דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מא

מעיים והיינו כרכשתות ואמרתי שהב"מ אסורים וחילי דילי דהרי ב"מ אין מחזיקין דם כ"כ והכבד דם מרובה וניהו דכבד עם בשר אינו אסור כמבואר כאן היינו משום שיש דם בבשר ג"כ אבל ב"מ ניהו דמחמרינן שיש בהם דם אבל ביש תרתי לרעותא כבד מרובה בדם וב"מ מועטים ודאי יש לאסור הב"מ וכאשר באו הדיינים שלי הרציתי לפניהם ואמרו שיש לומר דעכ"פ ציר יש בהם. והנה מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ט כדברי ושמחתי מאד כי כוונתי לדעתו וגם מטעמו יעו"ש. והנה שאלני מופלג אחד מסקאהל מהפסח שנמלח עם ב"מ והכבד והשבתי לו דבפסח לא החמירו כמ"ש התוס' בפסחים ר"פ כיצד צולין ד"ה כבולעו. ועיינתי שם וראיתי שהתוס' הרגישו וכתבו אע"ג דב"מ בתוכו ואיכא נמי כבד ואחר כך כתבו כגון דמלח ב"מ תחלה והיינו לפי שב"מ עם הכבד ודאי יש לאסור רק דכל דמלחו הכבד תחלה א"כ לא אסר ודו"ק היטב

סי' ע"ה ס"א כגון בכרס עט"ז מ"ש בשם הדרישה דקורקבן בעוף במקום כרס בבהמה או במקום קיבה והט"ז דחה זאת. והנה רש"י בברכות ס"פ הרואה וכן בשבת בסופו פירש"י דקורקבן בעוף הוא כרס בבהמה צינפיל. וזכורני שהרגיש בזה בשיעורי רז"ה וכבר קדמו במהר"ם שי"ף בחולין דף נ"ה ד"ה כנגדן רק שהוא לא הרגיש על דרישה וט"ז. וכעת מצאתי בספר עבודת הלוים שנדפס מחדש פירוש רבינו יהונתן על הרי"ף חולין שכתב על ניקב הקורקבן שהי' בעוף במקום בית הכוסות בבהמה וכן נרא' מרש"י בחולין דף נ"ו שכתב דהמסס ובה"כ ליכא בעוף והיינו דהקורקבן משמש בעוף במקום המסס וביה"כ בבהמה והטור כתב בסי' נו"ן דעוף אין לו לא כרס ולא המסס וכתב ויש כנגדו זפק וקורקבן ומשמע דזפק במקום כרס אך בעוף שאין לו זפק כמו אווזא צ"ל דהקורקבן משמש במקום כרס והמסס ובה"כ וא"כ אפשר דקורקבן הוא גם במקום כרס כמ"ש הדרישה וצ"ע

