דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מג

חזקה שלא נתבררה והוה חזקה העשוי' להשתנות דאינ' חזקה. ובזה מובן קישור התוס' דזה שכתבו התוס' דבנד' לולא דחזיא מגופה הוה מוקמינן בחזקת טהרה אבל בגבינות בודאי הוה חזקה שלא נתבררה ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים

ס"ב כל הגבינות עט"ז מ"ש בזה וכ"כ לעיל בזה. וכעת ק"ל בהא דאמרו בנדה דף ב' ובקידושין ע"ט אדרבא העמד מקוה על חזקתה ואימא לא חסר הרי חסר לפניך וכו' ה"נ השתא היא דבגרה התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא ולפי דברי הרשב"א למה לא קאמר בפשיטות במקוה ע"כ נתחסר מעט מעט כדאמרו חסר ואתאי חסר ואתאי וא"כ א"א לומר שברגע הזאת נתמעט וא"כ ע"כ שיצא מהגבול שוב א"א להעמיד מקוה אחזקת' דע"כ חסר מקודם אבל לענין בגרות אפשר דברגע זאת נתבגרה ולכך מוקמינן על חזקת'. ומצאתי במהר"ם לובלין עירובין בתוס' ד"ה אדרבא העמד מקוה על חזקת' וכתבו התוס' הומ"ל הרי חסר לפניך כדאמרו בנדה ופירש המהר"ם מלובלין דהיינו כיון שחסר ואתאי א"א לומר שברגע זו נתחסר דע"כ מקודם נתחסר מעט מעט דלא נחם בב"א ול"ד לטומא' די"ל דברגע זו נטמא' ע"ש. הנה כתב סברא זו ועתוס' ריש נדה ובחולין דף יו"ד ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ג' וכפי הנרא' כוון לסברת הרשב"א הנ"ל וקשה טובא דא"כ למה לא אמרו דשאני מקוה דנתחסר מעט מעט משא"כ בבגרות ולכאור' רציתי לחלק דע"כ לא כ' הרשב"א רק בטריפו' דכל שיצא מגדר הבהמות רגע אחת מחיים וא"א לומר דברגע זו נתהווה א"כ שוב א"א לאוקמא אחזקת מחיים אבל במקוה ניהו דנתחסר מקודם אבל לא נחסר משיעור המקוה עד רגע הזאת ואכתי יש חזקת מקוה כשרה עד כה. ובזה יש לי לומר מה דאמרו אדרבא הרי מקוה לפניך והקשו בתוס' ישנים דמאי לשון אדרבא הא הוה ספק ולחומרא וכן הקשו גבי יין ולפמ"ש א"ש דבמקו' איכא שתי חזקות להס"ד דלא ידענו מחסר לפניך והיו שני חזקות חזקת מקוה כשרה וחזקת המים שלא נחסר כלל וא"כ מהראוי ללכת בתר חזקת מקוה דאיכא שתים וע"ז אמר הרי חסר לפניך וא"כ ליכא רק חזקת מקוה כשרה ולכך אצטריך תרתי לריעותא וגם בין יש שתי חזקות חזקת שלא החמיץ כלל וחזקת שלא החמיץ כ"כ שאינו נקרא יין ודו"ק היטב וגם דברי המהר"ם לובלין יתיישב עד"ז. ובזה יש לסתור דברי שו"ת הגאון מוהר"ח כהן ז"ל סי' ה' הנדפס מחדש דשם מה שנתגלגל חוץ לד"א ניהו דא"א לומר שנתגלגל ברגע אחת מ"מ ליכא שני חזקות דכל שלא נתגלגל ד"א עדן מקרי תוך התחום. ובזה יש לי להאריך כאן בנגלד דתלינן תוך שלשה וגם ליישב דברי הרמב"ם בחביות אלא שלא נפניתי כעת כי אני כותב כ"ו סיון תברך ואני יושב