דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) לא

שאכלו כבר כל הבשר ולכך מחמרינן שוב הראו לי בפתחי תשובה סי' ק"י אות י"ט בש"ך שהביא בשם הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שרצה לחל' כן ודחה החילוק ולא ידעתי טעמו ולפענ"ד החילוק נכון וכמ"ש ודו"ק

שם סי"ב בהג"ה ויש אוסרין בכה"ג לפענ"ד טעם המחלוקת הוא דהרשב"א אזיל לשיטתו דכתב דלכך תלינן בקניא משום דל"ש דדריס ע"ש בחידושי הרשב"א חולין דף יו"ד וא"כ לכך מיקל בספיקות אבל אם נימא דדרוסה שכיח כמ"ש התוס' בחולין דף מ"ג ויבמות דף ל"א א"כ ממילא יש להחמיר בספיקו מיהו דברי הר"ן בחולין שם הם כדברי הרשב"א וכפי הנראה הוא משום דשונרא לא שכיח דדריס אבל בכל מה דשכיח דדריס תלינן לחומרא וא"כ גם על הרשב"א קשה וצ"ע. והנה בשנת תבר"ך ד' יתרו הגיעני מכתב מהרב המופלג מו"ה נפתלי הירץ טירהויז מק' גלינא במעשה שעמדו בחדר אחד שהי' כמו ד' על ד' שתי אווזות וראו כי אווזא אחת נקרע מגב העור עם הבשר קרע גדול ואסר האווזא מטעם שהי' כ"פ בחצר שלפני החדר ברדלס הנקרא טחור בל"א וכי נמצא שם תרנגולים מתים ולא נודע מה הי' להם וע"ז אמר כיון דהחצר והחדר סגורים ואין לתלות בדבר אחר תולין במצוי ואח"כ אמר שיש לאסור גם השניה ומטעם דל"ש לומר ספק על כיון דעכ"פ אותה האווזא הקרועה תולין במצוי ובודאי היה שם הדורס וא"כ שיב אינו ספק השקול ושוב לא הוה ס"ס ואסורה גם השניה הנה כעין זה הוא בשו"ת ב"ח החדשות סי' כ' מיהו שם נמצאו קטועי ראש אבל כאן לא נמצא רק קריעה ע"ג ויוכל להיות שנקרעה מחמת שברחה מלפני הדורס או משאר סיבות מה"ת לומר דנדרסה ע"י דורס ולאסור גם השניה עי"ז וגם על האווז שנקרעה אני מפקפק דלמא הי' משאר סבות ואף אם נאסור הראשונ' אבל אווז השניה מותרת ועיין ב"ח בסי' כ"א שם ותמצא הדברים מבוארים כן. והנה מה שהאריך מעלתו לענין ס"ס דלכך באינם שקולים הספיקות לא חשוב ס"ס משום דס"ס הוא דיש שני צדדים להיתר והצד השלישי לאיסור בטל ברובו ולכך כשאינו שקול ל"ש דבטל ברוב והאריך בזה הרבה לא ידעתי דהרי אדרבא ס"ס הוה כרובא דאיתא קמן כמ"ש האחרונים ועדיף מרובא דליתא קמן וא"כ ניהו דאין הספק שקיל עכ"פ מיעוט היה דמצטרף לספק דהוה פלגא וסמוך מיעוטא לפלגא יהוה רוב וע"כ ליתא לחלוקו ומ"ש שחלוקו קרוב למ"ש הח"ד. הנה עיינתי בח"ר ולא דבריו דברו ואינו ענין לזה כלל. והנה בגוף שאלתי הנה האווזא השניה ודאי דאין לאסור דהרי מה דתולין במצוי אינו עכ"פ ודאי על אבל גם האווזא הראשונ' אינו דבר ברור להטריף דהרי הוה מקום ד' על ד' והוה מקים רחב לפמ"ש המ"ב דכל שאין יכול להגיע בשחייה אחת ומ"ש דזה אינו