דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מד

המצות ולא פרטיה א"כ בשלמא בישראל י"ל דגם נסיובי אסור דזה פרט מהמצו' אף דחלב שרי נסיובי אסור אבל בב"נ דלא ניתן רק המצוה בכלל' א"כ אם כלה חלב אסור משום דאתי מחי א"כ הוה כלל המצו' וכלל המצו' כל דאתי מחי אסרה תורה לב"נ אבל כל דחלב מותר וא"כ לא אסרה תורה כל דאתי מחי רק נסיובי אסור לישראל דזה פרט המצוה אבל לב"נ ודאי שרי וא"כ משכחת לה בח"ש דמותר גם לישראל ודו"ק היטב שוב ראיתי בכרו"פ שהאריך בזה אי נסיובי דחלבא אסור לב"נ וגם חלב עצמו אי אסור לב"נ. ולפענ"ד מ"ש ברור בזה. ולפענ"ד יש להוסיף דהמעיין בסנהדרין דף נ"ו כ"ז ימצא דאבמה"ח דאסור לב"נ ת"ק יליף מאכל תאכל ולא אבמה"ח או מבשר בנפשו דמי לא תאכלו ולמ"ד מבשר בנפשו חלב ודאי אינו בכלל בשר דהרי דרשינן בשר ולא חלב בפהמ"ק אבל מאכל תאכל ולא אבמה"ח י"ל דכל דאתי מחי שאינו עומד לאכיל' אסור ואף דרש"י פירש שם דבהמ' בחייה אינה עומדת לאכול רק לגדל ולדות ולפ"ז לחלב ג"כ עומדת אפשר דזה עכשיו שהתור' התירה חלב אבל אם נימא דאסור כל דאתי מחי שוב אסור גם לחלב שאינה עומדת רק לגדל וולדות. ובזה יש לישב קושית הפליתי והכסא דהרסנ' דאיך אמרו בבכורות שם דלמ' לסחורה הא לב"נ ג"כ אסור משום אבמה"ח. ולפמ"ש א"ש דשם אפשר דאזלינן לדתנא דבי מנשה דיליף אבמה"ח מבשר בנפשו דמו לא תאכלו וא"כ חלב מותר לב"כ ולישראל הוא דאסור דכל דאתי מחי הרי הוא כאבמה"ח. מיהו לפ"ז שוב היה מותר ח"ש לישראל דל"ש מי איכא מידי ושוב חין מקום לכל הלימודים וכמ"ש ומחוורתא כמ"ש למעל' דבחלב ל"ש חלקו מבחוץ ודו"ק

שם ס"ט דבש צרעין וגזין עיין פ"ח מה שתמה על רש"י ועיין הגהת מלמ"ל פ"א ממ"א ובפרמ"ג סי' פ"ו ועיין בחבורי יד שאול סי' רי"ז ועיין בר"ן פרק שמנה שרצים שכתב דגזין מין טמא ובמהר"ם הגיה טהורין ושניהם אמת דרש"י סותר עצמו משבת לבכורות

סי' פ"ב ס"ב בהג"ה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת עש"ך ס"ק ט' דאותן שיש להם סימנים מותרים הנה ע"ד האווזות שמקצת חרטומיהן שחור ורוצים לאסור באמרם שבא על אמם אווז הבר הנה ראיתי בספר דברי דוד מהרב מו"ה דוד מלדולה הביא בסי' מ"ו שהרב הגאון מו"ה זעליג אבד"ק הנובר התיר וכתב שגם אווזות הבר מותרות ושם נדפס סי' מ"ז תשובה מדו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק בערלין ואז הי' אבד"ק גלינא והאריך בחריפות ובקיאות להתיר ואמרתי לרשום בקצרה על מ"ש דו"ז ז"ל בסי' מ"ז הנ"ל והנה הביא שם דברי שו"ת צ"ץ סי' כ"ט הביא בשם הגאון מהר"מ מווילנא (וכמדומה שהוא בעל הח"מ) ראיה ברורה