דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לט

מכתב מהמופלג מוה' העשיל באב"ד בהרב אבד"ק מקיליניטץ. נ"י ששאל בעוף שהי' מונח מעל"ע לאחר שחיטה ואח"כ נמצא הכרס מלא מים זכים אי חשוב כבוש כמבושל כמו קיבה ששהה מעל"ע החלב בתוכה דמקרי כבוש כמבושל וכן כחל שלם בחלבה כמבואר סי' צ' וגם כאן הדם נכבש בתוכ' מעל"ע ואת"ל שלא נעשה כבוש אין הדין אם שהה ג' ימים מעל"ע בלי מליחה ונמצא מים זכים בתוכו אי מקרי הודח מצד אחד כמו בלא נמלח רק מצר אחד דשרי ה"ה בהודח מצד אחד לבד והנה ז"ב דמקרי כבוש במים מעל"ע וכן להיות הודח מצד אחר נלפענ"ד כיון דאינו רק חומרת הגאונים מקרי הודח ולא נתקשה הדם ודו"ק

שם סט"ז ואם מלח בכשא"מ. ערש"י בחולין דף קי"א שכתב קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה דבר רותח לפי שנבלע בה דם ונ"ט ראשון הוה כאיסור גמיר ובשנת תרל"א ד' מטות מסעי הקש' אותי החריף מוה' שמשון ברב"ש נ"י דלמה לי' לרש"י דהוה נו"ט ראשון כאיסור גמור ת"ל דבאיסורין גם נ"ט בר נ"ט אסור והוא תימה גדולה ולפענד"נ דהנה הסמ"ק נחלק עם הר"ן דשיטת הר"ן דהא דבשאר איסורין נ"ט בר נ"ט אסור משום דאף טעם קלוש כל שנאסר אסור משא"כ בב"ח טרם שבא לאיסור נעשה קלוש אבל הסמ"ק ס"ל דגם בשאר איסורין כל נ"ט בר נ"ט שרי רק משום שנעש' נבלה ועיין בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב ובפרמ"ג שם מבואר היטב ולפ"ז לשיטת הסמ"ק דרק משום דנ"נ הוא דאסור והרי במליח' לא אמרי' חנ"נ כמ"ש השיך בסי' ס"ב וא"כ לא אסור נ"ט בר נ"ט ולכך כתב רש"י דנו"ט הראשון הוה כאיסור גמור ולכך טעם השני ג"כ אסור ובעי שלשה נ"ט כמ"ש הראב"ן חתנו של רש"י בשם רש"י וע' בתוס' שם ד"ה והלכת' ובש"ע סי' צ"ה וא"ש דברי רש"י ודו"ק וראיתי בר"ן שכ' סתם שבקער' כבלע דם ולא כתב שהוא נ"ט ראשון והר"ן לשיטתו דנ"ט בר נ"ט בשאר אסורים אסור לעולם. ודרך אגב ארשום כל מה ששאל אותי באותו יום ובאותו פרק בהא דאמרו בסוף חולין בחזירתו שאני וע"ז הקש' דל"ש כאן בחזירתו דהרי אמר לו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח האם ולקח הבנים ובחזירתו נפל ומת וא"כ כל שלא הביא הבנים עדיין לא קיים המצוה דאביו צוה לו שיביא לו והרי נפל. ולפענ"ד י"ל דבעודו יורד מהביר' נתן הבנים לאביו והוא נפל ומת א"כ שפיר הוה בחזירתו ודו"ק, עוד שאל בהא דאמרו בב"ב דף ז' א"ל קרית א"ל לא א"ל שנית א"ל לא וע"ז שאל כיון שא"ל שלא קרא פשיטא דלא שנה דהא לא קרא כלל. והשבתי דמזה ראי' למ"ש ר"ת בתוס' קידושין דף ל' דאנו סומכין על מה דאמרו בסנהדרין בבל בלולה במקרא ובמשנה ובגמרא וא"כ תלמוד בבלי בלול מכלם ולכך אף שא"ל שלא קרא מ"מ יוכל להיות ששנה תלמוד בבלי והוא בלול מכולם ואף במשנה דבבלי אפשר שבלול במקרא ג"כ וא"כ לאו ע"ה וע' ש"ך ביו"ד סי' רמ"ו ס"ק ח' ובספר תניא ה' תלמוד תורה האריך בזה ולפענ"ד מכאן ראי' לר"ת ומיהו בפשיטות יש לומר דכל ששנה משנה אף שלא קרא תנ"ך עכ"פ לאו ע"ה הוא

