דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לז

הו"ל כבשר נבלה ושרץ וזה כוונת הכנה"ג שחולק על הש"י וז"ב כשמש. וראיתי בכו"פ כאן ס"ק ג' שגם הוא נאחז בסבך והקש' ג"כ דהא הוה דם שבשלו. ובמח"כ לא כן אבי וראיתי שבתוך דבריו הרגיש קצת בזה וכתב דהואיל דיש בה ריקום הוה דם בשר ולא מחמת ריקום דהא בשר ריקום הוה דרבנן וע"כ מחמת דם ובמחכ"ת זיא דכל שכבר נעשה בשר באמת מותר כדאמרו בתמור' דף ל"א וכן כשהוא מלא דם אבל טפת דם אסור מה"ת כמ"ש הש"ך ס"ק ד' כאן ובסי' פ"ו ס"ק ס"ב וכ"כ בחכמת אדם בהדיא וא"כ מה ענין דם שבישלו בזה. ובאמת הי' מקום לפלפל מכח חזותא וטעמ' אך כל שגוררין החזות' בטל וכ"כ במור וקציעה סי' תקי"ג הובא בפ"ת שם וע"כ ברור כמ"ש החכמת אדם דסגי בכדי נטילה ואף דיש ששים צריך נטילה משום דלא נתפשט עד ששים דאינו שמן ועי' בפרמ"ג בשער התערובות, ח"ב פ"ג בסופו מ"ש בזה לענין ביצת יו"ט ודו"ק: והנה אור ליום ד' משפטים תרכ"ד כ"ו שבט היא"צ של הט"ז ואמרתי לרשום מ"ש הט"ז ס"ק וא"ו דיש כאן ספק כיון דלדעת הרי"ף בחלבון אינו אסור רק בחלמון אף דשיטת הרא"ה הוא להיפך ומהרש"ל החזיק בשיטת הרא"ה הו"ל ספק. ולפענ"ד מהראוי להחמיר בזה שהרי גם בדרבנן כתב הר"ן לענין הסיב' כיון דמסתפק אי בקמאי בעי הסיב' או בבתראי הו"ל ספק דאי ניקל נעקר לגמרי הסבה ע"ש וה"ה כאן אם נרצה להקל מפני שיטת הרי"ף א"כ להיפך ג"כ ניקל מפני שיטת הרא"ה ונמצ' לא יהי' כאן איסור תור' כלל ובזה אף הר"ן דמגל' מודה דמאן מפיס איז' שיט' מחוורת וגם דברי המל"מל פ"א ממגלה הי"א לא יועילו דכאן לא יהיו שום איסור תורה דאם יקרה בחלבון נאמר דשיטת הרי"ף נכונ' ואם יקרה בחלמון נאמר דשיטה הרא"ה נכונ' וכן לא יעש' ובפרט באיסור תורה גם מה שהאריכו הט"ז והש"ך לענין התערובו' אי מקילין בשביל דהו"ל ספק בהתגלגל ג"כ לא נהירא לפענ"ד דלפי החילוקים שחלק השעה"מ ה' מקוואות כלל וא"ו והנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' כ' יש לפלפל בכ"ז ועיין בשו"ת צמח צדק סי' מ"ג. שוב ראיתי בפר"ח סי' פ"ו ס"ק כ"א כ"ב ובתבואות שור סי' ט"ו שהאריכו בענין זה והביאו שם דברי הסמ"ג ודברי האו"ה כלל מ"ב דין ה' דדם ריקום אסור משום דם נבלה והוא סיוע למ"ש. ומה אעשה שהתב"ש שם מפרש הכל משום דם וכתב דדם שבשלו דרבנן ואבי בעניי נראה ברור דזה אסור משום דם נבלה ואף בנתבשל אסור מה"ת וע"ש מ"ש בשם הר"ן. ובפרי תואר ראיתי בסי' ט"ו שהביא דברי הבעל תרומה סי' ל"ד שמובא ברשב"א ובטור סי' פ"ו והוא הביא שמצא כתוב בשם תרומת הדשן והבין דדברי הבעל תרומה הוא תרומת הדשן. ולא ידעתי אחרי שראה בפר"ח שהרשב"א דחה דבריו היאך אפשר שיהי' תרומת הדשן וגם לא נזכר מדברי הטור והוא הביא שמצא כתוב בשם תרומת הדשן ע"ש

