דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לד

שתנאי הדיוט יהא בטל עכ"ל. והנה ס' שו"ת הרא"ש אינו ת"י כעת שאני כותב בקרית חוצות ומחוסר ספרים אבל איני מבין חלוקו של הרא"ש אי כוונתו דוקא להחזיק מה שבידו יכול להתנות ולפ"ז צ"ל דע"מ שאין לך עלי אונאה בב"מ דף נ"א דהש"ס תלה לה בפלוגתא דר"מ ור"י היינו ג"כ משום דלהחזיק הוא שא"צ להחזיר מה שאינהו וגם זה חשוב להחזיק וע"מ שלא תשמיטני שביעית היינו ג"כ להחזיק מה שהלוה לו ואינו מרוויח משל חבירו וכן בהתנ' ע"מ שלא ירשנה בכתובות דף פ"ד היינו ג"כ שאינה מרווחת דבר שלוקחת אשר הוא מירושה אבי' וצ"ע

סי' ס"ב ס"א בבהמה חיה ועוף בכו"פ הקשה על מ"ש הרמב"ם בפ"ט ממלכים דב"נ לא הוזהר על העוף והקשה דא"כ למה דמוקי בחולין דף מ' דהשוחט בשבת בחוץ לע"ז דחייב דמיירי בחטאת העוף מדלא קתני זבח והקשה דבזה יקשה קושית הש"ס פסחים דף ע"ג מה תיקן דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ כפירש"י התם דהא ב"כ לא מוזהר על העוף וכ"כ בזה כמה דברים. וכעת נראה דבר חדש דהנה בטעם של רבינו דאין ב"נ מוזהר על אבמה"ח של עוף נלפע"ד דיצא לו מהא דאמרו סנהדרין דף נ"ו ע"ב אכל תאכל ולא אבמה"ח ופירש"י משום דמשמע שיאכל מה שעומד לאכיל' ולא אבמה"ח דבהמ' בחייה עומדת לגדל וולדות. והנה בהא דאמרו בחולין ח' דמותר לשחוט בהמה בריאה משום דמקלקל הוא ופירש"י דבחייה עומדת לגדל וולדות ולחריש' ולאכיל' והביא הכנה"ג בסי' יוד בשם דמשק אליעזר דבעוף לא מקרי קלקול שאינו עומד למלאכ' ע"ש וצ"ב דאכתי עומדת לגדל ביצים ומיהו יש לומר דכיון דבשחיטה עומדת ג"כ לאכיל' ובחייה עומדת לגדל א"כ אין לה יתרון. אמנם בלא"ה י"ל דבעוף העומדת לאכיל' שוב אין שום תיקון ולפ"ז י"ל דבעוף כיון דיש עוף העומדת לאכילה ל"ש ליש למילף מאכל תאכל משא"כ בהמה העומדת לגדל וולדות אבל עוף אין בו שום דבר דכל דאינ' בת מלאכ' שוב עומדת לאכיל' ול"ש למילף מאכל תאכל וכיון שכן אף בעוף העומדת לגדל בצים עכ"פ אינה בכלל אכל תאכל דהא יש עוף שאינו עומד לגדל וולדות וא"כ עומד לאכיל'. ובלא"ה י"ל דבהמ' ממנ"פ הזכר עומד למלאכ' ונקיבה עומדת לגדל וולדות אבל בעוף עכ"פ בזכר בודאי עומד לאכילה ושוב אינו בכלל אכל תאכל וז"ב. ובזה מיושב היטב הקושיא מהך דתיקן דהנה בפליתי סי' יו"ד בכרתי שם ס"ק ג' הביא מהך דקרי בפסחים תיקן להוציא מידי אבמה"ח והרי שם מיירי בעוף ואפ"ה קרי תיקון ע"ש וא"כ צ"ל דעוף ג"כ עומד למלאכ' ולגדל וולדות וא"כ שפיר אמרו שם דתיקן להוציא מידי אבמה"ח אבל לפי מה דקיי"ל דאינה עומדת לגדל וולדות שוב אינו מוזהר על