סי' ע' ס"א אבל אם עדיין לא פלט דמו עיין ב"י מ"ש בשם הת"ה ויש מגדולי החכמים שאמרו שכל זמן שהבשר פתוח וכו' ולפי דרכם למדנו שאם מלח עופות לעצמן ובשעה שהתחילו לפלוט מלח עמהם דגים מותרים ודרך זה רחוקה היא בעיני שא"א שלא יפלוט העופות כלל בתוך שיעור שיפלטו הדגים דמן וצורן והדבר תמוה כמו שנשאלתי בזה מהרב הגדול מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י בשנת תרח"י ה' תולדו' דסוף סוף כ"ז שהדגים פתוחין לפלוט יפלטו ממה שיקבלו מהבשר וחפשתי בת"ה בית שלישי שער שלישי דף מ"ו דפוס ווין שכתב בזה"ל ולפי דבריהם מה דאמרו דגים רפו קרמייהו ופלטו ובתר דנייחי פלטי העופו' ה"ק דדגים רפו קרמייהו ופלטו ונחו עד שלא יתחילו העופו' לפלוט כלל וכו' וע"ז כתב הרשב"א דמ"מ אינו נראה שלא יתחילו העופו' לפלוט כלל עד לאחר גמר פליטת דם וציר של הדגים וכן נכון וכן צריך להגיה בב"י וחסר כל הענין

ס"ו בהג"ה מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד עש"ך מה שהשיג על מהרש"ל דעכ"פ מכח מליח כרותח נאסר מיד כלו כדין כל מליחה ע"ש ולפענ"ד נראה דדברי אא"ז הרש"ל נכונים דבאמת הש"ך לקמן סי' ק"ה ס"ק ט"ז כתב דבדם ל"ש שמנונית כלל והוה כחוש לגמרי ואינו אוסר רק כדי קליפה וצ"ל לדידיה דכל מה שאנו אוסרים במליחה עד ששים הוא משום שהבשר שמן ועיין בש"ך סי' ק"ה ס"ק ל"ח שם ובדג"מ שם ועיין בש"ך ס"ק כ"ו ע"ז וא"כ זה במליחה אבל כשנפל לציר אין כח בציר להפליט השמנונית של בשר ולהבליע בהדם והדם יאסר עד ששים זה ודאי לא אמרי' וכעין מ"ש הש"ך כאן ס"ק כ"ט בשם הר"י עמק שושן ודו"ק ולפמ"ש גם דברי הש"ך כאן ס"ק ה' תמוהין דהרי דם הוה כחוש ועיקר הוא משום הבשר שמן וא"כ הוה שמן וצ"ע

