דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מב

משפט פי"ד ממ"א הי"א ושם לא נמצא רק בהי' חם ונכוה גרונו ולענין נבלת עוף טהור הוא בתוספתא זבים והרמב"ם העתיקו בפ"ג מאה"ט אבל בש"ס דילן בחולין אינו מבואר

ס"ב כל הגבינות עט"ז שהאריך לתמוה על הרשב"א במ"ה ולא האמין שיצא מפיו ולפענ"ד דברי הרשב"א ברור מללו דבאמת לכאור' צ"ב דניהו דיצא מחזקתו ג' ימים קודם שחיט' אבל מקודם ג' ימים נוכל לאוקמא אחזקה וכמו שצווח הט"ז על גוף הסברא. אך לפענ"ד נרא' דענין חזקה אין שום בירור רק שמהראוי לאוקמא הדבר כמו שהי' שאם נימא שיצא מזה שוב אין גבול וכמ"ש הרמב"ם במס' נזיר פ"ט בהא דאמרו במשנ' שרגלים לדבר ע"ש ולפ"ז כאן באמת הוה חזקה שאינה מבוררת ולא שייך חזקה רק דהוה חזקה מכח רוב דרוב בהמות כשרות הם ולפ"ז כיון דרוב בהמות כשרות לא יצאו מחזקתן מחיים ולא הי' להם סרכות או מכה המטריפות עד יום שחיטתן וזו שיש לה עכ"פ מכה המטרפת הרי יצאת מחזקת רוב בהמות הכשרות ושוב אין לך לאוקמא אחזק' דהרי החזק' מצד עצמה אין לה דהוה חזקה שאינה מבוררת אלא שתאמר מצד הרוב בהמות שהן כשרות והרי יצאת מחזקת רוב בהמות הכשרות וכעין שכתב התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש. וראיתי בתב"ש סי' כ"ט הנ"ל גבי מים בראש שכתב דלכך ל"ש להעמיד על חזקת רוב בהמות כשרות דהרי רוב בהמות כשרות לא הי' להם מים במוח ואתרע לה רובא וכתב שם ול"ד לגבינות דמוקמינן להו אחזקת רוב בהמות כשרות דשם אמרי' השתא הוא דאתרע ובשעת עשיית הגבינות לא אתרע לא רובא ולא חזקה אבל במים במוח דמסופקים על שעת הריעות' דאז אתרע רובא וחזק' ע"ש. והנה אמת שזה סברת רבותינו הצרפתים שהבי' הרא"ש אבל סברת הרשב"א היא דכל שיצאתה מחזקת' מחיים וא"א להגביל הזמן שוב אין לה חזקה מצד עצמה דהוה חזק' שאינה מבוררת. ויש להמתיק עוד דכל הטעם דחזק' כתבתי בשם הרמב"ם בפיהמ"ש בנזיר פ"ט משום דאל"כ אין גבול ולפ"ז זהו כשיש חזקה מבוררת אבל כל שאינו מבורר אף רגע אחת רק שתדון למפרע א"כ מה כח יש לחזק' זו לומר שלא יצאת מחזקת' והא החזק' גופא לא נתברר' דלמא אין לה חזקה כלל וכל שאתה דן למפרע שוב כעת אתרע החזק' מצד שכעת היא בודאי טריפ' וכל ענין דחזק' דהשת' ל"מ נגד חזקה קמייתא הוא משום דמהראוי לומר שלא נשתנ' ממה שהי' וכאן ל"ש זאת דחזק' קמייתא לא ניכר רק כעת אחר השינוי שנשתנ' ולפ"ז לא נשאר רק מצד הרוב של בהמות אחרות והרי בהמות אחרות עד יום שחיטתן לא יצאו מחזקת כשרותן וכאן אתרע לה רובא ודו"ק היטב כי לפענ"ד ברור הוא. ובזה נרא' לפענ"ד