להתיר מב"ק דף נ"ה והרב בנו בק"א כ' דאין ראיה דשם קאי לענין הרבעה ע"ש והפר"ח סי' פ"ו השיג ע"ז דא"כ גם לענין מלאכה ג"כ מנ"ל דטמא וטהור מקרי ב' מינין דלמא בעינן תרוייהו טמא וטהור וב' מינים בבירור דומיא דשור וחמור וע"כ משום דא"א שיהי' טמא וטהור מין אחד וה"ה בזה וע"ז האריך דו"ז מוהרצ"ה הנ"ל דא"א לאשכוחי מין אחד שיהי' חציו טמא וחציו טהור מהא דכ' הרמב"ם פ"ט מכלאים בהמת פסולי המוקדשים אף שהוא גוף אחד עשאו הכתוב שני גופים והוה כבהמה טמאה עם טהורה ואס"ד דאפשר להיות טמא וטהור במין אחד חציו כך וחציו כך א"כ למה ילקה ניהו דהוה נטמא וטהור אבל מנ"ל דהוה כשני מינין ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד אף שדבר חכמה הוא מ"מ לא נהירא דהנה כבר נודע מ"ש התשב"ץ ח"ב סי' ד' דיש חילוק בין הרכבה שכונית ובין הרכבה מזגיות יעו"ש ולפ"ז בשלמא במיני טמא וטהור שנתמזגו הכחות יוכל להיות חציו כך וחציו כך אבל כאן שרק הורכבו חולין וקדשים ביחד והו"ל כהרכבה שכונית ובזה בודאי חשוב שני מינים והו"ל כצבי ואיל. ובזה נדחה מ"ש המלמ"ל פ"ט מכלאים הי"א דמותר להרביע בהמת פסולי המוקדשין ע"ג פסולי המוקדשין ואינו לוקה ומביא ראיה מהך דילודים מן הכלאים. ולפמ"ש אין ראיה דשם הוה הרכבה מזגיות משא"כ כאן דאילו רק הרכבה שכונית וכמ"ש התשב"ץ הנ"ל ליישב קושית התוס' חולין דף ע"ט מחציו עבד והובא במלמ"ל שם וגם דו"ז ז"ל שם הרגיש לחלק אבל לא ידע החילוק. ומה שהביא דו"ז מהך דפרדה גם זה נכון לפמ"ש התשב"ץ דפרדה היא הרכבה מזגיות ודו"ק ועיין בבשמים ראש סי' ק"ו ובכסא דהרסנא שם. והנה מ"ש עוד דתלוי בהך דאמרו חולין ס"ב ונדה דף נו"ן דתרנגולתא דאגמא מותרת ולפירוש רש"י והמרדכי הם מין אחד והנקבה מותרת והזכר אסור אלמא דבמין אחר מצינו חציו טמא וחציו טהור. לפענ"ד אין ראיה די"ל דשם מין נקבה חלוק מזכרים אבל אווז הבר עם אווז הבית הם מין אחד וא"א לחלק ביניהם מיהו באמת בלא"ה אין ראיה שהרי ראינו באמת שדרסה ומש"ה אמר מרימר דגם תרנגולתא אסורין וקי"ל כן כמ"ש רש"י שם וגם בנדה אמרו ר"פ לשיטתי' ומשמע דלא קיי"ל כר"פ. והנה דו"ז שם אמר שכל שיש לו ג' סימנים והחרטום והכף רחב בודאי מותר כמ"ש הרז"ה ואני מוסיף דאף שכתב דהרז"ה לשיטתו דס"ל דדורס היינו שדורס ואוכל מחיים י"ל דהקבלה של הרז"ה דכל שהכף והחרטום רחב אין לו דרוסה הלז אבל לפי מה שיש שאר פירושים בדרוסה מנ"ל דכל שיש כף וחרטום רחב מוציא מכלל דרוסה. הנה זה באמת הערה גדולה וראוי לדו"ז ז"ל אבל אני תמה למה לא כתב שיש לסמוך על דברי התוס' נדה דף נו"ן דכל שאינו כתיב בעופות הטמאים