דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לג

דרצה לומר דמרא"ש בכורות משמע כך אבל המהרא"י דחה זאת וכן הסכים הש"ך שם. ומה שהאריך אם האמין לעכו"ם אם יכול לחזור בו ול"ש שויא אנפשי' חד"א והביא דברי הנוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' ע' א"כ להנוב"י דכל שספק אם הוא אסיר ל"ש שויא אנפשי' חד"א וכמבואר בסוגיא דפ"פ דכל דלא קים לי' בפ"פ ל"ש שויא אנפשי' חד"א ועשטמ"ק שם גם מ"ש דבספק ל"ש שויא אנפשיה חד"א והביא דברי הפמ"ג ביו"ד סי' ד' במ"ז ס"ק ג' עיין בפרמ"ג סי' א' בשפ"ד ס"ק ל"ט ויפה כתב דכל דספק כלב ספק זאב תולין במצוי וכאן מצויין יותר כלבים מזאבים ומ"ש מדברי הט"ז סוף סי' נ"ז שהשיג על המ"כ דאף בהרג לשלשה לא מחזיקין השאר בדרוס' יפה כתב ועיין מק"ח סי' תר"ז דבעינן דבר המסתבר וע"כ יש להקל לפענ"ד והנה דברי המ"כ הנ"ל שמביא הט"ז נ"ל שהשומע שמע וטעה דהוא לא קאי על נדרסים דבזה יפה כתב הט"ז דמה ענין בהמה אחת לחברתה אבל אם מצאו צפורן בגבו של שלשה דכתב הרשב"א בחידושיו דצ"ע בזה דאין המתחככים בכותל מוצאים שנים ושלשה יושבת להם בגבה ומסתבר ודאי דבא מהארי ע"ש ובב"י וע"ז כתב המ"כ דבכה"ג יש לאסור אפילו במקום רחב דהא חזינן צפורנים שנים או שלשה ולא אפשר לתלות בכותל וע"כ דמהארי הוא ובזה שפיר מסתבר כהמ"כ דבדבר המסתבר ודאי חיישינן כמ"ש במק"ח שם כנלפענ"ד ועיין בד"מ אות ה' מ"ש על דברי הרשב"א הנ"ל שכתב דיש ס"ס דאינו ס"ס גמור וכוונתו לפענ"ד דכל שאתה מסופק אם הצפורן מן הארי או מן הכותל הרי ספק דרוסה חוששין ואין כאן רק ספק אחד אם נכנס ארי דאם נכנס ורק הספק אם אולי לא דרס זהו הוה ספק דרוסה ומה נ"מ אם הוא מן הכותל סוף סוף הרי הי' כאן ארי ויכול לדרוס והצפורן שנמצא אינו רק מופת שנכנס כאן ארי אבל אם גם נימא דתלינן בכותל מ"מ יש ספק שמא נכנס ארי ודרס ולא הוה ס"ס וע"ז כתב הד"מ דמ"מ לענין הדרוסה אם אתה חושש להארי יש לפניך שני צדדים שמא לא נכנס ושמא לא דרס ובכותל אינו רק ספק אחד דשמא בא מן הכותל וזה מצוי יותר ע"ש כנלפענ"ד כוונתו אבל באמת לא זכיתי להבין דמ"מ ס"ס דשמא לא נכנס ושמא לא דרס כל שלא ראינו שנכנס אמנם נראה כוונת הד"מ היא דהנה באמת הנה ס"ס שאינו מתהפך דאם תתחיל שמא לא דרס ואת"ל דרס שוב אין לך ספק השני רק דהש"ך בסי' ק"י ביאר דצריך אתה להתחיל מקודם שמ' לא הי' כאן ארי כלל ע"ש ולפ"ז כל שיש צפורן ואתה רוצה לתלות בכותל א"כ כיון שעכ"פ אין כאן סברא להתחיל שמא לא נכנס ארי כלל דהא חזינן דצפורן תחוב ואף שיכול לתלות בכותל עכ"פ אין כאן סברא להתחיל