מ"ש הפוסקים להקל מכח ס"ס זה שייך אף ביצאת מחזקת' מחיים דדוק' אם באים לדון מכח חזקת כשרות של רוב בהמות בזה אנו אומרים דזו הבהמה יצאת מרוב בהמות כשרות אבל ס"ס שהוא מכח שיש שני צדדים להקל והו"ל רובא דאיתא קמן באותה בהמה ובזה ל"ש לומר דיצאת מחזקת רוב בהמות דניהו דאתרע הרוב דליתא קמן אבל רובא דאית' קמן לא אתרע. ובזה יש לומר אף דהוה ספק דחסרון ידיעה לא מזיק דעכ"פ שני צדדים יש להקל ושוב הוה רובא דאית' קמן ואף דיש לומר שאחד יבא ויכיר שאינו כשר מ"מ כל שיש רובא דאית' קמן הרי בכל רוב יש מיעוט ואפ"ה ל"ח לה מיהו לפ"ז כל ס"ס מהראוי להתיר אף בח"י וזה אינו מ"מ בכה"ג דבאמת גם הרוב דלית' קמן מסייע רק שאתרע קצת ויצאת מחזקתן כל שיש רובא דאית' קמן ג"כ שוב מעמידין על רובא דאית' קמן וליתא קמן כנלפענ"ד דבר חדש. שוב ראיתי להפרמ"ג במשבצות ס"ק ג' שגם הוא כתב דסברת הרשב"א הוא דוקא בחזק' שאינה מבוררת ומטעם דחזק' דהשת' עדיף מחזק' קמייתא באינו מבורר אבל אינו ברור ומ"ש נכון ת"ל דגוף החזק' אינה מעלה רק שלא נשנה ממה שהי' וכאן הרי לא ניכר החזק' קמייתא וגם מצד הרוב הרי יצאת מהרוב וכמ"ש ודו"ק ועיין פרמ"ג סי' פ"א ס"ק ה' במשבצות שצדד בנחלב תוך ג"י ונתערב ברוב כיון דמה"ת מב"מ בטל ברוב ומדרבנן בעי ששים הוה לי' ספק בדרבנן ולא נקרא ספק בהתגלגל כיון דלא נודע הספק עד אחר שנעשה דרבנן ע"ש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' נ' שמבואר שלא כדברי הפרמ"ג הנ"ל וע"כ דבריו צ"ע

והנה בש"ק פ' שמיני ב' שנת תרח"י סח לי הרב מו"ה ישכר מסקאהל נ"י שאירע מעשה שנמצא מחט בכבד וניקב מעל"ע ונטרפ' העוף והנה היא הניחה ביצים ואותן הביצים שהניח' ביום שחיטת' ותמול לא נאכל אמנם מה שהניח' ביום השלישי דהיינו תוך שלשה ימים ללידתה מזה הביצה נתערב בכמה בצים ונאכל בכלים והיו מבושלים. והנה אסרו שם כל הכלים מטעם דביצה הוה דבר שבמנין ותוך ג' ימים חוששין שמא נטרפ' מקודם וע"ז אמר הוא דיש להתיר דכיון שנתבשל הו"ל נתרסק כמ"ש הפרמ"ג סי' ק"ו בשפ"ד אות יו"ד בכללי הס"ס דבטעם ל"ש תהר"ל וגם אמר דכיון דלא נתערב רק מה שהי' ביום הראשון של ג' ימים יש להתיר והתפאר שאמר דבר חדש. ואמרתי לו שכוון למה שאמרו ריש ביצה כל ביצה דמתילדא האידנ' מאתמול גמרה לה וא"ל שלזה כוון וכן מצא בצל"ח ביצה דף ד' גבי נתבטל ברובא ואני אמרתי דבביצה אמרו וקסבר רבה כל ביצה דמתילד' האידנ' מאתמול גמרה לה ומשמע לכאור' דרק רבה ס"ל כן. אך אמרתי דא"כ הי' לו להש"ס לומר כולהו כרבה לא ס"ל די"ל דהאידנ' גמרה לה ולפענ"ד הדבר תלוי במחלוקת רבינו אפרים לענין ביצים גמורות שנמצאו במעי אמן וע"ש בר"ן שמביא הירושלמי ריש ביצה ושם משמע דהאידנ' נגמרה וכן אמרו שם עגל גומר ולא ביצה ע"ש ובשלום ירושלים אך אנן קי"ל כרבה בזה כמבואר ברא"ש בהדיא ועיין בפרמ"ג ר"ס צ"ט במשבצות ס"ק א' מ"ש בשם הב"ח בתשו' קכ"ז דבמכה ישינה יש לחוש אף קודם ג' ימים