סי' ס"ז ס"א ונבלע במקום אחד כ"כ הטור ודעתו דאף לוקין עליו ובאמת שהוא תמוה ועפר"ח שנדחק דזה עדיף משובר מפרקת והוא תמוה דהרי שיטת התוס' בחולין י"ד ד"ה ונסבין וברא"ש שם ובתשובות כלל כ' דדם האברים שלא פירש אף שפירש ממקום למקום כיון שהוא מבפנים מותר והרי הרא"ש גרס דאיבעיא דשיבר מפרקתה אי שרי למיכל באומצא וא"כ ע"כ דזה עדיף מפירש ממקום למקום ואיך יהיו דעת הטור בנו מהיפך אל היפך דבפירש ממקום למקום יתחייב מלקות וגם דברי הרא"ש בעצמם סותרים דגבי אומצא דאסמיק הוא וחלי' כתב הרא"ש פרק גה"נ הובא ביתה יוסף כאן דאסמיק שאני דדם הבא ממקום אחר וכנוס לתוכו אסור והיינו משום דפירש ממקום למקום כאשר נרא' מלשונו וא"כ סותר דבריו וצ"ע. והנה שיטת הרמב"ם לפי פירוש הב"י דגם דם אברים שלא פירש אסור רק דע"י המלח מצמית ולדבריו יקשה קושית התוס' דאסור למלוח בשבת וצ"ל דמיירי בעבר ומלחו. ואני אומר דבלא"ה ל"ק די"ל דמלחו ע"י עכו"ם והו"ל שבות דשבות דאף דמולח חייב משום מעבד היינו באינו נאכל מחמת מלחו. ומ"ש הר"ן בע"ז דחייב משום מבשל לא קי"ל כן כמ"ש הפר"ח סי' ס"ח וא"כ לא הוה רק שבות דשבות מיהו לפמ"ש הרשב"א בשבת קל"א דשבות דלית בה מעשה היינו שלא נתחדש פעול' בגוף הדבר אבל כל שנתחדש פעול' בגוף הדבר הוה שבות דאית בה מעשה ע"ש בשם רבינו יונה א"כ כאן במליח' נתחדש פעולה ואסור בשבת גם ע"י עכו"ם ושפיר הקשו התוס' אם ס"ל להתוס' שם כשיטת רבינו יונה מיהו בלא"ה אף שבות דשבות צ"ל עכ"פ לדבר מצוה ועמג"א סי' שכ"א

סי' ס"ח סי"א אפילו בכ"ש וכו' עי' ב"י מ"ש בשם הר"ן וכן מצאתי בר"ן ס"פ המביא בביצה שכ"כ בהדיא ולא הובא ביתה יוסף

