דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לב

הו"ל זוז"ג ושרי לר"י וע"כ בדספנ' מארע' וליכא רק חד גורם והוא תימה גדולה. ולפענד"נ דהנה בהא דאמרו דשיחל' בתרא הו"ל זוז"ג הקשו בתוס' דלמ"ד דאין חוששין לזרע האב מה זח"ג שייך. והנרא' בזה דע"כ לא אמרי' דאין חוששין לזרע אב רק בסתם הולד' אבל כאן דהיא טריפה אף למ"ד דטריפ' יולדת אבל עכ"פ אינה כ"כ בריאה כמו הזכר ובודאי בא יותר ההולד' מכח האב המזריע שהוא אינו טריפ' ובכה"ג בודאי חוששין לזרע האב אליב' דכ"ע וז"ב. ובזה נלפענ"ד דזהו דוקא קודם דאמר דספנ' מארע' אבל למה דמשני בספנ' מארע' א"כ שם ודאי ליכא רק חד גורם ואפ"ה יכלה להולידה וא"כ שפיר מקש' ולישני בשיחל' קמא וא"ל דהו"ל זח"ג דז"א דבאמת אין חוששין לזרע אב וא"ל כיון דהוא טריפ' חוששין לזרע אב דז"א דבעוף כיון דיוכל להיות ספנא מארע' ותלד א"כ שוב בא העיקר מכח האם אף דהיא טריפ' שוב אין חוששין לזרע האב ודו"ק היטב כי הוא חריף. הדרן לדידן די"ל דבספנ' מארע' ליש כלל שתלד דהא טריפ' א"י ואינה טוענת אבל בנזקקת לזכר שפיר י"ל דטענה אח"כ מחמת הזכר וזה באמת המופת דאינה טריפ' גמור' דאל"כ לא הית' יולדת אבל בדספנ' מארע' לא ידענו כלל מתי טענה מחדש ודלמא דשיחל' קמא הוא. והנה הרב מוהר"א הנ"ל אמר דכוונת הבעל תרומה דבספנ' מארע' ודאי אסור דלא הוה זוז"ג וזה טעות דהא כאן אזלת לל"ב והכי קי"ל דבטריפ' ודאית אינה טוענת ומוליד' ורק בספק טריפ' וזה המופת שאינ' טריפ' א"כ מה מועיל זוז"ג והא מ"מ אינ' מוליד' ואינה טוענת ול"ש לחלק בין ספנ' מארע' ליולדת מזכר וז"ב ודו"ק והנה במגיד מראשית הקש' אי נימא דטריפ' טוענת רק שאינה מוליד' מה פריך לל"ב מי שוין בביצת טריפ' לישני דמיירי שנמצאו בה ולא הוליד' כגון שנשחט' וטענ' שפיר. והנרא' בזה דהנה לשיטת רש"י דושוין קאי על פלוגתת ר"א ור"י א"כ יקש' מה ושוין בביצת טריפ' הא מ"מ הו"ל זוז"ג וא"ל כיון דספנ' מארע' שוב ל"ש זוז"ג דהא אין חוששין לזרע אב דז"א דהא אם נימא דא"י להוליד בטריפ' וא"כ שוב כח הזכר אלים טפי דהא חזינן דהיא א"י להוליד אף שטענ' א"כ גם בדספנ' מארע' אף דטענ' אבל א"י להוליד ושוב כח הזכר אלים טפי וא"כ מה ושוין דקאמר הא שייך זוז"ג בעוף ג"כ דכח הזכר אלים טפי שמצדו הית' יכול' להוליד רק דהיא אין לה כח להוליד וא"כ כחו אלים טפי ושייך זוז"ג ודו"ק. ולכאור' י"ל דבעוף כיון דיכול' להוליד אף בלא זכר וספנ' מארע' א"כ אף טריפ' יכול' להוליד דבשלמ' בבהמ' שכחה אינה גדול' להוליד בלי סיעה זכר א"כ כל שהיא טריפ' ואינה מקבלת זכר שוב כחה בלבד ודאי תש דהא היא טריפ' ואינה יולדת בשום אופן אבל בעוף דכחה חזק אף