והנה ש"ב הגאון בעל כסא דהרסנא סי' ש"ב הקשה על התוס' שחדשו דחזקה שלא נתבררה בשעתה לא מקרי חזקה מהא דאמרו טעמא דשמאי דאמר דיין שעתן משום דאמרי' העמד אשה על חזקת' ואשה בחזקת טהרה עומדת וע"ז הקשה דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דהרי קודם שבדקה עצמה הי' ספק אם אולי ראתה ואימר עם סילוק ידיה ראתה וא"כ אחרי שראתה כעת שוב הי' לנו ספק על הזמן הקודם אם אולי ראתה ע"ש שנתעצם בקושי' הלז ואני לא זכיתי להבין הקושיא כלל דל"ד להתם ל"מ אם נימא הטעם דב"ש הואיל ואשה מרגשת בעצמה א"כ שוב כל שלא הרגיש' הוה חזקה המבוררת ואף דאח"כ חידש הש"ס טעמא דב"ש לפענ"ד גם ל"ק לא פליג על זה דהרי חזקת דם שבא בהרגש' רק דאמרי' אימר סברה הרגשת שמש הוא ובל"ב אמרי' דב"ש סמכו על חזקת הרגשה לבד ולא חשו שמא סברה הרגשת שמש הוא ובל"ק ס"ל דמצד חזקת טהרה הוא דלא חשו ב"ש שמא הרגשת שמש הוא או הרגשת מ"ר וא"כ בכה"ג כל שלא הרגיש' בודאי הוה חזקה המבוררת דהרי לא ארגשה ומיהו בלא"ה לא דמי דשם מעולם לא נתברר חזקת כשרות הבהמ' דשמא היא טריפ' רק לאחר שחיתה יב"ח אגלאי מלתא למפרע דקודם יב"ח לא נטרפ' אבל אח"כ בתוך יב"ח יש לחוש עד שיבאו יב"ח על כל רגע ורגע זה מקרי חזקה שלא נתבררה בשעת' אבל כאן עכ"פ בעת שפוסקת מלראות נתברר חזקת טהרה שלה א"כ מקרי חזקה מבוררת ואף שאח"כ יש לחוש שתראה לא נתברר חזקת טהרה שלה שמא תראה עם סילוק ידיה מ"מ כל חזקה אינו ברור רק שמהראוי להניח הדבר כמו שהי' מקודם שאל"כ אין לך גבול כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מנזיר על משנה שרגלים לדבר ע"ש וא"כ גם כאן הרי הי' לה חזקת טהרה בבירור מהראוי לומר שתהי' כן כ"ז שלא נתברר שראתה. ובלא"ה יש לומר דזהו באמת טעמא דב"ה דאמרו דאשה דחזיא מגופה לא אמרי' אוקמה אחזקת' וביאור הדברים נראה לפענ"ד דהנה הר"ן חידש דמקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין דאמרי' דהוה חזקה העשויה להשתנות ונלפענ"ד הטעם דהוה כמו חזקה שלא נתבררה בשעתה דכל דעשוי להשתנות א"כ על כל רגע ורגע י"ל דכבר נשתנה ולא נתבררה בשעתה ואף דהי' למקורה חזקת כשרות מעיקר' מ"מ כל דעשויה להשתנות לא מקרי חזקה המבוררת