הלכות מליחה

סי' ס"ט ס"ט דמאחר שיש שם מלח וציר. עש"ך ס"ק ל"ח ועיין כו"פ מ"ש בזה ובתשובה הארכתי והנה רש"י פירש בשבת דף מ"ב ציר היינו דגים הכבושים במכבש. ונרא' דרש"י לשיטתו דס"ל דכבוש היינו דוקא בכבוש בציר וגם צ"ל כבוש במכבש כמ"ש מהרא"י הובא בש"ך יו"ד סי קיז: והנה מדי דברי זכור אזכור מה דנסתפק הש"ס אי ר"י אריש' פליג או אסיפ' וקשה למה לא הביאו מפ"ק דמעשרות מ"ז ושם ע"כ פליג על ריש' שאין שם רק הריש' בלבד ולא סיפא כלל וא"ל דיש חילוק בין מעשרו' לשבת דז"א כמ"ש הפ"י בשבת שם דמהירושלמי מבואר דאין חילוק בין שבת למעשרו' וצע"ג: והנה אור ליום ה' ויצא שנת כת"ר נשאלתי מש"ב הרב החריף מוה' פנחס ב"ש נ"י אם מותר למלוח ע"ג עור. והשבתי בפשיטו' דמבואר בביצה דף י"א דלקדר' אסור למלוח ביו"ט משום דמעבד העור משמע דעל העור מותר אבל המ"א סי' תל"ט ס"ק ד' הרגיש וכתב דמיירי שמונח בשפוע דאל"כ הו"ל כלי שאינו מנוקב ומבואר דאסור. ובאמת גדולה מזו מצינו דאף בנייר אסור למלוח הכבד ואף דהט"ז סי' ס"ה ס"ק ב' מתיר עיין פרמ"ג שמפקפק וכן מצאתי בשו"ת תשובה מאהב' ח"א סי' פ"ז שהוא ורבו רבינו הנוב"י ז"ל חולקין על הט"ז והעלו דאסור מכ"ש בעור דקשה ממנו וז"פ

והנה מיש מלח לא נתבאר בש"ס אי מלח אסתרוקני' או סדומית ועיין מנחו' כ"א ובביצה ל"ט ובשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח מה שהאריכו בזה אי מחמיץ ע"ש פלפול גדול באורך. והנה הש"ך ס"ק ל"ח הנ"ל כתב דה"ה חומץ שהוא חריף מדבריו נלמוד דמלח מה שמבליע הוא מכח חריפותו וכן מצאתי ברשב"א בתה"א בית רביעי שער א' דף ס' דפוס ווין דלכך כל שנאכל מחמת מלחו אינו אסור בכלי שא"מ לצלי משום דמלח אינו מבליע בחומו אלא בחריפתו וכל שנאכל מחמת מלחו אין בו כח להבליע רק להפליט לפי שטבעו של מלח להפליט ע"ש ועיין בחוות דעת סי' ס"ט ס"ק א' שהאריך דהפוסקים ס"ל כמו שטבעו של מלח להפליט דם כן טבעו להבליע והרא"ש ס"ל דאין טבעו להבליע רק מחמת רתיחו' הדם ע"ש והוא בורא חדשות בטבעיו' והעיקר נראה כמ"ש הרשב"א דמשום חריפו' הוא מבליע ולא משום רתיחו' ולא מצד טבעו ודו"ק היטב ועיין מג"א סי' שי"ח דמלח שנתבשל אינו אסור בשבת דאין בישול אחר בישול וצ"ע כאן אם הדין נשתנה במלח שנתבשל כבר ודו"ק: והנה בשנת תרכ"ד י"א אלול הי' אצלי הרב מוה' בעריל מקאליש והקש' על מ"ש הש"ך ס"ק י"א בשם האפי רברבי דדם שנתבייש במלח כשר למלוח בו והש"ך כתב שצ"ע והקש' הוא מהא דאמרו בע"ז דף ל"ג גבי בי מלחי דכתב רש"י דלא נתייבש משמע הא בנתייבש שרי. והשבתי דבריטב"א שם חולק על הפירוש הלז ועיין בר"ן שם ועפר"ח ס"ס ק"ה לענין מלח שעושין מדם ע"ש ודו"ק: והנה בשנת תרל"א ר"ח מרחשוון ראיתי בספר בית מאיר על יו"ד הנדפס מחדש שהקש' בהא דכתב הרמב"ן דכ"ש בולע אף שאינו מבשל דהרי קערה שמלח בה בשר אינו מבשל לענין שבת כדאמרו בשבת דף ע"ה והר"ן תמה בע"ז בסוף המסכתא דלא אמרו רק דאין עבוד באוכלין אבל משום מבשל י"ל דמבשל והפר"ת סי' ס"ח כתב דראיית הרמב"ן נכונה מדקאמר רבא דאין עבוד באוכלין משמע דאתא לאורויי היתר בעבוד במליח' והרי אכתי יש איסור משום בשול וע"כ דאין בו משום בישול וע"ז תמה הבית מאיר על הרמב"ן והר"ן והפר"ח דאיך יעלה על הדעת דע"י מליח' יהי' שייך בישול מן התורה לענין שבת והלא לא עדיף מתולדת חמה דלית ביה משום בישול מה"ת ומדרבנן גזרו אטו תולד' אור אבל מלח ל"ש לגזור אטו תולד' אור וכתב שהקשה זאת בק' ליסא ולא השיבו דבר ובראותי נשתוממתי ולפענ"ד הדבר נכון דהרי מבואר כאן דע"י ציר או מלח מבשל אף בכ"ש והש"ך כתב ה"ה ע"י חומץ ושאר דבר חריף ולפ"ז שפיר דייקי מזה דל"ש בישול במלח דאל"כ יקשה היאך לא חש רבא לומר דמ"מ אסור ע"י מלח לבשל אף בכ"ש דע"י המלח יתבשל אף בכ"ש וע"כ דל"ש בישול ע"י מלח. ולפ"ז מה דמבואר כאן דע"י ציר או מלח מבשל אף בכ"ש היינו לענין איסור דם דהיינו שמבליע אבל ל"ש תיבת בישול. ובאמת הכו"פ הקשה משבת ופסחים וגם אני כתבתי דשאני שבת דל"ש בישול בזה לענין שבת. והנה כוונתי לסברת הבית מאיר אבל ראיית הרמב"ן נכונה דמשום בישול בשבת ליתא במלח ודו"ק היטב

