דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) מ

המהרש"ל בפכ"ה והובא בט"ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק ל"ב דשאני התם דאמרינן שנתייבש ואין כח במליח' להוציאו א"כ גם ע"י מליחה שני' לא תצא אבל כאן אטו הדבר ברור שנאמר דנתפשט בכל העוף ויצא דמו לגמרי והרי אם נפל הלב למקום אחר אוסר שנית וא"כ יש לאסור. אמנם מ"ש שחוץ לציר אינו מוטרף יש לעיין דלשיטת הר"י במקצתו תוך הרוטב מצטרף כל החתיכ' ומיהו זה דוקא בבישול שהרתיחה מערב בכלו אבל כבוש אינו כמבושל לגמרי כמבואר בסי' ס"ט בס"ק ל"ז בט"ז בשם הת"ח וא"כ פשיטא דאין הכל מצטרף וענוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ה שכפי הנרא' לא הרגיש בסברא זו דגם שם הי' ע"י צליה ואולי גם הר"י מודה בזה וצ"ע. ומיהו לפמ"ש הנוב"י שם יש להקל גם כאן. אח"כ עיינתי בסי' ק"ה והנה מבואר שם דחוץ לכביש' מותר וע"ש בפרמ"ג ובחוו"ד ויש לי הרבה דברים ולא נפניתי:

והנה בשנת תרל"א ג' אחרי קדושים הגיעני מכתב מהרב החריף ר' שמואל יצחק שור כ"י מזלאזיטץ במעש' שאירע שנמלח העוף עם לבו דבוק בו ואח"כ חתכו ממנו חתיכ' קטנה פחות מרבע עוף ובחתיכ' הקטנ' הלז הי' הלב דבוק ובשלו אותו בקדר' לבדה בלי בשר והקדיר' הלז היתה מחזיק עם הרוטב בערך א' קווארט ואח"כ עירו ממנה לקער' ונתוודע כי הי' הלב דבוק. וע"ז הורה לאסור' כל הבשר והקדיר' והקערה מטעם המבואר בש"ע דצריך ס' נגד כל הלב באות' חתיכ' ואף בנמלח דא"א לשער כלל דם חללו והכו"פ שיער לדם הלב בכזית בנמלח ולפי חשבון זה העלה בחכמת אדם דצריך לפחות ב' קווארט ורבע לפי שיעור חלה והחוות דעת השיג על הפליתי דצריך יותר מכזית ע"ש ומ"ש הפרמ"ג בשם המנחת יעקב בהפ"מ לשער נגד דם הלב בנמלח השיג החכמת אדם כלל ל"ז והרי כל הפוסקים ודאי מיירי בנמלח והרי הצריכו שיהי' סמך נגד הלב ובשו"ת נוב"י מהד"ק סי' כ"ה האריך לאסור דמה שחוץ לרוטב אינו מצטרף יעו"ש וע"כ הורה לאסור ורבים קמו עליו להכשיר והנה באותו יום היה אצלי הרב המאוה"ג מוה' שמשון אב"ד דשם ואמר אלי שהוא היה המכשיר והי' חצי עוף והכשיר לפי שספק אם הי' ששים והכו"פ כתב להכשיר כל דהי' ספק. והנה הרא' לי דברי החוו"ד הנ"ל במה שהשיג על הפליתי דכתבו הרי"ף והרמב"ם דמה דאמר רב בלב עוף שאין בו כזית היינו לענין כרת דדם איברים שמושך הלב לעצמו אינו רק באזהר' ולא בכרת. ולפ"ז לענין איסור אף בעוף יוכל להיות שיש בו כזית ויותר והוא תמה דאמת שכן שיטת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש הלח"מ פ"ו ממ"א ה"ו ועיין בלח"מ שם מ"ש בשם שו"ת מהרלב"ח והוא בסי' קכ"א. אבל