בתורה לא נוכל לאסור עד שיהי' לו כל הד' סימנים והנה הצ"ץ כתב דאף שיש מסורת שאינו דורס ויש ג' סימנים מ"מ ל"מ כמ"ש הרמ"א כאן בשם או"ה ודו"ז כתב שהמעיין בשער נ"ו באו"ה ימצא שאדרבא ס"ל קבלת הרז"ה רק שיש לספק שמא אינו דורס הוא בכלל הג' סימנים וא"כ לא [ברור] אם יש לו כל הג' סימנים מלבד מה שאינו דורס ע"ש שהאריך ובאמת המעיין באו"ה ימצא שדברי רמ"א נכונים שהרי מסיק שאין לאכול רק אם יש מסורת שאינו דורס ויש לו כל הג' סימנים א"כ מבואר כהרמ"א דבעינן שיהי' מסורת על כל הד' סימנים גם מה שהאריך שם דהו"ל זוז"ג ומותר הנה זהו אם חוששין לזרע האב אבל אם נימא דאין חוששין לזרע האב בודאי מותר ועיין תוס' בכורות דף ז' ד"ה והא בסה"ד ודו"ק

והנה בשנת כתר עש"ק נשא הגיע מכתב ממופלג אחד ושמו אברהם שלום מגלינא ושאל שנמצא שם תרנגולים שיש להם ג' סימנים וגם הבצים הם כמו שלנו רק שהרגלים ארוכין קצת יותר משאר תרנגולים והם שכנים ונדמים עם תרנגולים שלנו. והנה הדבר פשוט שמותר כמ"ש הכו"פ ומצאתי בספר כנפי יונה להגאון החסיד מו"ה יונה ל"ס ז"ל שהאריך להתיר וכ"ה בשו"ת חב"י וע"כ לפענ"ד כל שאינם בחזקת שהם טמאים רק שאינו מקובל שהוא כשר יש להתיר ועיין בפרמ"ג בשפ"ד כאן ס"ק א' ועיין בכנפי יונה כאן שביאר בהדיא כן דיש לסמוך אף על יחיד המעיד כן כל שאינו מקובל לאסור רק שאין להם מסורת להיתר ואולי גם הצ"ץ מודה בזה מאחר דיש סימני בצים ג"כ ועיין בסלת למנחה כלל ס"ו לענין בני יונה שאינם בני תרבות יעו"ש סוף מנחת יעקב ובשנת תרכ"א ח' אב כתב לי אחד מחכמי הגר ובשמו ר' ליב אבן פנה בזה והשבתיו מ"ש בזה כאן: והנה בדף ס"ה אמרו דר"א ס"ל שכן עם הטמאה טמא ועם הטהורים טהור ומסיק הש"ס דאפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן ונחלקו בזה אם קי"ל כר"א או ברבנן ולפענ"ד בב"ק צ"ב מבואר דכר"א ס"ל וגם במד"ר פ' תולדות פס"ה מבואר דר"ח רבה אמר כן ע"ש ודו"ק

והנה ער"ח שבט שנת תברך הגיעני מכתב מהרב מו"ה מענדיל דיין ומ"ץ בק"ק קאלימייע והקשה על הכו"פ ס"ק א' שהקשה דמה נתחבטו התוס' לענין סי' חדש והלא הנץ הוא דורס ע"ש וע"ז תמה דהטור כתב בסי' נ"ז דהנץ הוא אשפרוור ובתוס' בדף ס"ג כתבו דלענין דרוסה אינו אשפרוור ולא ידעתי קושייתו דבאמת הטור כתב שיטת רש"י דנץ היינו אשפרוור אבל להתוס' גם לענין דרוסה אינו אשפרוור וצ"ע בזה כי היא סוגיא ארוכה וא"א לעמוד בזה על שעה חדא ועיין פר"ח שכתב דעיקר הוא דהנץ היא אשפרוור והתוס' לשיטתם ע"ש וצדקו דברי הכו"פ. והנה על דבר העופות הנ"ל שהכשרתי בשנת כת"ר ונתתי לבית הדפוס וכ"כ בכמה מקומות וכן הדפיס