שחייה לפמ"ש הלח"מ פי' משבת דבעי שחייה וריצה וגם דשיעור שחייה ר"ל לפי שיעור שחייה של הדורס והברדלס השחייה שלו גדולה. הנה באמת כ"ז אם היה עכ"פ ברור שעל הדורס אבל מה דתולין במצוי ודאי עכ"פ אינו ברור שעל ויש מקום להקל אבל עכ"פ אותה אווזא שלא ראינו ריעות' ודאי יש להקל ודו"ק. ויש עוד לתת טעם לדבר כמ"ש התב"ש בבכ"ש בחידושיו לחולין דף יו"ד גבי שחט את הוושט שכתב בסוף דטעמו של רבינו יונה דמתיר הגבינות אף דחזקתן תלוי בחזקת הבהמה והבהמ' מטרפינן משום דבגבינות לא נמצא ריעות' עד עתה מוקמינן אחזקתו אף דהבהמ' אתרעי ודומה למ"ש סכין אתרעי בהמה לא אתרעי אף דחזקת הבהמ' תלוי בסכין ע"ש וא"כ ה"ה בזה דאותה אווז שלא אירע בה ריעות' כשרה אף דהאווזא אחרת טריפ' מספק דעל הדורס וכאן עדיף דאין אותה אווזא תלויה בחברתה כמו שתלויין הגבינות בהבהמ' או בהסכין עוד יש לי לומר עפמ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין דף מ"ג גבי סרכא תלויה דל"ד לספק דרוסה דהתם הוחל בה מעש' הטורף שהרי על ארי בינייהו אלא שאנו מסופקים בגמר המעש' יעו"ש ואם כן זה כשהיינו יודעין בבירור שהוחל מעשה הטורף אבל כאן יוכל להיות שלא על הדורס רק שמאיז' סיבה בא הקריע' וניהו שאנו מטריפין מטעם שתולין במצוי אבל להאווזא אחרת בודאי ל"ש לומר הוחל מעשה הטורף כנלפענ"ד ברור ואף דהב"ח בשו"ת החדשות כתב סברא זו שאני התם דמצאם מקוטעי ראש ובודאי על הדורס אבל קריעה בעלמא אף דתולין במצוי לא הוה על בודאי

סעיף י"ח שתתעבר ותוליד כ"כ למעל' בשם הרש"ל וה ז"ך דעיבור ולידה בעי ולפענד"נ הטעם דהנה בתוס' ע"ז דף ט"ז כתבו דר"י דאמר אינה מקבלת זכר לאו דס"ל טריפה אינה יולדת רק דאינה מקבלת זכר ואינה יולדת תרי מילי נינהו והיינו שאף שאינה מקבלת זכר אבל כל שמרביעין עליה בע"כ מקבלת זכר ועכו"פ מ"ש בזה ולפ"ז נ"ל ברור דבזה שוב אין ראיה מאעבור דאולי הרביעו בע"כ רק דכל שיולדת בזה ע"כ מבואר דאינה טריפה דאל"כ היאך הולידה דבשלמא בעיבור אף דהיא תשה כח כל שחממו אותה הזכר בע"כ נהנית וקבלה הריון מצד הזכר אבל הלידה צריכה בפ"ע כח שתלד וע"כ דאינה טריפה. ובזה נ"ל במה שנסתפק המגיד מראשית לענין עיף אי סגי בטעינה בלבד אי בעינן הולדה גם כן דשם בוראי סגי בטעינה בלבד דהא חזינן דלענין ביצה א"צ זכר כלל וספנא מארעא ועכ"פ בספנא מארעא בודאי א"צ הולדה שהרי לא בא מכח הזכר ואמרינן מדטענה ודאי שתלד ג"כ. ובזה מיושב היטב דברי בעה"ת והגהמ"ר וש"ד דזהו שכתב דבעינן שתזקק לזכר והיינו דבספנא מארעא א"צ רק טעינה בלבד ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת. אעתיק כאן מ"ש בתשובה להרב