בלי סיעת הזכר כלל וע"כ דהולדת ביצה אינה כ"כ כח וגם בלי סיוע זכר מולדת א"כ כל שיש זכר בהדה אף שהיא תשה וטריפ' מ"מ בצירוף הזכר מולדת אף שהיא טריפ'. ואם כנים אנחנו בזה יש ליישב קושית המגיד מראשית הנ"ל דמה פריך ר"א לאמימר ולקשי לי' לנפשי' דהא טריפ' אינה יולדת ולחלק בין טעינ' לליד' זה אין סברא דהרי כל הפוסקים לא מחלקין בין טעינ' לליד' ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש דבאמת הי' יכול לחלק בין בהמה לעוף אבל לאמימר דאמר אי הדרא וטענה והוא ס"ל דגם עוף דהסימן שהיא אינה טריפ' דאם לא כן לא יכלה לטעון ולהוליד אף שיש זכר אצלה דהא סתמא קאמר ואם כן שפיר הקש' מהך דשוין ודו"ק היטב. ולפי מה שכתבתי מיושב היטב מה דפריך מהך דשוין דהא לפי מ"ש יש מקום לומר דבעוף בצירוף הזכר מולדת אף שהיא טריפ' א"כ שוב כח הזכר יותר ושוב שייך זוז"ג דהרי כח הזכר יותר וחוששין לזרע האב וכמ"ש. ובזה יש ליישב לשון הגהת מרדכי שכתב וביצים שנולדו מטריפ' והקש' הנ"ל דאיך שייך לומר דודאי טריפ' מועיל מה שנולדו והא בודאי טריפ' ל"מ אף ששהתה יב"ח כמ"ש הרשב"א ע"ש. ולפמ"ש י"ל דבר חדש דביצ' שאני כיון דיכול להוליד בלא זכר וספנ' מארע' שוב אף שהיא תשות כח וטריפה כל שיש לה צירוף הזכר שפיר הוליד כנ"ל לפום רהיטא

והנה הר"ן בחולין שם ובתויו"ט פ"ה דעדיות מפרשים דהך ומודים היינו אף בנגמר' לגמרי מקודם שנטרפ' דהא קאי אפלוגת' דב"ש וב"ה בביצת נבלה שכיוצא בה נמכרת בשוק ע"ש ולפענ"ד תימ' דהרי בכיוצ' בה נמכרת בשוק כ"ע מודים דכשר' ולא נחלקו רק באינ' נמכרת בשוק וע"ז קאי ומודים דאף ב"ה אוסרים אבל בנגמר' כלה ודאי דהוה כמו ביצת נבל' וצע"ג וע' בהנ"ל מה שהאריך בדברי הר"ן ולא העיר כלל בזה וגם בעיניו כמו זר נחשב דאם נגמרה כלה יהי' אסור. ובזה נלפענ"ד מה דפירש"י דהך ושוין קאי על מחלוקת ר"א ור"י הוא דוק' בל"ק דפליגי בזוז"ג וע"ז קאי הך ושוין ומה ענינו למחלוקת ב"ש וב"ה אבל בל"ב שפיר קאי על פלוגתת ב"ש וב"ה וע"ז לא פירש רש"י כלום וראיה לזה דהרי במשנ' דעדיות קתני ומודים ולא קתני ושוין וא"כ ל"ק דקאמר ושוין ע"כ פירש"י דקאי על מחלוקת ר"א ור"י ובל"ב קאי על מחלוקת ב"ש וב"ה וע"כ אמר ומודים כלשון המשנ' בעדיות. ובזה מבואר מה דסיים בל"ב ומודים בביצת טריפ' מ"ט דכגופה דמיא ולשון ודאי לא קתני בל"ק ודקדקו המפרשים ולפמ"ש א"ש דבל"ק דקאי על מחלוקת ר"א ור"י והם פליגי בזוז"ג א"כ ל"ש דכגופ' דמיא דהא יכול להיות דמיירי כשנגמר' כלה ואינ' מעורה בגידין אבל ל"ב דמיירי במחלוקת ב"ש וב"ה והם לא נחלקו בנגמר' כלה ואינ' מעור' בגידין דבזה ב"ש מתירים ג"כ וא"כ ע"כ ביצת טריפ' מיירי כשלא נגמרה כלה ושפיר אמרו דכגופה דמיא ת"ב ודו"ק