הרב ר' ליב אבן פנה תשובתי ותשבותיו ואח"כ בשנת תרכ"ד ביום ג' חקת ראיתי מכתב הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער כ"י אבד"ק אלטונא שכתב להרב ר' שמואל העליר מצפת והוא כתב שכל שאין לו מסורת אסורין וכתב שהרב ר' שמעון דייטש מירושלים כתב לו שעופות קבריסי אוכלין אותן באה"ק ועופות האלה שקורין כהנא הינער לא בלבד שאין לו מסורת להתיר רק שספרו לי אנשי הודו שיש מסורת לאיסור שאין אוכלין אותן אנשי הודו עכ"ל המכתב וע"ז רבים ערערו על עופות הנ"ל ובאמת הרב ר' שמעון כתב לי ג"כ מזה והם לא הבינו ההבדל כי שלנו הם מקבריסי והכהנא הינער הם הם שאין להם מסורת להיתר ומה שנקרא במדינתינו חינעזיר זה טעות שההמון אינם מבינים היכן הוא קבריסי וכל דבר חדש שאינו מצוי במדינתינו הכל מכנים בשם חינעזיר אבל הם קבריסו ובמדינתינו קורין אותן קבריציר העניר וכן הזמין ד' לידי איש מא"י שהראיתי לו באותו יום אותן העניר ואמר שהם קבריסור העניר ואוכלין אותם בא"י וכ"כ בשו"ת דבר משה סי' ד' בשם השוחט המופלג בתורה מו"ה אברהם בעהמ"ח בית אברהם על שחיטות שהעיד שאין שום חשש ובסי' מ"ה כ"כ בשם הרב מו"ה שמואל העליר הנ"ל. והנה ארשום כאן מה שראיתי לעיין בהך עניינא אף שא"צ לדין זה דהנה באמת לשיטת רמב"י שהובא ברז"ה ור"ן וכל הפוסקים כמעט הודו שסברתו מבורר בדבריו שכל שיש לו ג' סימנים בגופו דהיינו זפק וקורקבנו נקלף ואצבע יתירה בידוע שאינו דורס וטהור וא"כ א"צ מסורת כלל וכ"נ שיטת הר"ח וכ"נ מהרשב"א שבג' סימנים בידוע שאינו דורס. אמנם רש"י הוא המחמיר וכתב שאין לאכול שום עוף אלא במסורת וע' מהרש"ל שכתב דלעולם מהני ג' סימנים אף בראינו שדרס פ"א והש"ך חולק בזה היכא שראינו שדרס אבל בלא ראינו שדרס אף הש"ך מודה וראיתי בפרמ"ג שכתב דהרש"ל לש לשיטתו דפסק כשיטת רמב"י הנ"ל וע"ז כתב להיפך דכל שיש קבלה שעוף טמא הוא אין לסמוך על הסימנים אלו ועכ"פ ספק גדול הוא דבאמת שיטה המחוורת היא כשיטת רמב"י וא"כ א"צ כלל מסורת ועכ"פ ביש הכחשה במסורת הו"ל ס"ס ספק שמא יש מסורת ואת"ל שאין מסורת דלמא סמכינן אשיטת רמב"י וס"ס המתהפך הוא דגם אם נתחיל שמא כשיטת רמב"י ואת"ל דלא כרמב"י מ"מ ספק שמא יש לו מסורת עם ג' סימנים וס"ס בפוסקים ג"כ חשוב ס"ס ועש"ך סי' נ"ז ס"ק נ"א ובכללי הס"ס ובמנחת יעקב ולפענד"נ ע"ד הפלפול בהא דשיטת רמב"י דבשלשה סימנים בידוע שלא דרס נלפענ"ד דבר חדש דהנה בהא דאמרו בחולין דף ע"ט דסי' דאורייתא. הנה בשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' ס"ד מבואר דתלוי אי באבידה סימנים דאורייתא או דרבנן ועיין בהגהת בנו