סוף ס"ו בהג"ה לתוך ציר שע"ג הקרקע אירע כ"פ שנפל הבשר מהסל שמולחין בתחלתו ולא שהה ע"ג קרקע ותיכף לקחו אותו מעל הקרקע ומלחו עוד והניחו במליחה שיעור מליחתו ולפענ"ד יש להקל ואף דל"מ כאן ספק דרבנן כמ"ש המנח"י כלל וא"ו ד"ח ועיין בויכוח מ"ח מ"ש בזה ועש"ך כאן ס"ק מ"ט ולדבריו יש מקום לחלק בין נפל לקרקע שיש בו לחלוחית של ציר ובין סתם קרקע שהלחלוחית בא מחמת הבשר מ"מ אף לחלוקו של המנח"י דהוה ספק חסרון ידיעה ובאמת לא הבינותי דהא זה הוה כספק חסרון ידיעה לכל העולם מ"מ אף אם נחשוב זה לספק א"י מ"מ נראה לפענ"ד כיון דבכשא"מ בעי עכ"פ כדי שיתחיל להרתיח וזה לא נודע לנו שיעור א"כ יש להקל בזה דלא נודע השיעור ומה גם דאם לא נודע לנו מקום שנפל הרי לא נאסר רק כדי קליפה וחוץ לקליפה אינו רק חומרא בעלמא אף בכשא"מ ממש וכל שלא נודע מקום הקליפ' יש להקל וכמ"ש בהג"ה בסי' צ"ו ואף דהט"ז והש"ך כתבו שם להחמיר מ"מ המ"א כתב דכל שאינו רק משום חומרא בעלמא יש להקל וכאן אינו רק דם שמלחו דאינו רק דרבנן וכ"כ בחידושי בשם התוס' חדשים דבדרבנן ודאי יש להקל במקום שא"א לקלפו וא"כ שוב יש לצרף כל הדברים ולהקל. והנה אף שבסלת למנחה להמנח"י כתב דזה דוקא בקרקע מעפר אבל באבנים יש להחמיר דהוה ככלי שא"מ ממש וכ"כ הכו"פ שקבלה בידו כן ועמג"א סי' שנ"ח ובמחצית שם מ"מ בקרקעית הבית שלנו שהוא מנסרים ויש בו גומות נראה לפענ"ד דאינו נחשב ככלי שא"מ לגמרי ומידי ספיקא לא נפקא ובפרט אם הוא לכבוד שבת יש להקל ודו"ק היטב אחר זמן רב ביום ב' ז' ניסן תרכ"א היה אצלי ר' ליבר מקאמיניקא והראנ דברי החיי אדם שער או"ה בהלכות מליחה כלל ל"ב סט"ז שחידש דאם נמלח בכלי מנוקב ובתוך שיעור מליחה נפל על הקרקע או בכלי שא"מ והגביהו תיכף דאינו נאסר רק מה שבתוך הציר ובחכמת אדם אות למ"ד ביאר דבאמת מה דנאסר כלו בנמלח בכשא"מ האריך הפ"ח דאנן קיי"ל דדם שפירש ממקום למקום מותר. אמנם הח"א הביא בשם המנחת יעקב כלל י"ב ס"ק ט"ז שכתב בשם הגהת ש"ד סי' ט' וכ"כ בהגש"ד שם ברנ"ש דאף לדידן דקיי"ל דם שפירש ממקום למקום מותר מ"מ אסור משום קנס שמלח בכלי שא"מ ולפ"ז חידש הח"א דזה דוקא במלח בכלי שא"מ ועשה שלא כתיקון חז"ל אבל כל שמלח בכלי מנוקב כדינו ואירע שנפל באמצע המליחה לכלי שאינו מנוקב א"כ אין לנו לקונסו ומותר מה שחוץ לציר ודלא כש"ך סי' ס"ט ס"ק ע"ה ובסי' ע' ס"ק מ' שהביא בשם המ"ב דאסור כלו ומה שהביא המ"ב ראיה מאו"ה אין ראיה דאזיל לשיטתו דס"ל דדם שפירש ממקום למקום אסור אבל לדידן דאינו רק משום קנס בכה"ג לא גזרו ע"ש ולפי דבריו נסתר כל דינו של רמ"א כאן דבנפל לתוך הציר שע"ג הקרקע אין מקום לאסור וכ"ש הוא דקרקע אינו רק ספק שמא חשוב ככלי שא"מ ומקור הדין הוא מאו"ה ואו"ה לשיטתו אבל לדידן לא קיי"ל כן ואני אומר דליתא דע"י הבישול ודאי נאסר דניהו דדם שפירש ממקום למקום מותר אבל אינו יוצא ע"י מליחה וצלייה ולפ"ז ניהו דע"י מליחה וצלייה היה מקום להתיר דממנ"פ אם לא יצא א"כ ישאר בתוך הבשר ושרי ואם יצא יפלוט וע"ז הוצרך לתת טעם משום קנס אבל זה לענין צלייה ומליחה אבל להתיר שיבשל זה א"א דע"י הבישול ודאי יצא והמליחה והצלייה לא יועילו וא"כ שוב היה דם שפירש אח"כ בהבישול ואסור והמעיין במנחת יעקב ימצא דלא כתב הטעם רק להתיר לאכול חי או ע"י צלייה אבל ע"י בישול בודאי אסור וזה ברור כשמש. ולפ"ז האי דינא דכאן ג"כ אין להתיר רק חי או צלי דל"ש הקנס אבל לא לבשל ואפשר דגם צלי יש לאסור כי שמא יבא לבשל אח"כ ועכ"פ דינו של הש"ך והמ"ב אמת דלבישול נאסר איברא דמה שהקשיתי מהך דינא דהכא לכאורה ל"ק דגם כאן מותר מה שחוץ לציר ואף דהש"ך כתב בס"ק מ"ז דמה שחוץ לציר מותר כמ"ש בס"ק מ"ם באמת דבריו תמוהין דכאן ל"ש הטעם הלז שכתב שם אבל באמת בת"ח בעצמו לא כתב טעם זה שיהיה מותר מה שחוץ לציר מטעם דל"ש קנס וע"כ כמ"ש וחפשתי ברכ"ש ומצאתי בשער החמישי אות ת' ע"ש

