דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לח

דברי הכו"פ סי' ס"ט ס"ק י"ד שכתב ליישב קושית הש"ך דא"א ליתן טעם דהא יש בחתיכה דם של היתר שלא פירש וא"כ יטעם טעם היתר וע"ז הקשה מהא דאמרו בחולין ולטעמי' קפילא אלמא דמועיל קפילא. ולק"מ דשם בדף קי"א קאי על קערה שמלח בה בשר דלא בלע הקערה רק הדם של איסור בלבד ושפיר טועמו משא"כ אם יטעם בחתיכה לא ירגיש טעם איסור רק היתר ודו"ק. ובגוף דברי הש"ס דפריך ולטעמי' קפילא מי לא תנן קדירה שבישל בה בשר וכו' והיינו דהש"ס מוכיח דמועיל קפילא וקשה דהי' לו להקשות יותר דאף אם שם ל"מ קפילא משום דטעם כעיקר דאוריית' אבל בדם שמלחו דרבנן ודאי מועיל קפילא כמ"ש הט"ז והש"ך ר"ס צ"ח ע"ש. ואולי מזה ראיה לשיטת רש"י בחולין צ"ח דרבא ס"ל טכע"ק בחולין מדרבנן הוא וא"כ שוה בשוה לדם ודו"ק. ואף דשם חד דרבנן וכאן תרי דרבנן מ"מ אין חילוק. מיהו זה טעות דבב"ח לכ"ע טעם כעיקר דאורייתא וא"כ מה מקשה מבב"ח הא בב"ח אף דנימא דל"מ קפילא מ"מ בדם מועיל וצע"ג. ואולי כיון דהוא קפילא מועיל אף בדאורייתא. ובזה מיוש' מה דאמרו ולטעמיה קפילא וקשה הא שיטת הרמב"ם והרשב"א דסגי בסתם גוי ולא צריך קפילא. ולפמ"ש מקשה מהא דאמר רבא קפילא ובקפילא לא שאני בין איסור תורה לדרבנן והנה שיטת רש"י דהא דסמכינן על קפילא הוא היכא דיש ששים וקשה הא אין מה שבתוך הקערה ששים נגד ה ערה והיאך מועיל קפילא כאן ולפמ"ש י"ל דבדם דרבנן סמכינן אף שאין ששים ודו"ק היטב

והנה בשנת תרי"ט ט' טבת הגיעני מכתב מהרב מוה' נתן הלוי אבד"ק קילקיב נ"י ע"ד איש אחד שחט ז' אווזות והניחם בקאמער שלו שני ימים ואח"כ לקחם משם ושטפם היטב בנהר כדי להשהותם עוד אחר מליחתם ואחר יום אחד חזר והדיחם ומלחם כראוי אמנם בעת ששטפם לא פתחום רק היו בשלמותם והמנחת יעקב הביא דברי הגאון מהר"ש שפירא שאסר הבשר למליחה ובנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' כ"ז התיר רק אברים הפנימיים אסר דלא מהני הדחת חוץ וצריך צלי והנה בשומן א"א לצלות וע"ז הביא דברי הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שיש לבטלם ברוב כמ"ש בסי' ס"ט ס"ד ומותר לערבם ברוב ולבשלם אח"כ יחד כמ"ש בי"ד סי' ק"ט דאם נתערב ונודע התערובות מותר לבשלם אח"כ ביחד וכאן מותר לערב כיון דא"א בע"א הוה כדיעבד. ולפענ"ד נראה דבשומן שא"א לצלות יש להקל יותר דהרי באמת האריך התה"ד סי' ק"ע דהו"ל דשיל"מ לצלי וכתב דלצלי לא נאסר מעולם. ובאמת ששיטת הרי"ף אינו כן שהרי בפת שאפאה עם הצלי דאסור משום ריחא מלתא דהו"ל דבר שיל"מ דמצי למכלה בהדי בשרא אף דלבשרא לא נאסר מעולם וכבר האריכו בזה בשעה"מ פט"ו