשכיחי פרס ועזני' ל"מ הרוב כיון דמינים הטמאים מרובין ודו"ק היטב

וזה אשר כתבתי ביום ב' ואתחנן תרכ"ד להרב הגדול החריף מוה' פנחס אליהו מקראוואזיר בהרב הה"ג מוה' יצחק אשר סניגור אב"ד ומו"ץ דק' בארדיטשוב תמול הגיעני מכתבו והנה מ"ש באותן התרנגולים הגדולים שנשתרבבו למדינתינו דהם שכן ונדמה והנה רש"י פירש נדמה במראיתו והר"ן פירש דנדמה היינו בסימנים ואף שבפסקי הרא"ש לא העתיק רק דשכן ונדמה עם הטמאים טמא ולא העתיק עם הטהורים והיינו משום דפסק כרש"י דבעי מסורת וע"ז כתב מעלתו דדוקא בנדמה קצת במראותיו כמו בזרזיר עם העורב שהוא חלוק בסם ובתואר ובפרצוף רק שנדמה קצת במראיתו אבל אם הוא נדמה ממש כמו אותן התרנגולים שהם דומים לגמרי במראה ובתואר ובפרצופים ובשם פשיטא שכ"ע מודים שהם טהורים והאריך בזה. והנה כוון מעלתו לדעתי שגם אני הרגשתי בהך דשכן והוספתי דבב"ק דף צ"ב משמע דקי"ל כר"א וגם במד"ר פ' תולדות פס"ה משמע דקי"ל כר"א ולדידי' ודאי כל שהוא שכן אצל הטהורים טהור הוא כמו בשכן אצל הטמאים דהוא לא בעי נדמה כלל וגם לרבנן כל שהוא נדמה לגמרי ודאי דסגי בזה. ומ"ש מעלתו במ"ש הרמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רצ"ז דאפי' הם דומין זה לזה וגדילים זה עם זה הם שני מינים היינו שאינם דומין לגמרי כמו שצייר שם הזאב עם הכלב אבל כל שהם דומים ממש בודאי הוה מין אחד והאריך בזה וכתב דמ"ש הרמב"ם ומתעברים זה עם זה היינו פירוש אמה דאמרו בב"ק דף נ"ה ורבו בהדדי ע"ש ויפה כתב בזה. גם מ"ש דראי' מהקול ג"כ יפה כתב כדאמרו בחולין ע"ט להכיר בקול וגם דמתעברים זה מזה וטמא מטהור אין מתעברים כבר הרגשתי בזה:

ומיהו צ"ע דהרי תרנגול דאגמא ותרנגולתא דאגמא לחד פירוש בתוס' נדה דף נ' ועיין תוס' חולין ס"ב הם מין אחד ואפ"ה התרנגול טמא אף דשכן ונדמה ושוים בקול ומיהו באמת לא קיי"ל כן ושני מינין הן ודו"ק:

והנה נדפס ובא ספר דרך הנשר מר' שמואל העליר שם נדפס תשובת ש"ב הגאון אבד"ק ביטשאטש שהתיר אותן עופות שיש להם ג' סימני טהרה והוא מהפך דבריו אשר כתב בדבר משה שאין בזה שום פקפוק לאסור וכאן מתהפך בדבריו ואמרתי לרשום בקצרה. והנה מ"ש שם שרא"ש ז"ל הביא שהוא אסור הנה מה בצע להאריך בדבר שמובא ביתה יוסף ולא אטפל בזה והנה להכריע בין השיטות ולבאר מה שקש' לכל שיטה ושיטה דבר שפתים אך למחסור וכבר נתבאר בקדמונים. ואני אומר ע"ד מ"ש הרמב"ן כי התלמוד אינו כגון חכמת התשבורת וכדומה שאין בידינו מופת ברור רק מה שנוט' יותר לפירוש הסוגי' ע"ש ואדרבא מופת ברור יש לנו שלא כשיטת רש"י שהרי פירושו מלבד הקושיות בסוגי' הוא מוכחש לחוש הראות כמ"ש הרמב"ן והה"מ והר"ן והרשב"א וכמעט כל הקדמונים והנה מה שהביא המחבר מבעל העיטור. הנה לפנינו דברי הבעל עיטור והיא כשיטת רמב"י ואף אם בפירוש הסוגי' נוטה קצת מפירושו אבל לענין דינא פוסק כרמב"י דכל שיש ג' סימנים בידוע שאינו דורס וכן הובא שיטת העיטור בכלבו סי' ק"א יעו"ש והוא עד נאמן יותר ממ"ש הדרך נשר. ומ"ש בשיטת הרמב"ם הנה הריב"ש סי' קצ"א האריך בדברי הרמב"ם ומסיק דדבריו דחוקים וע' בב"ח סי' פ"ב וכן מצאתי ביראים שהוא תלמיד ר"ת וכתב בהדי' דכל שיש ג' סימני טהרה בודאי לא דרס יעו"ש. ובאמת מה שנדחק רש"י לומר דאין לאכול בלי מסורת הוא מתרנגולתא דאגמא דחזינן דדרס' ובאמת המעיין בחידושי רמב"ן ורשב"א והעיטור שכלם כתבו דתרנגולתא דאגמא היו אוכלים ע"פ מסורת ואח"כ ראו שהי' דורס וכן פירשו באנשי חמרתא שהיו אוכלין ע"פ מסורת ואח"כ מצאו שאינו כן. ובאמת גוף ראיית רש"י שאין לסמוך רק על המסורת אין ראי' דהוא הביא הא דאמרו בדף ס"ז ע"ב עוף טהור נאכל במסורת והרי שם אמרו נאמן הצייד לומר עוף פלוני זה טהור מסר לי רבי ומסקינן שם רבו צייד. ולפ"ז לא תהא תור' שלמה של זה כשיחת הצייד ואף שהצייד בקי בהם ובשמותיהם הא לפי הכלל שנתנו הגאונים רמב"י ודעימיה שכל שיש לו ג' סימנים בידוע שאינו דורס א"כ הוא הצד צייד ובקי בהם ובשמותיהם ומה יש לנו לחוש ורש"י לשיטתי' דפירש תלתא הדרא בכלהו שהטמאים יש להם ג' סימנים וא"כ שפיר צריך למסורת ולכך תרנגולתא דאגמא לפי דבריו היו לו כל הג' סימנים וחשבו שהוא טהור אח"כ ראינו שהוא דורס אבל לדידן ודאי לא הי' לו ג' סימנים רק עפ"י המסורת חשבו שהוא טהור ואח"כ ראו שטעו במסורת וז"ב כשמש. ומה שמפטפט בכוונת הרמב"ם הנה אין לנו אלא מה שנדחק הריב"ש ובאמת פשטת לשון הרי"ף ורמב"ם מורה כפירוש רמב"י דאל"כ הי' להם להקדמונים רמב"ן ור"ן ורשב"א ושאר קדמונים לחקור על דבריו שהרי הם החליטו שדברי רמב"י הם נבונים והרמב"ן כתב שפירוש רמב"י מתברר לעינים בבדיקות ובגמרא בראיות חזקות ובשכל יציקות ע"ש ועלח"מ שמפרש ג"כ שיטת הרמב"ם כשיטת רמב"י וע' מרכבת המשנה ח"ב פ"א ממ"א ומאד תמהני על המחזיקים ביד האוסרים ועליהם נאמר אבותינו התאמצו ליישב מנהג בני ישראל הקדושים מבלי לומר עליהם שאוכלים טמאים והם יתאמצו לאמר על בני ישראל שאוכלים טמאים חליל' חליל' לומר כזאת וכעין מ"ש הכו"פ סי' ס"ד ע"ש והנה הרש"ל ביש"ש בחולין פ' א"ט סי' קי"ג האריך להוכיח ששיטת הרמב"י מחוורת והביא ראיות מהך דשמונה ספקות וכבר קדמו בחידושי הרמב"ן ע"ש ומסיים שכל שיש לו ג' סימנים של טהרה ואינו מוחזק לאיסור מותר והוא בחזקת שאינו דורס ובסי' קט"ו כתב דאותן שיש להם ג' סימני טהר' אף שראינו שדורס אמרי' דמקר' הוא ואם נאכל עפ"י מסורת כל שראינו שדורס הוא אסור. הנה מבואר שיטתו דכל שאוכל עפ"י מסורת אם נראה שדורס הוא אסור ואם ראינו שיש לו ג' סימנים הוא מותר ואף שראינו שדורס תלינן דהוא במקר'. ולפענ"ד שהרש"ל לשיטתן דס"ל לענין ודאי טריפה דכל שחי יב"ח אמרינן דהוא מן המיעוט שחיו כמ"ש בא"ט סי' פ' וחז"ל לא דברו אלא על הרוב ע"ש וא"כ גם כאן נאמר שחז"ל לא דברו שכל שיש לו ג' סימני טהר' בידוע שאינו דורס רק על הרוב אבל מ"מ יכול להיות שדורס ומ"מ הוא טהור ויצא מגדר הרוב אבל לדידן דקי"ל כהרשב"א שכ' שם דאמרו שהוא בנס א"כ כאן כל שראינו שדורס הוא אסור בודאי ודו"ק כי מזה יש ראי' למ"ש לעיל דהשלש' סימנים הם סימנים אמצעיים ושלש'