בקרית חוצות לשאף רוח צח וד' ירפא אותי רפואת הנפש והגוף. ולכאור' רציתי לומר דגם בבגרות נמשך הבגרות אבל אינו מבואר הדבר ובש"ס אמרו לשמואל השתא היא דבגר' ומשמע דיוכל להיות ברגע אחת ורב ס"ל דמצפרא היא בוגרת והרמב"ם דקדק בפ"ב מאישות ה"ב וכתב ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת והיינו כרב ולא העיר הה"מ וכ"מ בזה ועמ"ש בפ"ג שם הי"ד בהה"מ ולח"מ ומלמ"ל ולא הזכירו כלל מזה וצ"ע. שוב ראיתי בכ"מ פ"ג שם שהעיר בזה בשם הר"ר ישמעאל בר"א ונהניתי ודו"ק

שם וחלב ומי חלב בשנת תברך יום ב' ויחי הגיעני שו"ת מהרב מוה' יעקב יצחק תאומים פרענקיל נ"י אבדק"ק נאהרייב אשר אירע שם שיצא מדד אחד דם מעורב בחלב ומג' דדים יצא חלב נקי וצוה להחלוב מג' הדדים בכלי מיוחד והביא דברי הנחלת שבעה סי' כ' ובשו"ת חינוך בית יהודא סי' ל"ח שכתבו שאסור כיון דיש דם בהחלב מוכח שעדן לא נעכר ולא נעשה עדן חלב וא"כ אסור משום דם ובשו"ת גור אריה יהודא בחלק יו"ד סי' ק' האריך להתיר והנה בראשית ההשקפ' תמהתי דהא אנן לא קיי"ל כר"מ ואנן לא ס"ל דדם נעכר ונעשה החלב רק כר"י ור"ש דאיבריה מתפרקים וא"כ כל שראינו שיש דם בודאי אסור ובנדה דף ט' אמרו דה"א דר"י תרתי ס"ל ודחו זאת דרק משום דאיבריה מתפרקין ולא משום דדם נעכר ונעשה חלב וא"כ אין התחל' כלל להשאל' וגם בבכורות דף וא"ו לא אמרו רק הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ואני תמה דאף לר"מ אף דס"ל דם נעכר ונעשה חלב מ"מ לאותה ראיה שראת' חוששת אלמא דכעת הוא דם וא"ל דזה דוקא במעוברת ולידה אבל בדדים של בהמה אמרינן דדם נעכר ונעשה חלב אליבא דכ"ע דז"א דהא בבכורות דף וא"ו אמרו הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב הרי דלא ס"ל דדם נעכר ונעשה חלב וגם לר"מ לא מסתבר רק בעת שהוא חלב אבל כ"ז שלא נעשה חלב לא אשתרי וא"כ גם כאן כ"ז שהוא דם נאסר וז"ב מאד. ולכאור' רציתי להביא ראיה מהא דמבואר באו"ח סי' קנ"ח דשבעה משקין המכשירין אחד מהם דם וכתב המג"א דבכדי נקטה דדם אסור בלא"ה ואי נימא דדם מהדד מותר א"כ נ"מ בכה"ג מיהו ז"א דכל דמתיר מטעם דהוה חלב שוב חלב כבר נחשב בכלל המשקין וא"כ שוב א"צ לחשוב דם ודו"ק. אמנם יש לעיין לפמ"ש בנדה דף כ"ו דדם אינו מתעגל ויוצא וחלב מתעגל ויוצא וא"כ כשיוצא בדד חלב ודם כאחת א"כ מהראוי לומר כיון שמתעגל ויוצא הוה ג"כ חלב. מיהו זה אינו ברור ולא נודע השיעור ע"כ אין לסמוך בזה ובודאי הוא אסור בשביל דם כנלפענ"ד ועמ"א סי' רט"ז דדעתו ג"כ דבתר מעיקרא אזלינן ע"ש לענין מוסק ואף להח"י שמחזיק בסי' תס"ז דברי רבינו יונה היינו כשנשתנ' אבל כ"ז שלא נשתנה אין שום דיעה להקל