וה"ה כאן כל דעלולה לראות הוה חזקה העשויה להשתנות ומקרי לא נתבררה על זמן המסופק אף דנתבררה מקודם וב"ש ס"ל דכל שנתבררה פעם אחת טהרה שלה שוב לא אכפת לן אף דעשויה להשתנות ומקרי חזקה המבוררת ועיין בשו"ת מהרי"ט בראשונו' סי"א וסי' מ"א וסי' נ"א ע"ש ודו"ק. ובזה מובן קישור דברי התוס' בנדה שם ד"ה דאיכא שהכסא שם כתב דא"י מה שייטא להתם ענין חזקה שאינה מבוררת ולפמ"ש מתבאר היטב דאחר שכתבו התוס' דאי לא דחזיא מגופה הוה מוקמינן בחזקת טהרה והיינו דלא מקרי חזקה שאינה מבוררת ומטעם שכתבתי דעכ"פ נתברר פעם אחת טהרתה כשפסקה מלראות וע"ז כתבו דמ"מ בגבינו' אין להתיר מטעם חזקה משום דשם מעולם לא היתה השעה מבורר'. והנה בהיותי בזה אבאר מ"ש הרא"ש בחולין ובב"י כאן דמ"מ יש להתיר הגבינו' מטעם דהוה חזקה דאתיא מכת רובא דרוב בהמו' כשרו' לפענ"ד כיון דכל בהמה לא אתברר כשרותה רק עפ"י רוב וכבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף ז' דכל רוב הוה רק ספק רק דאותו ספק התירה התור' ע"ש ולפ"ז ל"ש חזקה דאתיא מכח רובא דגם זה הרוב אינו ברור והוה רק ספק רק דהתור' התירה אותו ספק. ולפ"ז כאן דאתיליד ריעותא באותה בהמה וחד גבינה יש ריעותא א"כ הרי בכל רוב דיש ריעותא לא מועיל ומכ"ש כאן דבחד בהמה ודאי יש ריעותא והשאר אינם רק ספיקו' שהתורה התירה בכה"ג ל"מ ואתרע לה החזקה דאתיא מכח רובא. ולכאור' רציתי לומר לפי מה שחידש התב"ש סי' ח"י דיש חזקה דלא נודעת כלל רק דמחזיקין אותה כן אף שלא נודע והביא מהך דכתובות גדולה חזקה ע"ש בדף כ"ה וברש"י שם א"כ חזקה שלא נתברר' עכ"פ החזיקו אותה כן ומה בכך דלא נתבררה בשעתה. אך ז"א דכל דכעת אתיליד ריעותא שוב הוה חזקה שלא נתבררה ושאני הך דגדול' חזקה דשם לא איתיליד ריעותא ואף שבקשו כתבם המתיחשים ולא מצאו אבל בגוף האנשים לא נמצא ריעותא אבל כאן כעת נמצא ריעותא וא"כ ל"ש החזק' והו"ל חזקה שלא נתברר'. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית הכסא הנ"ל ועמוד והתבונן דשאני הך דגבינות דאטו נוכל לומר טעם מה שאירע סרכות דבאותו זמן נולד הריעותא ולא מקודם וכל שיש לומר שנולד מקודם הטריפות שפיר הוה חזקה שאינה מבוררת וראינו דהחזקנו בטעות ושוב לא הוה ריעותא אבל באשה דבאמת בימי טהרת' מסתבר טפי שלא ראתה וא"כ אף שעכשיו נולד ריעותא שראת' מה"ת להחזיק ולחוש למפרע והא אותו הזמן מוחזקת טהרה ע"פ טבע דאשה אינה שופעת דם ורק בעת ווסתה הגיע הזמן וא"כ מה"ת לומר דהוה חזקה בטעות והא אדרבא ע"פ טבע בודאי לא מסתבר שתרא' וסברת ב"ה כיון דעלולה לראות הוה