באמת שיטת התוס' אינו כן כמ"ש בחולין דף ק"ט דעוף אין בדם כזית יעו"ש ויפה תמה. ובאמת שבראשית השקפה אמרתי כן. ואני תמה ביותר שהרי בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ז באותו מקום שכתב שמשערין אף בלי ראש ורגלים סמך ע"ז דאין בלב עוף כזית יעו"ש ולכך אפי' איסור ליכא ע"ס הן אמת שאני בחבורי תורת משה על ספר וויכוח מים חיים כלל צ"א דין ב' תמהתי על דבריו דמ"מ איסור איכא אבל עכ"פ עובר דמה דאמרו אין בו כזית היינו כשיטת התוס' והפוסקים דאין כזית בכל עוף אף בדם המושך אצלו אמנם באמת מ"מ דברי החו"ד לכאור' נכונים דעכ"פ א"א לסמוך על הך דאין בדם עוף כזית לדינא דלשיטת הרי"ף והרמב"ם אינו כן. אמנם לפענ"ד נראה לאחר העיון בשו"ת רלב"ח סי' קכ"א הנ"ל בביאורו לשיטת הרי"ף והרמב"ם הנה בתירוץ הראשון כתב דגם הרמב"ם ס"ל דאף מלקות אין בו ואף לתירוץ השני הנה הוא לא כתב דרך צידוד רק שיוכל להיות שהדם שבתוכו והמתכנס משאר אברים יהיה כזית ולפ"ז כאן שאינו רק ספק א"כ הרמב"ם לשיטתו דס"ל דם שבשלו מה"ת ולכך החמיר אבל לדידן דאינו רק דרבנן שוב ספיקו להקל. איברא דא"כ ל"ש מלקות מספק ואפשר דעכ"פ איסור לאו יש בו אבל לדידן ודאי אין להסתפק דספיקא דרבנן לקולא ודו"ק

סי' ע"ג ס"ד ובדיעבד מותר עש"ך ס"ק י"ב שהעתיק דברי התוס' חולין קי"א ד"ה דהא שהקשו דאמאי לא שרינן אפי' לכתחלה משום דכבכ"פ והוא תמוה דבתוס' לא נזכר זאת ובאמת בתוס' פסחים דף ע"ד ד"ה כבולעו מבואר להיפך וז"ל התוס' בפרק כל הבשר דף קי"א כבדא עלוי בשרא שרי בדיעבד משום דדם משרק שריק התם ל"ש להזכיר טעם כבכ"פ שהדם נופל שם מבחוץ ושריק ואינו נבלע ומטעם כבכ"פ נמי לא הוה שריא התם גבי כבד אלא בדיעבד הרי מבואר דכבכ"פ לא מועיל רק בדיעבד וכפי הנרא' יצא לו להש"ך זאת דהוא סבור דמ"ש כבדא עלוי בשרא שרי היינו אפי' לכתחל' כמשמעות לשון שרי וא"כ ע"כ מה דהקשו התוס' למה לי הטעם דמשרק שריק תיפוק לי' משום כבכ"פ היינו ע"כ דכבכ"פ ג"כ מועיל אף לכתחלה אבל באמת במחכ"ת בדברי התוס' בחולין שם ד"ה כבדא עלוי בשרא מבואר דלכתחלה אסור לכ"ע וע"ש במהרש"א שמבאר הדברים דאף דשרי משמע לכתחלה מ"מ סמכו על מה שאמר רב אשי אימור דאמרי רבנן דיעבד אבל לכתחלה לא משמע להו דלא שרי רק בדיעבד ולא לכתחל' ע"ש. ובזה אני מבין מ"ש התוס' פסחים דל"ש להזכיר טעם של כבכ"פ משום דדם שריק ואינו נבלע ומטעם כבכ"פ אינו שרי רק בדיעבד ואינו מובן למה לא שייך כבכ"פ והרי בחולין הקשו דלימא משום כבכ"פ ולפמ"ש א"ש דבחולין שכבר הקדימו דמה דשרי היינו רק בדיעבד ושפיר הקשו דלימא מטעם כבכ"פ וגם זה בדיעבד שרי אבל