בזה ואני תמה על החינוך ב"י שכתב שי"ל כמו באדם דם נעכר ונעשה חלב ה"ה בבהמה דהדבר מפורש בבכורות דף וא"ו. והנה בלא"ה אף אם הי' חלב כל שלמראית עין נראה כמו דם אסור כמו בדם דגים ודם אדם ואף שאינו אוסר תערובות כמבואר סי' פ"א מ"מ כאן י"ל דאסור וחייב כרת ואף ששים אפשר דל"מ דכל דאיכא חזותא ל"מ ששים ועיין מנח"י כלל ע"ד אות ה' ובפרמ"ג סי' ק' אות א' והארכתי בזה בתשו' ולא אאריך בזה. ומ"ש מעלתו להשיג על דברי גוא"י אין הזמן מסכים לעיין בזה ולדינא הדבר ברור שהוא אסור לגמרי כנלפענ"ד ועיין בזבחים דף ע"ט דחזותא במרא' ועיין או"ח סי' תקי"ג וביו"ד סי' ק"ב לענין חזותא דביצה ובתשוב' הארכתי בזה וא"כ כל שיש בו מראה אדמימות אין מקום להתיר והנני יוסיף דכל שבא לעולם בתערובות ל"מ ביטול וכמ"ש המרדכי הובא במלמ"ל פ"א ממשכב ולכאור' רציתי לומר כיון דדם אינו מתעגל וחלב מתעגל א"כ לא באו כאחד בהדד ועדיף יותר ממ"ש המלמ"ל שם בשם הרב מוהר"י אלפנדרי ז"ל יעו"ש. אך ז"א דכאן כל שבאמת י"ל דזה הדם בעצמו יהי' חלב לכשתעכר שוב בא בב"א וכ"ז שלא נתעכר אסור וכמ"ש למעל' מיהו עכ"פ ששים מחלב אחר הי' מועיל אבל לטעם דחזותא גם ששים ממקום אחר לא מועיל כ"ז שיהי' בו מראה אדמימות כנלפענ"ד ברור:

והנה לרבינו אליעזר והוא ר"א ממיץ דאוסר מי חלב נסתפק הב"י כאן אי הכוונ' נסיובי דחלבא או למה שנשאר אחר שבשל הנסיובי ויוצא ממנו האוכל הצף למעל' ואני תמה מהא דאמרו בב"מ דף ס"ח כי פליגי בנסיובי ותותרי ואי נימא דנסיובי אסור משום אבמה"ח הרי משמע כאן דלר"י בר"י סגי בזה והוה כמו טבל בציר והא אסור לדידי' וא"ל דנ"מ למכור לנכרי דהא הכו"פ נסתפק כאן אי גם לב"נ נאסר וע"כ דנסיובי מותר הן אמת דרש"י פירש בב"מ שם דנסיובי מי פסולת החלב שקורין משגא ואולי הוא המי חלב היוצא אחר שבשלו החלב מיהו מזה אין קושיא דהרא"מ מפרש נסיובי דחלבא כפשוטו דאינו מי חלב אבל עכ"פ מבואר דנסיובי מותר ודו"ק

ס"ה ויש מי שאוסר בזה הט"ז הקשה מהא דהנודר מחלב מותר בקום והרי קום אסור ולפענ"ד אין ראיה דהרי הפמ"ג חידש בשם הרב מוה' יעקב בסי' ס"ב דאבמה"ח ל"ש ח"ש דהרי חלקו מבחוץ פטור ול"ש חזי לאצטרופי ולפ"ז שוב יוכל לאכול פחות משיעור ומותר. איברא דלפ"ז בבכורות דף וא"ו דיליף מהרבה מקראות דחלב שרי וקשה דאין ראיה דהא אבמה"ח שרי בפחות מכזית ודלמא המקראות מיירי לענין ח"ש. אמנם לפענ"ד נראה דבאמת צ"ב הך דחלב דחשבינן לה כאבמה"ח והא אבמה"ח צריך בשר גידין ועצמות כמבואר וא"כ הרי בחלב ל"ש זאת וצ"ל דעכ"פ כל דאתי מחי אסור והו"ל כאבמה"ח דהתור' אסרה וכן משמעות לשון הש"ס וא"כ שוב ל"ש בזה חלקו מבחוץ דזה דוקא באבמה"ח מטעם דחידוש