סימן ע"ז וכ"ש אם נמלח הפנימי עש"ך שהאריך בזה דבפנימי ל"ש מישב שייב ולפענד"נ ראית דגם בפנימי שייך מישב שייב מהא דאמרו בפסחים דף פ"ד ע"ב משחשיכה נמי נייתי גומרתא וננחי עלה ונפקה למוח דידה וכו' אלמא דנורא מישב שייב אף מה שבפנים כמו מוח שבקולית שסתום מכל צד מכ"ש בזה שפתוח עכ"פ ועיין בב"ח סי' ע"א. שהביא מזה ראיה להרשב"א דמליחת העצם מועיל למוח שבו וא"צ לנקוב ע"ש וכוונתו כמ"ש והש"ך בספרו הארוך כתב דאין מזה ראיה די"ל דבפסח הקילו וכמ"ש התוס' לענין כבדא עלוי בשרא ע"ש בפסחים דף ע"ד ד"ה כבולעו ולפענ"ד אין זו קושיא דש"ה דדם שנצלה אינו רק דרבנן וכיון דאין החשש שיזוב הדם רק בצלייתו א"כ הוה דם שנצלה ואינו רק דרבנן וכמ"ש התוס' שם דבדרבנן לא החמירו אבל כאן דחיישינן שמא לא ישלוט האש בפנים א"כ הו"ל דם דאורייתא ואף בפסח אסור וע"כ דיכול לשאוב אף בפנים ושפיר דייק הב"ח וז"ב: ובזה י"ל הא דכתבו התוס' שם בתירוץ השני די"ל דמלח ב"מ תחלה ונאדו מתירוץ הראשון משום דלפי מה שנרא' מדברי התוס' בחולין דף קי"א ובחידושי רשב"א שם ובשו"ת בית יעקב סי' קי"א דבתחלת צלייה ומליחה הוה איסור תורה א"כ שפיר חיישינן שמח יזוב עליו בתחלת צלייתו ואז אסור מן התורה ולגבי כבד ל"ש כבכ"פ משום שיש בו שפע דם ולכך מוקי לה כשמלחו דאז עכ"פ ליכא שפע דם ושייך כבכ"פ ועיין בחולין שם בתוס' ד"ה דהא. ובזה יש ליישב מה שהקשו כלם בסי' ע"ג דא"כ לשיטת ר"ת דכבד לאחר שמלחו הוה כשאר בשרא א"כ נאסר הכבד מחמת הבשר ולפמ"ש א"ש דבאמת שייך כבכ"פ וכמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ד רק שי"ל דסברת הפרישה והב"ח הוא דיש לחוש שמא יצלה הכבד תחלה וכמ"ש התוס' שם סברא זו ולפ"ז כיון שעכ"פ יהי' לאחר התחלת הצליה שוב הוה דם שנצלה ואינו רק דרבנן ובפסח לא החמירו וז"ב. ובזה יש ליישב דברי המרדכי בפכ"ה שכתב דסוגיא דמולייתא מיירי ששניהם נמלחו ולא שהה דאי בלא נמלחו א"כ מאי קושיא מפסח דלמא שם מיירי שנמלחו וע"כ בנמלחו וא"ל דלמא בפסח מיירי שנמלחו ושהו דמסתמא מיירי כדרך מליחת צלי ותמה הכו"פ דלהס"ד איך אפשר לאוקמא בנמלח ולא שהו דאסור בזה ונמלחו ולא שהו לא אפשר וכמ"ש בסוף וע"ש שנדחק ובמק"א הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דאף אם נימא דאסור בנמלחו ולא שהו אבל בפסח ודאי מותר דדם שמלחו אינו רק דרבנן ובפסח לא החמירו כיון דכבר נמלחו רק שלא שהו והש"ס שפיר מביא ראיה דאמרינן כבכ"פ גבי חיצון כפירש"י דאל"כ גם בפסח אסור דבחיצון שלא פלט פשיטא דאיסור דרבנן בבירור לא התירו אף בפסח ורק בחשש איסור דהוה ספק דרבנן וז"ב ודו"ק היטב

סי' ע"ט נשאלתי מהרב מו"ה צבי אבד"ק קאריליפקיא וכעת בטיסמניץ בשנת כת"ר במעשה שנמצא ילד מת בבאר ואפו לחם ונשתמש בכלים וספק כבוש מעל"ע והשבתי מה שרצה מעלתו להתיר בשביל חזקת מים שהי' בהיתר קודם ליתא לפמ"ש התוס' יבמות פ"ב ובר"ש מסכת תרומות דל"ש חזקת היתר במה שנפל איסור לתוך היתר כיון דגוף ההיתר הוא בחזקתו רק שנפל לתוכו איסור ע"ש. אמנם גוף השאלה מבואר בפר"ח יו"ד בק"א סי' ע"ט בשם ב"ה דמותר ע"ש וכן הביאו האחרונים בספר פרי תבואה ואינו ת"י. אמנם אני חדשתי בזה לפמ"ש ה"ר חיים כהן בתוס' ע"ז דף ס"ח ובחולין דף צ"ח דכל שאינו רק בעשה מגיעולי עכו"ם מלקינן ע"ז והתוס' כתבו דאהדרינהו לאיסורא קמא ולפ"ז זהו במי שאיסורו הוא בלאו אבל בשר אדם דאינו רק בעשה שוב אפשר דלא נאסר טעם כעיקר וצ"ע בזה אבל הדין דין אמת דמותר וכמ"ש הפר"ח שם ודו"ק