ממ"א ה"ד ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ק' וע"ש מ"ש הגאון בעל נוב"י שם וא"כ זהו שם דאפשר בצלי אבל כאן בשומן דא"א בצלי ודאי בטל ברוב וגם מ"ש דיש ספק אם נקרש כיון שהי' מונח בהקאמיר. הנה יפה כתב דהוה עכ"פ כספק נמלח בתוך ג' ימים או לא דאזלינן לקולא וה"ה בזה דאנו מסופקים אם היה הקור כ"כ חזק עד שיקרש וספיקא דרבנן לקולא. ולכאורה יש כאן ס"ס לחומרא שמא נקרש כ"כ עד שלא מועיל מליחה ואת"ל שלא נקרש שמא כדיעה הראשונה דל"מ אף שנודע מתחלה והוה ס"ס המתהפך ואינו משם אחר ועמלמ"ל פ"ח מאה"ט ה"ה מה שהאריך דס"ס להחמיר בדרבנן מחמירין. וע"כ נלפענ"ד להחמיר בזה ועיין ב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ג וס"ק ל"ד ומ"ש בשם ספר טוב טעם ודעת להתיר לערב לכתחלה וגם להתיר לבטל בלא פחות פחות אף שיתרבה אח"כ ולא אמרינן חוזר וניער. הנה מה לי להאריך בדברים שאין בהם ממש ולי נראה להחמיר כמ"ש

שם בהג"ה במסל"ת. ראיתי דבר חדש בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' מ"ט דמסלפ"ת דבעי בנכרי לענין עדות אשה ה"מ כשיש עדן חזקת א"א דאוריית' אבל אם בלא עדות הנכרי יש לנו עדות אחרת שיצאתה מחזקת' ולא רביע עלה כ"א איסור דרבנן בזה נאמן הנכרי אף בלי מסל"ת והמבי"ט בעצמו כתב דהוא דבר חדש ומצאתי בעצי ארזים סי' י"ז ס"ק כ"ג שתמה ע"ז מהא דפריך בב"ק ואשה וקטן בני עדות נינהו ומשני בשבעלים מרדפין אחריהם וקטן מסל"ת ומה קושי' הא נחיל אינו אלא קנין דרבנן כדאמרו שם וא"כ ל"צ מסלפ"ת ולפענ"ד ל"ק דהמבי"ט לא אמר רק בעגונה דל"צ תורת עדות וכל פסולי עדות כגון עבד ושפחה כשרין משום דל"צ תורת עדות או משום דעבידא לגלויי ודייק' ומנסב' ורק בנכרי חיישינן דמשקרי ולכך צריך מסל"ת לכך בדרבנן שוב הו"ל ספיקא דרבנן דאינו ברור דמשקרי ונאמן העכו"ם אבל במקום שצריך תורת עדות כמו בנחיל בממון מה בכך שהוא קנין דרבנן מ"מ צריך תורת עדות ולכך הצריכו שיהי' מרדפין אחריהם וגם מסל"ת דהוה רגלים לדבר ובודאי לא משקרי אף שהן פסולי עדות האמינו בדרבנן. איברא דלפ"ז יקשה הא דפריך שם אח"כ על מה דאמרו שאני נחיל דאינו רק דרבנן ודאוריית' לא והא אר"י וכו' ומה קושיא שאני איסור דא"צ תורת עדות אבל בממון צריך תורת עדות. אמנם באמת הט"ז ביו"ד ר"ס צ"ח מחלק כעין זה והקשו עליו האחרונים מהך דפריך מתרומה וע' בח"ד מ"ש בזה ולפענד"נ בכוונת הט"ז דבאיסורין עכ"פ צריך שיהי' הוכחה לדבר היינו בעלים מרדפין אחריו ולפ"ז כל שאין הוכחה אף באיסורין לא מועיל וכיון דר"א פליג ואמר דבמסל"ת סגי ולא בעי הוכחה שפיר מקשה דא"כ גם בדאוריית' מהראוי להאמין ועפר"ח כאן אך לפי מה