כאן לא רצו להאריך וכתבו סתם דדמא משרק שריק משום דמשרק שריק אפשר דשרי אף לכתחלה וכפשטת לשון שרי ואילו מנועם כבכ"פ לא שרי רק בדיעבד. ובזה מיושב מה ששינו התוס' דבחולין משמע מדבריהם בתירוצם דמטעם כבכ"פ אסור אף בדיעבד לפי שיש ריבוי דם וכ"כ הש"ך כאן ס"ק י"ד ולשיטתו באמת אינו מוכרח די"ל מ"ש דכבכ"פ לא מועיל הוא רק לכתחל' שהוא הבין דקושייתם הי' על לכתחל' אבל לפמ"ש בכוונתם בודאי מוכרח דאף בדיעבד ל"מ ובפסחים כתבו דכבכ"פ מועיל בדיעבד. ולפמ"ש א"ש דבאמת אם נימא דדמא משרק שריק מותר לכתחל' א"כ כבכ"פ נחית חד דרגא ומותר עכ"פ בדיעבד אבל אם משרק שריק ל"מ רק בדיעבד ממילא כבכ"פ נחית חד דרגא מטעם שיש ריבוי דם ואסור אף בדיעבד. ומעתה בפסחים דאזלו אף אם נימא דשרי היינו לכתחל' עכ"פ מטעם כבכ"פ נחית חד דרגא ומותר רק בדיעבד אבל בחולין שכבר הקדימו שגם מטעם משרק שריק אינו רק בדיעבד ממילא מטעם כבכ"פ אסור אף בדיעבד והדברים ברורים כשמש לפענ"ד. ובזה מיושב מ"ש התוס' בד"ה כבדא דבכבד שיש בו ריבוי דם לא שריק שפיר ומשמע דמ"מ בדיעבד שרי ולענין כבכ"פ לא כתבו כן ומשמע דאף בדיעבד אסור וכבר דקדק בזה המהר"ם שי"ף. ולפמ"ש הדבר ברור דלפמ"ש התוס' בחולין דגם שריק אינו מותר רק בדיעבד דלא שריק שפיר וא"כ כבכ"פ נחית דרגא ואף בדיעבד אסור דכ"מ שכבר בלע בודאי א"א לפלוט כיון שיש בו ריבוי דם שוב ראיתי בלב אריה שהאריך ליישב קושית המהר"ם שי"ף והרגיש דבפסחים לא כ"כ וכבר קדמו הש"ך ס"ק כ' בזה כמ"ש לעיל אבל לפמ"ש הכל מיושב ודברי הש"ך תמוהין ולפענ"ד כמ"ש ודו"ק ועש"ך ס"ק כ"ג בזה

והנה בשנת תרי"ט י"ב אדר ראשון נשאלתי מהמופלג מו"ה יהודה ליב מדעמביטץ חתן ר' יצחק אברמל במעשה שהי' שבישלו בקדירה אחת לערך עשרה עופות עם הכבדים שהי' בלי צלייה אבל לא הי' דבוקים וגם הי' ששים נגדם ובעודה עומדת אצל האש לקחו במזלג הכבדים הנ"ל ונתנם לתוך קדרה אחרת וטגנם עם בשר הנקרא איין גימאכט פלייש ובקדירה השניה לא הי' ששים נגד הכבדים אח"כ נודע כי אחת מעשרה עופות הנ"ל הי' ספק דרוסה וכבר הורה חכם לאסור. והנה הרבנים דשם הורו שהקדירה השניה עם כל הכלים מותרים מטעם דכבד פולטת ואינה בולעת וע"כ לא קבלו הכבדים טעם כלל מהבשר העוף הנאסר וגם דלא הוה רק ספק ולא ודאי וע"ז כתב מעלתו דמעולם לא שמע כזאת דיהיה מותר בשאר איסורים והביא דברי הפר"ח והכו"פ בס"ק ב' הביא דבירושלמי נסתפקו בשלה בחלב מאי ולא איפשיטא הרי דהוה ספק תורה וא"כ הוה ספיקא דאורייתא וע"ז הביא דברי הח"ד שחידש דהא בעיא הוא בבישול כבד בחלב דוקא דהרי כבד כלו דם והתורה שריא וא"כ הו"ל דם בחלב דמותר