הוא בעלמא גידין ועצמות לא מצטרפי וכאן מצטרף וכמ"ש רש"י בחולין דף ק"ג אבל בחלב דל"ש גידין ועצמות וא"כ גם חלקו כל שהוא כזית בכא"פ מצטרף ולפ"ז גם קושית הט"ז ממה דמותר בקום קשה דגם ח"ש אסור. איברא דגוף הדבר דרצה לאסור מי חלב משום אבמה"ח צריך להבין דמאיז' טעם יאסור משום אבמה"ח ל"ש דהא צריך בשר גידין ועצמות ומשום בשר מהחי ודאי לא נאסר דהרי דרשינן בשר ולא חלב אלמא דחלב לאו בכלל בשר הוא ואין לך רק מה דאמרו בש"ס כיון דאתמחי הרי הוא כאמה"ח והרי חזינן דהתור' התירה גוף החלב אף שבא מן החי וא"כ מ"ט יש לאסור המי חלב לאחר שנפרש מן האוכל והא לא עדיף מגוף החלב דודאי בא מן החי ואפ"ה שרי וצ"ל כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ומה שלא חידש' התורה נשאר באיסור דבא מן החי:

ובגוף קושית הט"ז נראה לפענ"ד דהנה במה דחידש הפרמ"ג דאבמה"ח ח"ש מותר דל"ש חזי לאצטרופי לכאור' ז"א דהרי אבמה"ח אסור לב"נ ולא ניתן שיעורים לב"נ ולפ"ז גם לישראל יש לאסור דמי איכא מידי ועיין תוס' חולין ל"ג ד"ה אחד שכתבו אע"ג דלנכרי אסור משהו בשר גידין ועצמות ולישראל אינו אסור רק עד כזית הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ולפ"ז אם נימא דאבמה"ח מותר ח"ש שוב שייך מי איכא מידי דהרי לב"נ אסור דלא ניתן שיעורים לב"נ ואף דכתבו התוס' דנכרי צריך משהו בשר גידין ועצמות אף דלא ניתן שיעורים לב"נ באמת שהאחרונים קיהו בזה וכמדומ' שבפרמ"ג העיר בזה וכן ראיתי בילדותי בספר פני ארי' להגאון מראטרדם ז"ל שהביא כן בשם הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל ואני כתבתי דבאבמה"ח אין שם אבר עלה בלתי בשר גידין ועצמות (ואף דלא ניתן שיעורים לב"נ) וא"כ גם ב"נ עכ"פ צריך משהו מכל אחד שיהי' עליו תורת אבר ולפ"ז עכ"פ ישראל ג"כ אסור מטעם מי איכא מידי. ולפ"ז נראה לפענ"ד דחלב מותר אף דאתמחי אף דנסיובי דחלבא אסור משום דאין לך בו אלא חידושו היינו בישראל אבל לב"נ ודאי דשרי דהרי אבמה"ח דאסור לב"כ נלמד ממה דכתיב אכל תאכל ולא אבמה"ח ופירש"י דלא הותר להם לאכול בשר אבל לענין חלב ודאי מותר ומכ"ש נסיובי דחלבא וא"כ שוב ח"ש מותר לישראל ושוב משכחת לה דקום מותר בח"ש מיהו שוב יקשה מה מייתי ממקראות דחלב מותר והא ל"ש לענין חלב איסור לב"נ וא"כ שוב גם לישראל שרי בח"ש. אמנם נראה דבאמת להס"ד דכל דאתי מחי אסרה תורה וא"כ גם לב"נ אסרה תורה כל דאתי מחי אך לענין נסיוב' דחלבא דגם לישראל אין האיסור ברור רק דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו א"כ לב"נ ודאי שרי. ויש להמתיק הדבר דהרי הרמב"ן בספר המצות בשורש י"ד כתב דלב"נ לא ניתן רק כללות