והנה הכו"פ מביא דברי הראב"ן דכתב ולד בהמת טריפ' מותר שקבל' מזכר והו"ל זוז"ג ותמה ע"ז דטריפ' ודאי אסור ולא מהני לידה וכתב ראיה למהרש"ל דמיעוטן יולדות וכ"כ לעיל מ"ש הגהת מרדכי אבל הוא כתב בביצים אמנם בולד ודאי א"א. ולפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דודאי יב"ח אף דחי' זה ודאי מעש' נסים וכמ"ש הרשב"א אבל תוך יב"ח רק שאינו מוליד זה ודאי אי חזינן דמוליד לאו טריפ' היא ומה"ת לומר דמעש' נסים הא ואמרינן דלאו טריפ' היא ובזה נרא' לפענ"ד דודאי זוז"ג מותר וכמ"ש לעיל בטעמו דבזה ודאי חוששין לזרע אב כיון דהיא טריפ' בודאי ואינ' מוליד' מצד עצמו רק מצד האב ודו"ק היטב כי אקוה שיש לו פנים בהלכ' ת"ל

שם סעיף י"ח דכל שצריכין להשהותו י"ב חדש מעשה בא לידינו בספק דרוס' ורצו הדיינים להורות דנשהה אות' כ"א יום ולא חיישינן לתקל' בזמן מועט כזה וכששאלו אותי אמרתי שאני זוכר שבאחרונים מבואר דגם בכ"א יום חיישינן לתקל' ואח"כ נזכרתי שכ"כ בספר בית הלל בסי' פ"ו ס"ק ב'. אמנם באמת נתיישבתי דבמח"כ של הב"ה שלא זכר דברי המהרא"י הובא בש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ז וכ"כ הט"ז בהדיא סי' פ"ו ס"ק ט"ז ומהתימ' שבספר בה"ט מביא דברי הש"ך וגם דברי הב"ה ע"ש בסי' נ"ז ובמח"כ נתן מכשול דהרי הש"ך לא ענה מלבו רק בשם הגהת ש"ד במהרא"י ז"ל כלל ע"ג וכן ראיתי שם בהדיא ולשון הרמ"א מורה ע"ז דהרי ולא כתב רק על יב"ח דהוא זמן מרוב' ובאמת מהרא"י דייק כן מלשון התוס' חולין נ"ג ע"ש ואף דמהרשב"א בחדושים לחולין נרא' דמשום דרבים הם לכך חיישינן לתקל' אבל מדברי התוס' משמע דיש לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ועיין תוס' ב"ק קט"ו ד"ה אתי שם מבואר קצת בהדי' דיש חילוק בין זמן מרוב' למועט ועיין יומ' דף ס"ו ובשו"ת נוב"י מהד"ק לענין בכור שם האריכו בענין תקל' ובשו"ת פ"י והארכתי בזה בחידושי לטוש"ע יו"ד סי' ש"י ע"ש ואכ"מ. ומיהו במעש' שבא לפני שהי' בחורף כתב בספר חיי אדם דאין להשהות מחורף עד הקיץ דבחורף אין דרכם להטעין ביצים: והנה בשנת תרח"י ד' בשלח הקש' אותי חכם אחר במ"ש הש"ך ס"ק ז' כאן דיש לחוש לחומר' אבל לא לקול' דהיינו לענין כסוי הדם וע"ז הקש' דהבהמ' פטור מכסוי. והשבתי דז"א דמ"ש בהמ' גסה נ"מ לענין חיה גסה דהו' כבהמ' גסה וכגון צבי ואיל וגם נ"מ לענין בופלאוקס דהוא ספק חיה ואף דהוי ס"ס מ"מ לא הוה מתהפך וכדומ' וגם במקום שיש לברר ויכול לכסות למה לא יתחייב בכיסוי מספק וצ"ע: והנה ש"ב החריף מו"ה אפרים מרדכי מאטיל ממקילניץ שאל אותי בהא דמבואר דל"ח לתקלה כל שאינו זמן מרובה כמו יב"ח והרי בביצה דף ח"י אמרו דחיישינן על תקלה והשבתי דשם דבימי טומאתו מצי לאכול בהם חיישינן דלמא אתי לידי תקלה שיאכל גם בימי טהרתו דלא בדילי אינשי מיני' ודו"ק היטב