מו' בנימין וואלף מו"צ דק' קאריטץ נ"י מכתבו הגיעני וע"ד אשר שאל באחד שהי' לו כלוב עם י"ב אווזות והכלוב היה פתוח מלמעלה גם בין השליבות יש שליבות רחוקים שיכול הדורס לכנס לכלוב ויש שליבות שאין הדורס יכול לכנס ומצא אווזא אחת מת בהכלוב ועל הראש של אווז הי' פצעים גם נחסר מצווארו כל הבשר עד עומק הסימנים והסימנים עצמם הי' נשוכים גם העינים של האווז היה נחסר גם העור שעל האות היה נחסר גם כשמע קול צווחה בלילה וזה מצוי שם בכל הבתים ברדלס ונמיים. והנה מעלתו כתב שאסורין כל האווזות רק למכרם לעכו"ם דהנה הש"ך כתב דהיה במת אמרינן נח רוגזיה אבל הצ"ץ סי' ק' וסי' ק"ה כתב דבמת י"ל דלאח"כ מת ולא נח רוגזיה ואף דהפרמ"ג חולק בשפ"ד ס"ק ח"י מ"מ י"ל דכיון דודאי חמתו בערה בו י"ל דלא נח רוגזיה ועוד דאיכא ס"ס לאסור דלפי גירסת הרי"ף ורא"ש הוה ספק ואיכא א"כ ס"ס לאיסור ספק שמא אח"כ מת ואת"ל דמת תיכף הספק שמא לא כח רוגזיה ולכאור' לא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל דכח רוגזיה שוב ע"כ מת תיכף או דעכ"פ כח רוגזיה וכאן ל"ש דברי הש"ך דצריכין אנו לדון שמא לא התחיל כלל האיסור דכאן הוא להיפך שבודאי רתח רק דהספק אי נח רוגזיה וא"כ מתחלה צריכין אנו לדון ע"ז מיהו לפמ"ש יש עוד ס"ס שמא דרס מקודם ואת"ל אח"כ שמא לא מת תיכף וזה שפיר הוה ס"ס המתהפך שמא לא נח רוגזיה ואת"ל נח שמא היה דרס מקודם ונגד ס"ס לא מהני חזקה. ומ"ש מעלתו דשמא הוה משם אחר וליכא ס"ס ע"ז חידש דלחומרא אמרינן אף בשם אחד הוה ס"ס ועוד כאן הוה ספק על דלמא לא נכנס לכלוב רק הושיט ידו ומ"ל אם ספק על בעצמו או שהספק אם הכניס ידו ובספק על אף לקולא אמרינן ס"ס אף דהוה משם אחד מכ"ש לחומרא. ובאמת ז"א דמה דמקילין בספק על הוא משום דהוה כמו ספק ביאה דמיקל ר"א ואף דאנן קי"ל כרבנן היינו בספק טומאה דוקא ועיין תוס' ב"ב דף נ"ה אבל בספק על הרי לא הוחל מעשה הטורף כלל כמ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין דף מ"ג ע"ש אבל כאן מה בכך שהוא ספק על מ"מ כל שהוא משם אחד לא מקרי ס"ם. אמנם נראה דלפמ"ש הד"מ באו"ח סי' תל"ט הובא במג"א שם דכל שהספק הוא אם הי' כאן מעשה אמרינן ס"ס אף משם אחד ה"ה כאן. אבל באמת ל"ד דשם הס"ס להיתר אבל לאיסור מ"ל שלא התחיל ההיתר או לא סוף סוף הוה ס"ס מצד אחד. אמנם מ"ש דס"ס משם אחד לחומר' אמרי' דעכ"פ נוטה יותר לאיסור זה אפשר להיות והנה מ"ש בשם רב אחד דבשאר חיות מלבד הארי א"א לומר דמת אח"כ דהרי חזינן שאכלו ובשאר חיות אמרו בב"ק דף ט"ז דטורף ואוכל ולא מחיים דמחמת מורך בלבבם לא אכלו מחיים א"כ כאן שנאכל קצת מהבשר ע"כ שמת תיכף. הנה