ס"י וא"י אם הדיחה. עט"ז ס"ק כ"ד באשה שנסתפקה אם מלחה דמצדד להתיר והנה"כ חולק. והנה ביום ה' ויגש תרי"ז הגיעני מכתב מהרב מוה' חיים יצחק וואלירשטיין מרישא נכד הרב המנוח מוהרי"ח ז"ל אב"ד שם במעשה שבא לידו שאירע שאש' אחת מלחה בשר ובאמצע המליחה נקרא' לחוץ באיזה עסק והי' בע"ש סמוך לחשיכה ולקחה הבשר ובשלה ואכלו הבשר אח"כ נסתפקה אם מלחה כל הבשר או לא ובאתה ושאלה על הכלים. אמנם נשאר עוד קצת בשר חי שהניחה מלבשל. והנה כתב מעלתו דכאן ל"ש לא ההיתר של הט"ז דסרכא נקט ואתי שזה כשלא הפסיקה באמצע באיזה ענין בודאי אדם זוכר למלוח אבל כאן נקראה לחוץ יוכל להיות דמתוך טרדא שכחה למלוח יתר הבשר ול"ש ג"כ איסור של הנקה"כ דשאני התם דנסתפקה אי מלחה כלל בזה שייך לומר דאיך שכחה דבר גדול כזה אבל כאן באמת מלחה הרבה ונקראה לחוץ ויוכל להיות שמרוב הטרדא שכחה אם מלחה כלה ולפענ"ד נראה דכאן ודאי יש להקל שהרי באמת כל שהרבה בשר מלחה הרי אתחזיק היתר וספק על שאר הבשר אם נמלח והרי עסוקה במלחה ואתרע עכ"פ חזקת איסור שהרי עסוקה במלחה והוה כספק זרק קרוב לה שכתבו התוס' בכתובות. כ"ג דאתרע חזקת פנויה ומכ"ש בזה. וע"כ הכלים ודאי מותרים דהו' ס"ס כמ"ש מעלתו שמא נמלחו כלו ואת"ל לא נמלחו שמא זה הבשר חי שלא כמלח וזה נשאר ואף דיש לפקפק על ס"ס הלז מ"מ סיון דעיקרו אינו רק ספק דרבנן יש להקל והבשר שנשאר ודאי צריך למלוח וכמ"ש מעלתו: ודרך אגב ארשום בשבת שירה תרח"י היה אצלי אחד מסקאהל מלומדי למד והראה לי