דמסיק שם הש"ס דמיירי בתרומה דרבנן ואפ"ה בעי מסל"ת ושם ג"כ ל"צ תורת עדות כמ"ש הט"ז וא"כ יש סתירה להמבי"ט. מיהו כבר כתבתי דעכ"פ הוכחה צריך קצת. ובזה נלפענ"ד מה שהקש' היש"ש בהא דמשני כשהיו הבעלים מרדפין אחריהם ומסל"ת והקש' דאיך נקרא מסל"ת כשהבעלים מרדפין והא נתעוררו ע"י הבעלים המרדפים ונדחק וע' מהרי"ק ובש"ש שמעתא ז' פ"ח ולפמ"ש א"ש כיון דהוה מרדפין ואיכא הוכחה שוב בנחיל דהוה קנין דרבנן סגי אף שאינו מסל"ת גמור כיון דאיכא הוכחה אף שהוא בממון ודו"ק:

והנה ביום ג' ויקרא תרכ"ו ראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ט שהאריך שם אם הוה מסלפ"ת כל שבאה נגדה לשאול הוה כהתחיל' לשאול ולא מקרי מסלפ"ת. ולכאור' הך דבעלים מרדפין הוה כהתחילו הבעלים לשאול כמ"ש ביש"ש ובמהרי"ק ובשב שמעתא ולפמ"ש א"ש דדוקא בנחיל דרבנן מועיל אף דלא הוה מסלפ"ת גמור אבל לא במה דבעי מדאוריית' אף דבעגונה הקלו אבל בנכרי דצריך מסל"ת זה לא מקרי מסל"ת. איברא דמצאתי בחידושי ר"ן בנדה דף ל"ג בהא דאמרו וקדם אצל אשתו והקש' הרשב"א היאך האמינה דהא קי"ל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ועוד למה קדם אצל אשתו ולא שאל לדידיה וכתב הר"ן דבדרבנן סמך במסל"ת דבפרק הגוזל מוכח דבדרבנן אף עכו"ם מועיל במסל"ת והיינו דתני' בבריית' והוריקו פניו וא"כ לדידי' לא מצי שאל דלא הוה מסל"ת שחשש שמתוך שהוריקו פניו הרגיש בדבר לפיכך קדם אצל אשתו קודם שיבא בעלה וישיח לה ע"ש. והנה כמה מילי מעליות' יש ללמוד מדבריו דבדרבנן נאמן מסלפ"ת אף נכרי דלא כמ"ש כאן הפר"ח דאינו נאמן גם בדרבנן ע"ש וגם מבואר דהוריק פנים ג"כ הוה קצת חשש שלא יהי' מסל"ת וכבר הארכתי בזה בתשו' וכעת למדתי דאף שקדם אצל אשתו וא"כ הוא התחיל לכנוס עמה בדברים אפ"ה מקרי מסל"ת ועכ"פ דברי השבות יעקב שכתב דמה שקבלה פניה הוה כהתחיל' לשאול זה בודאי מוכח שם דעכ"פ מה שקדם הוה כקיבל פניה ואפ"ה מועיל. מיהו יש לדחות דש"ה דהוה רק דרבנן דאינו רק טומאה דרבנן כמ"ש הר"ן וכאן צריך להתיר א"א דהוה מה"ת אף דבעגונה הקלו אבל עכ"פ צריך להיות מסל"ת וכל שקבלה פניה הוה כהתחיל' לשאול ודו"ק היטב. וראיתי בספר כ"י חידושים על נדה (וכפי הראות הוא מהריטב"א) וגם הוא הביא קושי' הנ"ל אבל לא בשם הרשב"א וכתב מתחל' כתירוצו של הר"ן ואח"כ כתב דזה לא מקרי חשוד עה"ד דחשוד על הדבר היינו שהוא במזיד אבל אלו הצדוקים לשיטתם הדין כן דאינן עושין במזיד ולא מקרי חשוד על הדבר ע"ש ודפח"ח. אמנם בגוף קושית הרשב"א דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו קשי' טובא במ"ש דקי"ל כן והרי אדרב' אנן קי"ל כרשב"ג דפליג על