יפה השיב מעלתו דמי יודע אם לא אכלו עכברים או שאר אווזות. ועוד אני מוסיף דכל הטעם הוא משום שיש מורך בלבבם לאכל מחיים כמ"ש הרא"ש סוף פ"ק דב"ק וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' שפ"ט ולפ"ז נ"ל דכל שנקרו העינים בודאי אין מורך בלבבם לעמוד נגדה כל שכבר הכה ופצוע אותה וע"כ נלפענ"ד דבודאי יפה דן מעלתו שאסורים רק למכרם לעכו"ם והנה במ"ש הש"ך בשם הרשב"א דיתרת הוה כנטול אף אם רבות בשנים חי' מ"מ הוה כניטל ולא מהני יב"ח ע"ש עיין בתוס' חולין דף ל"ז ד"ה השתא מסוכנת שכתבו וכ"ת איצטריך לטריפה דלא מחסר' כגון דיתיר ויתיר כנטול דמי והוה כמחוסר ע"ש. ולפענ"ד מזה ראי' למ"ש התשב"ץ ביבין שמועה דיתיר הוה בלבול היצירה ולכך הוה כנטול ומ"ש האוס' דנפיל' חשוב כמחוסר היינו משום דשם נתרסק קצת והוי כמחוסר

שם אם גמרה להטיל כל הבצים. כן אמרו בגמר' חזרה וטענה ע"ש. והנה ביום א' תולדות תרכ"ה הי' אצלי הרב החריף מוה' אנטשיל אשכנזי נ"י מק' קאלאמייע והרא' לי ספר התרומ' הלכות או"ה סי' ל' אותם שבא לה מחמת שנזקקת לזכר אחר שאירע הספק כשרים וע"ז הקש' דמשמע דוקא מה שילד' מזכר ונתעבר' וילד' אבל מה דספנא מארעא לא והרי בש"ס משמע דאין חילוק בין ספנא מארעא לילד' מזכר. והשבתי דאין כוונת הבעה"ת כן רק דבעינן שתתעבר ותלד ולידה בלא עיבור או עיבור בלא לידה ל"מ וא"כ זה כשנזקקה לזכר אז מקרי עיבור ולזה הי' טעינה חדשה אבל מה דספנא מארעא לא נודע אם הי' טעינה חדשה ושמא הי' מעיקר' ודו"ק ועש"ך ס"ק מ"ה שכ' דבעינן עיבור ולידה אבל הוא כתב כן לענין בהמה אבל בעוף לא מוזכר כלל בש"ס רק טעינה בלבד. שוב מצאתי את שאהב' נפשי בשו"ת מגיד מראשית סי' ב' שהאריך הרחיב הדיבור בזה אי בעינן בעוף טעינה ולידה ע"ש שהקש' על לשון ש"ד והגהות מרדכי דמשמע מדבריהם דוקא בנזקק לזכר אבל בדספנא מארעא ל"מ וע"ז הקש' דא"כ לישני הך דמודים בביצת טריפה מיירי בדספנ' מארע' לק"מ דהא דומיא דביצת נבילה שנחלקו ב"ש וב"ה וה"ה מודים בביצת טריפה והרי ביצת נבלה מיירי בין בדספנ' מארע' בין בנולד מזכר ה"ה ביצת טריפה נמי מיירי בכל גווני וא"כ לק"מ ע"ש ולפירש"י דהך ושוין קאי אפלוגת' דר"א ור"י ג"כ ל"ק דא"א לאוקמ' בדספנ' מארע' דהא א"א לטעון כלל לאמימר וספנא מארע' אינו רק לענין זוז"ג אבל אם א"י לטעון א"כ בדספנ' מארע' ודאי א"י לטעון ולמה יהי' טריפ' דע"כ מדספנ' ודאי אינה טריפ' ת"ב ושפיר פריך. והנה בהא דאמרו לל"ק ולישני בשיחל' קמא הקש' המהרש"א לשיטת רש"י דהך ושוין קאי אפלוגת' דר"א ור"י א"כ ע"כ מיירי בנטרפ' ולבסוף עברה וא"כ שיחל' קמא הו"ל זוז"ג ומאי ושוין דקאמר הא גם בזה