והנה בשנת כתר ה' וירא נשאלתי מהרב הדיין מוה' צבי ארי' וויינשטיין נ"י מ"ק סלטווינא במה שאירע שיהודי אחד הדר בכפר הי' לו ל"ד צאן והיו רועים בשדה ולעת ערב הי' לו גוי אחד שמאספין אליו ללון שם בשכר והמקום אשר לנו שם הוא נקר' בכאן זארדע (צ"ל קאטשרע) והוא מקום ע"פ השדה מוקף בגדר קנים סביב סמוך לבית הגוי גובה הגדר ב' אמות אך קנה השתי הנעוצים בקרקע היי זקופין ובולטים לערך אמה ויותר מגוף כותל הגדר כי לא עשו כותל הגדר בקנה ערב עד ראשי קני עשתי והקנים תכופים וסמוכים זה לזה ולהמקום המוקף ההיא יש לו שער הפתוח לחוץ ואין בו שום מנעול לנעלו רק שמבחוץ מעמידין קנה באלכסון ראש א' לאחד וראש השני להשער ודוחפין היטב ראשו של מעלה להשער ועי"ז נדחק השער לפצימין של פתח ובזה נסגר המקום ההוא והנ' בפעם אחד בא בבקר הגוי להיהודי ואיל אשר זאב הי' בלילה אצל הצאן והרג מהם שמנה היינו ז' היו מונחים מתים בתוך הזארדע ואחת הי' מונחת בחוץ ונאכל ממנו מקצת ועוד אחת היתה מונחת בפנים שהוכתה מכת מות ועדיין מפרכס ושאל אותו היהודי אם ראה או שמע דבר מה והשיב שלא ראה ולא שמה רק ששופט בדעתי שהי' זאב בתוך הזארדע שקפץ לתוכו ממעל להגדר ושאל אותו היהודי א"כ מי הוציא אחת לחוץ והשיב הגוי שלפי דעתו הזאב הוציא ממעל לגדר והיהודי נבהל ולא ראה בעצמו רק שלח משרתו לפשוט עור הכבשים ואורך הזארדע ח"י אמות ורחבו י"ב אמות. והנה מעלתו צידד לאשר שהיהודי מסופק אם לנו כלל באותה לילה בהאזרדע שהוא רחוק שהזאב יוכל להוציא למעלה מהזארדע ויותר קרוב שלא הכניסן ואף אם הכניסן קרוב יותר שלא סגר בעדם ואף אם סגר בעדם נודע שאם ידחוף אחד בפנים יהי' נפתח השער כיון שאין לו שום מנעול רק הקנה הנ"ל ובפרט שהי' בעת הגשם ומטר רב על הארץ ואין לו שום אחיז' להקנ' הנ"ל ובודאי פתחו הצאן. מעצמם השער כאשר ראו כי יש דורס בפנים ואיך אפשר שאילים גדולים אשר הקטן מהם לא יגביה איש אחד אחר שחיטתו ואיך הגביהן הזאב שיוציא ממעל להגדר ועוד שיש להם קרנים והיו מסתבכים ונאחזים בסבך הזאב וע"כ יותר מסתבר שהיו מבחוץ ולא הכניסם להזארדע ומיראת הגוי שלא יאשימו אותו ע"כ כחש לו וגם שמע היהודי מערלים ששפטו שבא מהכלבים הסובבים להכפר והנה מעלתו פלפל עם זה המקום נקרא מקום רחב והנה מ"ש מעלתו דעכו"ם אינו נאמן אפילו במסל"ת וציין לש"ך סי' קכ"ו יפה כתב ומ"ש דבש"ך סי' שי"ג ס"ק ג' מבואר דבאיכא אומדנא דמוכח נאמן לא ידעתי דשם כתב בשם מהרא"י