סי' ע"ב ס"ד ואין לך עיף שלא יהיה בו ששים נגד לבו ביום א' וישב תרכ"ג בא מעשה לפני ששכחו בעוף הלב אבל הי' כל העוף שלם בשעת מליחה ובשעה שנתנו לבשל אמנם אח"כ ע"י הבישול נתרסק העוף ומצאו אח"כ לאחר שעירו הרבה רוטב מצאו בחלק מהעוף הלב דבוק אבל נתנו ע"ג טעליר הרוטב והנה הדיין הרב הגדול מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י הראה לי שהחוו"ד כ' באם חתכו קצת מן העוף אז נאסר הכל האגן שהי' נצלה בתוכו והבשר אף שהי' בתחלה ששים. ולפענ"ד יש לצדד הרבה דהרי במליחה אינו רק דרבנן ואף את"ל דהתחלת המליחה היא מה"ת כמ"ש בשו"ת בית יעקב וכן נראה מהרשב"א אפ"ה ע"י הבישול ודאי אינו רק דרבנן ויש ספק שמא כבר נתפשט בכל הקדירה שהי' בו ששים ואף שסוף סוף נשאר בתוך הקדירה ולא היה ששים ואח"כ נ"נ כיון דחנ"נ בשאר איסורים אינו רק דרבנן לרוב הפוסקים וגם באיסור דרבנן אי אמרי' חנ"נ דעת הרמב"ם דאף בב"ח באיסור דרבנן לא אמרי' חנ"נ ומכ"ש בשאר איסורים וניהו דלא קיי"ל כן עכ"פ יש צדדים הרבה ובפרט לאסור הכלים אחרים בודאי יש להקל ואח"כ הראה לי כי ביד אפרים מצדד ג"כ לענין הקערה ע"ש ולפענ"ד יש לצדד כמ"ש אח"כ הגידו לי כי בהנשאר היה ג"כ ששים ואמרתי שישו ב"מ כי בזה א"צ שאלה כי בעת שנתנו ע"ג השלחן לא היה רותח עוד והי' ששים בעוד שהיה רותח טרם שעירו הרוטב ודו"ק

והנה בשו"ת אא"ז המג"ש חיב שנדפס מחדש בחיו"ד סי' כ' בעוף שמלחו עם לבו והדיחוהו ואח"כ הניחוהו בכשא"מ ומלחוהו ולבו בתוכו ונכבש בציר והעלה שמה שנכבש בציר ודאי אסור דאיני ברור שיצא כל הדם במליח' ראשונ' וא"כ אח"כ אסור מה שבתוך הציר והנה מ"ש שאינו ברור שיצא כל הדם ואח"כ במליח' שניה יצא ודאי הדבר נכון ול"ד למ"ש