אבמה"ח של עוף ודו"ק היטב. ובגוף דברי הדמשק אליעזר דעוף לאו בת מלאכה היא אני תמה דהרי אמרו בסנהדרין דף כ"ט ועוף לאו בת מלאכה היא ומשני כגון דדש באווזין ותרנגולים. מיהו יש ליישב דעכ"פ אינה עומדת למלאכ' ולא מקרי תיקון. שוב ראיתי שזה טעות דהרמב"ם לא נפיק לי' אבמה"ח מאכל תאכל רק מבשר בנפשו דמו לא תאכלו והרמב"ם כתב דאדה"ר לא נצטווה רק על שש מצות ונח הוסיף לו אבמה"ח ובאמת התוס' בסנהדרין דף נ"ט דיה אף דם הקשו דתנא דלעיל דריש מאכל תאכל ובאמת אם נימא דאבמה"ח דעוף ג"כ נאסר לב"נ הי' מקום ליישב ע"ד שכתבתי למעל' דמאכל תאכל לא נפיק זאת אמנם הרמב"ם לא ס"ל כן. ובגוף קושית התוס' הנה המזרחי תירץ דהא דב"נ כיון שהותר לו בשר הותר לו נמי אבמה"ח והמהרש"א בדף נ"ט שם הביא דברי המזרחי ותמה על גוף הסברא דמה סברא הא זו דכל שהותר בשר הותר נמי אבמה"ח והרי לאדם הותר בשר מתה מאיליה ומ"מ לא הותר לו אבמה"ח אף שנפל מאיליה. ולפענ"ד יש ליישב די"ל דמה שאסר' תורה אבמה"ח הוא משום דלא ניתן השלטון לאדה"ר שיהיה שולט בנפשו של חי כ"ז שהוא חי ולכך אף נפל מאיליו אסור דכ"ז שהוא חי הוא בעח"י כמו האדם ואין יתרון למדבר על ב"ח הבנתי מדבר כ"א לאחר מיתת החי דאז מותר כיון דאינו חי עוד אבל לנח דהותר הבשר א"כ שולט אף על נפשו של בע"ח דמותר לו להמיתו א"כ מה לי קטלה כלה מה לי קטלה פלגא וע"ז הזהיר' התורה דאבמה"ח יש לו צער מרובה ממה שמצערו בפ"א שממיתו וז"ב ומה שהקש' המהרש"א דא"כ מ"פ הש"ס בדף נ"ז למ"ד מאכל תאכל האי בשר בנפשו דמו לא תאכל למה אתיא ומשני למשרי שרצים ולא משני דאיצטריך דאי מאכל תאכל הו"ר דלנח כיון שהיתר בשר היתר נמי אבמה"ח לפענ"ד י"ל דהרי למ"ד מאכל תאכל ויליף גזל מויצו אמרו דהך כירק עשב אתי למשרי בשר ולפ"ז פריך הש"ס דלמאי אתי הך דבשר בנפשו דא"ל לאבמה"ח משום דהו"א מדהותר בשר דז"א דא"כ יקשה למה נקט פסוק כירק עשב ול"ל להתיר בשר דז"א דע"כ בשר הותר דאל"כ למה לי קרא דבשר בנפשו וע"ז משני דהו"א למשרי שרצים וא"כ איצטריך כירק עשב להתיר בשר. ומה יקר בזה ראיית הרא"ם מהך דאמרו בדף נ"ט ע"ב אדה"ר לא הותר לו בשר לאכיל' וכו' וכשבאו ב"נ הותר להם בשר יכול לא יהא אבמה"ח נוהג בו וקשה מה"ת להתיר אבמה"ח לב"נ דוקא וע"כ דמשים דהותר בשר הוא דגם אבמה"ח יהיה מותר ומ"ש המהרש"א דלרב באמת לא נאסר לאדה"ר אבמה"ח הנה אף שיכול להיות כן אבל מ"מ סידור לשון ש"ס משמע דרק לרב ה"א שלא יהי' נוהג בו מדהותר לו בשר ודברי מהרא"ם נכונים וקרני רא"ם קרניו ודו"ק