כדאמרו בחולין דף קט"ו אבל בנבלה לא קמבעיא ליה כלל. והנה דבר גדול דיבר בזה וכוונתו דבאמת אם נימא דדם ממועט מפני שאין איסור חל על איסור א"כ דם כבד דרחמנא שריא דכלה דם שוב לשרי בחלב אבל באמת דם ממועט מגדי ולא דם והיינו שאינו דם א"כ ממילא גם דם כבד אינו בכלל דם. אבל באמת אינו נכון דניהו דדם לאו בכלל בשר כמ"ש התוס' היינו בדם צלול אבל כבד דהוא קרוש מקרי אוכל שוב הוה בכלל גדי ומאי קמבעיא לי' ועיין בתוס' שבועות דף כ"ג ד"ה גמר מה שהביאו שם הירושלמי ועיין ביד שאול סי' רל"ח ס"ק ג' מ"ש בישוב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל ומשם מבואר דכל שקרוש הוה אוכל ממש ולא שייך למעוטי מגדי ולא דם ודו"ק:

ומ"ש מעלתו ראיה דשאר איסור אסור כבד מדלא אמרו בחולין ק"ח כבד בחלב יוכיח דאסרה תורה אף דליתא נ"ט לק"מ דאכתי אסור משום דהחלב קבלה טעם מהכבד ואדרבא בזה י"ל מה דמבעיא בשל כבד בחלב מהו היינו משום דכבד לא מקבל טעם מהחלב אינו דרך בישול או נימא כיון דהחלב מקבל טעם מהכבד אסור או דלמא דהכבד עכ"פ לא מקבל טעם מהחלב ודו"ק ועכ"פ ספק הוא בירושלמי כפשטא דמלתא הוא ואסור. גם מ"ש דהא דרצו להקל מטעם ספק דרוסה ליתא דהא ספק דרוסה אסור ונאמרה בפירוש. ולכאור' הוה ס"ס כיון דהא גופא דכבד אי מקבל טעם מהבשר הוה רק אבעיא בירושלמי ולא איפשיטא ובצירוף ספק דרושה שוב הוה ס"ס מיהו הט"ז כתב דבדרוס' יש להחמיר אף בס"ס ועיין ט"ז ר"ס כ"ט ביו"ד ואף דיש מקום גם בס"ס בדרוסה להקל מי יודע מה ספק הי' בכאן וע"כ לפענ"ד יש מקום לאסור. והנה כבד עם בשר ודאי דמקרי מב"מ ועיין פר"ח סי' צ"ח במ"ש על האגור ופשיטא דמקרי הכבד ג"כ בשר וצ"ע דלענין נדרים בסי' רי"ז לא מצאתי מבואר אם כבד מקרי בשר אבל הדברים פשוטים שהוא כן דכבד עדיף מדם קרוש ובודאי מקרי אוכל ובגוף השאלה לכאור' צ"ב הא כבר אחת נאסרת משום דהוה מספק דרוסה וצ"ל כיון דהכבדים התשעה המה מותרים ולא נאסרו דהכבד אינה נאסרת א"כ בצירוף הבשר האיין גימאכט והרוטב אולי יש ששים נגד כל הכבד הלז שוב ראיתי בנדרים דף נ"ד ובמעילה דף כ"א שם מבואר בהדיא דכבד בכלל בשר אף בנודר דהוה מידי דממלך ופלא גדולה שבטוש"ע יו"ד סי' רי"ז ס"ח נשמט תיבת כבד וברמב"ם הדברים סתומים וגם לב וקנה לא הזכיר ועכ"פ הדין אמת וגם על או"ה והפר"ח סי' צ"ח תמוה דלא הזכירו מהך דנדרים ומעילה דכבד בכלל בשר. שוב הראינו שהמהר"ם שיף בחולין ספכ"ה כתב ג"כ דכבד הוה דם עם חלב והפרמ"ג במשבצות סי' פ"ז ס"ק א' כתב ע"ז דדבריו צ"ע ולפמ"ש הדבר א"א לאומרו כלל. ודרך אגב ארשום במה שאירע לפני שנת תרכ"א כ"ח טבת שנמלח הכבד עם בני