בזה יותר דהא יש ריעותא ושוב לא הוה ס"ס דהוה אינו מתהפך וע"ז תירץ הד"מ דכיון דבארי יש ס"ס ובכותל אינו רק ספק אחד תלינן יותר בכותל דזה מצוי יותר וכיון שתלינן יותר בכותל שוב הו"ל ס"ס גמור דע"כ צריך לדון מקודם על ההתחלה שמא לא נכנס ולפ"ז בשנים ושלשה צפרנים דודאי לא מסתבר שיתלה בכותל שוב אין כאן ס"ס דאינו מתהפך ודו"ק היטב. והנה הד"מ כאן ס"ק ט"ו הביא בשם או"ה דכל שיש תקנה בבדיק' מתירין מכח ס"ס אף שיש חזקת איסור והד"מ תמה דמה נ"מ בין יש לו תקנה בבדיק' או לא ואדרבא כל שיש תקנה בבדיק' אין לסמוך על ס"ס. ולפענ"ד נראה בכוונתו של או"ה דהנה ענין ס"ס כתבו האחרונים דהוה כרובא דאיתא קמן ששני הצדדים לפנינו ולפ"ז באמת ביש חזקת איסור ל"ש ס"ס דהספק הראשון אינו חשוב נגד החזקה ולא נשאר רק ספק אחד ואסור ולכך בעי שני צדדים להיתר ולכך כל שיש הקנה בבדיק' הוה כרובא דאיתא קמן כיון דיש לברר הספיקות אבל כל שא"א לברר שוב אין הצדדים לפנינו והו"ל כרובא דליתא קמן וא"כ ל"מ דנגד ספק אחד החזקה יותר אלימא והספק השני ל"מ דבספק כל דלא הוה רק ספק אסור אף בלי חזקת איסור אבל כל שיש לברר הוה תרי הצדדים לפנינו וזה הוה רובא דאיתא קמן ועדיף מרובא דליתא קמן דגם לענין ממון כתבו האחרונים דלכך שיטת התוס' דמוציאין ממון בס"ס דהו"ל רובא דאיתא קמן אך זה כשיש לברר בבדיקה דאז הוה שני הצדדים לפנינו אבל כשא"א לברר שוב לא הוה רק כרובא דליתא קמן ושוב הספק הראשון ל"מ נגד החזקה ונשאר רק ספק אחד כנלפענ"ד ובפשיטות י"ל דאם יש חזקת איסור וע"כ דס"ס משום רוב ורוב עדי מחזקה יש לנו לומר דע"כ לא עדיף רוב מחזקה רק ברובא דאיתא קמן דחזקה לא יליף מקרא הוה הל"מ ורובא מבואר בקרא אחרי רבים להטות אבל רובא דליתא קמן ג"כ אינו כתוב בקרא והוא ג"כ הל"מ א"כ מה אלימא מחזק' ולפ"ז כל שיש לברר הוה הצדדים לפנינו אבל כל שא"א לגרר לא הוה הצדדים לפנינו ואף שיש ספק זה לא הוה רק כרובא דליתא קמן ואין לו מעלה על החזק' כנלפענ"ד דבר חדש ולפ"ז גם בשלש' ס"ס שחידש הש"ך בסי' ק"י דמועיל נגד החזק' ג"כ רק בכה"ג שיש לברר הדבר ודו"ק והנה בהתשוב' שהבאתי למעל' יש לצדד עוד דזאב אין לו דרוסה בגסה והיינו צאן כמ"ש הט"ז ריש הסימן:

והנה בשנת כתר ה' טבת הגיעני מכתב מהרב מוהר"ר מענדיל מק"ק זבאריז נ"י במה שאירע בכלוב מלא אווזות ערך שמנה עשר ועמד הכלוב על יתידות בגובה הכותל ונמצאת אחת מתה והושיטה ראשה דרך הקנים של שולי הכלוב וקצת נאכל מן הראש ועור הצוואר וההפסד גדול מאד ולמכר' לעכו"ם אינו שוה שליש דמים והוא עני וע"כ צדד להתיר כיון דספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ותולין במצוי ואם שניהם שווים מותר וא"כ למה לא נאמר שהאווזא הושיטה ראשה בין הקנים ולא יכלה להחזירו ומתה ושוב נאכל ע"י עכברים שיכולים לבא שם ומה"ת לחוש לברדלס ול"ד למ"ש הפ"מ בשם הב"ח בשמע מצווחין דאמרינן דהוה ברדלס דמצוי וחור שאני דאינו מצוי רק ע"י ברדלס. והנה בלי ספק שאסור דאינו מצוי שתתחב ראשה בין הקנים ומתה עי"ז והעכברים אכלו אותה וזה אינו מצוי כלל ומה"ת לחדש שני ענינים דהושיטה ראשה ומתה עי"ז והעכברים אוכלין ותלינן יותר בברדלס שמצוי יותר ח"ב ופשוט

סי' נ"ח ס"א ואין חילוק בזה בין בהמה ועוף. נשאלתי בזה מאיש אחד מק"ק טרעביוולא בשנת תרח"י יום א' מטות מסעי במעשה שאירע לו שנפלה אווז אחד מהעליה על הארץ בלילה ובבקר ראה שנפלה ולא עמדה והלכה מה משפטה והשבתי דנרא' דטריפה דבלילה יש לחוש שהפיל' אחרים שהי' שם אווזות רבות ואף אם נפלה מעצמ' כל שהיה בלילה שלא ראתה ולא אמדה נפשה יש לחוש לה אף בפחות מעשרה טפחים והנה הראני האיש הלז דברי השפ"ד ס"ק ג' כאן שכתב דעוף ל"ש בי' גובה עשרה דאף שני כנפיו קשורים דעומד הוא על רגליו אם לא כשהיו רגליו קשורים והוא תימה דהא אין חילוק בין עוף לבהמה. ולכאור' רציתי לומר דדוקא בהפילה אחרים הוא דאין חילוק משא"כ בהפיל עצמו אפשר יש לחלק בין עוף לבהמ' אבל מצאתי באו"ה כל נ"ו דין ט"ז דגם בעוף כל שנדבקו כנפיו שיעור נפילה בעשרה טפחים ובדיקתם בהילוך ד"א ביבשה כמו בבהמ' ע"ש ועיין בשפ"ד ס"ק ד' כתב בהדיא דבנפל' מי"ט או הוכחה באבן אף עוף צריך בדיקת הריאה ולדידן א"א בקיאין ודו"ק. והנה בשנת תרכ"א בחג השבועות הגיע לי מכתב מטלוסט מאחד ששמו ר' ליבש מעסינג במה שאירע שאשה נתרגזה על תרנגולת שהית' מעופפת על מטתה ונטלה את התרנגולת בידה והפיל' בכעס על הארץ ובשעה שהפיל' לא הית' יכולה התרנגולת לעמוד ואחר זמן התחיל' לעמוד ולילך אבל הית' צולעה על רגל אחד ובאותו הזמן הית' מעוברת בתוך זמן הטלת בצים ונשתהה הדבר הזה לערך ג' חדשים שהית' מטלת בצים והית' צולעה על רגל אחד במשך הזמן שהטיל' בצים ואח"כ נשחט' התרנגולת וראו מבחוץ על העוף שהוא שלימה ויפה בלי שום חסרון על הרגל וע"ז שאל אם יש לחוש שמחמת הנפיל' נתרסק' איברי' וגם אם הבצים אסורים או לא. והדבר ברור לפענ"ד שמותרת שאם הלכה אף שהיא צולע' אינו רק ספק ופשוט דע"י הטלת בצים מוציא מידי ספק וזה אינו רק חומרא בעלמא ועש"ך ס"ק ו' ודו"ק