סי' ס"ג ס"א וחכמים גזרו מעשה אירע בפסח שנת תרי"ט עיו"ט של ז' לפסח חל ביום א' והיה גם יום אד שלהם ולא הניחו למכור הבשר ובאו שרי המאגיסטראט ושלחו משמשיהם לראות אם החניות סגורים ומצאו לאחד שיש לו עופות ואווזות למכור שהי' מוכר לישראל בשר עוף ולקחו הרבה עופות ואווזות להמאגיסטראט ובא אחד ושאל אחר שהוא בשר שנתעלם מן העין שוב אף כשירש' ביו"ט למכור שוב אסור ושלחתי אחר זה האיש המוכר והגיד לי כי הוא בעצמו הלך עם המשמשים ולא זזה ידו מהם עד שהובא להמאגיסטרט ושם הכניסו אותו לארגז אחד ונעלו במפתח סגירה והנה שאלתי אם יש לו איזה טב"ע וסימן והגיד לי כי יש לו והתרתי כמבואר בש"ע ובלא"ה כיון שעד שהובא להמאגיסטרט לא משך ידו וראה המוכר להעופות ואווזות ואח"כ קבלו שרי המאגיסטראט ונעלו אותם במפתח סגור הרי קי"ל ערכאות לא מרעי נפשייהו ול"ח לחלופי דהרי בד"מ מוציאין ממון על ידיהם וכן לענין עגונה סמכינן ע"ז כ"ש בזה ואף לשיטת הרמב"ם דמחמיר בנמצא ביד עכו"ם אף ברוב טבחי ישראל וכדומה כיון דאינו רק משום חומרא בעלמ' שפסק כהירושלמי וכרב וכיון דאינו רק חומרא בעלמ' כל דאיכא משום שמחת יו"ט לא החמירו כענין מ"ש הבית יעקב בתשוב' שאין להחמיר בשבת ויו"ט בחומר' בעלמ' והביא ראי' מהא דאמרו בחולין דף י"א פסח וקדשים מא"ל ופירשו בתוס' כיון דאיכ' מצוה לא החמירו בחומר' בעלמ' וה"ה שבת ויו"ט ע"ש מכ"ש כאן דאינו רק חשש וגדר בעלמ' שהחמיר הרמב"ם בבשר ועש"ך ר"ס קי"ט ס"ק א' שהרמב"ם החמיר דאין ע"א נאמן בבשר עד שמוחזק בכשרות וכ"ז הוא רק משום חומרא ובכה"ג לענין מניעת שמחת יו"ט בודאי לא החמיר כנלפענ"ד:

והנה בדין תשע חניות מוכרות בשר כשר ואחת טריפ' כל קבוע כמע"מ ואם פירש אזלי' בתר רובא והאריכו האחרונים דאף אם בחני' שמוכרת בשר טריפ' הי' יותר בשר מכל התשע חניות דאפ"ה אזלינן בתר רוב החניות שמוכרות בשר כשר כמ"ש בנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ע"א ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' מ"ם ובחוות דעת סי' ק"י האריכו בזה וכלם לא כתבו טעם בזה וגם שמעתי מקשים ממ"ש בב"ב דף צ"ג דמר אזיל בתר רובא דזריע' ומר אזיל בתר רובא דאינשי. ולפענ"ד טעם הדברים כיון דבעת שהי' בהקבוע הוה אזלינן בתר קבוע והרי בשל בשר טריפ' באות' החני' לא הי' נחש לכלום דהקבוע עושה כמע"מ והרי נגד זה הי' רוב של חניות ואפ"ה לא אזלינן בתר רובא כלל רק דהוה כמע"מ וא"כ הרוב דבשר טריפה לא נחשב לכלום א"כ גם לאחר שפירש לא נחשב לכלום דהרוב טריפ' של החני' בעת הייתו בחנות לא הי' נחשב לכלום והרוב של החנות הי' ניכר בבירור ואף דלא אזלי' בתרא היינו שיכריע נגד המיעוט לא הכריע וגם המיעוט חשבינן כרוב והוה