ר"א וס"ל דהחשוד על הדבר דנו ומעידו וכמבואר ברמב"ם פ"ב מבכורות ובטוש"ע יו"ד סי' שי"ד ס"ד והרשב"א בעצמו כתב כן בתשו' סי' ס"ד ועש"ך סי' קי"ט ס"ק ח"י ביו"ד דהאריך בזה והיאך כתב כאן דקי"ל דלא דנו ולא מעידו. ולכאור' רציתי לומר דלאו דוקא כתב דלא דנו ולא מעידו ובאמת דנו ומעידו אבל היינו כשמעיד בתורת עדות וכאן האמינ' בסתם שאמרה לו אבל ז"א דע"א באיסורין לא בעי תורת עדות וכמבואר בט"ז סי' צ"ח והבאתיו לעיל וצע"ג

שם סי"ב בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה. אירע לפני מעשה שהביאו שחוטי חוץ לאחד וסברו שכבר הודח ואח"כ כשבשלו ואכלו נודע להם ששהה יותר מג' ימים ונשאלתי ע"ז בעש"ק וישב כת"ר והי' אצלי הרב מוה' זלמן נ"י נכד הגאון בעל חוות דעת וחתן הגאון מוה' נתן ז"ל אבד"ק ראווא שהעיד משם חותנו הנ"ל שאירע כן לפניו והכלים הי' ב"י והורה להכשיר הכלים אף שהם כ"ח ע"י הגעלה ג' פעמים וכמו בחלת ח"ל והנה באמת הב"ח החמיר גם בחלת ח"ל והש"ך בסי' שכ"ג חולק עליו אך לפענ"ד ל"ד דשם אין לו עיקר בתורה דחלת ח"ל אינו חייב מה"ת כלל אבל כאן ניהו דאינו רק חומרת הגאונים היינו שלא מצינו חומרא זו אבל כל שהם מחמירין ואומרים שלא יצא הדם שוב הדם מקרי יש לו עיקר מה"ת ואף דדם שמלחו אינו רק דרבנן מ"מ הא הרמב"ם ורש"י ס"ל דהוא מה"ת ואף לדידן עיקר מה"ת מקרי דעכ"פ דם אסור מה"ת ועיין ט"ז יו"ד סי' ל' וגם לשיטת הבית יעקב וכן נראה דעת הרשב"א דתחלת מליחתו הוא מה"ת וע"כ לא סמכתי ע"ז ודו"ק היטב ועיין בב"י לקמן סי' קכ"א מ"ש בשם הרשב"א דכל שיש לו עיקר מה"ת לא מקלינן בכ"ח וכתב בהדי' גבי, דם דק"ל מפינכא שמלח בו ע"ש ודו"ק ועיין כאן סי"ט מה שהרמב"ם מצריך לשומו במים רותחין אחר המליח' וכלם דחו זאת. ואני תמה דהרמב"ם לשיטתו א"ש דהרי הר"ן כתב שטעמו של הרמב"ם שאינו מוציא מה שבאמצע הבשר וע"ז חלק עליו הר"ן דמוציא כל מה שהוא בכל הבשר ובאמת שכפי חוש הראות אינו כן וכפי הנראה עיקר סמיכתו על מיש הר"ן ועוד דדם שמלחו ושבשלו דרבנן ולפ"ז הרמב"ם דסובר דהוא מה"ת שוב שפיר הצריך לשומו ברותחין ולדידן א"צ ודו"ק. והנה אור ליום ו' תרומ' תבר"ך הי' אצלי הרב החריף מוה' זלמן נכד החוות דעת ואמר לי שראה באיזה ספר שנשאל בבשר שהי' מפרכסת לאחר שחיט' כמה שעות אם מצטרף בהדי הג' ימים בלי מליחה כיון דמפרכסת לאחר שחיטה וכתב כיון דבשחיט' כשרה דעת התוס' בב"ק דף ע"ו ד"ה שחיטה דחשיב כאינה חי' ע"ש וא"כ שוב מצטרף ואני השבתי דניהו דלענין חיות חשוב כאינה חי' אבל לענין שהה ג' ימים דהטעם משום דנתקש' הדם וכל שמפרכסת ומתגעגע פשיטא דלא נתקשה הדם וז"פ: והנה בשנת תבר"ך ג' אייר הגיע לי