והנה בשנת תרכ"ד ב' ואתחנן הגיעני מכתב מהרב המופלג מוה' מרדכי שלמה מק' סטרעליסק במה שאירע שאחד מסר עז לרועה לרעות בשדה וכשהובא לבית הית' גוררת רגלי' התחתונים ולא הית' יכול' להלך הילוך יפה כדרך שאר בהמות ושאל הבעה"ב את הרועה מה זאת והשיב שבשד' לקחה פרה את העז על קרני' והגבי' אות' ואח"כ הפיל' אות' למרחוק ומפני זה א"י להלוך. וע"ז כתב מעלתו דאף דגוררת רגלי' כשרה מ"מ כשהפיל' אחרים חוששין לכ"ע אף בפחות מי"ט וגם הש"ך מודה בזה אך דאין נאמנות לעכו"ם. אמנם כיון שהוא רועה אפשר דהו"ל כשומר ואף עכו"ם שומר ג"כ נאמן כשא"ל בפעם ראשון והאריך בזה מהא דמבואר בסי' ט"ז סי"א דקודם שמכרם נאמן דהו"ל בעלים ומשמע דאף עכו"ם נאמן וה"ה שומר. ולפענד"נ דדבר גדול דיבר בזה ובזה מיושב דברי המהר"ם לובלין בתשו' סי' ס"ו שהט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ט האריך לתמוה עליו דעכו"ם אינו נאמן כלל. ולפמ"ש כיון שהעכו"ם עשה מלאכה אצל בעה"ב בהפשטת העורות ובעה"ב מסר לו לעשות כל המלאכות הוה דינו כשומר דנאמן לאסור כשמצאו בפעם ראשונ' ובשעה שהי' מתעסק בו והמעיין בשו"ת מהר"ם לובלין ימצא דכוון לזה ועיין בנקה"כ ופר"ח שם שכתבו דאינו רק כגילוי מלתא בעלמא שמה שאינה יכול' לגרור הי' מחמת הנפיל' ובודאי נאמן. מה שהקש' על מ"ש בספרי יד שאול סי' רפ"א להקשות בגיטין נ"ד למה הוצרכו לטעם מתוך שנאמן להפסיד שכרו ת"ל דאומן קונה בשבח כלי והוה כבעלים ונאמנים וע"ז הקש' דהא כל שלקחו מיד הפועל ומשכו לביתו שוב גם הבעלים אינם נאמנים לק"מ דכ"ז שלא נתן לו שכר האומן קונה בשבח כלי עד שישלם לו שכרו וכמ"ש בשם הרא"ש ב"ק דף צ"ט וע"ז שפיר תרצתי דכל שמפסיד שכרו שוב כל שלקחו לביתו נאמן ובזה א"ש תירוצי ודו"ק. ומה שהאריך בדברי הרמב"ם פי"ב ממעשר המוכר פירות לחבירו וא"ל אח"כ פירות טבלים היו וכדומ' אינו באמן ולפי דבריו הי' לו לחלק בין אם קבל המעות או לא לק"מ דשם כל שהלוקח משכו וקנמו אף שזקף עליו במלוה אבל הדבר יצא מרשותו אבל בפועל כ"ז שלא משלם לו עדן הוא קנוי להפועל בעד שכרו וז"פ וברור: והנה במ"ש למעל' דרועה הוה כשומר המתקתי הדברי' דהרי כל שישראל מאמין לעכו"ם נאמן אף לאחר שיצא מתחת ידו כמבואר סט"ז הנ"ל וא"כ כל שמסרו בידו והי' יכול לעשות בו כל מה שירצ' להטריף א"כ האמינו עליו וכל שנאמן בעיניו נאמן ע"ז ודו"ק היטב ועשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' כ' א בש"ך ס"ק י"ח במ"ש וא"כ הוה מתנה עמ"ש בתורה. ראיתי בס' נדפס מחדש בבית מאיר על יו"ד סי' ס"א שכתב בסי' הנ"ל ואף דקי"ל בדבר שבממון תנאי קיים דלתשובת הרא"ש כלל קיח סי' ט"ו ה"מ לפטור ולהחזיק מה שבידו כגון הרי את מקודשת וכו' אבל אם התנה לעבור על ד"ת מוטב