כמע"מ אבל לא הי' נחשב כ"כ שידח' הרוב של החניות ודי לנו בזה שחשבנו אותו כמו הרוב דחניות וא"כ גם כשפי' לא אזלינן בתר הרוב דבשר טריפ' וז"ב בטעמו וכל דכעת שהי' הרוב בקבוע לא חשבינן אותו רוב ה"ה אח"כ דבטל הקביעות לא חשבינן לאותו רוב אבל במקום דיש שתי רובא רובא דקונין לזריע' ורובא דאינשי פשיט' דשני הרובא נחשבים ומר אזיל בתר רובא דזריע' ומר אזיל בתר רובא דאינשי כיון דהוה שתי רובא לפנינו אבל כאן בתחל' לא נחשב הרוב לכלום. ויש להמתיק יותר דבאמת רוב אינו דבר ברור רק ספק רק דהתיר' התירה אותו הספק כמ"ש בשיטה מקובצת בשם הרא"ש בב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי יעי"ש וא"כ כיון שבעת שהתחיל הרוב לא הי' נחשב ולא התיר' התירה אותו ספק ואזלינן בתר קבוע וא"כ גם אח"כ לא מועיל וז"ב ונכון ומצאתי בספר כתיבה להגאון בעל הפלא' בכתובות דף ט"ו שכתב ג"כ דאזלי' בתר רוב החניות וכמדומה שנתכוין לטעם שכתבתי ודו"ק. והנה אחר שבתי ניחמתי על מ"ש דאדרבא כשהרוב טריפ' בחנות אחת נגד כל התשע החניות מהראוי שלא יתיר בפירש ומטעם דהרי אדרבא חזינן דהרוב תשע חניות שניכר בבירור אפ"ה לא מחשבינן להרוב ואזלי' בתר הקבוע א"כ מכ"ש כשיש רוב טריפה ונקבע האיסור ג"כ א"כ מהראוי למיזל בתר רוב הטריפות שהם הי' בהקבוע והרוב ג"כ הוא מסכים לזה. ומ"ש הנוב"י והח"ד שסתמ' אמרו דאזלי' בתר קבוע אף שהי' הרוב טריפה בחנות הטריפ' וע"ז אמרו בפירש אזלי' בתר רובא אין ראיה כלל דאם הי' רוב טריפות בהחנות לא הוה צריכין למיזל בתר קבוע והוה אזלי' בתר רוב הטריפות שבחנו' אחת וא"ר לא מיירי רק בהי' החנות המוכר' בשר טריפ' מועט וצריך למיזל בתר קביע וע"ז אמרו בפירש דאזלי' בתר רוב. ומ"ש הנוב"י ראי' ממשנ' דמכשירין פ"ב משנה ט' מצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחים אם הי' מבושל הולכין אחר רוב אוכלי בשר מבושל ומדלא קאמר הולכין אחר בשר הנאכל יתלה רק ברוב האוכלין אלמא דעיקר תלוי ברוב האוכלים ולא אחר בשר אין ראיה דממיל' אם יש רוב אוכלי בשר מבושל מבשלין הרבה ואם לא הי' אוכלין רבים לא הי' מבשלין כ"כ שיוכל להתקלקל וז"פ ולפ"ז ג"כ אין ראיה ממה דתלינן במספר החניו' ולא תלה במספר הבשר דשם רבותא קמ"ל דאף דאינו רב במספר הבשר ואדרבא רוב החניו' מריבים אפ"ה אזלי' בתר הקבוע ואינו ענין לרוב זריעה או רוב אנשים דשם יש רוב נגד רוב ואין שם קבוע ודו"ק

סי' ס"ד ס"א ושל שאר מינים בעיר כתב דבהמ' טמאה יש איסור משום בה"ט אבל משום חלב ליכא והקש' הב"ח למה נ"מ כתב הטור זאת וכתב דנ"מ לענין סחור' שאסור לעשות סחורה בחלב בה"ט ואילו