שם ס"ג הנולד מן הטריפה עיין ט"ז מ"ש בשם מהר"פ ובער"ח אדר שני תר"ל הגיעני מכתב מהרבני המופלג מוה' יעקב קציאן מ"ש דשם שהביא דברי הפסקי תוס' בסנהדרין פ' הנשרפין וכתבתי לו בזה"ל תמה אני למה לא ראה שהן דברי התוס' בסנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה עובר ובב"ק דף מ"ז ד"ה מ"ט דגופא הוא ובפסקי תוס' שם ובשו"ת בית יעקב בסי' א' האריך לבאר הבדל שבין שיטת התוס' הנ"ל ובין שיטת הרשב"א שהובא בט"ז כאן. אך זאת ראיתי מ"ש בפסקי תוס' סנהדרין או שטרפה ארי יש ראי' למ"ש הבית יעקב שיש לומר דוקא ארי שיש דרוסה לארי בגסה אבל זאב יש לומר כיון דאין דרוסה כ"כ ממילא לא עבר הטפה כ"כ גם לולד ע"ש ומ"ש מעלתו דהפסקי תוס' בודאי מיירי שנדרסה בב"מ דבצווארה או בראשה אינו מגיע לולד יפה כתב וכ"כ הפר"ח כאן בהדיא. והנה הגיע לידי ספר בית מאיר על יו"ד מבעל המחבר בית מאיר על אהע"ז וראיתי שכתב שיש ראיה מהא דאמרו בב"ק דף ס"ט אלא כל היכא דסליק לה שירכא לולד ודפח"ח אבל נדפס בטעות וצ"ל ב"ק דף מ"ט ושם אמרו כל היכא דסליק שיחמא לולד וערש"י שם

סי' פ"א סי"א וצירה עיין פרמ"ג בשפ"ד ס"ק א' שנסתפק בציר היוצא ע"י מליחה שנפל לחלב ונתבשל אי הוה מה"ת כיון דבב"ח חידוש הוא דאי תרו לי' מותר אפשר דה"ה ציר מותר וכתב דהוה מה"ת ואעתיק כאן מ"ש לי הרבני המופלג מוה' ירוחם יהודה מבריסק בשנת תרכ"א והגיע ע"פ שהשיג על הפרמ"ג ודעתו דאינו רק דרבנן וחילו דילי' מדאמר חולין דף קי"ג דם לאו גדי הוא ול"צ למעוטי ואם איתא דציר הוה מה"ת מכ"ש דם דהוה נמי ציר בשר. הנה סמיות עין אני רואה דהפרמ"ג בעצמו הביא בצד הספק דציר מותר דממלת גדי דאמעט דם אימא ה"ה ציר הרי שהרגיש בזה. הן אמת דלשון הפרמ"ג אינו מדוקדק דמ"ש דממלת גדי דאמעט דם ז"א דאדרבא הש"ס קאמר דל"צ למעוטי דם ועיין תוס' שם ד"ה דם דאף אם לא כתיב גדי ממועט דם דאינו בכלל בשר ועכ"פ הפרמ"ג הרגיש בזה ואפ"ה הכריע דציר בכלל בשר וע"כ דמחלק דדם הוא דבר בפ"ע ואינו בכלל בשר דהרי דם יצא מכלל בשר להיות נאסר אבל ציר של בשר הוא בכלל בשר ודו"ק. ובזה נסתר כל מה שהאריך מעלתו דדם לא גרע מציר ולפמ"ש גרע וגרע ואני תמה שמביא דברי התוס' בפסחים שחקרו אי דם בכלל בשר ולא הביא מדברי התוס' במקומו דדם ל"צ למעוטי משום דאינו בכלל בשר והביא ראיה זו הן אמת דהגאון בעל אה"עז בפסחים שם רצה לחלוק על התוס' דדם הוה בכלל בשר והארכתי בזה בחבורי שהחילותי שנת תר"ו:

ומה שהקש' על הרשב"א חולין דף קי"א שכתב בשם העיטור די"א דדם שבשלו אינו עובר הוא דוקא בקדשים אבל בחולין עובר והקשה ע"ז דא"כ היאך יפרש הסוגיא דמנחות שם אר"פ דם חמור שקרש וכו' והא דם חמור ודאי הוה חולין ובחולין עובר בודאי. הנה לכאור' יפה הקשה. והנרא' בזה דהנה בהא דפריך בש"ס במנחות על זעירי ורבא מהך דהקפ' את הדם ואכלו דחייב דמשני דמיירי דהקפ' בחמה הוא תימה לכאור' דהרי בחולין ק"כ אמרו ותנן גבי נבלת עוף טהור כה"ג המחהו באור טמא בחמה טהור ומפרש הש"ס דה"ט דבחמ' טהור משום דאסרוחי מסרחי וא"כ איך אפשר דיתחייב בהקפ' הדם ואכלו דכיון דמיירי בחמה הרי אסרוחי מסרחי וחשוב כעפרא בעלמא וכמבואר בנזיר דף נו"ן וא"כ למה יתחייב ודוחק לחלק בין קפאו לבין המחהו דסוף סוף כל שהסריח חשוב כעפרא בעלמא ופטור. ולכאור' רציתי לומר דבר חדש דמזה ראי' ברורה להפר"ח ביו"ד סי' ק"ג שכתב דבברי' פגומה וסרוחה מעיקרא דאפי' נסרח ונבאש אח"כ לגמרי מ"מ אסור כיון דמתחלתו הוא סרוח ופגום ואפ"ה התורה אסרה לא יצא מידי איסורו אף שנפגם ונסרח לגמרי ע"ש דלא כהה"מ ע"ש ולפ"ז דם דנפשו של אדם קצה בהן והוא פגום מעיקרו ואפ"ה אסרה התורה ה"ה אף שנפגם לא יצא מידי איסורו ושאני נבלה עוף טהור דתחל' הי' ראוי וכשנסרח' פקע איסורא משא"כ בדם וא"כ א"ש:

ובזה הי' מקום לומר דזה סברת העיטור דדם שמלחו עובר בחולין משא"כ בקדשים דבאמת ניהו דהמליח מקליש הטעם ונשתנ' הרי גם מתחל' הי' פגום ואפ"ה אסרה התור' א"כ גם כשאקלש לא יצא מכלל דם משא"כ בקדשים דהדם אתי לכפר' וכל שאינו ראוי להזות יצא מכלל דם כפרה ולכך אינו יכול להזות וממילא גם לענין איסור אינו עובר. אמנם האיר ד' עיני בחידושי ר"ן בחולין דף ק"כ שכתב בהדיא דזה טעמו של רש"י דלכך דם שבשלו אסור ועובר משום דנדח' דברי זעירי וכתב דלזעירי צ"ל דהאי דהקפ' את הדם מיירי בחמה והרי ע"י החמה מסריח תיכף בסבת לחותו וא"כ הוה עפרא ע"ש וא"כ לפ"ז ברור דהבעל עיטר ודאי סובר ג"כ כזה ודחי דברי הש"ס במנחות מכל וכל משום דצריך לאוקמא הקפה בחמה וזה א"א וע"כ חילק דבקדשים הוא דאינו עובר דשייך שינוי דאינו ראוי להזות משא"כ בחולין ולכך עובר וס"ל כהה"מ דאף שנסרח' מעיקר' מ"מ כל שנבאש ויצא מכלל אוכל לגמרי מותר וא"כ בחמה א"א לאוקמי ולכך נדחה כל הסוגיא ודו"ק היטב ומהתימה על הר"ן דכתב כן מצד הסברא ולא הביא דברי הש"ס במקומו ועיין סמ"ג מצות ל"ת מצוה קל"ז ודע דהקפה את הדם ואכלו לא מצאתי ברמב"ם כלל וגם בהמחה את החלב וגמעו ציין העין